דרוש על התורה כ׳Derush al HaTorah 20
א׳ולכך גם כאן, קודם שבא השם יתברך לתת התורה על הר סיני, בא בקולות וברקים וענן כבד, כדי שיקנו יראת שמים, לשיהיה לתורה* קיום אצלם, מה שאי אפשר זולת זה. לכך נגלה עליהם בקולות וברקים, בעבור תהיה יראתו על פניהם לבלתי יחטאו, ככתוב בפירוש בסוף הענין הזה. ומה שהיו ג' דברים, ירמוז שראוי לאדם שיירא מהשם יתברך ולא יחטא, באשר יש כח בידו להפרע מהחוטאים אליו יתברך. והנה לפעמים נפרע משונאיו על ידי שמייראם ומבהילם בלבד, ביראה ופחד המשברת את הגוף, בלי עונש פעליי כלל. וכדכתיב (דברים כח, סה-סז) "ונתן לך ה' שם לב רגז וגו' ופחדת וגו' מפחד לבבך אשר תפחד". והוא דמיון קול רעש המרעיש ומפחיד. ומקרא מלא כתוב (ויקרא כו, לו) "והבאתי מורך בלבבם וגו' ורדף אותם קול עלה נדף", וידוע ומפורסם בהלת הקול. ולפעמים נפרע בפעל העונש ופורענות ממש, (איכה א, יג) "ממרום שלח אש בעצמותי וגו'", והוא בדמיון הברק, שהוא של אש הפועל, ומוכן להשחית לשרוף. אמנם מכל מקום אין זה עונש כללי וגמור לעקור את הכל ולהאבידם מן הארץ. אבל לפעמים השם יתברך מחריבם ושוטפם לגמרי, והוא בדמיון "וענן כבד", כי הענן, בו המים השוטפים את הכל, עד שלא נשאר שריד ופליט, כאשר אירע בדור המבול (בראשית ז, יז-כב), פרעה (שמות יד, כח), וסיסרא (שופטים ה, כא) וכיוצא, ולכך אמרו ז"ל (גיטין נו:) כי השם יתברך נפרע מן הרשעים במים, וכמו שאמר טיטוס הרשע "אין כחו אלא במים", כמו שאמר שם*. והאמת הוא כי הוא יתברך נפרע מן הרשעים במים, כי המים שוטפים ומחריבים הכל, וכמו שבארנו באבות אצל (אבות פ"ב מ"ו) "אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה וכו'".
1
ב׳ואמר (שמות יט, טז) "וקול שופר חזק מאוד". רצה לומר, שמא תאמרו אם כן יותר טוב שלא לקבל את התורה, (קהלת ז, כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ויבואו עליו עונשים נוראים האלו. על זה אמר "וקול השופר הולך וחזק", כלומר יעשה תשובה, ואז אף אם חטא לא יבאו עליו העונשים והפורעניות. שזהו כל ענין קול השופר להתעוררות התשובה, דכתיב (עמוס ג, ו) "אם יתקע שופר בעיר וגו'", כידוע ענין המדרש בזה. זהו הפירוש הנראה בכתובים האלה.
2
ג׳ועוד רמז בג' הדברים האלו, דהיינו קולות וברקים וענן כבד, לומר כי על ידי שנתן תורה לישראל נעשו עליונים ותחתונים אחד, עד שהיו העליונים יורדים למטה, ותחתונים עלו למעלה. לא כאשר היה בשכבר, אשר נאמר עליו (תהלים קטו, טז) "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", כי מאז נתחברו כאחד. והוא כאשר אמרנו, שבשובם אל השם יתברך וקרבו אליו, אז ירד גם הוא למטה ונתקרב אליהם, עד שנעשו עליונים ותחתונים אחד.
3
ד׳ובמדרש (פסיקתא דרב כהנא יב, יא, וילקו"ש ח"א רמז רעג), "ומשה עלה אל האלקים" (שמות יט, ג), משל למלך שמשיא את בתו, [ו]קבע קרטיסין [פירוש נימוסי מלוכה]; בני רומי לא יחתון לסוריא, ובני סוריא לא יסקון לרומי. כיון שהשיא את בתו, התיר [קרטיסין]. כך עד שלא ניתנה תורה, (תהלים קטו, טז) "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". משניתנה תורה, "ומשה עלה אל האלקים", (שמות יט, כ) "וירד ה' על הר סיני", עד כאן. רצה* לומר שהתורה היא הגורמת חבור בין עליונים ותחתונים, באשר היא מן העליונים, וקבלוה התחתונים, שהוא החבור שיש לעליונים ותחתונים כאילו הם אחד לגמרי. ולכך אמרו כי קודם שנתן השם יתברך התורה לישראל, היו "השמים שמים לה' וגו'", והיה הבדל ורוחק מופלג ביניהם. אמנם משעת מתן תורה נתחברו, והיה העולם אחד.
4
ה׳ובפרק חלק* (סנהדרין צט:), אמר רבי אלכסנדרי, כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר (ישעיה כז, ה) "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי". רבי לוי אמר, כאילו בנה פלטרין שלמעלה ושלמטה, שנאמר (ישעיה נא, טז) ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ". רבי יוחנן אמר, אף מגין על כל העולם כולו, שנאמר (שם) "ובצל ידי כסיתיך".
5
ו׳רצו* בזה, כי העליונים ותחתונים מחולקים ומרוחקים מרחק רב, באשר אלו הם עליונים, ואלו תחתונים, ואין להם שתוף ויחס זה לזה. אמנם הדבר המחבר ומאחד אותם היא התורה, אשר היא שכלית, שהיא מהעליונים, ועומדת בתחתונים. לפיכך היא עושה שלום בין פמליא של מעלה ופמליא של מטה ומחברתן, כי השלום הוא החבור הפשוט, עד שאינם מחולקים עוד.
6
ז׳הוסיף עליו רבי לוי לומר כי בזה הוא כאילו בנה פלטרין שלמעלה ושלמטה. רצה לומר שבחבור הזה הם קיימים, כי אין לאחד מהם קיום זולת השני, שמצד הקיום ראוי להיותם עולם אחד, כי אין קיום לחצי דבר. ולפיכך אמרו במדרש (שבת פח.) שנתוספה ה"א "הששי" בפסוק (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הַששי", לומר כי שמים וארץ היו תלוים ועומדים עד ששי בסיון; אם יקבלו ישראל את התורה, מוטב. ואם לאו, יחזור העולם לתוהו ובוהו. כל זה מפני כי על ידי התורה יש חבור לעליונים ותחתונים, ואם יקבלו התחתונים התורה, אז הוא החבור הזה, ואז יש להם הקיום מצד התחברם יחד. ואם לאו, יחזור הכל לתהו* ובהו, שאי אפשר להתקיים בהפרדם והתרחקם בריחוק והבדל מחולק. ואם כן מצד שהתורה מחברתן היא מקיימת אותם, עד שהעוסק בה לשמה ידמה ממש כאילו בנה וכו', כי בודאי הקיום הוא הוא הבנין.
7
ח׳הוסיף עוד רבי יוחנן לומר כי הוא מגין על כל העולם כלו מצד החבור הזה. כי כאשר עוסק בתורה לשמה אז יתחברו התחתונים אף עם השם יתברך בעצמו וכבודו, עד שיהיו תחת צלו של הקב"ה, מה שאין כן זולת התורה, כי העולם הזה הוא גשמי וחומרי, ואין לו צירוף וחבור כלל אל השם יתברך, שהוא נבדל לגמרי. אבל על ידי התורה השכלית שבתחתונים, יש להם חבור אליו יתברך. ואם כן מגין הוא זה על כל העולם כלו כאשר מחברו ומכניסו תחת צלו של הקב"ה, שאז בהחלט יש לו ההגנה והצלה, כדכתיב (ישעיה נא, טז) "ובצל ידי כסיתיך".
8
ט׳על זה באו במתן תורה הג' דברים. כי הקול הוא הרוח באין ספק, שאין קול בלא רוח. וברק הוא האש, וענן הוא המים, הרי שלשה מהיסודות, אשר שלשתן נחשבים מלמעלה, כי הם עליונים באמת. וכאשר ירד השם יתברך ליתן תורה בהר סיני (שמות יט, כ), נתחברו אלו הג' יסודות מלמעלה אל המטה, היא הארץ, היסוד הרביעי, והיא בלבדה נחשבת מן התחתונים. והאדם אשר עליה, אשר אליו נתנה תורה, נברא מחלק המטה, מן האדמה, ונתחברו אם כן בזה הד' יסודות. "וקול השופר הולך וחזק מאוד" (שמות יט, יט), הוא כי עצם קול השופר הוא לקבץ ולאסוף אליו יתברך ברואיו, וכדכתיב (ישעיה כז, יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו'". והרי כאשר ירד למטה הרי היה מקבץ אליו התחתונים שבארץ, והוא מין האדם, שהיו למטה ומרוחקים ממנו, עד שהעלה אותם בזה מעלה מעלה, בקירוב וחבור אליו יתברך היותר קרוב, והיו עליונים ותחתונים אחד. לכן באו קולות וברקים וענן כבד, שהם ג' יסודות עליונים רוח אש ומים, מלמעלה למטה. והאדם אשר בארץ, היסוד הרביעי, עלה למעלה על ידי השופר המקבץ אליו יתברך, עד שחובר האהל והיה אחד.
9
י׳וזהו שאמרו (פרקי דר"א פ"ל) שופר אילו של יצחק היה, לבחינת הקיבוץ והקירוב היותר מוחלט, כי יצחק היה מקרב עצמו אל השם יתברך לגמרי. לפיכך היה השופר הזה שופר אילו של יצחק, שיש לתחתונים לקרב עצמם אליו יתברך, בזכות יצחק שקירב עצמו לגמרי. והעקדה של יצחק, שהיה מקרב עצמו כל כך, היא היא היתה הגורמת גם השופר הזה וסבתו, שקרבו התחתונים אל השם יתברך. ובזה סרה קושיית הרמב"ן ז"ל (שמות יט, יג), שהקשה הרי שופר אילו של יצחק נשרף. כי אינו* רוצה לומר שהוא השופר ההוא בעצמו, רק ששופר אילו של יצחק הוא הסבה אל השופר והקבוץ הזה.
10