דרך פקודך נ״הDerekh Pikudekha 55
א׳מ"ע נה על הב"ד לדון נזקי בהמה ברגל ושן
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה נ"ה שנאמר ושלח את בעירה ובער בשדה אחר קבלו רז"ל ושלח זה הרגל ובער זה השן:
(א) מצוה נ"ה שנאמר ושלח את בעירה ובער בשדה אחר קבלו רז"ל ושלח זה הרגל ובער זה השן:
2
ג׳(ב) נזקי רגל אם הזיקה בהמה ברגלה דרך הלוכה תולדות הרגל הזיקה בגופה או בשערה או בכלים שעלי' דרך דרך הלוכה אם ההיזק הזה נעשה ברשות הניזק משלם בעל הבהמה נזק שלם ממיטב שבנכסיו (דהיינו אם רוצה לשל' קרקע ישל' ממיטב) אבל אם משלם לו מטלטלין כל מילי מיקרי מיטב ואם נעשה ההיזק הזה בר"ה פטיר:
3
ד׳(ג) אבל אם הלכה ברשות הניזק ונתזו צרורות מתחת רגליה ונפלו על כלים ונשברו אינו משלם אלא חצי נזק וזה הלכה למשה מסיני ואעפי"כ תולדה דרגל מיקרי לענין זה שיהי' פטור ברה"ר וגם לשלם מן העליה:
4
ה׳(ד) נזקי שן אם נכנסה הבהמה לרשות הניזק ואכלה דברים שדרכה לאכלם משלם בעל הבהמה נזק שלם ואם אכלה ברה"ר פטורה ואם נהנית משלם מה שנהנית לא מה שהזיקה כיצד נכנסה לרשות הניזק ואכלה שומשמין וכיוצא בשוה דינר משלם דינר כפי מה שהזיק' ואם אכלתן ברה"ר ונהנית רואין כאילו אכלה שעורים ומשלם דמי שעורים בזול תולדות השן נתחככה בכותלי להנאתה והזיקה בחיכוכה או טנפה פירות להנאתה משלם נזק שלם:
5
ו׳(ה) אכלה דבר שמזיק לה פטור שהרי אינה נהנית:
6
ז׳(ו) אכלה כסות או שאר דברים שאין דרכה לאכלה בין ברה"ר בין ברשות הניזק משלם חצי נזק דזה שינוי הוא והוה תולדה דקרן:
7
ח׳(ז) דין נזק שן ורגל דנין בכל ב"ד בכ"מ ובכ"ז:
8
ט׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש דינים והלכות כ"א כפי שכלו אשר חלק לו הש"י בבינה:
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש דינים והלכות כ"א כפי שכלו אשר חלק לו הש"י בבינה:
9
י׳(ב) כבר נתבאר שבנזקי קרן שן ורגל לאו דוקא שור אלא ה"ה כל בהמה חי' ועוף שברשות האדם והן בני תרבות חד דינא אית להו:
10
י״א(ג) נזקי שן ורגל אפילו לא באו עדים שהזיק והודה המזיק בעצמו אעפי"כ חייב לשלם דממונא מיקרי ולא קנס וכן בנזקי קרן כשכבר נתייעד השור לא מהני הודאת בעל דין וחייב לשלם אבל נזקי קרן בשור תם דמחוייב לשלם חצי נזק אם הודה המזיק מעצמו פטור מלשלם דקנס מיקרי ומודה בקנס פטור חוץ מחצי נזק צרורות דממונא מיקרי ומחויב לשלם גם בהודה:
11
י״ב(ד) תרנגולים שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו את הכלים בכנפיהם (היינו שהיו כנפיהם נוגעות בכלים ושברום) משלמין נזק שלם ואם ברוח שבכנפיהם שברו משלמין חצי נזק דמיקרו צרורות היו מהדסין ע"ג עיסה או ע"ג פירות וטנפו או נקרו משלמין נזק שלם הזיקו בעפר או בצרורות שהעלו בכנפיהם או ברגליהם משלם חצי נזק:
12
י״גחלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכוין בעת הדין לקיים המצוה כי מצות דאורייתא צריכות כוונה וכאמור בכל המצות:
(א) ודאי צריך לכוין בעת הדין לקיים המצוה כי מצות דאורייתא צריכות כוונה וכאמור בכל המצות:
13
י״ד(ב) אין צריך מן התורה לכוין שום טעם כיון שאין טעם מבואר בתורה אבל לא נעלם מעין כל משכיל הטעם לכללות המצוה דבאם לא ידונו הב"ד על נזקי בהמתן של בני אדם. הנה לא ישמור אדם את בהמותיו וילכו ויזיקו נכסיהן של בני אדם ויבא הדבר לידי היזקות רבות ולידי קטטות ומריבות גדולות:
14
ט״ו(ג) ואם תרצה לרוות צמאונך עוד בטעם המצוה עפ"י הרמז והנסתר עמ"ש בחלק המחשבה דנזקי קרן ויאירו עיניך והנה נזקי השור המה שלשה קר"ן ש"ן רג"ל ה"ס קש"ר של רשעים אבות נזיקין שפת שק"ר ושקרא לא קאי ושפת אמת תכון לעד והנה תתבונן באלו השלשה נזיקין שבשור קר"ן כוונתו להזיק ש"ן יש הנאה להיזקו רגל דרכו להזיק. רמז לג' אבית נזיקין שאמרו ז"ל קנא"ה ותאוה וכבוד שמוציאין את האדם וכו' הנה הקרן שכוונתו להזיק. הוא נגד הקנאה שמתקנא האדם בחבירו וחושב עי"ז להזיקו. ש"ן יש הנאה להיזקו הוא נגד בחי' תאוה להנאתו. רגל דרכו להזיק. נגד הכבוד כי זה כל האדם כמד"א א"ל תבואני רגל גאוה והנה חייבה התורה על ג' נזיקין האלה כי הן המה ראשי עבירות שומר נפשו ירחק מהם והנה תמצא קר"ן ושן ורגל. בחינת תת"ק מ"ה מנין תור"ה במילואו כזה תי"ו וא"ו רי"ש ה"א והוא עפ"י מה שאמרנו לך שמרמזין לשלשה ראשי עבירות שהן המה ניגוד לכל התורה. וההולך בדרכי התורה ינצל מנזקי שור המועד וילך לבטח ועפ"י דברינו אלה יומתק מה שכתבנו בספרינו אגרא דכלה פ' ויחי בברכה שבירך יעקב אבינו ע"ה את בני יוסף ב"ך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנש' דדקדקנו שם דעם היות שחיבה יתרה ניתן לפני יוסף שחילקם לב' שבטים עכ"ז למה יתברכו ישראל רק בהם ולא יברכו את בניהם ישימך אלקים כראובן וכשמעון וכיוצא וגם זאת הל"ל להם אחר ברכ' המלאך הגואל ולמה המתין בזה עד ששם את אפרים לפני מנשה וכתבנו שם דהנה אמרז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין וכו' והנה בטבע החומר כאשר ישפיע הש"י טובה יתירה אל האדם יותר מחבירו יגביה א"ע בכבוד על חבירו וגם יבא לידי תאוה וחבירו החסר מזאת הטוב יבא לקנאות בחבירו המושפע בטובה יותר ממנו והנה יעקב אבינו כששם את אפרים לפני מנשה ראה בצדקתם שאפרים לא בא עי"ז לידי תאוה וכבוד ומנשה לא בא לידי קנאה ע"כ אמר שיברכו ישראל את בניהם ישימך אלקים כאפרים וכמנשה שהיו נקיים מג' אבות נזיקין קנאה ותאוה וכבוד ובזה ידוקדק שאמר ליוסף ב"ך יברך ישראל לאמור דהל"ל בבניך יברכו ישראל אך הוא עפ"י האמור לעיל דהנה יוסף נק' שו"ר בכור שור"ו הדר לו ובשו"ר הנה מרומזי' הג' אבות הנ"ל אשר צריכין לשמור מהם ע"כ אמר ב"ך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה הגם שהם בני שור המה משומרים מכל סיג וחלאה. הבן הענין:
15