דברי אמת, דברי אמת על הגמרא, בבא בתרא כ׳ אDivrei Emet, Divrei Emet on Talmud, Bava Batra 20a
א׳תוספת ד"ה שעלו מאליהן תימא כו'. חוץ מן הירקות שמנו (האויש ברענגר) י"ל לפום ריהטא דבל"ז הוה אפשר לתרץ דכאן קאי על הירקות שמנו שם. לכך מביא זה משום דמשמע דסתם ירקות אינם אותם שמנו דאל"כ הוה ליה למתני איפכא ירקות מביאין וחוצצין חוץ מן הירקות שלא מנו ודו"ק וא"כ גם כאן עשבין סתם אינם הירקות שמנו:
1
ב׳בא"ד הקשה ר"י דהכא בכולי' שמעתין וכו'. הסמיכות האיך תלוי הקושיא במה שלמעלה י"ל דקאי על ר"ת ז"ל דלא תירץ כאן במירוח כאן בלא מירוח. ועכ"פ תירוצו היה לבאר יותר כן דשם הרוח מנשבו ואינו עומד וכאן מיירי ע"כ במירוח אלא ע"כ דידוע לו דגם כאן אין צריך מירוח. ואפשר כוונת מהרש"א ז"ל ודוק קאי על זה לבאר הסמיכות ודו"ק:
2
ג׳ד"ה ועוף ששכן כו' דאתי אפי' לר"מ. י"ל דרצו בזה דאל"כ הוה אפשר לתרץ הא ע"כ שם דלא כר"מ משום עוף ששכן ושמואל סבר כר"מ וי"ל דר"מ לא סבר כאות' משנה משו' דלא מבטל ע"כ פירשו דאתי' אפי' לר"מ וק"ל:
3
ד׳ד"ה ונכרי שישב בחלון. דנכרי אינו מקבל טומאה כו' וא"ת דבפרק י"ד כו'. הסמיכות י"ל דהוה אפשר לומר דגם אי הוה גוי כזב מדאורייתא חוצץ בפני הטומאה כיון [שאין ראוי] לומר שמקבל טומאה כמו בישראל והשייך לו שהוא מצוו' בטהרה ראוי לומר מקבל טומאה משא"כ בנוי אינו מקרי מקבל טומאה. וא"כ לא היו צריכין לחלק בין דאורייתא לדרבנן. וצ"ל דלא נראה להם לחלק כן כי גם בשאר דברים כמו בחבית אין שייך בה לבדה טומאה כ"א שלא רגע בה תרומה וכיוצא בה טמאה כן נמי בגוי ע"כ הוצרכו לחלק בין דאורייתא לדרבנן ובזה ניחא כי לפי התי' הראשון לא הוה קשה הוא"ת שמקשין:
4
ה׳בא"ד שם והא דאיצטריך מיעוטא כו'. גם זה י"ל לפי הנ"ל דמזה משמע שמטמא שאר טומאות כ"א מזבות אימעוט והא דחוצץ כנ"ל תי' שלנו והם לא ניחא להו בזה כנ"ל ע"כ מתרצים גם זאת וכן (עד שם ובן ח' חי אינו מקבל טומאה כו' י"ל הסמיכו' שלכאורה ראוי להיות דיבור בפ"ע אלא כנ"ל כמו ראי' לסברתם שאין זה סברא לומר כיון שאינו מלווה לא מקרי מקבל טומאה דא"כ גם בן ט' חי נמי יחוץ כי לפי הנ"ל טעם בן ח' כנ"ל וקשה גם בן ט' חי אלא דוקא בן ח' משום דלא מקרי אדם משא"כ אי הוה נקרא אדם הגם שאין שייך אצלו לומר מקבל טומאה) וזה הציון צל"ע כי הוא היה רק לפום ריהטא בכתיבה ואיני זוכר עתה כראוי:
5
ו׳שם ד"ה כולן אין ממעטין בחלון כו' דליכא למימר דטעמא כו'. פי' ודאי לפי דעת המקשן א"א לומר כן אלא כוונתם גם לפי המסקנא נמי ליכא למימר כן ודו"ק:
6