דרך פקודך נ״דDerekh Pikudekha 54

א׳מצוה נד מ"ע על הב"ד לדון דין גנב

ב׳חלק המעשה
(א) שנאמר כי יגנוב איש וכו' אם העידו עדים שגנב שום חפץ מחבירו מחוייב לשלם כפל היינו פי שנים כשווי החפץ שגנב והתשלומין הקרן עם הכפל הוא לבעלים בעלי החפץ:

ג׳(ב) אם גנב שה וטבחו או מכרו משלם תשלומי ארבע' ואם גנב שור וטבחו או מכרו משל' תשלומי חמש':

ד׳(ג) התשלומין הללו מן הגנב בב"ד גובין מן היפ' שבנכסי' ואחד איש ואחד אשה שגנבו חייבין לשלם כל התשלומין הנ"ל ואין חילוק ביניהם רק אם אין להם לשלם איש נמכר בגניבתו אבל לא אשה רק חוב הוא עלי' לשלם כשיהי' לה נכסים:

ה׳(ד) ואיש שנמכר בגניבתו דוקא בעד הקרן אבל לא בעד הכפל ותשלומי ד' וה' ממילא כשיש לו לשלם הקרן אינו נמכר רק תשלומי הכפל וד' וה' נשאר עליו לחוב עד שיהי' לו נכסים:

ו׳(ה) כל אלו התשלומין דוקא שנתחייב עפ"י עדים אבל אם הודה מעצמו אינו חייב בכפל וד' וה' ואינו משלם רק הקרן (ונמכר בגניבתו אפילו הודה מעצמו):

ז׳(ו) התשלומין הללו אינם גובין רק ב"ד סמוכין אבל ב"ד שאינם סמוכים אינם גובין רק הקרן אבל מכירת הגנב אם אין לו לשלם אינו נוהג רק בזמן שיובל נוהג:

ח׳(ז) בכלל מצות זו נכלל ג"כ שידונו הב"ד דין גונב נפש מישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא:

ט׳(ח) ונכלל ג"כ במצוה זו דין גנב הנמצא במחתרת שהבעה"ב המוצאו במחתרתו נעשה עליו כב"ד ורשות בידו להרגו ואם ידוע שלא בא על עסקי נפשות אסור להורגו:

י׳(ט) חפץ של הגניבה כשהוא בעין בלא שינוי חוזרת לבעליו (משלם עליה תשלומי כפל) אפילו נתייאשו הבעלים לא קנה הגנב אבל אם נשתנית הגניבה קנאה הגנב ומשלם הקרן והכפל בדמים:

י״א(י) גנב כחושה והשמינה או גנב שמינה והכחישה משלם תשלומי כפל וד' וה' כשעת הגזילה בין לקולא בין לחומרא:

י״ב(יא) גנב טלה ונעשה אצלו איל עגל ונעשה שור נעשים שינוי בידו וקנאה ואם אח"כ טבח ומכר אינו משלם ד' וה' דשלו הוא טובח ומוכר אבל תשלומי כפל משלם כשעת הגניבה:

י״ג(יב) גנב מן ההקדש או (להבדיל) גנב מן העכו"ם אינו משלם רק הקרן אבל לא תשלומי כפל וד' וה' וכן הגונב שטרות עבדים וקרקעות אינו משלם כפל:

י״ד(יג) שותפין שגנבו אם הוציאו שנים ביחד את הגניבה משלמין כפל בין שניהם ואם האחד הוציא בהסכמת חבירו ומדעתו אינו חייב בכפל רק המוציא והשני פטור שאין שליח לדבר עבירה אבל אם טבח ומכר אחד מדעת חבירו שניהם משלמין ד' וה' דגזירת הכתוב הוא או לרבות את השליח:

ט״ו(יד) מי שהפקיד אצלו איזה חפץ וטען שנגנב ממנו ובאו עדים קודם שנשבע והעידו שהוא בעצמו גנבו אינו משלם רק הקרן אבל אם כבר נשבע ואח"כ באו עדים משלם תשלומי כפל וד' וה':

ט״ז(טו) בד"א שנשבע קודם ששלח בו יד אבל אם שלח בו יד (כבר קנה החפץ להתחייב עליו) ואח"כ נשבע אנו מתחייב בכפל ואינו משלם רק הקרן:

י״ז(טז) הטוען טענת גנב בפקדון של קטן (אעפ"י שתבעו כשהוא גדול) פטור מן הכפל אעפ"י שנשבע ואח"כ באו עדים:

י״חחלק הדיבור
(א) ודאי צריך לעיין במשפטי המצוה ולחדש דינין והלכות כפי שכלו:

י״ט(ב) הא דקיי"ל דאם הודה מעצמו אינו חייב כפל ותשלומי ד' וה' (וכן בכל הקנסות) דוקא כשהודה בב"ד אבל אם הודה חוץ לב"ד או בפני שנים שאינם ב"ד ואחר כך באו עדים שגנב חייב בכפל וד' וה':

כ׳(ג) כפר ואמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב (דמחוייב לשלם כפל) ואח"כ הודה מעצמו שטבח ומכר ואח"כ באו עדים שטבח ומכר חייב לשלם ד' וה' כיון דמקודם לכן כפר הכל ואפילו הקרן:

כ״א(ד) הא דקיי"ל דהגנב נמכר בגניבתו בעד הקרן דוקא כשאינו שוה רק כסף הקרן או פחות מהקרן אבל אם שוה יותר דהיינו שסך הקרן אינו כ"א מאה זהובים והוא שוה במכירתו מאה וא' זהובים אינו נמכר רק כל סך הקרן והכפל הי' לחוב עד שיהי' לו נכסים וישלם ואם אינו שוה במכירתו רק כחצי הקרן וב"ד מוכרין אותו ויוצא בשש או ביובל אינו נמכר פעם שנית בעד המותר שחייב מן הקרן רק יהי' עליו לחוב כנ"ל:

כ״ב(ה) אסור ליקח מן הגנב חפץ שגנב שהוא עון פלילי וכל דבר שחזקתו הוא גנוב אין לוקחין אותו ולפיכך אין לוקחין מן הרועים צמר או חלב או גדיים אבל לוקחין מהם חלב או גבינה במדבר אבל לא ביישוב ומותר ליקח מן הרועים ארבע צאן או ארבע גיזות צמר מעדר קטן או מעדר גדול שאין חזקתו גנוב:

כ״ג(ו) כללו של דבר כל שהרועה מוכר אם הי' בעה"ב מרגיש בו מותר ללוקחו מן הרועה אבל אין בעה"ב מרגיש בו ובאם הי' הבעה"ב מרגיש לא הי' הרועה מוכר אסור ללקחו ממנו:

כ״ד(ז) אין לוקחין משומרי פירות עצים או פירות אלא בזמן שהם יושבין ומוכרין והסלים וטורטנים לפניהם שהרי הדבר הזה גלוי ויש לו קול ואין זה גניבה ולוקחין מפתח הגינה ולא מאחורי הגינה וכולן שאמרו הטמן אסור ליקח מהם:

כ״ה(ח) מותר ליקח מן האריס שהרי יש לו חלק בפירות ועצים ואם אמר הטמן אסור ליקח ממנו:

כ״ו(ט) אין לוקחין מן הנשים (הנשואות לבעל) ומן העבדים ומן הקטנים אלא דברים שחזקתן שלהם מדעת הבעלים ואם אמרו הטמן גם זה אסור ליקח מהן ולוקחין ביצים ותרנגולים בכ"מ מכל אדם ואם אמרו הטמן אסור ליקח:

כ״ז(י) נ"ל טומטום שגנב ואין לו לשלם אינו נמכר דדילמא נקבה הוא ואם נקרע אח"כ ונמצא זכר ה"ז נמכר ואנדרוגינוס אינו נמכר לעולם דלא הכריעו בו חז"ל:

כ״ח(יא) מי שחציו עבד וחציו בן חורין שגנב ואין לו לשלם נ"ל דנמכר חציו השני ונלע"ד הגם דקיי"ל דכופין את רבו ועושה אותו ב"ח היינו מטעם דלישא שפחה אינו יכול וכו' אבל בנידון דידן כשימכרוהו הב"ד הרי רבו מוסר לו שפחה כנענית נראה דאין כופין את רבו לשחררו:

כ״טחלק המחשבה
(א) ודאי צריך הדיין לכוין לקיים מ"ע מדאורייתא ובאם לא יכוין לא יושלם החלוקא דרבנן שלו מזאת המצוה כמ"ש כמה פעמים:

ל׳(ב) ודאי א"צ לכוין שום טעם למצוה כיון שאין הטעם מבואר בתורה. אבל עפ"י פשוטו ג"כ לא נעלם מעין כל משכיל הטעם הפשוט דבאם לא יתענש הגנב על חטאתו אשר חטא הנה יתקלקל חזקת היישוב כי כל אחד יגנוב ממון חבירו משא"כ כשיודע שבאם יתוודע ישלם כפל ותשלומי ד' וה' אז מורא יעלה על ראשו פן יתענש הנה תשלומי כפל הוא הדבר שהשכל מחייב כפי מה שרצה לחסר את חבירו כן יתחסר מממונו והנה תיכף שגנב נתחייב כפל לבעליו וכאשר שינה באוולתו שטבח ומכר הוה כגניבה חדשה ומשלם כפל על הכפל והוה תשלומי ארבעה וניתוסף בשור עוד תשלום א' עבור שביטלו ממלאכתו:

ל״א(ג) המשכיל על דבר בכתבי מר"ן זלה"ה ימצא טוב וטעם ודעת. שע"י עון הגניבה גורם ח"ו שהחיצונים יונקים משני שלישי חסד שבת"ת דז"א (ע"כ ישלם שני' לרעהו לתקן את אשר עיוות)