דרוש חדושי הלבנה ה׳:א׳Derush Chiddushei HaLevanah 5:1

א׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי אוֹ בֶּן פָּזִי רָמִי: כְּתִיב "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים וגו׳", וּכְתִיב "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל" "וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן".

ב׳לָאו רוּמְיָא דִידֵיהּ מִמַּה שֶּׁהִשְׁוָה אוֹתָם שֶׁאָמַר עַל שְׁנֵיהֶם ׳גְּדוֹלִים׳, וְאַחַר כָּךְ אָמַר עַל הָאֶחָד שֶׁהוּא ׳גָּדוֹל׳, וְעַל הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא ׳קָטָן׳. שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה בַּעַל הַמַּאֲמָר הַזֶּה שָׁפָל מִבַּעֲלֵי הַשְּׁלֹשָׁה מַאֲמָרִים שֶׁהִזְכַּרְתִּי, שֶׁאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶם שֶׁנִּתְעוֹרֵר לְמִרְמֵי קְרָאֵי אַהֲדָדֵי בְּהָכִי. לְפִי שֶׁמֵּעִיקָרוֹ קֻשְׁיָא זוֹ לָאו קֻשְׁיָא, שֶׁהֲרֵי בְּעֵרֶךְ הָאֲחֵרִים, רוֹצֶה לוֹמַר כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, שְׁנֵיהֶם גְּדוֹלִים בְּאוֹרָם, כַּנִּרְאֶה לָעַיִן. וְשֶׁהֵם, רוֹצֶה לוֹמַר שְׁנֵיהֶם הַלָּלוּ, בְּעֵרֶךְ הָאֶחָד לַשֵּׁנִי, הָאֶחָד גָּדוֹל בְּאוֹר וּבְגוּף מִן הַשֵּׁנִי, וְזֶה נִרְאֶה גַּם כֵּן לָעַיִן. וְאֵיךְ אִם כֵּן, בַּעַל הַמַּאֲמָר הַלָּז לֹא יִהְיֶה יוֹדֵעַ וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ, דְּלֹא קֻשְׁיָא הִיא?

ג׳אֲבָל רוּמְיָא דִידֵיהּ הוּא לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי, דִּלְמַאי נָפְקָא מִנֵּיהּ אָמַר הַכָּתוּב כָּךְ, עַד שֶׁבְּהֶכְרֵחַ נִצְטָרֵךְ לַפֵּרוּשׁ, עִם שֶׁהַפֵּרוּשׁ מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. מִכָּל מָקוֹם, הֲרֵי הָיָה יָכוֹל הַכָּתוּב לִכְתֹּב בְּלָשׁוֹן שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְשׁוּם פֵּרוּשׁ, וּלְקָרְאָם בִּשְׁמוֹתָם כִּדְבַר יוֹסֵף (בראשית לז ט) "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ", וְכִדְבַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בַּמִּשְׁנֶה תוֹרָה פָּרָשַׁת (וָאֶתְחַנַּן) (דברים ד יט) "וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ", וְעוֹד בְּפָרָשַׁת (שׁוֹפְטִים) (שם יז ג) "וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ". וְכָךְ הָיָה לוֹ לוֹמַר גַּם כָּאן, "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ, אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַיָּרֵחַ לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה". שֶׁאִם תֹּאמַר שֶׁהַכָּתוּב בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ זֶה הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּעֵרֶךְ הָאֲחֵרִים גְּדוֹלִים בְּאוֹרָם, וְשֶׁבְּעֵרֶךְ הָאֶחָד לַשֵּׁנִי אֶחָד גָּדוֹל וְאַחַד קָטָן - זֶה וַדַּאי מְבֹאָר הַבִּטּוּל, כִּי מַה שֶּׁיִּהְיוּ הָעֵינַיִם עֵינֵי בָּשָׂר וָדָם רוֹאִין, מַה צָּרִיךְ הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ?

ד׳אִם כֵּן, רוּמְיָא דִידֵיהּ הוּא מִמַּה שֶּׁכָּתַב בְּלָשׁוֹן שֶׁצָּרִיךְ לְפֵרוּשׁ, וְלֹא כָּתַב בְּלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ לְפֵרוּשׁ. אֶלָּא וַדַּאי דְּאֵין הָכִי נַמִּי שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב לְהַעִירֵנוּ עִנְיַן מָה. וְנִיחָא לֵיהּ בְּמַאי דְּמַסִּיק ^אוְנִיחָא לֵיהּ = קושיא זו למה נקט ׳מאורות הגדולים׳ במקום ׳השמש והירח׳, בְּמַאי דְּמַסִּיק בהמשך הסוגיא = אמרה ירח לפני הקב"ה וכו'., דְּאִלּוּ לִפְשָׁטֵיהּ, לְהוֹדִיעַ מַהוּת אוֹרָם בְּעֵרֶךְ הָאֲחֵרִים, וּמַהוּתָם בְּעֵרֶךְ שְׁנֵיהֶם זֶה לָזֶה, כָּל זֶה לְמַרְאִית עֵינֵינוּ נִשְׁפֹּט וְלֹא הָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לְשַׁנּוֹת הַלָּשׁוֹן מִפְּנֵי כֵן. וְזֶה נִרְאֶה בְּעֵינַי נָכוֹן וּמְבֹאָר.

ה׳וְהִנֵּה, הִתְחִיל בְּעִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה רוֹמֵז אֵלָיו הַכָּתוּב וְאָמַר, אָמְרָה הַיָּרֵחַ אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים כו׳. נִרְאֶה בְעֵינַי לְהָבִיא סַעַד לְבַעַל הַמַּאֲמָר מִתּוֹךְ מִקְרָא מָלֵא. וּבוֹ יִהְיֶה נִרְאֶה הַטַּעֲנָה הַזֹּאת, וּמַאֲמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ אֵלֶיהָ לְכִי וּמַעֲטִי כו'.

ו׳וְאַל תְּשִׁיבֵנִי, הֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר כֵּן, וּבַעַל הַמַּאֲמָר עַצְמוֹ שָׁתַק וְלֹא הוֹדִיעַ לָנוּ רְאָיָתוֹ וְסַעַד לִדְבָרָיו? כִּי הֲלֹא הִזְכַּרְתִּי בְּקוּשְׁיָא כ״ד, דְּקַשְׁיָא עָלָיו נַמִּי עִקַּר לִמּוּדוֹ, שֶׁאָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ הָבִיאוּ כַּפָּרָה כו׳, חִסְּרוֹ וְלֹא הִזְכִּירוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא, בְּלִי סָפֵק, מִמִּקְרָא שֶׁבֵּאֵר מִתּוֹכוֹ רֵישׁ לָקִישׁ, וְכִדְאָמְרִינַן, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. וְאִם כֵּן, לָמָּה סָתַם בַּעַל הַמַּאֲמָר, וְלֹא פֵרֵשׁ? אֶלָּא שֶׁדַּרְכּוֹ כָּךְ הָיָה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר דְּבָרִים וּנְתָנָם לִפְנֵי הַתַּלְמִידִים לְחִדּוּדֵי לְהוּ, וְהֵם יִמְצְאוּ חֵפֶץ הַמְּבֻקָּשׁ מִתּוֹךְ אֵיזֶה מִקְרָא. וְאִם כָּךְ בְּסוֹף דְּבָרָיו, וּמֻכְרָח הוּא לוֹמַר כֵּן, אִם כֵּן סוֹפוֹ מוֹכִיחַ עַל תְּחִלָּתוֹ וְעַל כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר, כִּי לְכֻלָּם יֵשׁ סַעַד מִן הַמִּקְרָאוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא בֵאֲרָם.

ז׳וּבְלָאו הָכִי שֶׁל הַהֶכְרֵחַ שֶׁמִּן הַסֵּיפָא, אֵינוֹ רָחוֹק לוֹמַר כֵּן. שֶׁבְּכַמָּה מְקוֹמוֹת תִּמְצָא שֶׁאָמַר ר׳ פְּלוֹנִי דְּבַר מָה, וּבָא ר׳ פְּלוֹנִי וְלִמְּדוֹ מִן הַכָּתוּב, וְקָאָמַר מַאי קְרָא וכו׳. וְכֵן גַּם כָּל הַמִּדְרָשִׁים וְאַגָּדוֹת מְלֵאִים, שֶׁמְּבִיאִים פְּסוּקִים לִרְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם, וְכֵן גַּם דָּבָר יָדוּעַ מִדַּרְכֵי מִדְרְשֵׁיהֶם, שֶׁאַף שֶׁהָעִנְיָן כֻּלּוֹ מְאֻחָד וּמְקֻשָּׁר זֶה לָזֶה, הַפְּסוּקִים שֶׁמְּבִיאִים מְפֻזָּרִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּבְכַמָּה סְפָרִים. וְאַף לְזֶה הַמַּאֲמָר עַצְמוֹ קָרָה כֵּן, שֶׁתְּחִלָּתוֹ מִסֵּפֶר בְּרֵאשִׁית וְסוֹפוֹ מִסֵּפֶר בַּמִּדְבָּר. וְכֵן אַל תִּתְמַהּ כְּשֶׁאָבִיא פְּסוּקִים מְפֻזָּרִים מִכַּמָּה סְפָרִים שֶׁיִּהְיוּ רְאָיוֹת וְסַעַד לְכָל דִּבְרֵי הַמַּאֲמָר:

ח׳וְהִנֵּה אוֹמֵר לִי לִבִּי, שֶׁטַּעֲנַת הַיָּרֵחַ וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵשִׁיב לָהּ לְכִי וּמַעֲטִי כו' רָמוּז בְּדִבְרֵי אִיּוֹב ^במפרשי המקרא פירשו דברי איוב (אשר נשא משלו שם בטענתו למה באו עליו יסורים בעולם, והלא היה ישר בדרכי השם ולא חטא נגדו) בענין שלא עבד את השמש והירח ואף לא במחשבה ח"ו, וז"ל מצודת דוד: (כו) אם אראה - האם כאשר ראיתי אור השמש אשר יזהיר ביותר והירח המאיר והולך ומוסיף אורה: (כז) ויפת - וכי בעבור אורם הרב היה נפתה לבי בסתר המחשבה לומר שיש בהם אלהות ואך שמתי את ידי לפי לסותמה לבלי הוציא את הדבר הרע הזה מן השפה ולחוץ ור"ל וכי כן היה בתמיה הלא כמו שלא דברתי בפי מאומה רע כן לא היה לבי נפתה במחשבה: (כח) גם הוא עון פלילי - כי אמרתי גם המחשבה לבדה הוא עון הראוי להשפט עליו כי בזה הייתי מכחיש בהאל היושב ממעל לתלות האלהות במעשה ידיו: (ל״א כו-כח), אָמַר "אִם אֶרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל, וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ. וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי, וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי. גַּם הוּא עָוֹן פְּלִילִי, כִּי כִחַשְׁתִּי לָאֵל מִמָּעַל". הִנֵּה כָּל דְּבָרָיו שֶׁל אִיּוֹב, בְּתַרְעוֹמוֹת עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, בְּמַה שֶּׁהֶעֱנִישׁוֹ בָּעֹנָשִׁים הָהֵם הַמָּרִים וְהַקָּשִׁים עַל חִנָּם, כִּי אֵין עָלָיו שׁוּם חֵטְא עָוֹן וְאַשְׁמָה.

ט׳וְאָמַר כָּאן לְפִי דַרְכֵּנוּ ^גרבינו מפרש לפי דרכו שהמדובר כאן אינו ענין לעבודה זרה (כמו שפירשו המפרשים) אלא למחשבת פסול בדבר טענת הירח המסופר במאמר חז"ל דידן., "אִם אֶרְאֶה אוֹר שֶׁמֶשׁ כִּי יָהֵל" לְעוֹלָם, "וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ". וּפֵרֵשׁ הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא "וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ" בַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ. עַד כָּאן ^דז"ל אבן עזרא: (כו) אם אראה אור - הוא השמש: וירח יקר - בחצי החדש: עכ"ל. ובפשטות ר"ל שבחצי החודש אור הירח גדול וחזק.. וְתֵבַת 'הֹלֵךְ' לֹא יִצְדַּק כּוּלֵי הַאי ^השהרי לפירושו שבחצי החדש אור הירח "יקר" (גדול וחזק) מה מוסיף תיבת "הולך"? ועייין פרש"י וז"ל: וירח יקר הולך - מגיה והולך כמו אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳) כיקר כרים (תהילים ל״ז:כ׳) ומשמע שמפרש שהוא מוסיף והולך באורו, וכן פירש המצו"ד הובא לעיל.. לְכָךְ, יָכוֹלְנִי לוֹמַר כִּי מָצִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וּדְבַר ה' יָקָר". הֲרֵי שֶׁעַל הַדִּבּוּר יִפּוֹל עָלָיו שֵׁם 'יָקָר', וְיֹאמַר, שֶׁעִם הַיָּרֵחַ דִּבְּרָה דָּבָר יָקָר, וְיֶחְסַר הַמְּתֹאָר שֶׁהוּא דִּבּוּר, וְנִמְצָא כֵּן בַּכְּתוּבִים. וְיִרְמֹז בְּ׳דָבָר יָקָר׳ שֶׁל הַיָּרֵחַ, עַל מַאֲמָרָהּ שֶׁטָּעֲנָה כַּהֹגֶן, אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים כו׳. וּבַעֲבוּר זֶה הוּא הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט. אִם כֵּן, הָיָה לִי מָקוֹם לִטְעוֹן, וְזֶה שֶׁכָּתוּב "וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי", כִּי בַּלֵּב נִתְפַּתֵּיתִי לְהַרְהֵר עַל זֶה, שֶׁאֵין מִשְׁפָּטֶיךָ נְכוֹחִים וִישָׁרִים.

י׳אָמְנָם עִם כָּל זֶה, "וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי". פֵּרֵשׁ הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא, מִין מִמִּינֵי עֲבוֹדָה לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ שֶׁעָבְדוּ הַקַּדְמוֹנִים וכו׳. עַד כָּאן. וּלְפִי דַרְכֵּנוּ יֹאמַר, שֶׁעִם כָּל זֶה הָיָה מְנַשֵּׁק וּמֵשִׂים יָדוֹ עַל פִּיו, שֶׁלֹּא יֹאמַר מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, כִּי הוּא "עָוֹן פְּלִילִי". לֹא פֵרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים ^וכגון פירוש רש"י ואבן עזרא, שהיו לפני רבינו. ובמצודות, שחי כמאה שנה אחריו, פירש כמו שכתב רבינו. כְּלוּם עַל 'פְּלִילִי'. וְהַנִּרְאֶה, שֶׁעִנְיָנוֹ לָשׁוֹן "וְנָתַן בִּפְלִילִים" (שמות כא כב). כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא עָוֹן שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת נִשְׁפָּט עָלָיו ^זעיין באלשיך שם שהביא ראיה מהפסוק (יחזקאל יד ה) למען תפוס את בית ישראל בלבם וגו' שממנו למדו חז"ל (קידושין מ.) שבעבודה זרה הקב"ה מצרף המחשבה למעשה.. וּלְפִי דַרְכֵּנוּ ^חשכוונת איוב היה שלא חשב מחשבת פסול על "משפטי" הקב"ה, ומשפטיו ישרים ונכוחים. יֹאמַר עוֹד, שֶׁהוּא עָוֹן בְּמִשְׁפְּטֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ. וְאִם כֵּן, "כִּחַשְׁתִּי לָאֵל מִמַּעַל" אִם אָשִׂים פְּגָם בְּמִשְׁפָּטָיו.

י״אאֲבָל עַכְשָׁו, שֶׁנָּגְעָה בוֹ יַד ה׳ כָּל כָּךְ, לֹא יוּכַל לְהִתְאַפֵּק. וְיִהְיֶה עִנְיָן הַזֶּה דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא טז.) עַל "בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו" (איוב ב י), לוֹמַר דִּבְלִבּוֹ חָטָא, שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר עַל כָּל פָּנִים. וְהָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא פֵּרֵשׁ שָׁם לְהוֹרוֹת כִּי עוֹד יֶחֱטָא בִּשְׂפָתָיו וְיוֹצִיא מִפִּיו מִלִּין בְּרֹב צַעֲרוֹ. עַד כָּאן. וְהַפָּסוּק סוֹבֵל זֶה הַפֵּרוּשׁ, עַד כָּאן.

י״בוְהִנֵּה כְּבָר מָצָאתִי פָּסוּק, סַעַד לִשְׁתֵּי אֵלֶּה שֶׁהִזְכִּיר בַּעַל הַמַּאֲמָר עַל הַיָּרֵחַ שֶׁאָמְרָה אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים כו׳. וְשֶׁהֻצְרַךְ מִפְּנֵי כֵן לִהְיוֹת הוֹלֵךְ, מִמַּה שֶּׁהָיָה וְנִתְמַעֵט. וְעוֹד אֲדַבֵּר לְהַלָּן, הֵיאַךְ צוֹדֵק זֶה הַפֵּרוּשׁ, שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק הַזֶּה "אִם אֶרְאֶה אוֹר וגו׳":