דברי אמת, דברי אמת על הגמרא, בבא בתראDivrei Emet, Divrei Emet on Talmud, Bava Batra
א׳תוס' ד"ה לא יחפור. כל הני מיירי דאית בהו מיא כו' ותימא לר"י כו'. לכאורה הי' להם להקשות זה בגמרא במקומו וי"ל דהתוספת בעו לפרש דקדוק שהי' למיתני סתם לא יחפור סמוך לבורו של חבירו כיון דכל מרא דקא מקיש מרפי לארעא לכך פירשו וא"כ שייך כאן:
1
ב׳בגמרא אביי אמר סומך אפי' לרבנן וכו' איתא לבור כו'. מה שלא אמר כן על המשנה אפילו שתנן לא יחפור כו' דאיתא לבור משא"כ כאן נראה פשוט דזה הוא פשוט לעשות החילוק משא"כ שם ה"א כיון דגם באילן עתה אינו מזיק אלא אח"כ הוה כמו כאן דעתה אין בור ואח"כ יעשה בור כיון שעשוין לבורות ע"כ קאמר של"כ הוא וק"ל:
2
ג׳ומה שיש לדקדק על רבא א"כ ליתני מרחיקין את האילן מן המצר בשלמא להך לישנא דפליגי בעשוי' לבורות י"ל שם לא קתני כן משום שדה שאינה עשוי' לבורות וכן לאביי גם ללישנא קמא משא"כ לרבא ללישנא קמא וי"ל דידוע כל מה שאפשר לקרב הפלוגתא ודאי ראוי שלא להיות פלוגתא רחוקה ע"כ י"ל הגם דלרבא הוה כמו שיש בור כבר וגם כאלו ישנו לשרשיו לרבנן גם אליבא דאביי משא"כ אי לא הוה בור וגם באילן שעדיין ליכא שרשיו גם לרבנן ולרבא הוה מותר ודוק:
3
ד׳תוס' ד"ה הא ליכא אוצר עביד. הוה מצי לשנויי כו'. מה בעי בזה וגם י"ל עדיפא מני' משני ואי זה כוונתם הי' להם לכתוב כן אין להקשות מה פריך כו' די"ל עדיפא מיני' משני כידוע דרך התוס' כן דעל המקשן לא קשה וי"ל דקאי על דבור הקודם דהקשה על רש"י ז"ל ומפרש ר"ת ז"ל משום הבלא. והנה ודאי רש"י ס"ל דביין אינו מזיק עשן ואי משום יין מעושן יש בו טעם אחר שפסול לנסכים. או ס"ל דהשבח שמשביח היין מההבל הוא יותר מהקלקול של העשן ע"כ מותר או בשוה שמצד א' משביח הגם שמצד א' יש קלקול אך מדוע לא פירש רש"י משום הבלא ע"כ כתבו דקשה לי' דהוה מצי לשנויי כו' משא"כ משום עשן ודאי אילו שום חידוש דידוע דעשן מזיק לתבואה ושמן ודוק:
4
ה׳ד"ה דיקא נמי והדבור השני דיקא נמי ולאביי לא קשה וכו'. וי"ל עוד לאביי לפי מה שמפרש המהרש"א בדבור ראשון יש לומר כן דבאמת רבא לא ס"ל אותו סברא כלל מרא ומרא דקא מחית ע"כ לרבא הדיקא שפיר משא"כ לאביי אינו דיקא כקושית המהרש"א דא"כ ליתני כן בבור ודוק. אך נראה דגם רבא ס"ל אותו סברא דאל"כ ליתני גם בריש הפרק פלוגתא ר' יוסי ואפשר זה כוונת המהרש"א ז"ל. אך י"ל שסמך אסוף שמביא הפלוגתא וקאי גם אריש הפרק:
5
ו׳תוס' ד"ה ותיפוק לי' אפי' אם יבטלו כו'. ותימא ההקדמה קודם הקשיא נראה פשוט דאל"כ ה"א דאמת הוא כקושיתם והקושיא של הגמרא הוא על סתם גמרא שאמר עבה כיון דאיחזי לי' לא מבטל כו' מקשה מדוע לא אמר מפני שהוא דבר המקבל טומאה ועל זה משני שנילוש במי פירות גם (זה לא הייתי שומע) בענין זה יש הרבותא ונ"ל פשוט והוא ניחא יותר מפירושים אשר ראיתי דהי' קשה להו א"כ הלשון הראוי יותר לומר המקשן ולימא מפני שהוא דבר המקבל טומאה והלשון ותיפוק ליה משמע כפי' התוס' ודוק:
6
ז׳שם בגמרא האי חביות ה"ד אי דפומא לבר כו'. י"ל מה דעת המקשן ודאי ישנה לו שפומי' לגו. ונראה דהי' קשה לו מה שתני סתם משמע בכל ענין [דאל"כ] לתני בפומי' לגו דוקא כי בסתם משמע בכל ענין. על זה משני התרתי שינויי תירוץ אחד הוא יש לומר פומי' לגו ולא קשה ליתני כן כי א"א פומי' לבר. [תירוץ ב'] בחביות של מתכת ולא קשה למה תני סתם משמע נמי של חרס לתני בשל מתכת כי י"ל נמי בשל חרס ופומיה לגו. ע"כ סתם חביות משמע גם של חרס דהיינו בפומיה לגו וגם לא תני בפומי' לגו כי י"ל נמי בפומיה לבר ובשל מתכת ודוק:
7
ח׳תוספת ד"ה שעלו מאליהן תימא כו'. חוץ מן הירקות שמנו (האויש ברענגר) י"ל לפום ריהטא דבל"ז הוה אפשר לתרץ דכאן קאי על הירקות שמנו שם. לכך מביא זה משום דמשמע דסתם ירקות אינם אותם שמנו דאל"כ הוה ליה למתני איפכא ירקות מביאין וחוצצין חוץ מן הירקות שלא מנו ודו"ק וא"כ גם כאן עשבין סתם אינם הירקות שמנו:
8
ט׳בא"ד הקשה ר"י דהכא בכולי' שמעתין וכו'. הסמיכות האיך תלוי הקושיא במה שלמעלה י"ל דקאי על ר"ת ז"ל דלא תירץ כאן במירוח כאן בלא מירוח. ועכ"פ תירוצו היה לבאר יותר כן דשם הרוח מנשבו ואינו עומד וכאן מיירי ע"כ במירוח אלא ע"כ דידוע לו דגם כאן אין צריך מירוח. ואפשר כוונת מהרש"א ז"ל ודוק קאי על זה לבאר הסמיכות ודו"ק:
9
י׳ד"ה ועוף ששכן כו' דאתי אפי' לר"מ. י"ל דרצו בזה דאל"כ הוה אפשר לתרץ הא ע"כ שם דלא כר"מ משום עוף ששכן ושמואל סבר כר"מ וי"ל דר"מ לא סבר כאות' משנה משו' דלא מבטל ע"כ פירשו דאתי' אפי' לר"מ וק"ל:
10
י״אד"ה ונכרי שישב בחלון. דנכרי אינו מקבל טומאה כו' וא"ת דבפרק י"ד כו'. הסמיכות י"ל דהוה אפשר לומר דגם אי הוה גוי כזב מדאורייתא חוצץ בפני הטומאה כיון [שאין ראוי] לומר שמקבל טומאה כמו בישראל והשייך לו שהוא מצוו' בטהרה ראוי לומר מקבל טומאה משא"כ בנוי אינו מקרי מקבל טומאה. וא"כ לא היו צריכין לחלק בין דאורייתא לדרבנן. וצ"ל דלא נראה להם לחלק כן כי גם בשאר דברים כמו בחבית אין שייך בה לבדה טומאה כ"א שלא רגע בה תרומה וכיוצא בה טמאה כן נמי בגוי ע"כ הוצרכו לחלק בין דאורייתא לדרבנן ובזה ניחא כי לפי התי' הראשון לא הוה קשה הוא"ת שמקשין:
11
י״בבא"ד שם והא דאיצטריך מיעוטא כו'. גם זה י"ל לפי הנ"ל דמזה משמע שמטמא שאר טומאות כ"א מזבות אימעוט והא דחוצץ כנ"ל תי' שלנו והם לא ניחא להו בזה כנ"ל ע"כ מתרצים גם זאת וכן (עד שם ובן ח' חי אינו מקבל טומאה כו' י"ל הסמיכו' שלכאורה ראוי להיות דיבור בפ"ע אלא כנ"ל כמו ראי' לסברתם שאין זה סברא לומר כיון שאינו מלווה לא מקרי מקבל טומאה דא"כ גם בן ט' חי נמי יחוץ כי לפי הנ"ל טעם בן ח' כנ"ל וקשה גם בן ט' חי אלא דוקא בן ח' משום דלא מקרי אדם משא"כ אי הוה נקרא אדם הגם שאין שייך אצלו לומר מקבל טומאה) וזה הציון צל"ע כי הוא היה רק לפום ריהטא בכתיבה ואיני זוכר עתה כראוי:
12
י״גשם ד"ה כולן אין ממעטין בחלון כו' דליכא למימר דטעמא כו'. פי' ודאי לפי דעת המקשן א"א לומר כן אלא כוונתם גם לפי המסקנא נמי ליכא למימר כן ודו"ק:
13