דרך פקודך נ״זDerekh Pikudekha 57
א׳מ"ע נז על הב"ד לדון דין שומר חנם
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצו' נ"ז מ"ע על הב"ד לדון דין שוחר חנם שנאמר כי יתן איש אל רעהו והוא אם נגנב או נאבד ישבע הש"ח שלא פשע ושאינ' ברשותו שנגנב או נאבד ושלא שלח ידו בפקדונו שאם שלח בו יד נעש' גזלן עליו וקמ' ברשותו וחייב לשלם גם בלא פשע:
(א) מצו' נ"ז מ"ע על הב"ד לדון דין שוחר חנם שנאמר כי יתן איש אל רעהו והוא אם נגנב או נאבד ישבע הש"ח שלא פשע ושאינ' ברשותו שנגנב או נאבד ושלא שלח ידו בפקדונו שאם שלח בו יד נעש' גזלן עליו וקמ' ברשותו וחייב לשלם גם בלא פשע:
2
ג׳(ב) פשיעה נק' אם הניח הפקדון במקום שאינו ראוי לשמיר' מעולה הגם שהניח שם גם חפצי' שלו עכ"ז לגבי חפצי' אחרי' מיקרי פשיעה (דבשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל אחרי'):
3
ד׳(ג) אם הפקדון במקום שאינו משומר אצל גניבה ונאנס הפקדון ממנו כגון שנשרף אעפי"כ חייב כיון שפשע:
4
ה׳(ד) שמירת כספי' אינו אלא בקרקע ויתן עליה' טפח עפר או יטמנם בטפח הסמוך לקורה הופקד בידו ע"ש עם חשיכה א"צ לקבר ולהטמינ' בעפר עד מוצאי שבת:
5
ו׳(ה) שומר שמסר הפקדון לשומר אחר חייב (אפי' ש"ח שמסר לשומר שכר חייב השומר הראשון לשלם לבעלים) אפילו נאנס מן השומר הב' אבל רשאי השומר למסור לאשתו ובניו ובני ביתו הגדולים דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו דנפקד הוא מפקיד:
6
ז׳(ו) דנין דין זה בכל בית דין בכל מקום בכל זמן:
7
ח׳(ז) אם באו עדים שהשומר בעצמו גנב הפקדון משלם השומר כפל לבעליו:
8
ט׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש דינין והלכו' כ"א כפי אשר חלק לו הש"י בבינה וכש"ל כמה פעמים:
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש דינין והלכו' כ"א כפי אשר חלק לו הש"י בבינה וכש"ל כמה פעמים:
9
י׳(ב) הא דכתבנו (בחלק המעשה) דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע הה"ד לשונות כסף וזהב וארגמן ואבנים טובות ומרגליות כ"כ הסמ"ג ונראה דהה"ד בכיוצא בזה והכל לפי המקום והזמן:
10
י״א(ג) אם הטמין השומר במקום דהוה שמירה מגניבה אבל לא הוה שמירה לענין דליקה ונגנב ממנו הוה תחילתו בפשיעה וסופו באונס וחייב השומר לשלם כ"כ הסמ"ג:
11
י״ב(ד) שומר שלקח הפקדון ונתנו לא' מבני ביתו הגדולים ואותו הבן בית לא טמנו במקום הראוי אם אותו השומר לא אמר לכן הבית שהוא פקדון שא פטור (דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו דנפקד הוא מפקיד) והא דלא אמר לבן הבית שהוא פקדון יכול לומר אני נתכוונתי לומר שיהיה סבור שהוא שלי ומכש"כ שישמרם יפה ובן הבית ג"כ פטור כיון שלא אמר לו שהוא פקדון ואם אמר להם השומר שהוא פקדון ופשעו חייבין הב"ב לשלם ואם אין להם לשלם ישלם השומר תחתיהם דאם אי אתה אומר כן יקחו אשתו ובניו הפקדון ויאכלוהו וכיון שלא יהיה להם ממה לשלם יפטרו ע"כ מחוייב השומר לשלם כ"ז מבואר בסמ"ג עיי"ש:
12
י״ג(ה) הפקידו אצל השומר מעות לחלק לעניים או לפדיון שבויים ופשע השומר בשמיר' ונגנבו ממנו פטור דהו' ממון שאין לו תובעי' אפי' באו עליו גנבים וקדם זה והציל עצמו במעות שבוים פטור שאין לך פדיון שבוים גדול מזה בד"א שהופקד אצלו סתם לחלק לעניים שאינם ידועים עדיין ולשבוי' שאינם ידועים אבל הופקד אצלו ליתן לעני זה סכום כך ולשבוי זה כך הרי אותן העניים הוו הבעלים ודינו כדין שאר השומרים סמ"ג ונ"ל אפי' לא פירש הסכום לכל א' רק פי' דוקא לג' או לד' עניים הללו אותן הארבעה הוו בעלים והוה ממון שיש לו תובעין ודינו כדין כל השומרין נ"ל:
13
י״ד(ו) המפקיד אצל חבירו דברים חשובין ובאו עליו גנבים וקדם ונתן להם אותן החפצים חשובין להציל עצמו אם השומ' גברא דאמוד שהגנבים באו עליו והוה מציל עצמו בממון חבירו וחייב לשלם ואם אינו גברא דאמוד חזקה שבשביל החפצים שהופקדו אצלו באו הגנבים ופטור מלשלם ג"כ בסמ"ג ודנין בזה לפי ראות עיני הדיינין לפי המקום ולפי הזמן ונ"ל דאם הופקד אצלו בחשאי חזקה שלא ידעו הגנבים מהחפצים שהופקדו:
14
ט״ו(ז) באו הגנבים אל השומר וגנבו בפניו ואילו היה צווח היו באין בני אדם ומצילין מיקרי פושע ג"ז שם ונ"ל דבזה ג"כ לפי ראות עיני הדיינין דלפעמים מתיירא לצווח מפני סכנות נפשות:
15
ט״ז(ח) ונ"ל דאם באו הגנבים לביתו וקדם ונתן להם הפקדון להציל עצמי והוא גברא דאמוד דאז חייב לשלם כמ"ש אם הוא אומר שהגנבים אמרו לו בפירוש שיתן להם הפקדון של פלוני דבשביל זה באו ישבע שכדבריו כן הוא וכן באומר שהיה מתיירא לצווח מפני סכנת נפשות כן נ"ל והשבוע' הזו היא שבועת היסת דרבנן כדין כופר הכל כן נראה לכאורה אבל כד דייקנא שפיר נראה דהוא שבועה דאורייתא כדין שבועת השומרין דהרי הוא אומר שלא פשע דהיה מוכרח בדבר והבעה"ב אינו מאמינו ומחוייב לישבע שכדבריו כ"ה שלא פשע נ"ל:
16
י״ז(ט) ב' שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים כ"א בכיס מיוחד ואח"כ כ"א אומר אני הפקדתי מאחים ישבע כ"א שהפקיד מאתי' וצריך השומ' לשלם לכ"א מאחי' ודמיקרו פושע דה"ל לרשום על הכיסין אבל הפקידו שניהם בכיס אחד כיון שהם לא היו מקפידין איהו ג"כ לא ה"ל למידק ומסלק לכ"א מנה ומנה יהי' מונח עד שיבא אליהו וג"כ לצאת י"ש אינו צריך ג"ז שם ונ"ל ג"כ בזה אם כ"א אמר לו זכור כמה מפקיד כ"א ה"ל לרשום או ליקח מידם בכת':
17
י״ח(י) ש"ח שאמר הריני משלם ואיני נשבע אעפ"כ משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו דחיישי' שמה עיניו נתן בה ואם הוא חפץ שבקל מוצאין אותו לקנות בכ"מ אינו נשבע כלל:
18
י״ט(יא) רצה המפקיד להפקיד אצלו א' הא ביתי קמך הר"ז לא מיקרי שומר ופטור טען השומר שכך אמר והבעה"ב מכחישו מתוך שהיה יכול לומר שמרתי כראוי ונאנסתי נאמן גם בזה בשבועה שכך אמר:
19
כ׳(יב) המפקיד בעדים אינו נאמן השומר לטעון לקחתי ממנו אח"כ הפקדון או במתנה נתנו לי ואפי' מת השומר מוציאין והפקדון מן היתומין ג"ז בסמ"ג וע"ש עוד:
20
כ״א(יג) בא המפקיד בעדים לתבוע פקדונו א"ל השומ' החזרתיו לך א' המפקיד הרי כך וכך הי' מדתו (והוא מודה) והרי המד' הזאת מונח אצלך בבית והוא שלו והשומר אומר שלך החזרתיו וזה שלי ישב' השומ' בנק"ח שהחזי' ופטו' גז"ש:
21
כ״ב(יד) החזיר השומר הפקדון ואמר הנפקד אין זה שלי או שלם היה ושברת ישבע השומר היסת שכדבריו כ"ה:
22
כ״ג(טז) שומר שהפקידו אצלו ס"ת וספרים מחייב לגוללו כל י"ב חודש ואם כשגוללו קורא בו ג"כ לא מיקרי שולח יד ואם פתחו בשביל עצמו מיקרי שולח יד וחייב באונסין:
23
כ״דחלק המחשבה
(א) ודאי בשעת המשפט צריך הדיין לכוין לצאת י"ח המצות כי מ"ע צריכה כוונה:
(א) ודאי בשעת המשפט צריך הדיין לכוין לצאת י"ח המצות כי מ"ע צריכה כוונה:
24
כ״ה(ב) א"צ לכוין שום טעם (מן התורה) כיון שאין טעם מבואר בתורה אבל מצות וחיוב' איכ' להתבונן בטעמי התורה ומצותיו כ"א כפי אשר חלק לו הש"י בבינה וזה כל האדם והנה השכל ישפוט ג"כ משפט הצדק הלזו להיות שומר חנם עושה חסד לשמור בחנם מהראוי לפוטרו אפי' מגנבה ואבידה אבל כשפשע בודאי מהראוי לחייבו דהוה כאלו מאבד בידי' והשבועה הניתן לש"ח ג"כ השכל מחייבו כי מי יודע אם לא נתן עיניו בחפץ של חבירו וגם אם שלח יד בפקדון ואח"כ נאנס דחייב הוא ג"כ דבר שהשכל מחייב כיון דנעשה גזלן עלי' מהראוי לחייבו אפילו באונסין דהנה הגוזל איז' דבר מחבירו ואח"כ גזלו אחרי' ממנו את החפץ הנ' בודאי הוא אינו יוצא י"ש עד שישל' החפץ לבעלי':
25
כ״ו(ג) וכאשר תרצ' לרוות צמאונך בדרך הנסתר הנה אעתיק לך ענין ד' שומרי' מספר בע"מ מאמר ל"ד ח"א פ"ג ז"ל על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים שהם ד' כנגד ד' אותיות השם דיניהם (כי נושא שכר ושוכר חד דינ' אית להו) דריעים דלעילא לא מתפרשין לעלמין וכו' (כי נושא שכר ושוכר הם נגד אותיות י"ה המרמזין לאו"א והם ריעים דלא מתפרשין כנודע ע"כ דינם א') שכנגדם ניש"א שכ"ר דא יו"ד כי שכינה בתחתונים צורך גבוה (פירש הרב המפרש י"ד יהוד"ה יו"ד חכמה נוש"א שכר מפני שהיא מקבלת שכר מלמטה ע"פ הידוע מלשון הזוהר בכמה דוכתי שכינה בתחתונים צורך גבוה שהכוונה שהצדיקים במעשיהם הטובים למטה גורמים הזיווג למעלה ע"ד דאיתא בזהר פ' לך לך ע"פ אני לדודי ועלי תשוקתו דבאתערותא דלתתא אשתכח אתערותה לעילא והענין הוא שהמע"ט הן המ"נ העולין למעלה שבהן השכינה מתעטרת ואתיא לקמי מלכא ואמרת חזי במאי ברא אתינא לקמך כדאיתא בזהר ויקרא ועי"ז נעשה הזיוג בין הדודים דלעילא ומהם עולה עוד התעוררות אל הריעים דלעילא אע"ג דלא מתפרשין לעלמין והיחיד בהם תדיר מ"מ המ"נ מתעוררין ומוסיפין גם להם כח לעשות חיל והכי איתא וכו' וזהו שכינה בתחתונים צורך גבוה רצ"ל זה שהשכינה מקבל' השפע מהאצילות שלמעלה ממנה ומשפע' בתחתונים הוא ג"כ צורך גבוה והתעוררות לגבי מלכא וממנו באה ההתעוררו' לבינה ואח"כ לחכמה נמצא שהחכמה מקבל' שכר כולן ממטה למעלה והיינו נושא שכר ע"כ לשון המפרש ולי נראה לפרש שכר הכוונה על י"ם דמלכות עשרה בני"ם דהיינו י"פ ב"ן (עיין בלק"ת שמואל ע"פ הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים ובסוד שם יששכר בפ' ויצא י"ש שכ"ר בגי' שכ"ר והנה החכמה הנרמז ביו"ד נושא את מדת המלכות הנק שכ"ר סוד י"י בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא וסוף מעשה מלכו"ת במחשבה תחלה דהיינו חכמ"ה והכוונה כי התפשטות כבוד מלכות"ו ברבו יתירה בפרצוף גמור להיקרא מל"ך של"ם הוא הוא כוונה ראשי' המחשבה וע"כ כביכול זה הוא השכר שנוטל בהקדים המחשבה וזה הוא שכינה בתחתונים צורך גבוה להיקרא מלך וכל באי עולם יכירון מלכותו בשביל זה הי' התעוררות מחשבת הבריאה והבן כי א"א לפרש הכל בכתב נ"ל) והשוכ"ר דא ה"א שוכר פועלים ועומד עליהם (גם בזה פי' הרב המפרש הנ"ל וז"ל שוכר פועלים שהם מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל ר"ת שלהם מג"ן פועלי החס' דין ורחמים ע"פ הידוע שמבינה נאצלו ג' קוין קו החסד קו הדין וק הרחמים והן ג' אבות הבנים נה"י ומיכא"ל הוא שר החסד וגבריא"ל ממונה על הדין וזה נק' פועל גבורות ורחמים נעשה ע"י נוריא"ל נמצאת בינה שוכר פועלים הללו ועומד עליהם שממנה נאצל שורש פעולותיה וממנה יניקותה עכ"ל ול"נ לפרש שוכ"ר פועלי"ם דהיינו זו"ן שהם עיקר הפועלים בתחתונים ועומ"ד עליה"ם בהתלבשו' המוחין בהם כנודע בסוד והאם רובצת וכו' נ"ל) כנודע המזכירים את י"י אל דמי לכם נאמר על שומ"ר חנם ד"א וא"ו נטיר נוקבי' מפור' פורק עול האוכלים למעדנים חנם מן המצות (פי' הרב הנה ידוע שהשכינה מתלבשת בהקליפות וע"ז נאמר ומלכותו בכל משלה כדאיתא בהקוני' והנה הקליפו' והחיצוני' רוצי' לאחוז בהקדוש' והוא"ו נטיר הה"א נוקבי' מהם וכו' וזהו שומר חנם שהוא שומר הה"א מאותן שהם חנ"ם מן המצות והיינו החיצונים עכ"ל) והשו"ש דא הוא עני ואביון כבוד מלך ישראל שמבקש פרס מרבו לחלק לכל המון ישראל לכך נאמ' ואל תתנו דמי לו שהו' תלוי בדעת אחרי' ודי בזה עכ"ל הרב הרמ"ע בעל ע"מ הנ' סוד הגניב"ה הוא כשהחיצוני' יונקים ח"ו משפע ב"ש חסד דת"ת דז"א ונו"ק דס"מ נק' גניב"ה (עיין בס' מאורי אור אביד"ה נק' היסו"ד דז"א בהעדר הזיווג עיין כ"ז בס' הנ"ל) והנה סוד השבועה ה"ס הבל היוצא מפי הז"א להקיף ז"ת שלו שכנגדם עומדת המלכו"ת והנה ידוע דמהאור מקיף בורחי' הקליפות כי אין להם אחיזה במקיף ומעתה תבין שומ"ר חנ"ם ה"ס וא"ו ז"א והנה ע"י השבוע"ה הוא השפעת האור המקיף נפטר כביכול מגניב"ה ואביד"ה כי בורחים הקליפות ע"י האור המקיף בין תבין את אשר לפניך והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ומעתה הדיין הפוסק הדין על השומ"ר חנ"ם שישבע ויפטר מגנב"ה ואביד"ה גורם למעלה להאיר האור מקיף לז"ת דז"א ואז יברחו הקליפות מהארת האו' המקיף ונשגב י"י לבדו:
26
כ״ז(ד) הנה הש"י שומרינו כמד"א י"י ישמרך מכל רע י"י שומרי"ך הנה לא ינום ולא יישן שומ"ר ישראל ואיתא בתד"א אלמלא מקרא כתוב א"א לאמרו כביכול הש"י קבל ע"ע שמירתינו לשמור אותנו מכל דבר רע והנה הוא ית' כביכול שומר חנ"ם אותנו דהיינו אפילו אין בידינו זכות וצדק' כביכול לקבל שמירתינו בחנ' וכבר שמעת' מדברי הר' לעיל סוד שומ"ר חנ"ם הוא בחי' ז"א סוד הוא"ו (והוא סוד הו' הניתן לקין לשמיר' וישם י"י לקין או"ת הוא או' תלוי ארוך סוד הוא"ו וכבר ידוע ז"א נק' ע"ד (עיין בזהר וארא סוד הכתוב בטחו בי"י עדי ע"ד) וזה שאנו מברכין בברכה שמתפללין על השמיר' שומ' עמו ישראל לע"ד בין והתבונן:
27