דרוש חדושי הלבנה ה׳:ו׳Derush Chiddushei HaLevanah 5:6
א׳אָמַר לָהּ "זִיל לִיקְרוּ צַדִּיקִים בִּשְׁמֵךְ". כְּבָר נִמְשְׁכוּ הַדְּבָרִים שֶׁאַף שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "לְכִי וּמַעֲטִי כו'", שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁמָּצְאָה טַעֲנָה לֹא עָשְׂתָה מִיָּד אַךְ טָעֲנָה תְּחִלָּה, כִּדְמוּכָח מִמַּה שֶּׁאָמְרָה "אַמְעִיט כו׳" בִּלְשׁוֹן עָתִיד. וְכֵן אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַר כָּךְ "לְכִי כו׳", לֵאמֹר, עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. וּבֵאַרְתִּי זֶה בִּשְׁנֵי פָנִים כְּדִלְעֵיל. וְחָזְרָה וּבִקְשָׁה עַל אַחַת מֵהַמִּעוּטִים שֶׁלֹּא תִהְיֶה, דְּהַיְנוּ עַל הָאוֹרָה. וְאָמַר לָהּ עוֹד "לְכִי כו׳", שֶׁגְּזֵרָתוֹ לֹא תִתְבַּטֵּל. וּפִיְּסָהּ בְּעִנְיַן יָמִים וְשָׁנִים, וְהִיא שָׁאֲלָה עַל הַשָּׁנִים, לָתֵת לָהּ עִנְיָן אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ. נִמְצָא, דְּמִסְתָּמָא כָּל עוֹד שֶׁהָיָה הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהַיָּרֵחַ, שֶׁעֲדַיִן לֹא בָא לִכְלַל מַעֲשֵׂה עִנְיַן הַמִּעוּט. נִמְצָא, שֶׁעַכְשָׁו נַמִּי הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹמַר "זִיל". כְּלוֹמַר, כַּלֵּה מְלַאכְתֵּךְ שֶׁעָלָיו נִצְטַוֵּית, שֶׁתֵּלֵךְ מִמְּקוֹמֵךְ מַטָּה מַּטָּה. וּבְמַה שֶּׁתֵּרֵד פְּלָאִים תִּתְמַעֵט בִּשְׁתַּיִם אֵלֶּה, בְּמִדַּת הַגּוּף וּבָאוֹרָה. אָמְנָם קִבֵּל דְּבָרֶיהָ, וְנָתַן לָהּ בִּמְקוֹם "שָׁנִים", כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְפַּיְּסָה בּוֹ, וּבִקְשָׁה עִנְיָן אַחֵר, אָמַר "צַדִּיקִים יִקָּרְאוּ בִשְׁמֵךְ".
1
ב׳וְהִנְנִי תּוֹפֵס לְעִקָּר גִּרְסַת הַיַּלְקוּט כחרבינו כותב שבילקוט לא גרס שמואל הקטן, אולם בדפוסים שלנו בילקוט שמעוני (בראשית רמז ח) איתא גם שמואל הקטן, ועיין מ"ש לעיל שער א סוף פרק א בהערה על מאמר חז"ל זה., דְּלֹא גָרַס אֶלָּא יַעֲקֹב וְדָוִד, שֶׁהֵם הָאֲמוּרִים בַּמִּקְרָאוֹת. כִּי רָחוֹק וְזָר מְאֹד הַגִּירְסָא דְּגָרַס "שְׁמוּאֵל הַקָּטָן", כִּי לֹא נִמְצָא בַּכְּתוּבִים. וְנִצְטָרֵךְ לוֹמַר שֶׁיִּרְמֹז אֶל מִשְׁנַת "שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר בִּנְפֹל וגו׳" (אבות ד יט) כטוז"ל רבינו בתוספות יום טוב שם: שמואל הקטן - במדרש שמואל, בשם ירושלמי: לפי שהיה מקטין עצמו. אי נמי שהיה (מעט) קטן משמואל הנביא שאף הוא ניבא בשעת מיתתו והיה ראוי שתשרה עליו שכינה [סוטה מ"ח ע"ב] אלא שאין דורו ראוי לכך ונמצא שזה השם הוא לו לתהלה ולתפארת:. וְגַם הָיָה לוֹ לִגְרֹס אוֹתוֹ אַחַר דָּוִד. אֶלָּא טָעוּתָא הוּא מֵאֵיזֶה תַּלְמִיד טוֹעֶה שֶׁהִגִּיהּ כֵּן בַּסְּפָרִים מֵאֵיזֶה שִׁבּוּשׁ דַּעַת שֶׁהָיָה בוֹ.
2
ג׳וְיָדוּעַ שֶׁעִנְיַן הַשֵּׁם וְגִדְרוֹ הוּא הַמַּהוּת, כִּי עַל כֵּן נִשְׁתַּבַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן לְמַלְאֲכֵי מַעְלָה, לְהוֹדִיעָם חָכְמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל יְדֵי מַה שֶּׁקָּרָא שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (בראשית רבה יז ד) לוז"ל: א"ר אחא: בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת. אמר להן: נעשה אדם. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להן: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר להם: זה מה שמו? ולא היו יודעין. העבירן לפני אדם, אמר לו: זה מה שמו? אמר זה שור, זה חמור, זה סוס וזה גמל. ואתה מה שמך? אמר לו: אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי? א"ל: לך נאה להקראות אדני שאתה אדון לכל בריותיך.. וְכָל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חָכָם בְּחָכְמַת הַבְּרִיאָה, לָדַעַת מַהוּת כָּל בְּרִיָּה וּבְרִיָּה.
3
ד׳וְכֵן הָרַמְבַּ״ן בְּפָרָשָׁה זוֹ שֶׁאָנוּ בָהּ (פסוק יח), כָּתַב בַּפָּסוּק "לְמֶמְשֶׁלֶת וגו׳", שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קמז ד) "מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא", וְכֵן (ישעיה מ כו) "לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא", כִּי קְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת הִיא הַהַבְדָּלָה בְּכֹחוֹתָם. עַד כָּאן. אִם כֵּן, עִנְיַן הַצַּדִּיקִים שֶׁיִּהְיוּ נִקְרָאִים עַל שְׁמָם, הוּא עַל מַהוּתָם. וּמָצָא שְׁנַיִם אֵלּוּ, יַעֲקֹב וְדָוִד, וְנִקְרְאוּ 'קָטָן' כָּל אֶחָד בַּעֲבוּר קַטְנוּתָם וְצָרוֹת שֶׁהִגִּיעוּ עֲלֵיהֶם. שֶׁכֵּן יַעֲקֹב אָמַר "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי וגו' מְעַט וְרָעִים" (בראשית מז ט), וְכֵן מְעִידִים הַסִּפּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה עָלָיו. וְכָמוֹהוּ דָּוִד, תִּרְאֶה בַּסִּפּוּרִים שֶׁעָלָיו כַּמָּה הִשִּׂיגוּהוּ צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת, וּבְמִזְמוֹרָיו כְּמוֹ כֵן. הִנֵּה שֶׁיִּהְיוּ בְּמַהוּתָם גַּם כֵּן עוֹלִים וְיוֹרְדִים וּמְסוֹבָבֵי הַתְּלָאוֹת דֻּגְמַ(ו)ת הַיָּרֵחַ, פַּעַם זוֹרַחַת פַּעַם נִסְתֶּרֶת. וְהִנֵּה, דָּבָר גָּדוֹל אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כְּפִי קַבָּלָתֵנוּ לאממטבע לשון זה נראה שהיה זה קבלה לרבינו שמעלת האדם (הצדיק) גדלה על המלאכים, ואולי הכוונה שכן קיבל מרבותיו, ואכן רבו הגדול המהר"ל מאריך מאוד בכמה מקומות להוכיח כן נגד דעת הרבה מגדולי ישראל, ויתכן שכן הוא על פי חכמת האמת הנקרא "קבלה". (ועיין בהערות הבאות להלן). מַעֲלַת הַצַּדִּיק גָּבְרָה מִמַּעֲלַת מַלְאָכִים לבבענין זה ישנו ויכוח גדול בין חכמי הדורות הראשונים, א: רב סעדיה גאון (אמונות ודעות תחילת מאמר ד) כותב שתכלית הבריאה הוא האדם ומעלתו גדלה על הכל. ב: באבן עזרא (בראשית פסוק ראשון) האריך בראיות לחלוק עליו שצבא השמים נעלים והמלאכים נעלים יותר מהאדם אפילו מהנביאים עיי"ש. ג: דעת הרמב"ם ( יסודי התורה פ"ג ה"ט) ברור מללו כהראב"ע דמעלת הגלגלים נעלה מהאדם והמלאכים מהגלגלים. ד: דעת העקידת יצחק (שער ה) האריך בראיות לחלוק על הרמב"ם והרלב"ג שנמשכו לפי דעתו אחר דע הפילוסופים ואולם הוא נגד אמונתינו עם ה' מאמיני החידוש., כָּל שֶׁכֵּן מִמַּעֲלַת גְּרָמִים הַשְּׁמֵימִים וּצְבָאֵיהֶם לגוז"ל המהר"ל (תפארת ישראל פי"ב) דע ... ודבר זה נמשך לדעת חיצוני שיש להם, מה שהם אומרים כי האדם פחות היצירה, שפל הבריאה מן הגלגלים, ומכל שכן מן המלאכים, כמו שהאריכו הם בספור שבח המלאכים ובגלגלים, ובגנות הבריאה של אדם. והמשיכו לזה פשטי הכתוב (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו". ושאר ראיות פשטי הכתוב. והמושכל הראשון כי האדם בעל חומר ובעל הויה והפסד, ומפני זה חושבים כי ראוי לאדם השפל לקנות מעלה והצלחה בידיעת החשוב, המה המלאכים והגלגלים. וכאשר ידע אלו, יש לו מעלה. וכבר התבאר בחבור גבורות ה' כי אין רוח חכמים נוחה בזה, והוא הפך האמונה לגמרי. ולא תמצא דבר זה בדברי חכמים, רק ההפך, כמו שהתבאר בחבור גבורות ה'. וגלו דבר זה במקומות הרבה מאד, ודרשו זה (ב"ר עח, א) מן הכתוב (תהלים צא, יא) "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", מי הוא גדול - השומר או הנשמר. וזהו באמת דעת חכמים. וקראו המלאכים והגלגלים שהם עבדים משמשים אל הנבראים, וכדכתיב בקרא (בראשית א, יז) "ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ", הרי כי תחלת בריאתם היה כדי לשמש את העולם, ולא נבראו לעצמם כלל. והאדם הוא עיקר הבריאה, שהכל נברא בשבילו, והוא בלבד כל המציאות, לא זולת זה. ועם שהאדם הוא בעל חומר, הנה מצד צלם אלהים שנברא בו (בראשית א, כז) יש לו מעלה, מושגח מן העליונים, וכמו שמבואר במקום אחר. עיי"ש שהאריך בזה.. וְאִם כֵּן, כְּשֶׁיִּהְיוּ הַצַּדִּיקִים נִקְרָאִים בִּשְׁמָהּ, וְיִהְיוּ בְּמַהוּתָהּ וְתִתְדַּמֶּה הִיא לָהֶם וְהֵם לָהּ, עִנְיָן גָּדוֹל וְשֶׁבַח וְרוֹמְמוּת נִתַּן לָהּ.
4
ה׳אָמְנָם, הַסַּעַד לְהָבִיא עַל זֶה הַמַּאֲמָר שֶׁכָּךְ אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִרְאֶה לִי מְבֹאָר מִמַּה שֶּׁכְּבָר הִזְכַּרְתִּי מִדְרַשׁ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פט"ו ס"ס כז) שֶׁהֵבִיא בַּעַל הָעֲקֵדָה (שער ל"ז), הַמְמַשֵּׁל מְשַׁל הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ אֶל עֵשָׂו וְיַעֲקֹב. וּמֵעַתָּה חֲלוֹמוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁחָלַם "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (בראשית לז ט), שֶׁדְּחָאוֹ אָבִיו בְּאָמְרוֹ (שם י) "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ", בְּחָשְׁבוֹ כִּי הוּא הַשֶּׁמֶשׁ וְאִמּוֹ הַיָּרֵחַ. וּלְפִי הַדֶּרֶךְ שֶׁל בַּעַל הַמַּאֲמָר שֶׁאָנוּ בוֹ, יִרְמֹז הַשֶּׁמֶשׁ אֶל עֵשָׂו וְכָל הַדּוֹמִים לוֹ, וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אַנְשֵׁי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו לִשְׁבֹּר בָּר. וְאַל תַּרְחִיק אֲמָרַי שֶׁעֵשָׂו בִּכְלָלוֹ כָּל הַדּוֹמִים לוֹ, כִּי בְּוַדַּאי שֶׁהַתְּאוֹמִים הָאֵלּוּ יִכְלְלוּ כָּל אָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. שֶׁהֲרֵי אֵין פֵּרוּד בֵּין כָּל הָאָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אִם יַעֲקֹב לְבַדּוֹ. אֲבָל זוּלָתָם מִתְאַחֲדִים וְהָיוּ לַאֲחָדִים. וְעִם הֱיוֹת שֶׁבִּזְמַנִּים הַלָּלוּ נִמְצְאוּ הַפְרָשׁוֹת גַּם בֵּינֵיהֶם, הִנֵּה בִּזְמַן הַקּוֹדֵם, כָּל שֶׁכֵּן בִּזְמַן הָאָבוֹת מִיַּעֲקֹב וְאֵילָךְ, לֹא כֵן הָיָה. וְאִם כֵּן, נוּכַל לוֹמַר כְּשֶׁהַמַּאֲמָר אוֹמֵר "עֵשָׂו", שֶׁבִּכְלַל הַזֶּה יוּבְנוּ כָּל הַדּוֹמִים לוֹ. וְיִהְיֶה הַיָּרֵחַ שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל יוֹסֵף רוֹמֵז עַל יַעֲקֹב. וּלְפִי זֶה, אַף שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת עִם דַּעְתּוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ״ן (בראשית שם), שֶׁדִּקְדֵּק מִדְּלָא נֶאֱמַר בְּבוֹא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם 'מִלְּבַד נָשָׁיו', דִּשְׁמַע מִינָהּ שֶׁכְּבָר מֵתוּ בִּלְהָה וְזִלְפָּה, וְלֹא יַגִּיעַ מַרְאוֹת הַיָּרֵחַ אֶל בִּלְהָה, הִנֵּה יַגִּיעַ אֶל יַעֲקֹב עַצְמוֹ, וְנִתְקַיֵּם כָּל הַחֲלוֹם. וְאַף שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ", כְּבָר יָדַע שֶׁיִּרְמֹז עַל עֵשָׂו וְעָלָיו, אֶלָּא שֶׁלְּהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל הָאַחִים אָמַר כֵּן, כְּדֵי שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ יִמָּצֵא שֶׁאֵין בַּחֲלוֹם מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵין אִמּוֹ קַיֶּמֶת. הִנֵּה, כְּבָר הִתְבָּאֵר שֶׁיַּעֲקֹב נִקְרָא עַל שְׁמָהּ, בַּמַּרְאֶה שֶׁל הַחֲלוֹם הַזֶּה.
5
ו׳וְאָמְנָם, דָּוִד מְבֹאָר מִתְּהִלִּים מִזְמוֹר פ״ט (לו-לח) שֶׁאָמַר "אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב, זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי, כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה". וַהֲלֹא יִפָּלֵא, הַאֵיךְ מִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, שֶׁאָמַר תְּחִלָּה "כִּסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ" וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר "כְּיָרֵחַ יִכּוֹן"?
6
ז׳וְעוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק, אָמְרוֹ "וְעֵד בַּשַּׁחַק" עַל מִי חוֹזֵר? וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ (שם לח), הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ עֵדִים לוֹ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם קַיָּמִים, יִתְקַיֵּם מַלְכוּתוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִרְמְיָה (ירמי' לג כ-כא) "אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה... גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְנָכוֹן הַדָּבָר עַל פִּי דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לא: סנהדרין ל. ועוד), שֶׁאָמְרוּ, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "עֵד" הֲרֵי שְׁנַיִם אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁפֵּרֵט לְךָ הַכָּתוּב ׳עֵד אֶחָד׳. אֶלָּא שֶׁלְּפִי זֶה הָעִנְיָן כָּפוּל, שֶׁכְּבָר הָיְתָה הַהַבְטָחָה "כַּשֶּׁמֶשׁ... וּכְיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם".
7
ח׳וְהָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא כָּתַב (שם לח) וְהַיָּרֵחַ עֵד נֶאֱמָן. עַד כָּאן. וְעַל פִּי זֶה [יֵשׁ לִי] לְפָרֵשׁ שֶׁאָמַר "כִּסְאוֹ", שֶׁהוּא רוֹמֵז עַל מֶמְשַׁלְתּוֹ, יִהְיֶה כַּשֶּׁמֶשׁ. אַךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, לֹא מִצַּד מֶמְשַׁלְתּוֹ, הִנֵּה כְּיָרֵחַ יִכּוֹן. וְתָשׁוּב תֵּבַת "יִכּוֹן" אֶל "אִם לְדָוִד". וּכְבָר הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא כָּתַב שֶׁמִּלַּת "יִכּוֹן" שָׁבָה אֶל "זַרְעוֹ". עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁלֹּא רָצָה שֶׁתָּשׁוּב אֶל "כִּסְאוֹ" הַסָּמוּךְ לוֹ. אַף אֲנִי אוֹמֵר, שֶׁתָּשׁוּב אֶל "דָּוִד" שֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. וִיפֹרַשׁ הַכָּתוּב כָּךְ, "אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד", וְהַשְּׁבוּעָה כּוֹלֶלֶת שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, הָא׳, זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה, הַב׳, מֶמְשַׁלְתּוֹ, דְּהַיְנוּ כִּסְאוֹ, תִּמְשׁוֹל כַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא הַמּוֹשֵׁל הַגָּדוֹל שֶׁבְּמֶמְשֶׁלֶת צְבָא הַשָּׁמַיִם. הַג׳, הוּא עַצְמוֹ כְּיָרֵחַ יִכּוֹן לְעוֹלָם. וְשֵׁם "עוֹלָם" יֹאמַר עַל עוֹלָמוֹ שֶׁל הָאָדָם, כְּלוֹמַר, כָּל יְמֵי חַיָּיו. הֲרֵי שֶׁדָּוִד עַצְמוֹ, לֹא בְּעֵרֶךְ מֶמְשַׁלְתּוֹ, דִּמָּהוּ לַיָּרֵחַ! אֶלָּא, כְּמוֹ הֲכָנָתוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ יִכּוֹן הוּא. וְכַאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְמַעְלָה, כִּי הָיָה עוֹלֶה וְיוֹרֵד, יוֹרֵד וְעוֹלֶה, כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְיִצְדַּק פֵּרוּשׁ הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא שֶׁאָמַר, "וְעֵד בַּשַּׁחַק" נֶאֱמַר עַל הַיָּרֵחַ לְבַד, שֶׁהוּא עֵד נֶאֱמָן עַל הוֹרָאוֹתָיו שֶׁל דָּוִד עַצְמוֹ.
8
ט׳הִנֵּה כְּבָר מָצָאנוּ מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ, שֶׁמְּבֹאָר הוּא שֶׁיַּעֲקֹב נִדְמֶה לַיָּרֵחַ וְכֵן דָּוִד, שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִקְרָאִים קָטָן כְּמוֹתָהּ, וְכָל זֶה שֶׁהֵם דּוֹמִים לְמַהוּתָהּ וְכָאָמוּר. וְלָזֶה תִרְאֶה, שֶׁמְּתַקְּנֵי הַבְּרָכוֹת (מס' סופרים פ"כ ה"ב) תִּקְּנוּ אַחַר בִּרְכַּת הַלְּבָנָה לֵאמֹר, "בָּרוּךְ י״וֹצְרֵךְ בָּרוּךְ ע״וֹשֵׂךְ בָּרוּךְ ק״וֹנֵךְ בָּרוּךְ בּ״וֹרְאֵךְ", שֶׁרָאשֵׁי תֵּבוֹת יַעֲקֹ״ב לדז"ל הטור או"ח סימן תכו: ואומר ג"פ סימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך, ורוקד ג"פ כנגדה וכו', וי"א בזה הסדר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך וסימן יעקב והיא רמז לו. ע"כ. ובתשב"ץ קטן סימן רכ כתב וז"ל: ולאחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך זהו ר"ת יעק"ב מפני שצורתו של יעקב חקוקה בלבנה. ע"כ. וכ"כ אבודרהם ברכת הראייה, השבח וההודאה. וז"ל: ואחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך בר"ת יעקב מפני שנמשל ללבנה. ע"כ.. כְּאִלּוּ יֹאמַר שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ עֲשָׂאָהּ בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵם יַעֲקֹב, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשֵּׁם יַעֲקֹב מוֹרֶה עַל מַהוּתוֹ, כְּכָל הַשֵּׁמוֹת אֲשֶׁר שָׂם הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ, לֹא דֶּרֶךְ אֲרָעִי כִּשְׁמוֹתָן שֶׁל הֶדְיוֹטוֹת, וְכָכָה מַהוּתָהּ שֶׁל הַלְּבָנָה בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁשֵּׁם זֶה, יַעֲקֹב, נִבְנֶה מֵהֶם. כִּי מַהוּת הַלְּבָנָה וּמַהוּת יַעֲקֹב אֲחָדִים הֵם להכאן המקום להעיר ממה שכתב הב"ח אורח חיים סימן תכו וז"ל: ומ"ש וי"א בזה הסדר וכו' וסימן יעקב והיא רמז לו. נראה דלפי שיעקב נקרא שמש כמ"ש רז"ל (ב"ר פרשה ס"ח, י"ב) על פסוק (בראשית כ"ח י"א) 'כי בא השמש' וכתיב (שם ל"ז ט') 'והנה השמש והירח' והלבנה מאירה מאור השמש על כן צורת הלבנה מתוקנת בצורת יעקב ועיין לעיל בסי' רפ"א (ס"ד). וז"ל שם: קרא לשמש וכו'. לפירוש הראשון קשה דה"ל לומר ראה והתקין הלבנה וליש אומרים גם כן קשה דה"ל לומר ראה והקטין הלבנה, אבל יש עוד לפרש על פי דברי רבותינו ז"ל (תקו"ז תקון י"ח לו ע"ב) שצורתו של יעקב נראית בלבנה שעל כן תקנו בברכת הלבנה ברוך יוצרך וכו' ראשי תיבות יעקב כפי הנוסחא שבידינו (עי' טור סוס"י תכו) ובבראשית רבה (פרשה סח ס"י) אמרו על פסוק (בראשית לז ט) והנה השמש והירח אמר יעקב מי גילה לו ששמי שמש שנאמר (שם כח יא) כי בא השמש ואמרו רבותינו ז"ל לשם שהמלאכים אמרו זה לזה אתא שמשא, והנה על פי זה אמר קרא לשמש ויזרח אור פי' אור של שכינה השרויה על זיו איקונין של יעקב ששמו שמש ראה והתקין צורת הלבנה כדי שיהא אור של השמש מכה ומאיר על הלבנה שע"י כן הגיע צורתו של יעקב מצויירת בלבנה לפי שהלבנה מקבלת אורה מן השמש שהיא צורתו של יעקב ממש., כְּפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה מֵעִנְיְנֵיהֶם. וְכֵן אוֹמְרִים אַחַר כָּךְ "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם", גַּם לְכַוָּנָה זוֹ. וְלָכֵן אוֹמְרִים "מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל", כְּלוֹמַר, וְלֹא מֶלֶךְ עֵשָׂו וְדוֹמָיו, שֶׁהֵם מְיֻחָסִים לַשֶּׁמֶשׁ. וְאוֹמְרִים "חַי וְקַיָּם", כִּי הוּא, הַמֶּלֶךְ דָּוִד, מַהוּתוֹ כְּמַהוּת הַלְּבָנָה עַד שֶׁנִּמְצָא בִּרְאוֹתֵנוּ הִתְחַדְּשׁוּתֵךְ, הֲרֵי כְּאִלּוּ הוּא חַי וְקַיָּם. וְגַם כֵּן, מֵהִתְחַדְּשׁוּתֵךְ לָמַדְנוּ שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם, לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתֵךְ. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בִּנְבוּאַת יְחֶזְקֵאל (לז כד) עַל הֶעָתִיד "וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם" וְחָזַר וְשָׁנָה לְהַחֲזִיק הָעִנְיָן (שם כה) "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם". וְיִצְדַּק עַכְשָׁו מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב "וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה", כִּי סֶלָה שֵׁם עַל הַזְּמַן הֶעָתִיד. וְדָבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִים "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וכו׳", לְמַדְנוּהוּ מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר לְר׳ חִיָּא (ראש השנה כה.) "זִיל לְעֵין טָב וְקַדְּשֵׁיהּ לְיַרְחָא וּשְׁלַח לִי סִימָנָא דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁל כַּלְּבָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "כִּסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם". עַד כָּאן. בְּפֶרֶק ב' דְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה:
9