דרוש חדושי הלבנה ד׳:ב׳Derush Chiddushei HaLevanah 4:2
א׳וְהִנֵּה כְּבָר הִזְכַּרְתִּי בְּסִימָן א׳ מַה שֶּׁכָּתַב הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא כזדברי האבן עזרא הובאו בעקידת יצחק שם באמצע ד"ה דרש (בדפוס ווארשא בדף מט ע"א)., עַיֵּן שָׁם. וְעַכְשָׁו אֶכְתֹּב מַה שֶּׁהֵשִׁיב עָלָיו בַּעַל הָעֲקֵדָה (שער לז), וְזֶהוּ שֶׁסּוֹף דִּבְרֵי הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא שֶׁסָּתַם דְּבָרָיו בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: וְהִנֵּה לֹא נָפַל דָּבָר אַרְצָה מִקַּדְמוֹנֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל זֶה הִתְמַרְמֵר בַּעַל הָעֲקֵדָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: וַאֲנִי רָאִיתִי שֶׁכֵּן הוּא כִּדְבָרָיו, כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִדִּבְרֵיהֶם, כִּי אִם הַכֹּל בִּכְלָלוֹ, אִם מִצַּד הַשְּׁאֵלוֹת וְהַתְּשׁוּבוֹת הַבָּאוֹת בַּמַּאֲמָר, כִּי כֻלָּם הֵם בְּטֵלִים, וּדְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שַׁחַר. וְאִם מִצַּד (שֶׁלֹּא) נִתְחַדֵּשׁ לוֹ בַּמַּאֲמָר הַהוּא עִנְיָן, וְזֶה כָּל פִּרְיוֹ, שֶׁהַחִסָּרוֹן הַיָּרֵחַ הוּא תֵּכֶף לְמִלּוּאוֹ, כִּי מִי לֹא יֵדַע בָּזֶה? הִנֵּה לֹא נִתְחַדֵּשׁ בּוֹ זוּלָתִי אָמְרוֹ בִּלְשׁוֹן חִידָה. וְזֶה לֹא יִתָּכֵן. וְגַם שֶׁהַהַקְטָנָה הַהִיא אֲשֶׁר אָמַר, אֵינָהּ הַקְטָנָה לְפִי הָאֱמֶת, רַק לָעֵינַיִם. כִּי הִנֵּה הִיא תָּמִיד בְּמִלּוּאָהּ, כָּל חֶצְיָהּ הַנּוֹכְחִי הָרוֹאֶה פְּנֵי הַחַמָּה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה חַמָּה פְּגִימָתָהּ שֶׁל לְבָנָה כו׳. עַד כָּאן דְּבָרָיו.
1
ב׳וְאוּלָם הָרַב בַּעַל הָעֲקֵדָה בְּעַצְמוֹ כָּתַב שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים. הָא' שֶׁבַּעַל הַמַּאֲמָר יְכַוֵּן לְהַשְׁמִיעֵנוּ כָּעֵת כחוז"ל עקידת יצחק שם: והוא כי הנה זה החכם שם במאמר הזה פקפוק מציאות ההזדמן וחקירתו ולקח לנושא החקירה הזאת הקטנת הלבנה, רצוני היותה משונה מכל שאר הכוכבים לבלתי היות לה אור מעצמה. אם היה זה בכוונת מכוין אשר כיון לתכלית או תכליות מה כמו שיאות למעשה הגדול ההוא כמו שנתבאר מדברי החוקר (כך נקרא אריסטו ע"י בעל העקדה) והושלם על פי התורה כנזכר. או אם היה זה מההזדמן כמו שחשב אפיקורוס וסיעתו (פילוסוף יווני בשם "אפיקורוס" שסבר שהכל מקרה ח"ו). ויהיה מה שיחקר בזה החלק נאמר על הכל., לִדְחוֹת דַּעַת הָאֶפִּיקוֹרוֹס הָאוֹמֵר שֶׁהַנִּמְצָא בִּכְלָלוֹ וּבִפְרָטוֹ, הַכֹּל עַל צַד הַקֶּרִי וְהַהִזְדַּמֵּן הָיָה. וְלָזֶה הִנִּיחַ מָשָׁל כטכלומר, בעל המאמר בגמרא ברצונו להוכיח איך שכל הבריאה הוא בכוונת מכוון, וע"כ הלביש זאת במשל שכביכול הלבנה שואלת את הקב"ה, מה הכוונה והתועלת בפרטי השינויים בבריאת הקב"ה אותה עצמה, והשאלות והתשובות בכל המשך המאמר הם בעצם הדרכים להבין את כוונת בריאת הירח לכל פרטיה., כְּאִלּוּ הָיְתָה נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בַּדָּבָר הַזֶּה עִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, בָּזֶה שֶׁרָאֲתָה בְּעַצְמָהּ שֶׁאֵין לָהּ אוֹר כִּי אִם מִזּוּלָתָהּ. וְאָמְרָה, אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד? כְּלוֹמַר, שֶׁהַכֹּל בְּאֶפְשָׁרוּת בְּלִי כַּוָּנָה לשהרי אם יש שני דברים שמשמשים לאותו תפקיד זאת אומרת שאחד מהם מיותר ונוצר ח"ו במקרה ובלא כוונת מכוון., וְהָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל שָׁוֶה בְּמֶמְשָׁלָה וְכָל דָּבָר. וְאִם כֵּן, מַה שֶׁלֹּא אֵרַע לָהּ שֶׁתִּהְיֶה בְּשָׁוֶה עִם הַשֶּׁמֶשׁ, הָיְתָה בְּמִקְרֶה, וְאֵין לָהּ לְהִתְרַעֵם. אוֹ אִם הָיָה בְּכַוָּנָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, אִם כֵּן, תִּשְׁאַל לָמָּה אֵרַע לָהּ כָּכָה. וְהֵשִׁיב יִתְבָּרֵךְ, לְכִי וּמַעֲטִי כו׳. כְּלוֹמַר, בְּכַוָּנָה מִמֶּנִּי הוּא. עָנְתָה וְאָמְרָה, הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ דָּבָר הָגוּן, כְּלוֹמַר, שֶׁהִסְכַּמְתִּי שֶׁהוּא בְּכַוָּנָה, שֶׁכֵּן הוּא הָגוּן וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה בְּמִקְרֶה. אִם כֵּן, תְּבָאֵר לִי כַּוָּנָתְךָ שֶׁמִּעַטְתָּ אוֹתִי דַּוְקָא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי אוֹר מֵעַצְמִי. הֵשִׁיב, לֵךְ וּמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, לְכַוָּנָה זוֹ עָשִׂיתִי. עָנְתָה וְאָמְרָה, שְׁרַגָּא בְּטִיהֲרָא מַאי וכו׳? שֶׁאֵין נֶחְשָׁב לָהּ מֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם כו׳. וְהֵשִׁיב, לִימְנוּ בָךְ כו׳. זֶהוּ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה וְכַוָּנָה עֲצוּמָה. וְעָנְתָה וְאָמְרָה, בְּדִידֵיהּ כו׳. וְהִלְכָּךְ הָיָה לְךָ לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּנּוּיִים בַּשֶּׁמֶשׁ, וְלָמָּה תִּשְׁתַּנֶּה הִיא בְּהַהַקְטָנָה הָאֲמוּרָה. וְהָיְתָה הַתְּשׁוּבָה, צַדִּיקִים יִקָּרְאוּ כו׳, מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר לְהַקְטִין נֶגֶד גְּדוֹלִים. וְכֵן אַתָּה, הַכַּדּוּר הַקָּטָן, לָכֵן רָאוּי לְהֵעָשׂוֹת כָּךְ, שֶׁיִּהְיֶה הַמֻּשְׁפָּע לְמַטָּה, וְהַמַּשְׁפִּיעַ לְמַעְלָה.
2
ג׳וּלְפִי שֶׁכָּל אֵלּוּ הַטְּעָנוֹת וְהַתְּשׁוּבוֹת, לֹא יַסְפִּיקוּ לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ "פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" מִקֶּרֶב לִבּוֹ, לָכֵן אָמַר, הָבִיאוּ כַּפָּרָה עַל מַה שֶׁחֲטָאתֶם עָלַי עַל יְדֵי הִרְהוּרֵיכֶם, מִצַּד מַה שֶּׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, כִּי אָנֹכִי כִּוַּנְתִּי לְטוֹב הָעוֹלָם, וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי כְּזָבִים. וְלִישְׁנָא 'עָלַי', דַּוְקָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ". וְזֶהוּ מַאֲמַר הַכָּתוּב "וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לַה׳", עַל מַה שֶּׁחָטְאוּ לַה׳. עַד כָּאן דְּבָרָיו בְּקִצּוּר מֻפְלָג.
3
ד׳וְלִבִּי אוֹמֵר לִי, שֶׁהַקּוֹרֵא מֵעַצְמוֹ יַשְׂכִּיל אַף יָבִין, אֵיךְ שֶׁכָּל זֶה רָחוֹק מִמַּשְׁמָעוּת הַמַּאֲמָר. שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ 'עִקָּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר', שֶׁהִנִּיחָה הַיָּרֵחַ אִם בְּמִקְרֶה וְאִם לֹא, אֶלָּא בְּכַוָּנָה. וְהַצַּד הַשֵּׁנִי לֹא בֵאֲרָהּ לאהרי לפי פירוש העקדה יש כאן ויכוח של שני צדדים, א. ח"ו הכל דרך מקרה ולכן הירח קטן והשמש גדול, ב. שהכל בכוונת מכוון. לפי זה קודם כל צריך לתת הקדמה של שני הצדדים, 'שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ 'עִקַּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר''. שנית, מהלך הויכוח צריך להציע שני הצדדים ולהוכיח את הנכון, וזה לא מצינו כלל בכל מהלך הסוגיא "וְהַצַּד הַשֵּׁנִי לֹא בֵאֲרָהּ". יותר מזה, הצד המופיע בכל מהלך הסוגיא אינו הצד שרוצים להוכיח אמיתותו, רק הצד שכנגד - הצד הלא נכון, "וְאַף שֶׁהַצַּד הַהוּא נִשְׁאָר קַיָּם״., וְאַף שֶׁהַצַּד הַהוּא נִשְׁאָר קַיָּם, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נַעֲשֵׂית מִבְּלִי הֶאָרָה מֵעַצְמָהּ, שֶׁיֹּאמַר "לְכִי וּמַעֲטִי כו׳", וְזֶה כְּבָר הָיָה. וְכֵן נַמִּי אִם רְצוֹנָהּ לָדַעַת מֶה הָיְתָה הַכַּוָּנָה, לָמָּה לֹא אָמַר לָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ מִיָּד "לִימְנוּ בָךְ כו׳", שֶׁהוּא עִקַּר הַכַּוָּנָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, דְּלֹא כְּלוּם הִיא. וּמְשַׁל הַצַּדִּיקִים רָחוֹק רָחוֹק מֵהָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל חִקּוּר דִּין הָעוֹלָם, אֵיךְ נִתְהַוָּה אִם בְּמִקְרֶה אוֹ בְּכַוָּנָה, שֶׁיָּבִיא רְאָיָה אֶל שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא נָכוֹנָה, מִמַּה שֶּׁנִּמְצָא כֵּן בַּצַּדִּיקִים שֶׁמַּקְטִינִים עַצְמָם. וְגַם, שֶׁמְּהַפֵּךְ הַלָּשׁוֹן מַמָּשׁ מֵהַכַּוָּנָה הַנִּרְאֵית, שֶׁ"עַל שֶׁמִּעַטְתִּי כו'", מְבֹאָר הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁתָּלָה כִּבְיָכוֹל חִסָּרוֹן בְּעַצְמוֹ, וְהוּא מְפָרְשׁוֹ שֶׁהֵם חוֹטְאִים בְּהִרְהוּרֵיהֶם עַל שֶׁהַמִּעוּט אֵינוֹ לְטוֹב וְהוּא רַק בְּמִקְרֶה:
4
ה׳וְהַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁל בַּעַל הָעֲקֵדָה, עַל פִּי מִדְרָשׁ אַחֵר, שֶׁמְמַשֵּׁל 'מְשַׁל הַיָּרֵחַ' לְיִשְׂרָאֵל וּ'מְשַׁל הַשֶּׁמֶשׁ' לְעֵשָׂו, שֶׁעַל זֶה כִּוֵּן גַּם כֵּן בַּעַל הַמַּאֲמָר הַלָּז, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַמְּשׁוּלִים לַיָּרֵחַ טוֹעֲנִין, "אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים", רוֹצֶה לוֹמַר, יַעֲקֹב וְעֵשָׂו שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים לִנְחֹל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, שֶׁעַצְמוּתָם מְחֻלָּפִים, יִמְשׁוֹךְ מִזֶּה, שֶׁגַּם בְּהַצְלָחָתָם יְחֻלְּפוּ. וְאָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכִי וּמַעֲטִי כו׳, אַתָּה לֹא תִמְשֹׁל בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהִיא הֵשִׁיבָה, לָמָּה לֹא תִצְלַח בָּזֶה וּבַבָּא. וְעָנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְכִי וּמְשֹׁל כו׳, כִּי רַבִּים יִזְכּוּ לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. וְהִיא טָעֲנָה, שְׁרַגָּא וכו׳, שֶׁאֵין נִכָּר מֶמְשַׁלְתָּהּ כְּנֶגֶד שְׁאָר הַמַּמְלָכוֹת. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִימְנוּ בָךְ יִשְׂרָאֵל כו׳, כְּלוֹמַר, אַתֶּם קוֹבְעִים חֳדָשִׁים וּמוֹעֲדִים וּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה מְקַיְּמִים, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ לבאמר רבי אבין, "אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי", בת שלש שנים ויום אחד, ונמלכין ב"ד לעברו, הבתולין חוזרין, ואם לאו אין הבתולין חוזרין: (ירושלמי כתובות פ"א ה"ב ועוד) עַל פָּסוּק (תהלים נז ג) "אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי". וְזֶה גְּדֻלָּה וְכָבוֹד לָכֶם. וְהֵשִׁיבָה, שֶׁגַּם הַמּוֹנִים לַחַמָּה, מֻסְכָּמִים מִפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה לְעִנְיַן הָאָבִיב. וְאָמַר לָהּ, צַדִּיקִים כו׳, כָּךְ הִיא הַמִּדָּה לָבוֹא לִירֻשַּׁת עוֹלָם הַבָּא, כְּשֶׁיֻּקְטַן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּרְאָיָה מִיַּעֲקֹב וְדָוִד. וְרָאָה שֶׁלֹּא נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּהּ מִפְּנֵי קְשִׁי עָרְפָּהּ, אָמַר שֶׁיָּבִיאוּ כַּפָּרָה עַל קַשְׁיוּת עָרְפָּם נוֹסָף עַל שֶׁמִּעֲטָם. כִּי לוּלֵא שֶׁמִּעֲטָם הָיוּ עוֹד יוֹתֵר רָעִים, וַהֲרֵי עַכְשָׁו מַקְשִׁים עָרְפָּם וּצְרִיכִים כַּפָּרָה. אוֹ יֹאמַר דֶּרֶךְ הֲלָצָה, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה אִם מִעַטְתִּי אֶתְכֶם שֶׁלֹּא כַדִּין, כִּי הֲלֹא לְתוֹעֶלֶת לָכֶם עָשִׂיתִי זֹאת, כְּדֵי שֶׁתִּירְשׁוּ עוֹלָם הַבָּא. אֵלּוּ דְּבָרָיו ז״ל בַּפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי. וְגַם הוּא רָחוֹק מִכַּוָּנַת הַלָּשׁוֹן לְגַמְרֵי:
5