דרוש חדושי הלבנה ה׳:ה׳Derush Chiddushei HaLevanah 5:5

א׳אָמְרָה לוֹ "דִּידֵיהּ נַמִּי אִי אֶפְשָׁר דְּלָא לִימְנוּ בֵּיהּ תְּקוּפָתָא". שֶׁכְּלַפֵּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ אָמַר לָהּ שֶׁיִּמְנוּ בָהּ יִשְׂרָאֵל רַק יָמִים וְשָׁנִים, הָיָה לָהּ מָקוֹם לִטְעוֹן, וּכְלוֹמַר, מֵאַחַר שֶׁנָּדְבָה רוּחֲךָ לָתֶת לָהּ כָּבוֹד זֶה לְהִמָּנוֹת בָּהּ יָמִים שֶׁל הַמּוֹעֲדִים, וְגַם הַשָּׁנִים יִתְחַדְּשׁוּ לִמְנוֹת בָּהּ, אַף שֶׁאֵין לָהּ שָׁנָה, הִנֵּה תִּטְעֹן שֶׁעַל הַשָּׁנִים אֵין לָהּ חֵפֶץ, מִכֵּיוָן שֶׁגַּם אִי אֶפְשָׁר דְּלָא לִימְנוּ בְּדִידֵיהּ נַמִּי. שֶׁהֲרֵי עַצְמָהּ שֶׁל שָׁנָה שֶׁמְּחַשְּׁבִים לַלְּבָנָה, הוּא לְדַמּוֹתָהּ לַחַמָּה. נִמְצָא שֶׁעִקַּר חֶשְׁבּוֹן הַשָּׁנִים חוֹזֵר לַחַמָּה, וּמָה כָּבוֹד יֵשׁ לָהּ בָּזֶה? לָכֵן בִּקְשָׁה שֶׁלֹּא יַחְזֹר דְּבָרוֹ הַטּוֹב רֵיקָם וְלָתֵת לָהּ מַתָּנָה טוֹבָה גְּנוּזָה אַחֶרֶת בִּמְקוֹם הַשְּׁנִיָּה. וְנִמְצָא עַכְשָׁו שֶׁלֹּא טָעֲנָה הַטַּעֲנָה הַזֹּאת בְּדֶרֶךְ קִנְאָה עַל הַחַמָּה, כִּי אִם מִמַּה שֶּׁהִרְחִיב לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת לָהּ שְׁתַּיִם אֵלֶּה, יָמִים וְשָׁנִים, טָעֲנָה שֶׁבִּמְקוֹם שָׁנִים יַחֲלִיף לָהּ טוֹבָה אַחֶרֶת, הוֹאִיל וּבַשָּׁנִים אֵין לָהּ יֶתֶר שְׂאֵת, כִּי נַהֲפוֹךְ הוּא, שֶׁהַכֹּל חוֹזֵר אֶל הַחַמָּה.

ב׳וְאָמְנָם, הַסַּעַד הֵבִיא בַּעַל הַמַּאֲמָר לְהֶדְיָא, הוֹאִיל וְהוּא מֵהַפָּרָשָׁה עַצְמָהּ אֲשֶׁר בָּהּ הוּא דּוֹרֵשׁ, וּמִתּוֹךְ זֶה הַסַּעַד נַעֲשָׂה לּוֹ סַעַד גַּם לְדִלְעֵיל מִנֵּיהּ, בְּאֹפֶן שֶׁזֶּה הַכָּתוּב שֶׁמֵּבִיא, הַיְנוּ דִּכְתִיב "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים", קָאֵי אַשֶּׁלְּפָנָיו וְאַשֶּׁלִּפְנֵי פָנָיו. וְזֶה, דְּיֵשׁ לְדַקְדֵּק בַּמִּקְרָא הַזֶּה תַּרְתֵּי:

ג׳ חֲדָא: שֶׁלֹּא בָאוּ הָעִנְיָנִים כְּסִדְרָן, שֶׁבֵּין שֶׁיִּהְיֶה "לְאוֹתוֹת", כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י ^כדוז"ל: והיו לאותות - כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם, שנאמר (ירמיה י ב) "מאותות השמים אל תחתו", בעשותכם רצון הקדוש ברוך הוא אין אתם צריכין לדאג מן הפורענות., עַל לְקוּת הַמְּאוֹרוֹת בַּחֲצִי חֹדֶשׁ לַלְּבָנָה ^כהשהרי ליקוי לבנה הוא כשהחמה מסתירה על הלבנה, וזמן מקרה זה הוא באמצע החודש, בזמן מילוי הלבנה. וּבַמּוֹלָד לַחַמָּה ^כוליקוי חמה הוא כשהלבנה מסתירה על השמש, וזמן מקרה זה הוא בתחילת החודש, בעת מולד הלבנה., הִנֵּה הַ"יָּמִים" מֻקְדָּמִים. וּבֵין שֶׁיִּהְיֶה כְּדִבְרֵי מִדְרַשׁ הָרַבּוֹת (בראשית פ"ו א), "לְאֹתוֹת" אֵלּוּ הַשַּׁבָּתוֹת, "וּלְמוֹעֲדִים" אֵלּוּ שָׁלֹשׁ הָרְגָלִים, "וּלְיָמִים" אֵלּוּ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים, מִכָּל מָקוֹם, הַ"יָּמִים" מֻקְדָּמִים לַ"מּוֹעֲדִים".

ד׳אִידָךְ: שֶׁבְּכֻלָּן חוּץ מִ"שָּׁנִים", בָּאָה הַלַּמֶ״ד בְּרֹאשָׁם, וְלָמָּה חֲסֵרָה בַּ"שָּׁנִים"?

ה׳וּמִתּוֹךְ אֵלּוּ שְׁנֵי הַדִּקְדּוּקִים, יֵשׁ סַעַד לִשְׁנֵי אֵלּוּ, רוֹצֶה לוֹמַר, חֲדָא, מַה שֶּׁאָמַר בַּעַל הַמַּאֲמָר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהּ "לִימְנוּ בָךְ יִשְׂרָאֵל יָמִים וְשָׁנִים", וְזֶה מִפְּנֵי מַה שֶּׁאִחֵר הַ"יָּמִים" מִמְּקוֹמָם הָרָאוּי, אֶלָּא לִסְמֹךְ "יָמִים" אֶל הַ"שָּׁנִים". וּלְהוֹרוֹת נָתַן, שֶׁנִּלְמַד מִזֶּה שֶׁכָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַלְּבָנָה, דְּלִימְנוּ בָהּ יִשְׂרָאֵל יָמִים וְשָׁנִים.

ו׳וְזֶה שֶׁאָמַר בַּעַל הַמַּאֲמָר, שֶׁהַיָּרֵחַ טָעֲנָה "בְּדִידֵיהּ נַמִּי אִי אֶפְשָׁר כו׳" יָצָא לוֹ, מִמַּה שֶּׁלֹּא נֶאֶמְרָה הַלַּמֶ״ד בַּ"שָּׁנִים", לְהוֹרוֹת שֶׁ"שָּׁנִים" הֵם עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לֹא נִמְשָׁךְ לַאֲחֵרִים. וְהוּא כְּדֵי שֶׁיּוּבַן שֶׁהַיָּרֵחַ אָמְרָה "וְשָׁנִים", כְּאָמְרוֹ, "וְשָׁנִים מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶם?", שֶׁהֲרֵי אֵין לִי בָּהֶם יֶתֶר שְׂאֵת, כִּי אַדְּרַבָּה, עִקָּרָם לַחַמָּה, כָּאָמוּר.

ז׳וְאֵין לִתְמֹהַּ כְּלָל, עַל שֶׁבְּתוֹךְ דִּבְרֵי כָּתוּב אֶחָד יוּבְנוּ שְׁתֵּי מַאֲמָרוֹת, וְגַם יְיֻחַס לִשְׁנַיִם הָאוֹמְרִים, כִּי רַבִּים כֵּן, שֶׁמִּי שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה (יְעֻיַּן בַּיַּלְקוּט פ׳ שׁוֹפְטִים רֶמֶז נ״ח) ^כזוז"ל: 'מדוע בושש רכבו לבוא', שלשה דברים זה בצד זה, מי שאמר זה לא אמר זה, 'מדוע בושש רכבו לבוא' אמרה אמו של סיסרא, 'הלא ימצאו יחלקו שלל' אמרה אשתו וכלותיו, ורוח הקודש אומרת: 'כן יאבדו כל אויביך', כיוצא בו הזקנים אומרים 'ידינו לא שפכו את הדם הזה', הכהנים אומרים 'כפר לעמך ישראל', ורוח הקדש אומרת 'ונכפר להם הדם'. כיוצא בו 'הכר נא למי החותמת' אמרה תמר, 'צדקה ממני' אמר יהודה, 'ולא יסף עוד לדעתה' אמרה רוח הקדש, כיוצא בו 'באנו אל הארץ אשר שלחתנו' אמר יהושע, 'עלה נעלה' אמר כלב, 'אפס כי עז העם' אמרו מרגלים, כיוצא בו 'מי יצילנו מיד הא-להים האדירים' אמרו כשרים שבהם, רשעים שבהם אמרו: 'אלה הם המכים את מצרים', עשר מכות היו לו ושלמו. (אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין לי מכה?! מעתה אני מביא עליכם מכה שלא נהיתה מעולם, אלו עכברים שהיו שומטים את מעיהם.) גבורים שבהם היו אומרים 'התחזקו והיו לאנשים'. כיוצא בו ׳מיכה המורשתי וגו'... וינחם ה' על הרעה' עד כאן אמרו כשרים שבהם, רשעים שבהם אמרו 'גם איש מתנבא בשם ה'...' - אמרו כשם שנהרג אוריה כך ירמיה חייב ליהרג, 'אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיה לבלתי תת אותו ביד העם'. כיוצא בו 'תחת התפוח עוררתיך' עד כאן אמרה רוח הקדש, וישראל אומרים 'שימני כחותם על לבך', ואומות העולם אומרים 'כי עזה כמות אהבה'. כיוצא בו 'בלתי אל המן עינינו' אמרו ישראל, והמקום מפייס 'והמן כזרע גד הוא'. כיוצא בו 'ואתה עיף ויגע' אלו ישראל, 'ולא ירא א-להים' זה עמלק. וכה"א 'חי ה' שכבי עד הבקר': 'חי ה'' ליצרו נשבע, ולאשה אמר 'שכבי עד הבקר'..