דברי אמת, דברי אמת על הגמרא, בבא קמא ג׳ אDivrei Emet, Divrei Emet on Talmud, Bava Kamma 3a
א׳בגמרא במאי מוקמת לה אי קרן כתיב אי שן כתיב. צ"ל דלא אמרינן מכדי שקולין הן ויבואו שניהם אלא במה שאמר לקמן שושלח משמע שניהם משא"כ כאן דלא משמע כ"א. שכתיב סתמא הוה אמרינן לאחת או מעלת כוונתו להזיק הוא יותר גדול או מעלת הנאה להזיקה והזיקה מצוי הוא יותר גדול ודוק היטב ועיין לקמן. כי בזה מתורץ כראוי שלא תקשה הלא אי ה"א דלא כתיב קרן ושן הלא שקולין ואתו שלשתן ומה שלא אמר נמי אידי ואידי אקרן והא דלא מכליא קרנא י"ל מוטב לומר תרווייהו אשן כיון דפסוק מיירי בשן ובער. אך מה מקשה רש"י לכתוב ושלח. הלא לא הוה ידע דקאי אשן דילמא אקרן. ואפשר מ"ש אידי ואידי אשן דה"א מעלת הנאה להזיקה עדיפא. אך אי לאו ובער מנ"ל להמציא נזק חדש מוטב לומר אקרן. כדמשמע שמוטב לדחוק מלומר אב חדש וכדמשמע ברש"י שמאריך בד"ה אידי ואידי בסופו הלכך איכא למימר ודאי אידי ואידי אשן פי' הגם שדוחק כן אעפ"כ מוטב מלהמצי' נזק חדש ואפשר ידע דושלח משמע שן דכתיב ושן בהמות אשלח בם וכן צ"ל דמכוין לזה דקאמר שן ורגל הכל שן קודם. ובפסוק הוא רגל קודם אך הגמ' לישנא דברייתא דלעיל נקט ג' אבות נאמרו בשור הקרן ושן ורגל ובברייתא נקט כסדר השור. קרן למעלה ולמטה שן ולמטה רגל. ולמה בפסוק מביא רגל קודם. אך משום דושלח משמע נמי שן. וי"ל עוד דפסוק מדבר ממטה למעלה. אך הלא קודם מדבר בקרן כי יגח ותי' עוד אי הוה כתיב ושלח לבד לא הוה אמרינן אקרן דא"כ הוה למכתב אצל כי יגח לידע בלא מכליא קרנא נמי. אין להקשות מאי קאמר השתא שן דלא כליא קרנא מנלן וכן ברגל דאזלא ממילא. דילמא אה"נ. אך הלא הרבה איתא במסכת זו דמחייב כן. ועוד י"ל דאל"כ הוה ליה למימר ודלא מכליא קרנא נמי וכן ברגל ודאזלא ממילא נמי. פי' ה"א לטעות בשני דברים אלא ע"כ דלאו טעות דאמת כן הוא ודו"ק:
1
ב׳רש"י ד"ה מה רגל ל"ש כו'. דהא לא כתיב בבער וכן בשן לקמן דהא לא כתיב ושלח לכאורה צ"ל דא"כ יכתוב לשון א' בפסוק ושלח או בפסוק ובער אך אחר הדיוק צ"ל ובער משמע דאזלא ממיל' והסברא כן הוא אי לאו ושלח דאל"כ תקשה לבסוף למה משלחי רגל דא"ל דה"א אידי ואידי אשן דא"כ עתה נמי וא"ל דומי' דרגל דילמ' ה"נ וא"ל דהא לא כתי' ובער דאי הוה כתי' בפ' ובער לא הו' ידעינן רגל כ"א אידי ואידי אשן והא דאזלא ממילא ודוק. ואפשר זה כוונת התוס' דושלח גופא משמע דוקא לא מכליא קרנא ודוק. ואפשר גם רש"י ס"ל כן כ"א שמפרש שנדע קודם הידוע מושלח שלוחי אין לתרץ כתוס' משא"כ אח"כ לק"מ. ואמינא עוד דתוס' כתבו בריש איזהו נשך דמוטב לשנות בלשון. ודייקו ע"י קושיא יע"ש בדף ראשון ורש"י כאן לא ס"ל כן. ואפשר שם אחר המסקנא דהכא גם רש"י ס"ל כתוס' כ"א שרש"י מפרש שנדע שלא תקשה גם קודם ידיעת הסברא של שלח שלוחי. ותי' עוד דבשני לאוין שאני ודוק. ולפי התוס' מה קאמר אש"כ טעמא דכתב רחמנא כאשר יבער כו' הלא כבר ידע סברת שלח שלוחי. וי"ל שבאמת ע"כ לא תי' רש"י כן. וכן מצאתי קושיא זו גם במהר"י בן לב. וי"ל דסברת המקשן דלקמן דדוקא עתה דפירושו אשן קשה מוטב יכתוב ויאכל אלא ע"כ משום שלת שלוחי משא"כ ארגל הוא לישנא דקרא משלחי רגל כו'. והא דלא קאמר אידי ואידי ארגל והא דמכליא קרנא כו' ולא להמציא להם סברא חדשה שלח שלוחי לתו' ניחא משא"כ לרש"י דא"כ יכתוב בפסוק ושלח ודוק:
2
ג׳בגמ' ולכתוב רחמנא ושלח ולא בעי ובער דמשמע רגל ומשמע שן כו'. לכאורה הו' יתור לשון דהלא ידעינן כבר דמשמע רגל הוה ליה לומר דמשמע נמי שן ולפי הנ"ל י"ל דידע דיש לומר או רגל או שן ולא תרווייהו כ"א או מעלת הנאה להזיקה עדיף לא אתי רגל או הזיקה מצוי עדיף לא משמע שן. כ"א דווקא כאן דמשמע תרויייהו קאמרינן מכדי שקולין הן ויבאו תרווייהו דהי מינייהו מפקת. ע"כ י"ל דהמקשן נתירא מזה ע"כ אמר משמע רגל ומשמע שן וא"כ הי מינייהו מפקת' והמקשה עליו פירש בסתם דמשמע רגל משום משלחי רגל. וזה אמר משמע רגל דכתיב משלחי רגל כו' ה"א או הא או הא וכנ"ל דאמר אי קרן כתיב אי שן כתיב ולא הוה אתי נמי רגל משום הי מנייהו מפקת וכן הקשה כאן ע"כ מפרש מכדי שקולין הן פי' דמשמע שניהם ויבאו שניהם ודוק. ומה שלא תי' דה"א דוקא מכלי' קרנא משמע כתוס' ואי הוה אמרינן דגם רש"י ס"ל כן לפי המסקנא כ"א שפי' לעיל לפי ה"א דלא ידע עדיין מושלח שלוחי ניחא. אך י"ל דאי משום מכליא קרנא יכתוב בפ' ושלח ודוק. ומה שמקשה הלא ידע כבר משלח שלוחי י"ל בעזרת אל ית' דה"א ושן בהמות אשלח בם לא מקרי שלח שלוחי כיון שאין אדם משלח אותם כ"א הבורא ית' נותן בלבם כן והוה כמו אזלא ממילא כי הכל גם אזלא ממילא הוא מה' שאינו מבעל בחירה וא"נ דומיא דשן דאזלא ממילא. ומשני דה"א שלח שלוחי דגם זה מקרי שלח שלוחי דנותן בלבם כן ודוק.
3