דרך פקודך מ״דDerekh Pikudekha 44
א׳מ"ע מד לפדות אמה העבריה אם לא יעדה
1
ב׳חלק המעשה
(א) מ"ע לפדות אמה העבריה שנאמר אשר לא יעדה והפדה שמסייע לה בפדיונה בגירעון כסף וכופין את האב לפדותה:
(א) מ"ע לפדות אמה העבריה שנאמר אשר לא יעדה והפדה שמסייע לה בפדיונה בגירעון כסף וכופין את האב לפדותה:
2
ג׳(ב) ברח האב או מת או לא היה לו במה לפדותה הרי זו עובדת שש שנים כעבד שמכרוהו ב"ד ויוצאה בתחלת שבע:
3
ד׳(ג) וכן יוצאה ביובל או במיתת האדון ואעפ"י שהניח בן יוצאת כנרצע או בגרעון כסף או בשטר שחרור כעבד:
4
ה׳(ד) יתירה עליה אמה העבריה שיוצאת בסימנים דהיינו שהביאה סימני נערות אפילו הביאה סימני נערות תיכף אחר יום שלקחה שנאמר ויצאה חנם ריבה לה הכתוב יציאה אחרת בחנם יותר על העבד מפי השמועה למדו שהוא הבאת סימני נערות:
5
ו׳(ה) אם היתה איילונית שאין לה ימי נערות אלא יוצאת מקטנות לבגרות כיון שבגרה יוצאת לחירות:
6
ז׳(ו) המצוה הזאת נוהגת בזמן שיובל נוהג:
7
ח׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ובפרט מצוה שאינה נהוגה בזה"ז והשינון והעיון בה הוא במקום הקיום) וצריך לחדש בה דינים כפי שכלו ויקבל ע"ע כשיגיע זמן המצוה ותזדמן המצוה לידו יקיימנה:
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ובפרט מצוה שאינה נהוגה בזה"ז והשינון והעיון בה הוא במקום הקיום) וצריך לחדש בה דינים כפי שכלו ויקבל ע"ע כשיגיע זמן המצוה ותזדמן המצוה לידו יקיימנה:
8
ט׳(ב) נ"ל דהמצוה הזאת תחשב אל האדון שמגרע פדיונה ויוצאת ואינו מעכבה הגם שהאב פודה אותה וגם כופין אותו לפדותה עכ"ז לא תחשב אל האב או אל הפודה רק אל האדון כי על האדון נאמר אשר לא יעדה והפדה שהוא מחויב לסייע לה בפדיונה נ"ל:
9
י׳(ג) אין האשה נמכרת בגניבתה ולא ע"י עצמה רק כשהיא קטנה יכול אביה למכרה קודם שתביא סימני נערות:
10
י״א(ד) אין האב רשאי למכור את בתו עד שהעני ואין לו מה יאכל ולא נשאר לו אפי' כסות ואעפי"כ כופין אותו לפדותה אם יהיה לו אח"כ איזה דבר מטלטלין או קרקעות:
11
י״ב(ה) צ"ע אם מכר האב את בתו כשהיה לו מה לאכול אם המכר קיים ואם יש לה דין אמה ונראה דהועילו מעשיו ומיקרי מכירה דהתורה סתם אמרה רק דחז"ל כך קבלו מסמיכות המקראות דאינו רשאי למכור את בתו עד שכבר מכר כל מטלטליו:
12
י״ג(ו) אם יצאה בגירעון כסף או בשש או ביובל ועדיין היא קטנה יכול האב לחזור ולמכרה אבל הביאה סימנים או איילונית שנתבגרה אינו יכול למכרה:
13
י״ד(ז) אין רבה מותר לה עבד כנעני:
14
ט״ו(ח) כשיוצאת לחירות מחויב רבה להעניקה:
15
ט״זחלק המחשבה
(א) ודאי מ"ע דאורייתא בעי כוונה וצריך לכוין במצוה הזאת שמסייע לה בפדיונה לקיים המ"ע של תורה ואם לא כוון אעפי"כ יצתה לחירות אבל אפשר לא תחשב לו בכלל חלוקא דרבנן וכל מה דאפשר למעבד יעשה דהיינו להחזיר לה הכסף ויחזור ויקחנה מידה ויכוין לשם מצוה (הגם דאפשר לומר דלא מהני כיון דכבר מחל לה שיעבודה שוב אינה משועבדת ולא מהני מעשיו שחוזר ועושה עכ"ז מה שיש ביכולתו לעשית יעשה נ"ל:
(א) ודאי מ"ע דאורייתא בעי כוונה וצריך לכוין במצוה הזאת שמסייע לה בפדיונה לקיים המ"ע של תורה ואם לא כוון אעפי"כ יצתה לחירות אבל אפשר לא תחשב לו בכלל חלוקא דרבנן וכל מה דאפשר למעבד יעשה דהיינו להחזיר לה הכסף ויחזור ויקחנה מידה ויכוין לשם מצוה (הגם דאפשר לומר דלא מהני כיון דכבר מחל לה שיעבודה שוב אינה משועבדת ולא מהני מעשיו שחוזר ועושה עכ"ז מה שיש ביכולתו לעשית יעשה נ"ל:
16
י״ז(ב) ודאי א"צ לכוין טעם למצוה כיון שאין הטעם מבואר בתורה אבל ודאי מצוה להתבונן בטעמי המצות מה שיד שכלו מגעת והנה יש להתבונן בטעם המצוה באיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא גאולתינו ופדות נפשינו השי"ת מכר את בתו לאמה העבריה היא כנסת ישראל בגירעון כסף מסייע לה רבה בפדיונה אומר השי"ת פתחי לי אחותי רעיתי כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם היינו מעט מע"ט שיהי' לנו השי"ת יסייע לנו בפדיון נפשינו וכאשר תביא סימני נערות היינו בעתה אפי' לא יהיה ח"ו מע"ט כלל ימהר לחוננינו ובצאתינו לחירות הענק יעניקינו כמ"ש הש"י וינקת חיל גוים וכו' ותחת הנחושת אביא זהב וכו':
17
י״ח(ג) הנה לפי"ז הגם שהמצוה הזאת בטלה מאתנו בזה"ז עכ"ז מה שאנחנו עוסקים בתורה ומצות אנו מקיימים מ"ש המשורר תנו עוז לאלקים כביכול ישראל מוסיפין כח וכו' למהר ולהחיש פדותינו ברחמים וגם בתפלה על הגאולה אני מקיימים מצוה זו פדיית אמה העבריה בין והתבונן:
18