דברי אמת, דברי אמת על הגמרא, בבא קמא ב׳ אDivrei Emet, Divrei Emet on Talmud, Bava Kamma 2a
א׳ברש"י ד"ה השור והבור כו'. כסדר שהן כתובים בפרשה כו'. בעי בזה משום לא הרי שהוכרח ע"י זה לומר שלא כסדר הקדום ע"כ הי' ראוי לסדור השור והמבעה.
1
ב׳ברש"י ד"ה כהרי האש כו'. ה"א לפטור בעי בזה ושינוי לשון מהקודם שאמר לא הוה נפיק מבעה מני'. פירשנו דיש לומר עוד לא זה וזה שאין כח אחר מעורב בו וכדאיתא בתוס' ד"ה לא זה וזה ודו"ק. ע"כ קאמר ע"י זה שאין בו רוח חיים ה"א לפטור לגמרי משא"כ לטעם הנ"ל ודו"ק. וי"ל עוד מעין זה דרש"י (לא) רצה לפרש הטעם שפי' המשנה רוח חיים ולא קאמר סתם לא זה וזה כהרי האש וכמו ברישא פי' התוספות ידוע ורש"י לא רצה לפרש כן דהוה קשה לי' דהלא יש עוד מעלה כנ"ל ע"כ אפי' בשתים הייתי יודע המעלה ע"כ פירש רש"י טעם דה"א ליפטר לגמרי מטעם שאין בו רוח חיים ע"כ פירש במתני' כן המעלה ומשא"כ ברישא קאמר סתם שאין החסרון גדול לפטור לגמרי כ"א שלא נפיק מבעה מיני' להיות שוה ודו"ק וכן נמי פשוט בשתים קל למצוא מעלה ומה שפירש המעלה כדי לומר ה"א ליפטר לגמרי. משא"כ אח"כ לגבי בור שיש שלשתן קשה למצוא מעלה מעצמו ע"כ צריך המתני' לפרש המעלה שדרכו לילך ולהזיק וזה י"ל כוונת רש"י אח"כ לא זה וזה שלנשתן וק"ל:
2
ג׳בתוס' ד"ה ארבעה אבות נזיקין. י"ל כיון שאית דוכתא דלא תני הן למה אית דוכתא דתני הן הלא לעולם ישנה אדם דרך קצרה. וי"ל דאיתא בתוספו' ריש כתובות בשיטה דאבל נ"ל בע"א דמקשה מטהרות אמרו דכן דרך התנא במה שהביא מטהרות מקצר מאוד. וצריך טעם לזה. ונראה כדאיתא בספר [חסידים] שאמר שם מי שמדלג ואלו מגלחין וכן מי שמתו וכיוצא בזה הוא עבירה. אך אין ללמוד שם בעיון ע"ש וידוע כי התוס' מביאין הספר חסידים. וכן נראה הטעם שמקצר מסדר טהרות. וכן י"ל כאן הגם מה שמגיע לפלפול מאריך משום יגדיל תורה ויאדיר. מה שאינו נוגע לפלפול מקצר ולא תני הן ודו"ק:
3
ד׳בתוס' ד"ה השור והבור בסופו ור"ת פי' דשם אדם כתיב קודם וכו'. תמוה לכאורה הלא איתא קודם שור שם אדם בפרשה שנמי אב בברייתא בפסוק וכי יריבון אנשים. וצריך לומר הגם שאמרו תנא אדם וכל מילי דאדם אעפ"כ העיקר אדם קאי על דאזיק שור כמו יתר הפרק מיירי מנזק בהמה ומעין זה היא כי יגנוב שור וצ"ע:
4
ה׳בתוס' ד"ה ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כו'. והא דלא תני הכא לא הרי האש כו' י"ל הסמיכות דזה תלוי בזה דבלא דבריהם הייתי אומר טעם שפי' במתני' המעלה כאן יותר. משום דזה ידוע דיש לאש מעלה דכח אתר מעורב בו. ע"כ צריך לומר דל"ת אש חמור בודאי כידוע משום כח אחר. זה וזה חמור נמי ברוח חיים. משא"כ בשור ומבעה ה"א ששוין הם ולא ידע לזה מעלה מזה ע"כ תני סתם לא הרי כו'. ולפ"ז לא הוה קשה כלל יאמר נמי לא הרי האש דהלא ידוע לו מעלת האש שע"כ קתני בפירוש מעלת שניהן כנ"ל. וכן נמי בבור הוה אפשר לומר כן שהוה ידוע מעלת הבור תחילת עשיתו לנזק ע"כ צריך לפרש נמי מעלת שלשתן. וע"כ אין צריך למתני גם לא הרי הבור כי הי' ידוע שע"כ תני בפירוש מעלת שלשתן אך להתוס' לא ניחא כן שכח אחר מעורב בו אינו מעלה. צריכין לטעם אחר מה שפירש המעלה דלא הוה ידוע מעלת שניהם. ע"כ צריכין אח"כ הכל ודו"ק היטב:
5
ו׳בסה"ד וקצת קשה כו'. הטע' של הסמיכות י"ל דבל' הקדום לא הוה מקום [לתרץ] הקושיא דהלא הוה מוכח מכאן דלא ס"ל לתנא דמתני' כמו המכילתא דאל"כ למה תני לא זה וזה כו' כהרי הבור כדי שלא תקשה למה כתוב בור. הלא צריך לכתוב הפסוק כי יפתח וכי יכרה למילף שאין עונשין מן הדין. אלא ע"כ דלא ס"ל כן. משא"כ אחר שמביא התוספות דרק משום יגדיל תורה ויאדיר פריך שפיר [וקצת קשה] וניחא וק"ל:
6
ז׳בגמ' תולדותיהן כיוצא בהם או לאו כיוצא בהן. קושית העולם תיפוק לך דכיוצא בהם דאם לאו כיוצא בהם מאי קאמר לא הרי כו' שלא תקשה נכתוב חדא ותיתי אידך מני' הלא ה"א דהוא תולדה אע"כ דכיוצא בו. ובפשיטות לשיטת התוס' ניחא דהלא משום יגדיל תורה ויאדיר. ואפשר לומר עוד דהא י"ל הלא לקמן בתולדותיהן פריך לאו כיוצא בהם דקאמר רב פפא אהייא אילימא אקרן מ"ש כו' וכן בכולהו. א"כ ממילא יודע אם הם שוין להאב בענינם ודאי הם כיוצא בהם כסברת המקשן לקמן ואם לאו לאו. ואפשר לומר דהמקשן לא ידע הסברא חילוק בין אב לתולדה משום דכתיב בהדיא והוא רוצה להקשות בין אם נימא כיוצא בהם או לאו. ומקשה קודם האיך הוא והאיך שישיב לו יקשה עליו אח"כ דאכיוצא בהן קשה לו א"כ למה קרא לזה אב ולזה תולדה דזה ידע דאם הם שוין הם כיוצא בהם א"כ הכל א' הוא ולא אב ותולדה. ואם לאו כיוצא בהם קשה א"כ למה נקרא תולדה כיון דלא מענין אב הוא הי' לו לקרות נזק בפ"ע וכמו שמקשה לקמן למאי קרי תולדה דרגל וכן י"ל בע"ב שמקשה מ"ש קרן דקרי לי' אב דכתיב כי יגח זה י"ל הוא מה שמקשה אמה שאמר כיוצא בהם כי ידע המקשן שאלו התולדות שוין הם לקרן והוא משיב לו דכתיב כו' מש"ה נקרא אב. ע"כ בשאר אבות ותולדות לא קאמר עוד בהאי לישנא דקרי לי' אב. כ"א מ"ש רגל ומ"ש שן כו'. וא"כ לק"מ קושית העולם דהלא אשר שוין ודאי כיוצא בהם ודו"ק:
7
ח׳שם בגמ' אבות מכלל דאיכא תולדות. לכאור' מיותר דהלא ידע דהם כיוצא בהם חטאת וסקילה אך הוה אפשר לומר דילמא באמת הכל א' מפני שהם שוין ע"כ קאמר אבות מכלל דאיכא תולדות. ומה שאמר קודם מה איכא לר"א אמאי קרי לי' אב האמת קאמר שבזה ידע שיש ביניהם ולר"א ידע שאין ביניהם כ"א טעם אמאי קרי אב. והנה לרבנן אמאי קרי אב י"ל אי הוה קרי לחד מתולדות אב הוה קשה כן והוא צריך להיות אב משום דאי עביד אב ותולדה דידי' ושורש הדבר שמצינו בשבת תולדותיהן כיוצא בהם ודאי ששוין בענינם כ"א אך [לר"א] יש טעם למאי קרי אבות כמו שאמרו בגמרא וכנ"ל ובתולדות הטומאות הגם שאין כיוצא בהם וניחא משום שהם באים ונולדים מהן מהאב ראשון ע"כ הם ענין א' שזה יצא מזה וגרוע מהם קצת ע"כ אינו מטמא כ"כ וע"כ אצ"ל שם אבות מכלל דאיכא תולדות ודו"ק. משא"כ כאן האיך שישיב אפשר להקשות כנ"ל ודוק מה שפרשנו בעזרת אל ית':
8
ט׳תו' ד"ה ולר' אליעזר. עיין במהר"ם מלובלין וכן בשבת פרק כלל גדול בתו' משמ' כפי' ראשון של התו' לבד כי אין מביא תי' שני כלל:
9
י׳תו' ד"ה ה"ג הך כו'. החילוק בין הפירושים והגירסות. הך דלא חשיבא בעצמה והוה חשובה במשכן דלפי' ראשון נקרא אב הגם דלא חשובה בעצמה כ"א במשכן הוה חשובה. ולהשני לא כן הוא כ"א צריך חשובה בעצמה אצלינו ודו"ק:
10