דרוש על התורה ל׳Derush al HaTorah 30
א׳והוא שאמרו בפרק קמא דברכות* (ג.), ג' משמרות הוי הלילה*, ועל כל משמר ומשמר הקב"ה יושב ושואג כארי, שנאמר (ירמיה כה, ל) "ה' ממרום ישאג ממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו". וסימן לדבר, משמרה ראשונה, חמור נוער. שניה, כלבים צועקים. שלישית, תינוק יונק משדי אמו, ואשה מספרת עם בעלה וכו'.
1
ב׳ובמאמר זה יש להסתפק, מאי ענין משמרות הלילה לשאגת "אוי שהחרבתי* וכו'". אבל ענין זה מפני שהגלות דומה ללילה, וכמו שאמרו בכל מקום, וכדכתיב (ישעיה כא, יא) "שומר מה מלילה וגו'", אשר נאמר על הגלות הנקרא לילה. וכמו שהלילה נחלק לג' חלקים שאין זה כזה, כך הגלות, כמו שיבא. וכמו שבמשמרה* הראשונה חמור נוער, כן בחלק ראשון מהגלות, דהיינו כשחרב הבית, היתה האומה המושלת משעבדת את ישראל במשא כבד יכבד* ממנו, ובמסים וארנוניות, עד שהיו דומים לחמור הנושא משא במשא ועול שעבוד הקשה.
2
ג׳חלק ב' היה דורו של שמד, שגזרו עליהם הריגה ושריפה, וכנמצא בתלמוד. הוא שאמר משמרה שניה כלבים צועקים, כי ידוע כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר, כדאיתא פרק הכונס* (ב"ק ס:). הרי שכלבים צועקים סימן למיתה, לכך משמרה שניה מהגלות היא כשגזרה אדום שמד ומיתה. לכן אמר שהקב"ה יושב ושואג כארי "אוי לי שהחרבתי את ביתי וכו'", כי כמו שיורה ענין משמרה שניה מהלילה סימן מיתה, כן הדבר הזה.
3
ד׳משמרה ג' וכו'. הוא נגד חלק הג' מהגלות, אשר אנחנו פה היום, כי תודה לה' לא נמצא בו ענין חלק הב', גם לא השעבוד הקשה כבראשונה מהחלקים. רק שנוהגים עמנו כאיש עם האשה במשמרה ג' מהלילה, שהאשה מספרת עם בעלה. כך הם שנקראים בעלים לנו, כדכתיב (ישעיה כו, יג) "בעלונו אדונים זולתך". הם עמנו בדמיון זה ממש, כי כאשר יאהב איש את אשתו, יקרבנה. ובשנאו אותה, יגרשנה (דברים כד, א). כך האומות בשנאתם אותנו, ביד חזקה יגרשונו. הוא החלק הג' מהגלות, שנמצאים בו הגירושים, והגלו את ישראל מאתם.
4
ה׳ואמר "ותינוק יונק משדי אמו", כי במשמר הג' יש עוד סימן שני, מה שלא תמצא בשאר משמרות. וזה כי במשמר הג' שהוא קרוב אל היום, שהוא סימן הגאולה, כמו שהלילה סימן לגלות, לכך כמו שבסוף משמר זה תינוק יונק משדי אמו, כך ישראל הנקראים "נער", כדכתיב (הושע יא, א) "כי נער ישראל ואהבהו". וכמו שהתינוק אין לו חכמה, כמורגל בפי החכמים לומר הלא דבר זה אף התינוקות יודעים, והוא יונק משדי אמו, כך אין לישראל בזה הזמן חכמה ודעת מעצמם, רק מה שיונקים מהנקראים אֵם לישראל, הם אשר לפניהם היו, שחברו הספרים שמתוכם מחפשים וממשמשים, כאשר ימשמש התינוק בשדי אמו למצוא יניקתו. אבל שיהיה להם דעת עצמם, זה אינו. ודבר זה הוא קרוב לאור היום, לכן מחלק המשמר הג' לשנים; אשה מספרת עם בעלה, ותינוק יונק משדי אמו. סימן הראשון, לאיכות התנהגות האומות עם ישראל בה. וסימן ב', להעדר התורה בה. ולומר כי כאשר העולם חשוך מן התורה, קרובה ההויה, והוא האור, וזהו* דבר בפני עצמו.
5