דרך פקודך נ״חDerekh Pikudekha 58
א׳מ"ע נח לדון דין חובל בחבירו
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה נ"ח שנאמר על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה הטוען את חבירו מטלטלין או מעות והודה לו במקצת הרי זה משלם מה שהודה ונשבע על השאר שבועת התורה בנק"ח ואין מודה במקצת חייב שבועת התורה פד שיודה בפרוטה ויכפור שתי מעין כסף או יותר והכפירה בלבד צריכה שתהי' שתי מעין כסף חוץ הפרוטה שהודה:
(א) מצוה נ"ח שנאמר על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה הטוען את חבירו מטלטלין או מעות והודה לו במקצת הרי זה משלם מה שהודה ונשבע על השאר שבועת התורה בנק"ח ואין מודה במקצת חייב שבועת התורה פד שיודה בפרוטה ויכפור שתי מעין כסף או יותר והכפירה בלבד צריכה שתהי' שתי מעין כסף חוץ הפרוטה שהודה:
2
ג׳(ב) בד"א שטענו כסף או סחורה או פירות וכיוצא אבל טענו כלים אין משערין את דמיהם אפי' טענו ב' מחטין והודה באחת וכפר באחת חייב שבועת התורה:
3
ד׳(ג) אין מודה במקצת חייב שבועת התורה עד שיטעננו דבר שבמשקל או במד' או במנין אבל אם אמר לו כים מלא דינרין מסרתי לך והוא אומר לא מסרת לי אלא מאה או מאה דינרין מסרתי לך והוא אומר לא מסרת אלא צרור של דינרין בלא מנין וטול מה שהנחת פטור משבוע':
4
ה׳(ד) אין מודה במקצת חייב שבועת התורה עד שיודה בדב' שאפשר לו לכפור בו אבל אם הודה בדבר שא"א לכפור בו לא מיקרי הודאה והוה ככופר הכל וישבע היסת כתיקון חכמים:
5
ו׳(ה) הכופר בכל ועד אחד מעיד שהוא חייב ה"ז נשבע שבועת התורה להכחיש את העד נמצא אין לך שבועת התורה אלא שלש' שבועת השומרין ושבועת מודה במקצת ושבועה להכחיש את העד):
6
ז׳(ו) הכופר בכל ואמר להד"מ או שהודה במקצת ונתנו מיד ואמר אין לך בידי אלא זה והילך (ודווקא דלא מינכר אם מערים הוא כדי לפטור מן השבועה אבל אם הב"ד מכירין שהוא מפרי' בדבר מיקרי שפיר מודה במקצת) או שאמר אמת שהיה לך בידי ומחלת לי) או החזרתי לך או שטענו חיטין והודה לו בשעורין בכל אלו פטור משבועת התורה אבל חז"ל תיקנו שישבע הנתבע היסת בלא נק"ח והנשבע בטענת ספק כגון השותפין והאריסין נשבעין כעין של תורה בנק"ח אבל טענת ספק שטוען התובע ואומר כמדומה לי שיש לי אצלך מנה וכיוצא בזה והנתבע אומר אין לך בידי כלום ה"ז פטור אפילו משבועת היסת וכל השבועות שתיקנו ר' ור' נתן שהיו סוף המשנה כולו כעין של תורה בנק"ח. והשבועות שנתקנו אח"כ הם בלא נק"ח סמ"ג:
7
ח׳(ז) דנין דינין הללו בכל בית דין בכל מקום ובכל זמן:
8
ט׳(ח) טענו חיטין והודה לו בשעורין פטור משבועה כמש"ל וגם פטור מלשלם אפילו דמי שעורים שהודה דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו אבל אם תפס התובע נגד דמי שעורים שהודה מהני תפיסה (עיין בסמ"ג וכבר נתבאר דבזה"ז נשבעין היסת גם בכופר הכל):
9
י׳(ט) מן הדין אם רצה הנתבע להפוך שבועה דאורייתא על שכנגדו אין שומעין לו אלא או ישבע הוא או ישלם אבל שבועת היסת מהפכין וכבר נהגו בזה"ז להפוך גם שבועה דאורייתא ומכ"ש שבועה דרבנן אבל הנשבעין בטענת ספק שמטיל עליו התובע כגון השותפין והאריסין אין יכולין להפוך כי התובע אינו טוען רק ספק:
10
י״א(י) המחוייב שבועת התורה ולא רצה לישבע ב"ד יורדין לנכסיו וגובין ממנו כל מה שטען התובע אבל המחוייב שבועה מדבריהם ואינו רוצה לישבע ולא לשלם משמתינן ליה שלשים יום ואם לא בא ולא תבע נידוייו מכין אותו מכת מרדות (הואיל דחיילא עליו שמתא דרבנן שלשים יום ולא תבע נידוייו) ואח"כ פוטרין אותו ואין יורדין לנכסיו:
11
י״ב(יא) שבועת היסת אין משביעין אנא על טענת ודאי אבל לא על טענת ספק. כגון התובע אומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ישבע רק היסת שאינו יודע ופטור. בד"א באמר איני יודע אם הלויתני אבל באומר יודע אני שהלויתני אבל איני יודע אם פרעתיך חייב לשלם. וזה דוקא בתביעה אבל אם הודה מעצמו בלא תביעה ואמר יודע אני שהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אינו חייב לשלם. ובבא לצאת י"ש חייב לשלם:
12
י״ג(יב) הטוען על חבירו טענות הרבה אין משביעין אותו על כל טענה בפ"פ רק שבועה אחת על הכל:
13
י״ד(יג) המחוייב שבועה בין דאורייתא בין דרבנן יכול חבירו לגלגל עליו שבועה על טענות אחרות הגם שלא הי' מתחייב שבועה עליהן עד היכן גלגול שבועה עד שיכול לטעון עליו השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי ועדיין עבדי אתה ואפילו רוצה לשלם בעד הטענה שנתחייב שבועה אעפי"כ צריך לישבע על הגילגולים או שישלם בעדם. סמ"ג:
14
ט״ו(יד) האומר בטענתו לחבירו תן לי דינרין כסף שלי וקח לך מידי דינר זהב שלך וחבירו מכחיש חייב הוא ליתן לו הדינר זהב שהודה וחבירו פטור מדינרי כסף נ"ל דחבירו מתחייב היסת:
15