דרוש על התורה כ״אDerush al HaTorah 21
א׳והנה שני הטעמים כאחד טובים אשר פירשנו בקולות וברקים וענן כבד וקול השופר הולך וחזק, שניהם פירשם הכתוב בעצמו בסוף הפרשה, במה שאמר (שמות כ, יז) "כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". שרצה לומר כי לכך היו קולות וברקים וענן כדי שתהיה יחס היראה קודמת, כאשר אמרנו. ועוד שגם בשביל זה היו באשר היה השם יתברך בא למטה לרומם את ישראל ולהעלותם למעלה, שזהו "לבעבור נסות", מלשון הרמה, כמו שפירש בו רש"י ז"ל (שם). ואמר להם משה, שבשביל זה בא והוריד קולות וברקים וענן למטה, ואתכם הרים והעלה כבר למעלה, עד שזהו לכם חבור הגמור עם העליונים.
1
ב׳וכל ענין אלו שני דברים, דהיינו האחד "לבעבור נסות אתכם", שרצה לומר ההרמה והקירוב. והשני, "ובעבור תהיה יראתו וגו'", היו כדי להקנותם האהבה והיראה בעבודתו יתברך. כי האהבה היא היא החבור והקשור בין השנים, וכאן שבא השם יתברך אליהם מן השמים, וגם העלה אותם אליו מעלה מעלה, כאמור "לבעבור נסות", שהוא להרים, היה זה גם כן החבור הגמור והאהבה האמתית. כי שנים שיהיה להם חבור ביחד, צריך שיתחבר כל אחד בשכנגדו, שאם יתחבר האחד לזולתו, וזולתו איננו מתחבר אליו גם הוא, לא נקרא זה קשור וחבור של אהבה, רק כשיתחברו זה בזה וזה בזה. לכן במה שהיה השם יתברך בא אל ישראל, היה לו חבור אליהם. ובאשר* הם היו באים ומתקרבים אליו על ידי העלאתו, בזה היו מתחברים יחד לגמרי, עד שהיה כאן קשור וחבור של אהבה. לכן כתיב "לבעבור נסות אתכם", שעל ידי כן היה אהבה גמורה. ואחר כך "ובעבור תהיה יראתו על פניכם", הוא כאשר תשמעו הקולות וברקים שלו, שבזה תהיו יראים מפניו, הרי היראה. כי נתינת התורה לישראל לא יתכן באהבה או ביראה לבד, כי אם בשתיהם. וכמו שאמרו בספרי (דברים ו, ה) חילוק יש בין אהבה ובין יראה; כי מצד היראה, כאשר יטריח עליו ביותר, מניח אותו והולך לו. אבל מאהבה, אף שמטריח עליו ביותר, עושה מאהבה. לכן הוכרחה כאן האהבה, שאף אם יקשה על האדם עול תורה ומצות, יעשה על כל פנים מאהבה. והכרח יראה, שאם אין יראה אין החכמה מתקיימת, כאמרם (אבות פ"ג מ"ט) "כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו וכו'", ו"אם אין יראה אין חכמה" (שם מי"ז). ולכך צריך האהבה והיראה, שיגיעת שניהם הוא יסוד מוסד וחומת ברזל אל בנין התורה, עד שלא יפול בכללו.
2
ג׳ובפרק קמא דחגיגה* (טו.), "לא יערכנה זהב וזכוכית" (איוב כח, יז), אלו הם דברי תורה שקשה לקנותם ככלי זהב וכלי פז, ונוחים לאבדן ככלי זכוכית. רצה לומר כי מצד שהתורה היא השכל הנבדל, קשה היא לקנות, כי אם על ידי העמל הגדול כמו שאמרנו, ואל זה צריך האהבה כדברי הספרי. ונוסף על זה גם כן מצד שהיא השכל הנבדל היא קלת ההסרה וההסתלקות מן האדם, ואל זה צריך היראה, כדלעיל*.
3
ד׳ונראה לומר כי ענין זה רמז גם כן כאן הכתוב במה שהיו (שמות יט, טז) "קולות וברקים וענן כבד". כי "קול ה' בכח" (תהלים כט, ד), לקנות על ידו היראה הצריכה קודם לכל, כנזכר. והברק הוא להודיע כי התורה נמשלה לברק, אשר בהרף עין יעבור מנגד עיני האדם, "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג, ה), כך היא קלות* ההסרה והאבוד אצל האדם, אשר מפני כך צריך ליראה, כדלעיל*. וענן, באשר* לענין קניית התורה נמשל גוף האדם לענן כבד, שאינו מהיר וזריז לעסוק בה, שזהו הענין השני, הפך הברק; שהברק על שנוחין לאבדן, והענן הכבד על* שקשה לקנותן מצד הגוף העצל וכבד. לכך ועל זה אמר שוב (שמות יט, טז) "וקול שופר חזק מאד", כי קול השופר הוא לקרב ולחבר האדם אל השם יתברך באהבה, כמו שאמרנו. וגובר על כבידות הענן הזה, ובזה יקנו התורה מאהבה ומיראה.
4
ה׳והנה שבע קולות נזכרים בפרשה, ובהם נתנה התורה, לפי שהשם יתברך השפיע התורה לישראל ברבוי, כנגד זה היו שבעה קולות, שכל דבר שהוא ברבוי הוא שבעה. והוא מבואר שמספר שבעה הוא הרבוי בכל מקום, לכך הזכיר בפרשה זאת שבעה קולות. ומה שכתוב תחלה (שמות יט, טז) "ויהי קלת [וגו'] וקל השופר" חסר וי"ו*, ואחר כך כתיב (שמות כ, טו) "וכל העם רואים את הקולות ואת קול השופר" מלאים. ובפרשת ואתחנן כתיב (דברים ה, יט) "קול גדול", משמע קול אחד. יורה שהגם כי באמת השם יתברך נתנה לישראל ברבוי ביותר, עם כל זה היא מתמעטת אחר כך בדורותיהם, עד שלא נשאר רק קול אחד מכל אשר היו ז' קולות בתחלה, שהוא הרבוי הגדול. והנה כאן לא כתיב "ולא יסף", ובפרשת ואתחנן כתיב (דברים ה, יט) "קול", שמשמעותו קול אחד, וכתיב אצלו (שם) "ולא יסף", שפירושו שאותו קול לא פסק, כמו שפירש רש"י ז"ל (שם) מתוך הספרי, כל אלה נגד איכות בחינת התמעטות התורה כאשר נבאר.
5