דרוש על התורה ל״אDerush al HaTorah 31
א׳ובפרקי רבי אליעזר (פל"א), "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור" (שמות ד, כ), הוא החמור שרכב עליו אברהם, שנאמר (בראשית כב, ג) "ויחבוש את חמורו". הוא* שעתיד לרכוב עליו מלך המשיח במהרה בימינו, שנאמר (זכריה ט, ט) "עני ורוכב על החמור". וקשה, מה לנו בזה אם הוא חמור זה או חמור אחר.
1
ב׳אכן ביאור הדבר, כי בג' זמנים היה העולם חסר דעת וחכמה, כחמור הזה הניעור וריק. כי כאשר היה אברהם, היה כל העולם כלו חשוך בלא אור השכל כלל, שלא הכירו אף את בוראם, ואברהם הקריא שמו בפי הבריות. ולכך כתיב אצלו (בראשית כב, ג) "ויחבוש את חמורו", כי העולם היה בימיו כחמור, שאינו יודע רק אבוס בעליו, והרוכב עליו מנהיגו. וכן משה שהוריד התורה לעולם, מה שהיה קודם לזה ריק ממנה, כמו החמור, כתיב אצלו (שמות ד, כ) "וירכיבם על החמור". ועם שהוריד התורה לעולם, יש היו יודעים בה, ויש שלא היו יודעים בה, והיודעים ההם מעוטא דמיעוטא, וגם מהמעוט ההוא נשתכחה, עד שהעולם בזמננו זה כחמור גמור. ולעתיד כשיבא בן דוד במהרה בימינו, נאמר בו (ישעיה יא, ט) "כי מלאה הארץ דעה וגו' כמים לים מכסים", ולא יהיה לה* עוד הסרה כלל, כדכתיב (ירמיה לא, לב) "ועל לבם אכתבנה", לפיכך כתוב אצלו (זכריה ט, ט) "עני ורוכב על החמור". וזהו שאמר הוא החמור שרכב עליו אברהם*, הוא החמור שעתיד לרכוב עליו מלך המשיח, כי בכלם הרכיבה על החמור היא הנהגת העולם, שיהיה באותו זמן חסר דעת וחכמה לגמרי כחמור, הרי שהחמור אחד הוא.
2
ג׳ומפני כי מלך המשיח לא יהיה כשאר מלכים ומושלים הכובשים העם תחתיהם בזרוע. אבל מלך המשיח ינהיג העולם בכח מדריגת חכמתו, "וברוח שפתיו ימית רשע" (ישעיה יא, ד). לפיכך אמר "עני ורוכב", כלומר לא מצד כחו יהיה מנהיג העולם, רק כאשר ינהיג העני, כי העני אין לו כח, כך הוא בלי כחו וזרועו ינהגנו עלמות. ולפיכך נקרא "שילה", כדכתיב (בראשית מט, י) "לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה", כלומר שהמלכים יביאו שי לו מעצמם, בלי שיבא עליהם בכח לכובשם. וכן תרגם אונקלוס (שם) "ולו יקהת עמים", "וליה ישתמעון עממיא", כלומר שיהו נשמעין אליו מאליהם.
3
ד׳והנה מקשים בפסוק הזה, וכי בביאת בן דוד יסור שבט מיהודה עד שיאמר (בראשית מט, י) "לא יסור וגו' עד כי יבא", והלא הוא יהיה מיהודה. והמתנגדים מפקפקים עוד לומר, והלא כבר סר שבט מיהודה והממשלה כלה. התשובה בזה, כי אילו נכתב "לא תסור ממשלה", היה מקום לדבריהם, אבל לשון "שבט" הוא מה שיש ביד מי כח מוכן למשול בזולתו, שההכנה שבכח נקראת "שבט", ולא הממשלה בפעל. ולא בא אלא לומר שאינו כשאר בן אדם אשר אין בו הכנה כלל. ומכת השבט היא לפי כח האדם שבידו השבט; שאם הוא בעל כח, מכה ביותר, ומושל על הכל. ואם הוא אדם חלוש, אין לו כח להכות כלל, ולפעמים אף להרים ידו לא יוכל, ואף על פי כן השבט בידו להכנה אל ממשלה. לכן אין קשיא כלל מה שאין עתה הממשלה ליהודה, כי לא הבטיחו עליה כלל, רק על ההכנה שלא תוסר מאתו.
4
ה׳ובאולי תאמר, אם כן מה בהבטחה זאת, בשאין להם ממשלה בפעל. אין זה קשיא, שאם היתה ההבטחה בעצם לישראל בכלל, היה בודאי קשה. אבל זאת ההבטחה היא "לא יסור שבט מיהודה", והלא ליהודה הבטחה גמורה היא, שכאשר יחזרו ישראל למלכותם, יהיה מלכם בראשם מיהודה דוקא, בשלא סר כח ההכנה ממנו. ואמר "עד כי יבא שילה", ולא אחר כך, כי אז יוסר השבט, שאין צריך לשבט כלל, שהרי יבא שילה, ויובילו הכל שי לו מעצמם.
5
ו׳וגם זהו בעצמו מצד זה הבטחה לישראל, כי בהיות כח ההכנה עדיין ביהודה, אי אפשר שיהיה זה לבטלה, שכל דבר שהוא בכח בהכרח יצא לפעל, דאם לא כן לא נקרא שהוא בכח. והרי כבר אמרנו כי הממשלה בכח היא ביהודה.
6
ז׳לפיכך נקרא מלך המשיח (זכריה ט, ט) "עני ורוכב על החמור", שהוא עני, ואין לו מכת השבט בכח גדול, ועם כל זה רוכב על החמור להנהיג העולם בהחסרו מהחכמה ודעת, כאשר עמנו היום. הוא כל נחמתנו ותקוותנו, שבמהרה יבא ויגל לבנו, לחסרון תורה ומצות שבתוך עמנו בזמננו. אמן וכן יהי רצון במהרה בימינו.
7