דרוש חדושי הלבנה א׳Derush Chiddushei HaLevanah 1

א׳א) מִדְרַשׁ רַבּוֹת ^איבאר רבינו אשר דברי המדרש אין פירושו כדברי הש"ס בחולין וגם שונה בפירושו משני מאמרי הזוהר, ועיקר השינוי הוא בזה שלדברי המדרש אין צריך ללמוד שהיה איזה שינוי במצב הלבנה בין שעת בריאתו ולאחריו כלל, אלא שמיד בבריאת המאורות היתה השמש גדולה מהירח, והשינוי הוא רק בענין כינוי הירח שקראו גדול בהשוואה לשמש ושוב קראו קטן, לסיבת היותה קופצת בראש ברצונה להאיר באותה שעה נגד השמש..

ב׳לֹא רָמֵי קְרָאֵי אַהֲדָדֵי כִּדְרָמֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי, כִּי אֵין נִרְאֶה בְּעֵינֵי בַּעַל הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה שֶׁיִּהְיוּ הַכְּתוּבִים סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה כְּלָל, עַד שֶׁאִם הֵם סוֹתְרִים נִצְטָרֵךְ עַל כָּל פָּנִים לָבוֹא לְמִדָּה זוֹ לוֹמַר שֶׁהָיוּ כָּאן שְׁתֵּי יְצִירוֹת זוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא לְמַאֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי עַל כָּל פָּנִים. וּמַה גַּם לִשְׁתַּיִם שֶׁמֵּהַזֹּהַר, עִם שֶׁאֵינָם מַרְחִיבִים וּמַגְדִּילִים הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי יְצִירוֹת אֵלּוּ כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי. אָכֵן לִדְהָרַבּוֹת לֹא קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי כְּלָל, כִּי הַכֹּל יְצִירָה אַחַת, וְלֹא בָא שׁוּם שִׁנּוּי בְּרִיאָה בְּגֹדֶל וְקֹטֶן. אַךְ כַּאֲשֶׁר הֵם עַתָּה אֵלּוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת, כֵּן הָיוּ מִלְּפָנִים מֵאָז שֶׁנּוֹצְרוּ וְנִבְרָאוּ.

ג׳וּמַה שֶּׁקְּרָאָם תְּחִלָּה שְׁנֵיהֶם "הַגְּדוֹלִים", יוּכַל לִהְיוֹת כִּדְבַר הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא (בראשית א טז) שֶׁכָּתַב: וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, הֲלֹא אָמְרוּ חַכְמֵי הַסְּפִירוֹת שֶׁכּוֹכַב צֶדֶק וְכָל הַכּוֹכָבִים חוּץ מִכּוֹכָב וְנֹגַהּ גְּדוֹלִים מֵהַלְּבָנָה, וְאֵיךְ כָּתַב "הַגְּדוֹלִים"? הַתְּשׁוּבָה; אֵין פֵּרוּשׁ "גְּדוֹלִים" עַל מִדָּתָם בְּגוּפָם, רַק עַל אוֹרָם, וְאוֹר הַלְּבָנָה כִּפְלֵי כִּפְלַיִם בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ קְרוֹבָה מֵהָאָרֶץ. וְכֵן כָּתוּב "מָאוֹר". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

ד׳כָּכָה גַּם לְפִי זֶה הַמִּדְרָשׁ. וְלָכֵן לֹא הוּקְשׁוּ לוֹ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, שֶׁהֲרֵי גַּם עַכְשָׁו שְׁנֵיהֶם אֲמִתִּיִּים, רוֹצֶה לוֹמַר; מַה שֶּׁנִּקְרְאוּ שְׁנֵיהֶם "גְּדוֹלִים". וְזֶהוּ מִפְּנֵי הַמָּאוֹר שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵהֶם. וּמַה שֶּׁנִּקְרָא אַחַר כָּךְ הָאֶחָד "קָטָן", וְזֶהוּ לְפִי שֶׁהוּא קָטָן בְּעֵרֶךְ הַחַמָּה בְּמִדַּת גּוּפוֹ. וְאִי נַמִּי, מִכָּל הָאֲחֵרִים חוּץ מִנֹּגַהּ וְכוֹכָב. וְאִי נַמִּי, גַּם כֵּן בְּמָאוֹר נִקְרָא "קָטָן", וּבְעִנְיַן הָאוֹרָה.

ה׳אֶלָּא הָא קַשְׁיָא לֵיהּ, לָמָּה יִפְגְמֵהוּ וְיִקְרָאֵהוּ בְּשֵׁם ״קָטָן״ אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר גִּדְּלוֹ וְנִשְּׂאוֹ לִקְרֹא בְּשֵׁם ״הַגְּדוֹלִים״ לַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, וְלֹא חָשׁ עַל שֶׁהַיָּרֵחַ קָטָן מִמֶּנּוּ אִם בְּמִדַּת גּוּפוֹ אִם בְּהֶאָרָתוֹ? וְאִם נִתַּן שֵׁם חֲשִׁיבוּת לְמִי שֶׁיִּהְיֶה, אֵין מִן הַדֶּרֶךְ לַחֲזֹר מִשֵּׁם חֲשִׁיבוּת הַהוּא וּלְהַקְטִינוֹ. וְנִיחָא לֵיהּ, שֶׁהָיָה כֵן עַל יְדֵי שֶׁנִּכְנַס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, כַּאֲשֶׁר עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת שֶׁהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת נִרְאֵית לָעֵינַיִם בְּמִקְצָת מֵהַשַּׁחֲרִית וּמִקְצָת מֵהָעַרְבִית בְּכַמָּה יָמִים מִימֵי הַחֹדֶשׁ. וּבְעִנְיָן שֶׁעָשְׂתָה כֵן, מִעֵט בִּכְבוֹדָהּ וְלֹא קְרָאָהּ עוֹד "גָּדוֹל" כִּי אִם "קָטָן", כִּי אָחֲזָה מִדַּת הַקְּטַנִּים הַקּוֹפְצִים בִּפְנֵי הַגְּדוֹלִים לוֹמַר 'כָּמוֹנִי כָּמוֹכֶם'.

ו׳וְאָמַר רַבִּי פִּנְחָס, בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כְּתִיב כו׳ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי עַל שֶׁמִּעַטְתִּי ^בוהרי לשון זה מופיע בדברי ר"ש בן פזי שלומד שהירח נתמעט מגדלו הראשון. וע"ז משני רבינו שבעל המדרש רבה אינו סובר כן והכוונה כאן במיעוט הירח (לא במובן פיזי אלא) הוא בכינוי שכינה אותו "קטן". כו׳, לֹא מִעוּט בְּמִדַּת הַגּוּף וְלֹא מִעוּט בְּרִבּוּי הָאוֹרָה, כִּי בְּכָל זֶה לֹא נַעֲשָׂה שׁוּם הִשְׁתַּנּוּת, רַק מִעוּט כְּבוֹדָהּ בִּקְרִיאַת הַשֵּׁם.

ז׳וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ שֶׁחָפַצְתִּי ^גכלומר הרצון שרציתי לומר, דהיינו הפירוש המחודש שמפרש רבינו שמיעוט זה הוא מפני שהלבנה התנשאה ליכנס בתחום השמש. לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ קְרָאָהּ "קָטָן", עַל שֶׁאָחֲזָה מִדַּת הַקְּטַנִּים הַקּוֹפְצִים בְּרֹאשׁ כֹּל. כִּי הֲלֹא כֹּה דִּבֶּר הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא בְּפֵרוּשׁ הָאַגָּדָה דְּפֶרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת ^דשהרי האבן עזרא מפרש גם מאמר ר"ש בן פזי במס' חולין שהקיטרוג והמיעוט אינם כפשוטו. (רק שרבינו לא ס"ל כפירוש זה שם בגמ', ורק במאמר המדרש שלפנינו מפרש כן.) הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה, הֱבִיאוֹ בַּעַל הָעֲקֵדָה בְּשַׁעַר ל״ז, שֶׁכָּתַב שֶׁהַקִּטְרוּג הַהוּא נֶאֱמַר עַל שְׁעַת הַהַקְבָּלָה ^הבשעה שחמה ולבנה הן זו כנגד זו (כמו "מקבילֹת הלֻלאֹת". (שמות כו ה)), שֶׁהַמְּאוֹרוֹת כְּאִלּוּ הֵם עוֹרְכִים קְטָטָה זֶה לְעֻמַּת זֶה בְּרֹחַק חֲצִי גַלְגַּל בֵּינֵיהֶם ^ובתחילת כל חודש אין הלבנה נראית ברקיע, ובמהלך חצי החודש הראשון היא נגלית יותר ויותר עד שבאמצע החודש היא נגלית לגמרי בשלימותה. כמו כן משך סיבובה ברקיע גדול יותר באמצע החודש מבתחילתה. דהיינו שמתחילת החודש עד אמצע החודש גם גודל גופה נגלית וגם אורך מהלך הלבנה בגלגל הרקיע מתארך עד שבאמצע החודש ישנו מצב שנראית הלבנה נגד כדור השמש ברקיע זו נגד זו כעורכים מלחמה (שעה זו נקראת "שעת הניגוד"). מיד אחרי מצב זה הלבנה מתחילה להתכסות מיום ליום עד סוף החדש שמתכסית לגמרי וכן מתקצר משך סיבובה עד שנעלמת לגמרי (שאז מתחיל "המולד" החדש)., וְאָז שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים אוֹרָה וְזִיו כְּאִלּוּ אָז הַיָּרֵחַ מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלוֹךְ ^זעל פי מלכים א א, ה., וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה, מִיָּד בִּנְטוֹתָהּ מֵהַנּוֹכְחִיּוּת הַהִיא, הִתְחִיל לְחַסֵּר אוֹרָהּ, וַהֲרֵי הוּא הַקְטָנָתָהּ ^חומפרש האבן עזרא שכוונת הגמ' שבזה שהלבנה עומדת נגד השמש כנ"ל כאילו בהתרסה זה עצמו פירוש הקטרוג הנזכר, ועל כן מיד אחריה היא מתחילה להתמעט כעונש על זה (ולקמן (שער ה פ"ג) יפרש רבינו סוגיית הגמ' במס' חולין ושם יביא מה שהקשו כמה מפרשים על פירוש ראב"ע)., וְצִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ שֶׁיָּבִיאוּ קָרְבָּן בְּיוֹם חֶסְרוֹן כָּל אוֹרָהּ. וְרָמְזוּ טַעַם "לְחַטָּאת לַה׳", בַּעֲבוּר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ הוּא הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה לְהַמְעִיט אוֹרָהּ, כִּי בְרָאָהּ מְקַבֶּלֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְאֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

ח׳וְעִם הֱיוֹת כִּי בַּעַל הָעֲקֵדָה דָּחָה דְבָרָיו מִפֵּרוּשׁ מַאֲמָר הַנִּזְכָּר, וּכְמוֹ שֶׁאֶכְתֹּב (שער ה פ"ג) בְּהַגִּיעִי שָׁם בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרֵךְ, מִכָּל מָקוֹם נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁסְּבָרָתֵנוּ זֹאת לוֹמַר שֶׁעָשְׂתָה מִדַּת הַקְּטַנִּים כו׳ סְבָרָא הוּא ^טשאף שרבינו אינו מפרש לקמן דברי הגמ' כן, מכל מקום את דברי המדרש מפרש רבינו כן, ללמד חומר שלילת הנכנס לתחום חבירו.. שֶׁהֲרֵי הֶחָכָם הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא כֹּה סוֹבֵר בְּעִנְיַן הַקִּטְרוּג שֶׁמִּתְנַשֵּׂאת לוֹמַר אֲנִי אֶמְלוֹךְ.

ט׳וּמָה שֶׁהֻקְשָׁה לְבַעַל הָעֲקֵדָה, שֶׁאֵין לְפָרֵשׁ כֵּן אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר כְּדִלְקַמָּן ^ילקמן מביא רבינו מה שהקשה בעל העקדה על ראב"ע שלכאורה אין מאמר הגמ' מלמדת אותנו שום דבר, ולכן כותב רבינו כאן שלעומת זאת במאמר המדרש אפשר לפרש כנ"ל שהרי מלמדנו שני ענינים גדולים כבסמוך., לֹא יִקְשֶׁה לְעִנְיַן הַפֵּרוּשׁ שֶׁלָּנוּ בְּפֵרוּשׁ זֶה הַמַּאֲמָר, כִּי לִמֵּד אוֹתָנוּ מוּסַר הַשְׂכֵּל בִּשְׁתַּיִם. הָאֶחָד, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֶׂה זֶה, וְאַף שֶׁזֶּה פָּשׁוּט וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לִמּוּד, הִנֵּה בְּכָאן נַחְשֹׁב שֶׁכְּבָר הֻרְשֵׁית בְּכָךְ וּכְמוֹ שֶׁמְּבָאֵר וְהוֹלֵךְ, וְעִם כָּל זֶה הֻקְטְנָה בִּכְבוֹד שְׁמָהּ אֲשֶׁר נִקְרָא לָהּ מֵאָז. וְהַשֵּׁנִי, לָמַדְנוּ שֶׁהַגּוֹרֵם לָזֶה צָרִיךְ לְהָבִיא כַּפָּרָה ^יאכמאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה..

י׳וְעוֹד מִתּוֹךְ כָּךְ אָנוּ לְמֵדִין בְּקַל וָחֹמֶר, מִי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת וְנִכְנָס לְתוֹךְ תְּחוּם חֲבֵרוֹ כַּמָּה גָדוֹל עָנְשׁוֹ מִנְּשׂוֹא, וְאִלּוּ לֹא שָׁמַעְנוּ עֹנֶשׁ לַנִּכְנָס וכו׳ בִּרְשׁוּת, לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהַגְדִּיל הָעֹנֶשׁ כּוּלֵי הַאי עַל הַנִּכְנָס שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת.

י״אוְאָמְנָם, עִנְיַן הַגְּרַם לְעִנְיָן הַכְּנִיסָה בִרְשׁוּת שֶׁהִזְכִּיר בַּעַל הַמִּדְרָשׁ, וְנִרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁהוּא מַאֲמָר סָתוּר בְּעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ כֵן ^יבסָתוּר בְּעַצְמוֹ, שהרי אין שייך ח"ו איזה טעות וכדומה למעלה עד שנאמר שניתן רשות ללבנה ליכנס בתחום חבירו. וְאֵינוֹ כֵן. כי הטעות היתה מצד שהלבנה טעתה בצווי השי"ת, ומ"מ הכפרה היא על זה "הגרם" ונתינת המקום כביכול לטעות בדברי הקב"ה (וכל זה עשה הקב"ה כדי ללמד ענין זה כמה חמור ענשו של הנכנס לתחומו של חבירו).. כִּי נְדַקְדֵּק תְּחִלָּה הֵיכָא רְמִיזָא הַגְּרַם אוֹ הָרְשׁוּת. נֹאמַר ^יגתוכן דברי רבינו להלן: שבפסוק המתאר את "עשיית" המאורות, נאמר שהמאור הגדול הוא לממשלת היום והמאור הקטן לממשלת הלילה, לעומתו הפסוק שמתאר את "תליית" המאורות ברקיע השמים, שם כולל את ממשלת שניהם ביחד כלומר שיש זמן ששני המאורות ישמשו כאחד. שֶׁמַּה שֶּׁכָּתוּב (שם פסוק יז–יח) "וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַהַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וְלִמְשֹׁל בַּיוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל וגו׳", שֶׁמַּשְׁמָע וַדַּאי שֶׁזֶּה שֶׁכָּתוּב "וְלִמְשֹׁל" אֵינוֹ מִסֵּדֶר הַהַבְדָּלָה, שֶׁהֲרֵי הַהֶבְדֵּל מוֹנֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא יֹאמַר עַל הַמֶּמְשָׁלָה וּמִשְׁטָרָם שֶׁל אֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת. וְיִקְשֶׁה לְפִי זֶה, הֵיאַךְ יֹאמַר בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה לֹא עַל הַיּוֹם נֶאֱמַר וְלֹא עַל הַלַּיְלָה, אֶלָּא עַל הָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ. וְהָיָה אִם כֵּן מֵהָרָאוּי לְקַצֵּר וְלִכְלֹל וְלוֹמַר, "לְהָאִיר וְלִמְשֹׁל עַל הָאָרֶץ". שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחִלָּה אָמַר (פסוק טז) "לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וגו׳", הִנֵּה שָׁם לֹא נֶאֱמַר הַהֶאָרָה שֶׁעַל הָאָרֶץ עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לְכָלְלָם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כָּאן.

י״בוּלְפִיכָךְ דּוֹרֵשׁ בַּעַל מַאֲמָר הַלָּז, שֶׁאָמְרוֹ "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה", הוּא לְבָאֵר שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר (שם) "וַיַּעַשׂ וגו׳ לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וגו׳ לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" שֶׁעִם שֶׁכָּךְ הָיְתָה הָעֲשִׂיָּה, אָמְנָם הַנְּתִינָה שֶׁאַחַר כָּךְ בָּרָקִיעַ הָיָה בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ מֶמְשָׁלָה לִשְׁנֵיהֶם יַחַד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. אֶלָּא שֶׁלֹּא בָא מְפֹרָשׁ אִם הַמְּכֻוָּן עַל אֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּהְיֶה לּוֹ הַמֶּמְשָׁלָה הַזֹּאת הָאָמוּר בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְאֵיזֶהוּ שֶׁכִּוֵּן אֵלָיו, אוֹ שֶׁהַמְּכֻוָּן גַּם עַל שְׁנֵיהֶם, שֶׁעִם שֶׁיֻּחַד הַיּוֹם לַשֶּׁמֶשׁ וְהַלַּיְלָה לַיָּרֵחַ, עִם כָּל זֶה, לֹא כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא כָּל הַיּוֹם, כִּי מִקְצָת מִן הַיּוֹם אוֹ מִקְצָת מִן הַלַּיְלָה יִשְׁווּ יַחַד.

י״גוּכְבָר נִמְצָאִים מִדְּרָשִׁים רַבִּים ^ידרבינו מביא להלן כמה דוגמאות מדברי חז"ל לענין זה, שיש כוונת מכוון אחת בעצם בריאתם, ושוב כוונה מיוחדת אחרת באופן וסדרי שמושן בעולם. לַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהִרְחִיבוּ לוֹמַר שֶׁהַנִּבְרָאִים בְּו׳ יְמֵי בְרֵאשִׁית הָיָה לָהֶם בְּעַצְמָם עִנְיָן מְכֻוָּן. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פֶּרֶק ה): "אֲנִי אֵל שַׁדַּי", אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי דַּי, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן, הָיוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִמְתָּחִים וְהוֹלְכִים.

י״דוְאָמְרוּ עַל הַמַּיִם (פִּרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פֶּרֶק ה עַיֵּן שָׁם), כְּשֶׁיָּצָא הַדָּבָר מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "יִקָּווּ הַמַּיִם", הָרִים וּגְבָעוֹת נִתְפָּרְדוּ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְנַעֲשֵׂית עֲמָקִים עֲמָקִים עַל תּוֹכָהּ שֶׁל אֶרֶץ, וְנִתְגַּלְגְּלוּ וְנִקְוּוּ הַמַּיִם שָׁם, "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים". מִיַּד נִתְגָּאוּ הַמַּיִם וְעָלוּ לְכַסּוֹת אֶת הָאָרֶץ כְּבַתְּחִלָּה, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְבָשָׁן וכו׳.

ט״ווְעוֹד אָמְרוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה שם) "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא", עָבְרָה עַל הַצִּוּוּי. שֶׁאָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי", מַה הַפְּרִי נֶאֱכָל אַף הָעֵץ נֶאֱכָל. וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי", פְּרִי נֶאֱכָל וְאֵין הָעֵץ נֶאֱכָל וכו׳.

ט״זאַף כָּאן מִתּוֹךְ מַה שֶּׁפָּגַם בַּיָּרֵחַ לְקָרְאָהּ ״קָטָן״ אַחַר שֶׁכְּבָר קְרָאָהּ ״גָּדוֹל״, לָמַדְנוּ שֶׁנֶּעֶנְשָׁה עַל עָבְרָהּ אֵיזֶה עִנְיָן, וּכְמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ בַּאֲדָמָה שֶׁנִּתְקַלְּלָה כו׳ עַל עָבְרָהּ הַצִּוּוּי כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ״י ז״ל.

י״זעַל כֵּן, הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר חִפֵּשׂ וּמָצָא זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁאָמְרוֹ "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה", שֶׁהוּא הוֹרָאָה שֶׁיִּהְיוּ יַחַד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, הַיְנוּ אוֹ מִקְצָתוֹ אוֹ שֶׁאֶחָד יִהְיֶה מֶמְשַׁלְתּוֹ גַּם בַּגְּבוּל שֶׁל הַשֵּׁנִי כָּל הַיּוֹם אוֹ כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא. וְהִנֵּה סוֹבֵר בַּעַל הַמַּאֲמָר שֶׁהַמְּכֻוָּן הָיָה עַל הַשֶּׁמֶשׁ, וְהוּא בְּמַה שֶּׁהִיא גְּדוֹלַת הַגּוּף בְּכַמָּה מִן הָאָרֶץ. וּלְפִיכָךְ, אַף שֶׁהִיא בַּלַּיְלָה מִתַּחַת לָאָרֶץ, מִתּוֹךְ שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּמִתְרַחֶבֶת מִשֶּׁטַח הָאָרֶץ מְאִירָה מִמַּעַל לָאָרֶץ גַּם כֵּן, אֶלָּא שֶׁצֵּל הָאָרֶץ מַחְשֶׁכֶת וּמוֹנַעַת הָאוֹר.

י״חוְאֶחְשֹׁב אֲנִי שֶׁזֶּהוּ כַּוָּנַת רֵישׁ לָקִישׁ, בְּפֶרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין, (חגיגה יב:) שֶׁאָמַר שִׁבְעָה רְקִיעִים הֵם וְאֵלּוּ הֵן׃ וִילוֹן וכו׳, וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית וְיוֹצֵא עַרְבִית. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י ^טועיין מהרש"א (ח"א שם ד"ה וילון) שהאריך בפירש"י ותוס'. ועיין ביאורי הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר פרק ג סוף אות מו. ועיין עוד בהערה הבאה.׃ נִכְנָס שַׁחֲרִית לְתוֹךְ תִּיקוֹ, וְהָאוֹר נִרְאֶה. יוֹצֵא עַרְבִית מִתִּיקוֹ וּמִתְפַּשֵּׁט לְמַטָּה מִן הָאוֹר, וַהֲרֵי הָעוֹלָם חָשׁוּךְ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת (שם ד"ה נכנס), הֵיאַךְ נִרְאֶה הַכּוֹכָבִים כו׳, וּמַסְּקִי׃ נִכְנָס שַׁחֲרִית בָּעוֹלָם, וּמִמֶּנּוּ אוֹרָה יוֹצֵא. וְיוֹצֵא עַרְבִית מִן הָעוֹלָם, וּלְכָךְ הַכּוֹכָבִים נִרְאִים ^טזהמפרשים הרבו לתמוה בפירוש דברי התוס', וז"ל השפת אמת: פי' רש"י לתוך תיקו וממילא האור יוצא ותוס' פי' דנכנס בעולם לכן יש אורה, וקשה דא"כ משמש טובא, ומאי קאמר דאינו משמש כלום. ונראה דבלא"ה תמוה, דהא האור מן השמש, וכן הקשה בטורי אבן. לכן נראה לפרש דאין העולם יכול לקבל אור השמש רק ע"י פריסת הוילון, לכן גם לשיטת התוס' אינו משמש רק להסתיר רוב האורה, ועי"ז יכולין לקבל אור השמש, ואף על גב דעננים מכסין הכוכבים אבל השמש שאורו רב אינו מתכסה ע"י העננים, ומאיר גם באמצעית הוילון עכ"ל. וגם המהרש"א שבהערה הקודמת כתב, לולא דבריהם נ"ל לפרש באופן אחר. והנה רבינו דרך מיוחדת לו לפרש דברי התוס', שהכוונה בוילון הוא על צל כדור הארץ, ועפי"ז נתיישב מה שהקשו הנ"ל.. נִרְאֶה שֶׁהוּא הַצֵּל הַמַּחְשִׁיךְ ^יזכלומר צל כדור הארץ שהוא מתפשט יותר מגוף הכדור. וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ הַוִּילוֹן שתפקידו להיות מסך מסתיר, כך צל הכדור מסתיר קרני השמש שלא יאירו בלילה מעל הארץ אלא בחצי הכדור למטה. וְנִכְנַס שַׁחֲרִית לְמַטָּה מִן הָאָרֶץ, הוילון הוא בשחרית נכנס למטה כדי שיאיר השמש למעלה אבל לא למטה מן הארץ - וּמַחְשִׁיךְ שָׁם, וְיוֹצֵא עַרְבִית מֵעַל לָאָרֶץ, וכנ”ל שהכונה לצל הכדור ובערבית הוא מעל הכדור כדי להחשיך על הארץ., וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ הַוִּילוֹן וְנִכְנָס שַׁחֲרִית לְמַטָּה מִן הָאָרֶץ וּמַחְשִׁיךְ שָׁם, וְיוֹצֵא עַרְבִית מֵעַל לָאָרֶץ וּמַחְשִׁיךְ שָׁם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא צֵל בְּעָלְמָא, וְנִרְאִין הַכּוֹכָבִים. וְנִמְצָא, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַצֵּל מוֹנֵעַ אֶת הָאוֹר, אֲבָל לֹא מִפְּנֵי כֵן יִמְנַע מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמִשְׁטָרוֹ, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יִמְנְעוּ הֶעָבִים כֹּחַ הַשֶּׁמֶשׁ וּפְעֻלָּתוֹ, עִם שֶׁמַּאֲפִילִים וּמַחְשִׁיכִים גַּם כֵּן הָאוֹרָה בְּמִקְצָת.

י״טאָמְנָם כֵּן הַיָּרֵחַ כְּמוֹ הַמַּיִם, שֶׁנִּתְגָּאוּ וְרָצוּ לַחֲזֹר וּלְכַסּוֹת הָעוֹלָם, כֵּן בְּגַאֲוָתָהּ שֶׁל הַיָּרֵחַ כִּוְּנָה הַמְּכֻוָּן אֵלֶיהָ. וְעִם שֶׁמַּעֲמָדָהּ לֹא הָיָה בְּאֹפֶן שֶׁתִּהְיֶה נִרְאֵית מִקְצָת יוֹם שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, עִם כָּל זֶה שִׁרְבְּבָה קוֹמָתָהּ, וְאוּלַי נִתְקָרְבָה לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְקִיְּמָה בְּעַצְמָהּ מַאֲמָר "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה", אָז פָּגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שְׁמָהּ. אָמְנָם לֹא גָעַר בָּהּ, וְלֹא בִטְּלָהּ מִמַּחְשַׁבְתָּהּ כְּמוֹ שֶׁגָּעַר בַּמָּיִם. שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁהָיָה לָהּ פִּתְחוֹן פֶּה, וְהוּא יִתְבָּרֵךְ הָיָה הַגּוֹרֵם בְּמַה שֶּׁלֹּא פֵרֵשׁ לְהֶדְיָא מִי יִהְיֶה הַמּוֹשֵׁל, אִם גַּם שְׁנֵיהֶם אוֹ אֶחָד בִּלְבָד, לָכֵן הִנִּיחָהּ בְּמַצָּבָהּ הַהוּא.

כ׳וְאִי נַמִּי, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהוּא כְּעִנְיָן שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי דַּי כו׳ כְּדִלְעֵיל, שֶׁכֵּן גַּם כָּאן, לוּלֵא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ הָיָה קוֹרְאָהּ "קָטָן", הָיְתָה הוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת, עַד שֶׁתִּהְיֶה נִרְאֵית כָּל הַיּוֹם. וּמֵאָז שֶׁקְּרָאָהּ בְּשֵׁם "קָטָן", תֵּחַת בָּהּ כְּמוֹ גְעָרָה, וְעָמְדָה בַּאֲשֶׁר הִיא שָׁם. וּמִכָּל מָקוֹם לְאָחוֹר לֹא נָזוֹרָה, הוֹאִיל וְשָׁמְעָה אָמְרוֹ יִתְבָּרֵךְ "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" בִּסְתָם, וְהוּא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ, לֹא מִלְּבַד שֶׁלֹּא הֱשִׁיבָהּ אָחוֹר, כִּי אִם אַף גַּם זֹאת עַל שֶׁקְּרָאָהּ "קָטָן", וְהוּא הָיָה הַגּוֹרֵם, בִּקֵּשׁ לִמְצוֹא דְּבַר חֵפֶץ לְפַיֵּס הַלְּבָנָה, לֵאמֹר, הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי.

כ״אוְעִנְיַן הַפִּיּוּס הַזֶּה, וְהַלָּשׁוֹן הַדָּחוּק, שֶׁאָמַר "כַּפָּרָה", וְגַם "עָלַי", זֶה יִהְיֶה מְקוֹם בֵּאוּרוֹ בְּסוֹף הַמַּאֲמָר דְּפֶרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת. כִּי שָׁם פֵּרֵשׁ בּוֹ גַּם הָרִי״ף עַל זֶה הַלָּשׁוֹן כְּמוֹ שֶׁהֲבִיאוֹתִיו לְמַעְלָה, וַאֲדַקְדֵּק עַל פֵּרוּשׁוֹ, וְאוֹדִיעַ דַּעְתִּי, בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרֵךְ.

כ״בוְאָמַר, מָה אִם זֶה שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת כו׳, הַיְנוּ כְּפִי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הַלְּבָנָה, שֶׁסָּבְרָה שֶׁנִּתַּן לָהּ רְשׁוּת:

כ״גוַאֲנִי טֶרֶם וְקֹדֶם שֶׁאֶכָּנֵס בְּבֵאוּר מַאֲמָר שֶׁאַחֲרֵי זֶה, אֶחְשֹׁב לְהַמְלִיץ עַל הָעִנְיָן זֶה שֶׁכִּוְּנוּ לוֹ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַמַּאֲמָר שֶׁהַלְּבָנָה נִכְנֶסֶת הָיְתָה בִּתְחוּמָהּ שֶׁל הַחַמָּה, בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא בַּחֲבַקּוּק ג׳ (יא), שֶׁאָמַר "שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה". וְעִם הֱיוֹת שֶׁאֵין בה״א מַפִּיק, וְגַם רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ, בִּמְדוֹרֵיהֶן ^יחלדעת מפרשי התנ”ך מתפרש מקרא זה על הנס שאירע בימי יהושע שאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, ופירוש “זבולה” הוא מדור השמש והירח שעמדו במקומן על פי דברי הנביא, אולם רבינו מבאר כמה דיוקים וייתורים שבהמקרא שאומרים דרשני, ודורש באופן אחר בעניינו שהירח עמד בזבול (מקום וגבול) השמש וכו’., כָּל תֵּבָה שֶׁצְּרִיכָה למ״ד בִּתְחִלָּתָהּ הֵטִיל לָהּ ה״א בְּסוֹפָהּ, וּפֵרְשׁוּהָ עַל מִלְחֶמֶת גִבְעוֹן כְּתַרְגּוּמוֹ. עַד כָּאן. וְאַף הָרַדַ״ק כָּתַב, שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ בְּמִלְחֶמֶת יְהוֹשֻׁעַ כו׳ זְבֻלָה בַּשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם זְבוּל וּמָעוֹן לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם", זְבֻלָה הַה״א נוֹסֶפֶת כְּה״א לַיְלָה, כִּי הַמִּלָּה מִלְּעֵיל. עַד כָּאן. וּכְלוֹמַר, שֶׁאֵין הה״א סִימָן הַנְּקֵבָה, שֶׁכֵּן לַיְלָה גַּם כֵּן לָשׁוֹן זָכָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַנַּחַלְמָה כו׳ בְּלַיְלָה אֶחָד". וְאִם כֵּן הַה״א נוֹסֶפֶת, מִכָּל מָקוֹם לְפִי דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשִׁים נִדְרָשִׁים הַנּוֹסָפוֹת גַּם כֵּן. וְכֵן יֵשׁ לְדַקְדֵּק, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ׳וְיָרֵחַ׳ בְּוא״ו, וְגַם הָיָה לוֹ לוֹמַר ׳עָמְדוּ׳. וְאַף שֶׁעָמַד יְכוֹלִין לִפָּתֵר כְּמוֹ "בָּנוֹת צָעֲדָה", שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר, כָּל אַחַת וְאַחַת. כָּךְ כָּאן, עָמַד כָּל אֶחָד מִשְּׁנַיִם אֵלּוּ. מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל הַדּוֹרֵשׁ לִדְרוֹשׁ, לָמָּה לֹא כָּתַב עָמְדוּ. וְלָזֶה אֲנִי אוֹמֵר שֶׁ׳שֶּׁמֶשׁ׳ הָאָמוּר כָּאן, הוּא כְּמוֹ קְרִיאָה, לוֹמַר מַה שֶּׁאֵרַע בַּשֶּׁמֶשׁ. וְעִם הֱיוֹת שֶׁנִּמְצָא בַּכְּתוּבִים שֶׁמֶשׁ בִּלְשׁוֹן זָכָר, כְּמוֹ "הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא" "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ", הִנֵּה כְּמוֹ כֵן נֶאֱמַר "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו", "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה". עַד שֶׁקְּרָאָהּ הַכָּתוּב גַּם כֵּן בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. וְיֹאמַר הַכָּתוּב שֶׁאֵרַע עִנְיָן בַּשֶּׁמֶשׁ, וְהוּא זֶה שֶׁהַיָּרֵחַ עָמַד זְבֻלָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, הַיְנוּ נִכְנַס בִּתְחוּמָהּ וּגְבוּל שֶׁלָּהּ.

כ״דוְאוֹמֵר אֲנִי עוֹד, שֶׁאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תִּקְּנוּ בְּסֵדֶר בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת "קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וכו'". וְיוּבַן כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאָמְרוּ שֶׁ"קָּרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר", שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ׳וְזָרַח אוֹר׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ". וְגַם עוֹד, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר ׳אוֹר׳ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁשָּׁם לֹא אָמַר ׳וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ אוֹר׳. אֶלָּא פֵּרְשׁוּ בוֹ זֶה הָעִנְיָן, שֶׁ"קָּרָא לַשֶּׁמֶש" וְהִנֵּה "יִזְרַח אוֹר" אַחֵר, וְהוּא הַלְּבָנָה שֶׁנִּכְנְסָה בִּתְחוּמָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, וְרָאָה זֶה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ כָּעַס וכו׳ וְהִתְקִין ^יטכאן המקום להעיר מהנוסח (נזכר בטור או"ח סימן רפ"א ועוד) ראה "והקטין" צורת הלבנה. "צוּרַת הַלְּבָנָה" שֶׁאָמַר לָהּ דַּי, וְעָמְדָה בְּזוֹ הַצּוּרָה שֶׁהִיא, שֶׁאִלּוּ נִתְקָרְבָה יוֹתֵר הָיְתָה בְּלִי סָפֵק עַל צוּרָה אַחֶרֶת: