דברי אמת, דברי אמת על הגמרא, חוליןDivrei Emet, Divrei Emet on Talmud, Chullin
א׳לעיל במהרש"א על ורמינהו בכל שוחטין שהקשה [ומתרץ וקשה] הא לעיל קאמר הכל שוחטין לכתחלה משום ששחיטתן כשירה וכאן [במתניתין] צריך לשנות בכל שוחטין משום זכוכית [לבד] דלא תנן לעיל ונראה משום [הא] לא צריך למתני בכל שוחטין שתי תיבות כ"א הוי למכלל ברישא בצור ובזכוכית ובקרומית של קנה ע"כ משום כל התלת פירש רבא בכל שוחטין לכתחלה ודוק היטב:
1
ב׳בעי רבא תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי ת"ש היה צור יוצא מן הכותל כו'. יש בה לכאורה כמה תמיהות (האויש ברענגיר) או שהי' קנה עומד מאליו. ואדרבה בזה מתרץ דקאמר דייקא נמי אך יש לומר דמסדרי הגמרא גרסו זה משום התירוץ וכמו שכתבו התוס' בריש עירובין דף ב' ע"ב יעו"ש. אך כאן הוא דוחק כי הברייתא כבר הובאה לעיל וידוע. הגם אם לא נודע לרבא כפי' רש"י ועוד קשה לפי התירוץ שקאמר דייקא נמי א"כ יפשוט מהדיוק כי תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה כשר כי דווקא דומיא דקנה פסולה. אך נראה דהמקשן ידע שיש לומר בכותל מערה ע"כ הביא מקנה העומד מאליו וקשה תרתי למה לי ע"כ לגלויי רישא דמיירי בכותל בנין וכן פירשו בגמרא כמה זימני ומשני לעולם בכותל מערה ואי משום סיפא למה לי אדרבה דייקא נמי פי' לגלויי להיות דומיא ודוק ותו לק"מ:
2
ג׳עוד יש לדקדק למה לא פשט מריש הברייתא מנעץ סכין בכותל וגם לפי שיטת המקשן דמיירי בכותל בנין קשה הדיוקין של הברייתא ונראה דהנה רבא קאמר לענין ע"ז הוי כתלוש לענין זרעים תנאי היא לכאורה לענין האיבעיא הוא מיותר והמשמעות הוא דקאמר זה כדי לומר אח"כ בעי רבא לענין שחיטה מאי ואפשר לומר דאי הוה אמר הכי ה"א דגם לענין זרעים הוי כתלוש וא"כ נילף לענין שחיטה מתרווייהו במה הצד דאי תאמר שאני ע"ז דחמיר זרעים יוכיחו וא"ת איסור מטומאה לא ילפינן ע"ז יוכיח וחזר הדין ואפשר לא שייך לומר כן מה הצד:
3
ד׳וי"ל עוד שמשמע מזה דבעיא שלו בענין דלא מבטל לי' דומיא דשם וא"כ י"ל דהמקשן ידע שיש חילוק ע"כ מקודם בעי לפשוט מה שודאי איבעיא לי' דהיינו במה דמבטל לי' דומיא דלענין ע"ז והכשר זרעים משא"כ במה דלא מבטל לי' אולי לא מבעיא ליה אחר התירוץ קאמר ת"ש מנעץ סכין אולי לא פליג וגם זה מבעיא לרבא ומשני שאני סכין כו' כלומר זה לא מבעיא ליה כלל וקאמר אח"כ ת"ש במחובר לקרקע כו' ע"כ בתלוש ולבסוף חברו מיירי דאל"כ קשה הדיוקין וסיפא לגלויי רישא דהיינו נעץ סכין קתני אח"כ לגלות שלא נימא במחובר לקרקע הפירוש תלוש ולבסוף חברו באופן דלא מבטל לי' ע"כ קתני נעץ סכין לגלות דרישא מיירי במה דמבטל ליה נמי ומשני פירושא קא מפרש וק"ל:
4
ה׳בתוספת ד"ה תלוש ולבסוף חברו שם בסופו אבל קשה דהיכי מצי לאוקמי כר' חייא כו'. י"ל דרבא לא סבירא ליה כרבה בר רב הונא דף י"ח ודוק וא"ל א"כ לא הי' להפוסקים לפסוק כרבה בר רב הונא דרבא אחרון הוא י"ל משום דסוגית הגמרא לעיל לא כפי' רבא שפירשו התוס' וא"כ סוגית הגמרא כרבה בר רב הונא ומסדרי הגמרא אחרונים לגבי רבא ודוק:
5
ו׳
באשר"י ריש פרק כיסוי הדם במה שאומר שם אעפ"י שיש קצת לחלק דדין הוא כו' אלא שגזירת הכתוב הוא כו' לכאורה תמוה כי זה הוא אליבא דר"י ולעיל אמר דהלכה כת"ק. אך אחרי ראיתי לקמן באותו ענין באשר"י במה שכתב והיכא שלא היה בדעתו לשחוט עוד אלא עוף אחד כו' יע"ש ניחא זה דקאי על אם לא היה בדעתו לשחוט אלא אחד. ואחר השחיטה קודם הכיסוי רצה לשחוט עוד ולכסות עוד מר' יהודא נשמע לת"ק כמו שכתב לקמן ודו"ק היטב:
6
ז׳סליק ספר דברי אמת על הגמרא. בעזרת האל הנאזר בגבורה:
7