דרוש על התורה כ״בDerush al HaTorah 22

א׳ובפרק כיצד מעברין* (עירובין נג.), אמר רבי יוחנן, לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנן כמלא נקב מחט סדקית. ראשונים, רבי עקיבא. אחרונים, רבי אלעזר בן שמוע. איכא דאמרי, ראשונים, רבי אלעזר בן שמוע. אחרונים, רבי אושעיא ברבי. ואנן כמלא נקב מחט סדקית.
1
ב׳ביאור ענין זה, כי שלשה חלוקי בני אדם הם לתורה; החלוקה האחת, שיש בני אדם שכליים, שיתעוררו ויגברו שכלם עד שגובר על הגוף, עד שנחשב* פתוח ומוכן אל התורה לגמרי, וכמעט שאף הגוף אינו מונע קבלת התורה כלל. החלוקה השנייה, שהם אינם מגבירים השכל על הגוף, אבל יש להם שכל הראוי לאדם, שמצד שכלם אין כאן חסרון, והוא פתוח לקבל כפי הראוי. החלוקה השלישית, הם הגסים וגופניים ביותר, שמגבירים הגוף על השכל, עד שאף שכלם אינו מוכן לקבל כראוי, ונחשב כמעט סתום.
2
ג׳וכנגד אלו הג' כתות אמר שלבן של ראשונים היה כפתחו של אולם, הוא שהיה רחב עשרים אמה (מדות פ"ג מ"ז), שיעור כפול במה שראוי לפתח, כי כל פתח אין ראוי לה רוחב יותר מעשרה אמות, כדקיימא לן לענין מבוי שהרחב מעשר אמות ימעט (עירובין ב.), וכן לענין פרצותיה (עירובין טו:), וכלאי הכרם (כלאים פ"ד מ"ד), וכל כיוצא. הוא דמיון הכת הזאת, שיש לה כפליים לתושיה, לא זו ששכלם פתוח אל קבלת החכמה, אלא אף הגוף בהתעוררות ותגבורת השכל עליו, זהו לבן של ראשונים כפתחו של אולם, שהיה השכל באין ספק גובר בהם אף על הגוף, ופתוח לתורה, עד שהיו מוכנים לתורה בשיעור כפול, כפתח האולם הזה שהיה רחב שיעור שני פתחים.
3
ד׳אבל לבן של אחרונים כבר נתמעט בהמשך הזמן, עד בכדי פתחו של היכל, שהיה רחב עשר אמות (מדות פ"ד מ"א), כשיעור הראוי לכל פתח, ולא יותר. ככה לבן התמעט ועמד על שיעור הראוי לשכל, בלי שום יתרון. ועדיין שִׂכלם היה פתוח לתורה כפי הראוי לאדם מצד שכלו, ומצד שהוא בעל שכל, בלי פחת ויתר כלל.
4
ה׳אבל אנן, שהלבבות נתמעטו לגמרי, עד שהגוף גובר על השכל וסותמו גם הוא, ולא נשאר פתוח כי אם שיעור ההכרח אשר אי אפשר זולתו להחשב בכלל אדם, ושזולתו היה נמשל כבהמות נדמו. וזהו שאמר "כמלא נקב מחט סדקית", שהוא הנקב הפחות ביותר, שכמעט אי אפשר להיות קטן יותר, זהו ואנן וכו'. ומה שאמר "סדקית", ולא הספיק לו לומר "כמלא נקב מחט", ירמוז כי המחט הזה עשוי לחבר בו הסדקים והקרעים שבבגד. ובדמיון הזה ממש אנן, רצה לומר שאין לבנו פתוח לקבל חכמה, כי אם* כתכונת המחט הזה, דהיינו כשנגלה ומפורסם מה מהקושיות והקרעים, אזי משכילים מעט לחברם ולתרץ. אבל שישכילו השכלה מה מעצמם, זה אינו, רק אם ימצא מה שמכריחו לתקן ולתרץ.
5