דרוש חדושי הלבנה ה׳:ב׳Derush Chiddushei HaLevanah 5:2
א׳וְאָמְנָם, זֶה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכִי וּמַעֲטִי כו׳, וְלֹא מִעֲטָהּ בְּעַצְמוֹ וּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרֵךְ, עִם שֶׁאֵין בָּזֶה קֻשְׁיָא כּוּלֵי הַאי, כִּי לֹא רָצָה לְהָרֵעַ לָהּ בְּעַצְמוֹ וּכְבוֹדוֹ, כִּי "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת" (איכה ג לח) טועיין שם בתרגום וז"ל: מפי אלקא לא תיפוק בישתא אלהין על ברת קלא רמיזא בגין חטופין דאתמליאת ארעא ובעידן דבעי למגזר טובא בעלמא מן פום קודשא נפקא:, כָּל שֶׁכֵּן בְּפֹעַל. וְכָאן, שֶׁיָּצָא מִפִּיו, הַהֶכְרֵחַ הָיָה מִפְּנֵי טַעֲנָתָהּ בְּעַצְמָהּ אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים וכו׳.
1
ב׳אָמְנָם עוֹד מִלִּין, כִּי נִרְאֵֶה בְּעֵינַי, שֶׁעִם זֶה תִּתְיַשֵּׁב הַשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַלְתִּי גַּם כֵּן, לָמָּה לֹא הָיָה זֶה מִפְעַל הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עַצְמוֹ, וְכִי לֹא הָיְתָה דֵּעָה בָּעֶלְיוֹן לָדַעַת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים כו׳? אֶלָּא שֶׁבֶּאֱמֶת כָּךְ הָיָה הָעִנְיָן, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עֲשָׂאָם גְּדוֹלִים מִתְּחִלָּה, וְעַל מְנָת שֶׁאַחַר כָּךְ יִתְמַעֵט הָאֶחָד, וְאוּלַי מֵחֹק הַבְּרִיאָה הָיָה כֵן, שֶׁתְּקַבֵּל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אַחֲרֵי הִתְמַעֲטָהּ, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הָיְתָה דְּבוּקָה בּוֹ, וּמִי יַעֲמוֹד בְּסוֹד ה' וְיַחְקֹר תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. וְנִמְצָא שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁדִּבְּרָה הַיָּרֵחַ אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים כו׳, לֹא הָיָה נֶעְלָם מֵאִתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֲבָל כְּבָר הִמְצִיא חָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ לְשֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם גְּדוֹלִים וְאַחַר כָּךְ יִתְמַעֵט אֶחָד מֵהֶם. וּמִיָּד, קֹדֶם שֶׁיָּצָא לַפֹּעַל מִעוּטוֹ שֶׁל הָאֶחָד, אָכְלָה הַיָּרֵחַ פַּגָּהּ יעל פי תלמוד בבלי מסכת סנהדרין (קז.): ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה. ופרש"י שאכלה פגה - שקפץ את השעה ליזקק על ידי עבירה. ובתורת חיים (שם) כתב וז"ל: לכך אמר שאכלה פגה דתאנה שאינה מבושלת קרויה פגה כמו שנאמר התאנה חנטה פגיה ובלשון משנה שלשה סימנים באשה בחלה פגה וצמלה. ונראה כוונת רבינו שהירח אכלה מה שהיתה כוונת הקב"ה אלא שהקדימה זמנה., וְטָעֲנָה אֶפְשָׁר כו׳.
2
ג׳וְיֵשׁ לִי כִּדְמוּת רְאָיָה לְמַה שֶּׁאָמַרְתִּי, שֶׁמִּתְחִלָּה הָיוּ גְּדוֹלִים עַל מְנָת שֶׁיֻּקְטַן אֶחָד מֵהֶם, מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר "מְאֹרֹת" (בראשית א יד) חָסֵר. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מסכת סופרים פי"ז ה"ה) הִרְגִּישׁוּ, וְאָמְרוּ עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפּוֹל אַסְכָּרָה בְּתִינוֹקוֹת וכו׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וּלְדִידִי חָסֵר כְּתִיב, שֶׁמִּתְּחִלַּת מַאֲמַר פִּיו יִתְבָּרֵךְ הָיָה עַל דְּבַר שֶׁיִּפּוֹל מְאֵרָה וְהַקְטָנָה בְּאֶחָד מֵהֶם. וְעוֹד אֲדַבֵּר בָּזֶה, בְּבֵאוּר הַפָּרָשָׁה בְּסַיְעַתָּא דִשְׁמַיָּא.
3
ד׳וּלְפִי שֶׁהָיָה בְּלָאו הָכִי הָעִנְיָן שֶׁיִּתְמַעֵט, הָיָה אוֹתוֹ הָעִנְיָן גַּם כֵּן בְּעִנְיַן זֶה, שֶׁאַחַר דִּבּוּקָם וְשִׁוּוּיָם, יִתְפָּרְשׁוּ זֶה מִזֶּה, וְיֵלֵךְ הָאֶחָד מִמְּקוֹמוֹ, וּבְהִלּוּכוֹ יִתְמַעֵט, כִּי כֵן הוּא כָּל הַקָּרֵב קָרֵב לְגַבֵּי דָּהִינָא וְאִידְהָן יאעל פי דברי הגמרא מסכת שבועות (מז:). ופרש"י קרב לגבי דהינא ואידהן - אם נגעת במשוח בשמן תהא גם משוח בנגיעתו ... דהינא לשון שמן ומשיחה (ישעיהו ל״ד:ו׳); הודשנה מחלב מתרגמינן אתדהינא., וְהַמִּתְרַחֵק הוּא בְּהֵפֶךְ. אִם כֵּן, כְּבָר בְּאָמְרוֹ "יְהִי מְאֹרֹת", הָיְתָה הַשְׁתֵּי יְצִירוֹת אֵלּוּ בְּמַשְׁמַע. דְּהַיְנוּ, שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים וְיֶחְסַר הָאֶחָד בְּאוֹרוֹ וּבְגוּפוֹ. וְזֶה עַל יְדֵי הַפְרָשָׁה וְהַהִלּוּךְ מֵרָחוֹק הַרְבֵּה מְאֹד. שֶׁהֲרֵי נִתְרַחֲקָה שְׁנֵי רְקִיעִים וּשְׁלֹשָׁה מֶרְחָקִים שֶׁמִּן רָקִיעַ לְרָקִיעַ, הַיְנוּ מֶרְחָק מִבֵּין כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ לְבֵין כַּדּוּר נֹגַהּ וְכַדּוּר נֹגַהּ עַצְמוֹ, וְהַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין כַּדּוּר כּוֹכָב וְכַדּוּר כּוֹכָב עַצְמוֹ, וְעוֹד הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין כַּדּוּר כּוֹכָב לְכַדּוּר הַלְּבָנָה. נִמְצָא הָרִחוּק שֶׁנִּתְרַחֲקָה, הוּא חֲמִשָּׁה פְעָמִים מַהֲלָךְ ת״ק שָׁנָה, כְּפִי חֶשְׁבּוֹן חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים צד:) יבוכן הוא בחגיגה (יג.) וז"ל: מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע.. וְגַם הוּא קָרוֹב לְחֶשְׁבּוֹן בַּעֲלֵי הַתְּכוּנָה בְּמִדַּת כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ. עַד שֶׁנִּמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁעַל יְדֵי הִלּוּךְ לְמֵרָחוֹק בָּא הַמִּעוּט מִמֵּילָא.
4
ה׳וְעוֹד הִמְשִׁיל מָשָׁל יָפֶה הָרַב הַמּוֹרֶה בְּחֵלֶק ב' פֶּרֶק יז, בְּיֶלֶד הַנּוֹלָד בְּמָקוֹם אֵין בּוֹ זוּלַת אִמּוֹ שֶׁיְּלָדַתּוּ וְאָבִיו. אָמְנָם מֵתָה אִמּוֹ בְּטֶרֶם יַכִּיר אוֹתָהּ, וְגִדְּלָהוּ הָאָב. וַיִּגְדַּל, וְלֹא רָאָה אִשָּׁה. וְשָׁאַל עַל מַהוּתוֹ, וְהוּשַׁב כַּאֲשֶׁר הוּא הָעִנְיָן. וּבְלִי סָפֵק יַכְחִישֵׁ(ו)הוּ כִּי יָבִיא רְאָיָה מִמְּצִיא[וּ]תוֹ עַתָּה. וְחָכְמַת הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל שֶׁאֵין לְהָבִיא רְאָיָה מֵהַנִּמְצָא עַתָּה עַל עֵת הַבְּרִיאָה. וְאִם כֵּן, בְּנִדּוֹן דִּידַן, אֵין לְהַכְחִישׁ וְלוֹמַר שֶׁלֹּא מִפְּנֵי הַהִלּוּךְ לְמֵרָחוֹק יִשְׁתַּנֶּה הַגּוּף מִמִּדָּתוֹ וִיבֻטַּל הָאוֹר שֶׁל עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ, כִּי עֵת הַבְּרִיאָה אֵינוֹ כְּמוֹ מַה שֶּׁהוּא אַחַר הַבְּרִיאָה.
5
ו׳וּמְיֻשָּׁב גַּם כֵּן בְּבֵאוּרִי הַזֶּה, עַל שֶׁאָמַר "לְכִי". וְכֵן נַמִּי, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְמַעֲטָה עֲדַיִן כְּשֶׁאָמְרָה "הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי דָּבָר הָגוּן וכו'", וּמִכְּלָל הַפִּיּוּסִים נַמִּי מַשְׁמַע, שֶׁיָּפֶה טָעֲנָה. לָמָּה לֹא חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִגְּזֵרָתוֹ שֶׁעָלֶיהָ "לְכִי וּמַעֲטִי כו׳"? שֶׁהֲרֵי אָמַרְנוּ שֶׁתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה לִמְכֻוָּן הַהַקְטָנָה הָיְתָה מֵעִקָּרָא. אֶלָּא אִם כֵּן תִּפּוֹל הַשְּׁאֵלָה יוֹתֵר חֲזָקָה, עַל מָה בָּאוּ הַפִּיּוּסִים, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנַת הַבְּרִיאָה מִתְּחִלָּה כָּךְ הָיְתָה. וְלָזֶה אוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהֲרֵי גַּם הִקְשֵׁיתִי לִשְׁאוֹל, שֶׁאִם לֹא תִתְמַעֵט תֶּהְדַּר הַתֵּימָא לְדוּכְתָּא "אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים כו׳". אֶלָּא שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא טָעֲנָה עַכְשָׁו שֶׁלֹּא חָזְרָה לוֹ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לְפִי מַה שֶּׁאָמַרְנוּ שֶׁתֵּבַת "לְכִי" הֶכְרֵחִי לוֹמַר כֵּן שֶׁעַל יְדֵי הַמַּהֲלָךְ תִּתְמַעֵט. אִם כֵּן, נוֹלְדָה קֻשְׁיָא אַחֶרֶת, שֶׁהִיא גַּם הִיא בְּמֶשֶׁךְ דְּבָרֶיהָ הָיָה לָהּ לוֹמַר "אֵלֵךְ וַאֲמַעֵט כו׳". אֶלָּא כָּךְ טָעֲנָה, "הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי כו' אֲמַעֵט כו'", כְּלוֹמַר, אַחַת דִּבַּרְתִּי וּשְׁתַּיִם שָׁמַעְתִּי, וְהוּא שֶׁאֵלֵךְ מִמְּקוֹמִי וְגַם אֶתְמַעֵט. וְלָזֶה אָמְרָה "וְכִי לֹא סַגִּי בַּחֲדָא, שֶׁאֵלֵךְ אֲבָל לֹא אֶתְמַעֵט", שֶׁהֲרֵי לֹא יִהְיֶה עוֹד שְׁנֵי מְלָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד, אֶלָּא יִהְיֶה כְּעֵין שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צח:) קֵיסָר וּפְלַג קֵיסָר יגופי' רש"י: קיסר ופלגי קיסר- מלך ושני לו., מִפְּנֵי שִׁנּוּי הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁזּוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר הַחַמָּה, כַּמָּה מַעֲלוֹת גְּבוֹהוֹת מֵהַיָּרֵחַ כַּנִּזְכָּר לְמַעְלָה. וְאִם כֵּן, מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם הַשִּׁנּוּי, וְאֵינָם עוֹד שְׁנֵי מְלָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד. וְתָלְתָה הַדָּבָר בְּמַה שֶּׁאָמְרָה דָּבָר הָגוּן. וּכְלוֹמַר, שֶׁמִּפְּנֵי כֵּן לֹא יָאוּת שֶׁתִּהְיֶה נִלְקֵית בִּשְׁתַּיִם, שֶׁתֵּלֵךְ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְמָקוֹם נָמוּךְ וְשֶׁגַּם תִּתְמַעֵט עַל יְדֵי כֵן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּצַּד הַקִּטְרוּג רְאוּיָה שֶׁתִּהְיֶה נִלְקֵית, כִּי לְמַחֲשַׁבְתָּהּ לְרָעַת הַחַמָּה הָיְתָה. מִכָּל מָקוֹם, הוֹאִיל וְעַל כָּל פָּנִים הַדִּבּוּר מִצַּד עַצְמוֹ הָיָה הָגוּן, רְאוּיָה הִיא, אִם כֵּן, לְשֶׁתְּרֻחַם וְלֹא תִלְקֶה בִּשְׁתַּיִם.
6
ז׳וְאִי נַמִּי, טָעֲנָה בְּהֵפֶךְ, וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ "הוֹאִיל כו׳ אֲמַעֵט כו׳", בְּנִיחוּתָא. וּכְלוֹמַר, הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי דָּבָר הָגוּן, אֵינֶנִּי רְאוּיָה לִלְקוֹת בִּשְׁתַּיִם, אֲבָל אַמְעִיט אֶת עַצְמִי בְּכָאן, בִּמְקוֹמִי שֶׁאֲנִי בוֹ, וְלֹא יִהְיֶה שׁוּב שְׁנֵי מְלָכִים כְּלָל, אַךְ לֹא אֵלֵךְ לִי אֶל מָקוֹם אַחֵר, וְדַיִּי בַּמֶּה שֶּׁאֶתְמַעֵט. וְיִצְדַּק בְּיוֹתֵר לְפִי פֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי, שֶׁאָמַר עוֹד "לְכִי וּמְשֹׁל כו׳", וּמָה "לְכִי" דְּקָאָמַר. אֶלָּא כְּלַפֵּי שֶׁהַיָּרֵחַ לֹא רָצְתָה אֶלָּא בְּמִעוּט אֲבָל לֹא לֵילֵךְ, לָזֶה חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר שֵׁנִית "לְכִי", שֶׁגַּם בָּזֶה תִּצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת, הַיְנוּ שִׁנּוּי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁתִּתְמַעֵט וְשִׁנּוּי מָקוֹם גַּם כֵּן.
7
ח׳וּמִיהוּ, גַּם לַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן מְיֻשָּׁב שַׁפִּיר אָמְרוֹ "לְכִי", שֶׁהֲרֵי מִמַּה שֶּׁאָמְרָה "אַמְעִיט" עֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה דָּבָר, הִלְכָּךְ הֻכְרַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַחֲזֹר לִדְבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים וְאָמַר "לְכִי", וּבָזֶה כְּבָר נִשְׁמַע סוֹף דְּבָרָיו הַיְנוּ "וּמַעֲטִי כו'".
8