דברי ריבות א׳Divrei Rivot 1
א׳במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא רבי משה בר יהודה כהן וטען איך קידש לבת הר' אליעזר בפני עדים והביאם לפנינו והם הבחור רבי שמואל ובחור אחר שמו שלמה בר נתן שונצין ושאלנו את פי שמואל הנז' והשיב איך נקרא הוא והבחור שלמה הנז' שקרא אותם הבחור משה כהן הנז' והביא כובע א' בידו הנקרא טאסטאקי"יא ושלח הבחור משה הנז' נערה אחת גויה לקרוא לבתולה בת הר' אליעזר הנז' והיא ירדה חצי סולם מהבית מחוץ ורבי משה היה למטה ואמר לבתולה הנז' הילך כובע זה בעד קידושין והיא קיבלה אותה הכובע והניחה אותו בראשה והעיד איך היה בחמישי בשבת שעת המעריב ליל שישי ט"ו יום קודם חנוכה. וכן נקרא בפני בית דין הבחור ר' משה הנז' ושאלנו אותו איך היה הדבר ואמר איך לא ידע אם היו יותר משני עדים הנז' לעיל והבחור ר' שלמה הנז' העיד איך היה ביום שני סמוך למעריב ושהיתה הבתולה הנז' במדרגה ראשונה בסולם או בשניה. ואנחנו בית דין קבלנו עדותם לפי שעה וכתבנו וחתמנו שמותינו פה היום יום ד' ה' ימים לחדש אדר שני שנת השכ"ו ליצירה פה העירה מונישטירייו והכל שריר וקיים. יוסף אלרוטי דיין. יוסף אישקלאלונה דיין אהרן בכ"ר משה דיין.
1
ב׳תשובה על ענין הקידושין שאמר בפני ב"ד רבי משה הנז' שקידש למשודכתו בת הר' אליעזר הנז' והביא עדי' על זה נראה בעיני שהם קידושין גמורין כי אע"פ שהעדים לא כיונו זה לזה כי האחד אמר שנתקדשה ביום שני וחבירו אמר שנתקדשה ביום ה' עם כל זה נראה לי שהם קידושין גמורין והראיה כיון שקדושין ועדיהן הם כעדי ממונות ר"ל כי אינם צריכים דרישה וחקירה אלא אם כן הוא דין מרומה ואילו בנדון דידן אף אם יהיה דין מרומה עם כל זה כיון שלא הכחישו זה לזה באותן לשון שהביא הרמב"ם וז"ל וכן אם ראה הדין וכו' צריך דרישה וחקירה כעדי נפשו' וכו' עד עדותם בטלה כל זה כתוב בהרמב"ם פ"ג הלכו' עדות. מזה יראה לי כיון שהרמב"ם ז"ל פירש בפי' כיצד הוא ואמר בזה האופן כי הא' אמר בשני והאחד אומ' לא כי אלא בג' הרי שר"ל שאין הכחשה בדיני ממונות כי אם בזה האופן שחבירו יכחיש ויאמר לא כדבריך שאמרת בשני אלא בג' זו היא הכחשה הא אם לא יכחיש בזה האופן אלא שא' אמר בשני והשני לא יכחישהו וידבר כנגדו אלא יאמר בסתר בג' זה אינו הכחשה הראיה שבדיני נפשות כשפירש הרמב"ם בפרק שני מהלכות עדות כיצד היא הכחשה אמר כיצד אחד אומר בב' וחבירו בג' עדותם בטלה ולא פירש וחבירו אמ' לא כי אלא בג' כמו שפירש פה בהכחשת עדי ממונות א"כ דעתו ז"ל כי בדיני נפשות די להכחיש כשאחד אומר בשני ואחד אומר בג' אמנם בדיני ממונות אינו הכחשה עד שיאמר לא כי אלא ר"ל לא כדבריך בב' אלא בג' ובנדון דידן קידושין הם כדיני ממונות לענין הכחשה ולא הכחישו זה לזה כדין הכחשת דיני ממונות כי אם הא' אמר בשני וחבירו בה' הכחשה כזאת אינה הכחשה לעדי קידושין וא"כ הם קידושין גמורי' כיון שהעידו שנתקדשה ולא הוכחשו כהוגן. עוד כי על האחד מהעדים החרימו לו בחרם כל"בו אם יעיד שקר ועם כל זה העיד ולא חזר בו נראה שכדין העיד הצעיר יוסף אלרוטי.
2
ג׳תשובה ראיתי המעשה בית דין שנתקבל עדות הקידושין בפניהם וגם הפסק אשר פסק הר' יוסף אלרוטי נר"ו וגמר ואמ' שהקידושין הם קידושין גמורין ועל האמת תמהתי איך לא חש כלל לכמה וכמה אשלי רברבי גדולי הפוסקי' ראשוני' גם אחרוני' דסברי דידי' שאינם מוכיחו' לא הויין ידי' כלל ולכן כשאמ' הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת כלל וכן פסק הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן וכן רבינו ירוחם כתב בנתיב כ"ב יש מפרשי' דכל היכא דלא אמ' לי בקידושין לא אמ' כלום ואינה צריכה גט ומותרת לכהן וכן נר' עיקר וכן נר' שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם שכתבו סתמא הרי את מקודשת לי הא לא אמ' לי אין כאן בית מיחוש כמו שדייק הרא"ש מדבריה' וגם הה"ר יוסף ן' לב נר"ו הביא בפסקיו לשון ה"ר ישעיה מטראני שכתב ואם א"ל הריני נותן זה לך לקידושין לא אמר כלום הרי שאפי' אמר הריני דחשיבי קידושין לסברת הריב"ש כמו שכתב בתשובותיו סי' רס"ו פסק ה"ר ישעיה דלא אמר כלום כ"ש בנדון דידן דאין כאן לא לי ולא הריני אלא הילך כובע זה בעד קידושין דפשיטא דלכ"ע אין כאן קידושי' כלל ואם נאמ' שכונתו באומ' קידושין גמורין אינו להקל ולומר שאם קידשה אחר דלא תפסי בה קדושין אלא להחמיר ולומר להצריכה גט מזה הטעם שהיתה משודכתו ואומרי' דחשיב כעסוקין באותו ענין כסברת קצת הפוסקי' כמו שהביא בית יוסף סברא זו ן' העזר סי' ל"ז מ"מ איך טח מראו' עינו דעדו' הקדושין הוא עדו' מוכחשת שהרי הא' העיד שהיה ביום ה' שעת מעריב והא' העיד שהיה יום ב' סמוך למעריב וכיון שהעדו' מוכחשת בחקירות הוא בטל לגמרי וכמו שכתב הרמב"ם הלכו' עדות פ"ג וגם ספר מ"ה ובר ששת סי' רס"ז דאף ע"ג דדיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה מ"מ אם הכחישו העדי' זה את זה בחקירו' עדותן בטל וכיון שכן אף אם חשבינן לקידושין כד"מ וכר' טרפון דסבר הכי בסוף יבמות מ"מ כיון דהוכחשו בחקירו' עדותן בטל לגמרי ואין כאן קידושין כלל וכי תימא הרי דקדק הפוסק הנז' מתוך לשון הרמב"ם בפרק ג' מהלכו' עדות דלא חשיב הכחשה בדיני ממונו' אלא כשאומר העד הב' לא כי אלא וכו' ולכן בנדון דידן אלו היה אומר העד הב' לא כי אלא ביום ב' סמוך למעריב אז היה ודאי עדות מוכחש' שהיה מכחיש עדות העד הא' אבל עכשיו שאמר היה ביום ב' סמוך למעריב זו אינה הכחשה לדיני ממונות אע"ג דחשיב הכחשה לדיני נפשו' והכריח מלשון הרמב"ם שבהכחשת חקירות דיני ממונות כתב כיצד א' אמר בניסן לוה ממנו והב' אמר לא כי אלא באייר או שאמר הא' בירושלים והב' אמר לא כי אלא בלוד וכו' ואלו בהכחשת חקירות דיני נפשות כתב בפ"ב הלכות עדות אמר א' בד' בשבת והב' אמ' בה' שאין כאן עדות וכו' אף על גב דלא אמר לא כי אלא האמת הוא כי אלו הדקדוקים אין להם שחר דלפי סברתו לשמעינן הרמב"ם רבותא דבדיני ממונות לא חשיבא הכחש' מאי דחשיב הכחש' בדיני נפשו' בחקירו' גופייהו וליפלוג וליתני בדידה בחקירו' ודרישו' בדיני ממונו' אם אמר לא כי הוי עדותן בטלה ואם לא אמר לא כי הוי עדותן קיימת אף על גב דבדיני נפשו' הוי עדותן בטלה דהא ודאי הוי רבותא טפי דאפי' בחקירו' ודרישו' לא הוי הכחשה יותר ממה שכתב שבבדיקו' לא הוי הכחש' בדיני ממונו'. ועוד שכתב הרמב"ם שם אצל הכחשת הבדיקו' אבל אם אמר הא' מנה שחור והב' אמ' מנה לבן היה זה אומ' בדיוטא העליונה והב' אמ' בדיוטא התחתונה היה עדותן קיימת ומאי אתא לאשמועינן שהרי בסיגנון זה שלא אמר לא כי אפי' בחקירות ודרישות הוי עדותן קיימת לפי סברתו והיה לו לכתוב אבל אם אמר הא' מנה שחור והב' אמר לא כי אלא מנה לבן וכו'. וכן זה אמר בדיוטא עליונה והב' אמר לא כי אלא וכו'. אלא עיקרן ושרשן של דברי' אלו יובנו עם מה שכתב הרא"ש בפסקיו פ' זה בורר על דברי הרמ"ה שכתב דהלואה אחר הלואה מצטרפין דוקא היכא דלא מכחיש מלוה לחד מנייהו כגון דקא תבע מיניה דלוה שני מנים שהלוהו הא' בא' בשבת וא' בב' בשבת והביא ב' עדים אחד על הראשון וא' על הב' ואף על גב דאמנה דאסהיד האי לא מסהי' האי מצטרפי לחייב את הלוה מנה אחד אבל אם המלוה מוד' דלית ליה גביה אלא חד מנה ואתו תרי סהדי חד אסהיד דאית ליה גביה חד מנה וחד אסהיד דאית ליה גביה חד מנה חזינן אי ליכא למימר דטעי חד מינייהו בזימנא כגון א' אומר בב' בחדש וא' אומר בג' בחדש דאיכא למימר דתרוייהו אחד יומא קא מסהדי וטעי בעיבורא דירחא מצטרפי דאימור אחד מנה קא מסהדי ואי ברירא מילתא דאתרי מנין קא מסהדי הא ודאי חד מנייהו שיקרא מסהיד דהא מלוה מודה דלית ליה גביה אלא חד מנה הילכך משתבע ליה שבועה דאורייתא ויפטר וכתב הרא"ש שם לכאורה היה נראה דאפי' שבוע' דאורייתא לא צריך כיון דלדברי המלוה חד מינייהו מסהיד שיקרא הוייא עדות מוכחשת וחשבינן תרווייהו פסולין לאותה עדו' ומיהו כי דייקת ביה שפיר בעי שבועה דאורייתא דהא דחשבינן להו עדות מוכחשת לפסול שניהם היינו כששניהם מעידי' על דבר אחד ומכחישין זה את זה כגון זה אומר הרג וזה אומר לא הרג אבל כששניה' מעידי' על ב' דברים ולדברי המלוה אחד מהם שקרן מכל מקום הא' אומר אמת ומחייב שבועה.
3
ד׳ובהצעה זו יתבררו ויתלבנו דברי הרמב"ם ושינוי לשונו וזה דודאי דבר ברור הוא כי אין העדות מוכחשת אלא כשמעידים השני עדים על דבר אחד רמוז ומכחישים זה את זה בחקירות או בדרישות ולכן בענין העדות לומר פלוני הרג את פלוני שהנושא מחייב שלא היה בשני זמני' שאם הרגו באחד בשבת לא הרגו בב' בשבת וגם אם הרגו פעם א' בסיף לא חזר והרגו פעם ב' ברומח דבר ברור הוא שכיון שאמר הא' באחד בשבת הרגו והב' אמר בב' בשבת ודאי דמכחישו אעג"ב שלא אמר לא כי אלא שהרי אי אפשר שיעיד על דבר אחד וכן בסיגנון זה בדרישות ולכן לא כתב הרמב"ם לא כי אלא אבל אצל הודאות והלואות כיון שטבע הנושא סובל שאפשר שיעידו על ב' דברים שהאחד מעיד שהלוהו בא' בשבת. והב' מעיד שהלוהו בשני בשבת פעם אחרת אעג"ב שהמלוה יודה דלית ליה גביה אלא הלואה חדא מ"מ לא הוי בטל העדות לגמרי שהרי עד א' קיים לחייבו שבועה וכמו שכתב הרמ"ה. ולכן לא מצא הרמב"ם עדות מוכחשת לבטל העדות לגמרי בהודאות והלואות אלא כשיאמר לא כי אלא דבלשון זה הוא שוה ממש למה שכתב בחקירות דיני נפשות אלא שטבע הנושא מחייב לדבר בלשון משונה אבל הכל עולה לכוונה אחת שממש מכחיש העד השני לחבירו בדבר אחד. וכן בדרישות בענין דיני ממונות כתב הרמב"ם וכן אם אמר הא' חבית של יין הלוהו והשני אמר של שמן היתה עדותן בטלה אף על גב דלא אמ' לא כי אלא של שמן הוי מוכחשת משום שאמר של שמן היתה שמילת היתה משמע אותה שאתה אומר של יין של שמן היתה נמצא דבדבר אחד מכחישין זה את זה. ולכן אמר בבדיקות שאע"פ שאמ' האחד מנה שחור והשני מנה לבן היה כי באומרו היה משמע שבא לומר המנה שחור שאתה אומר לבן היה באופן שמכחישין זה את זה בדבר אחד מ"מ להיות ההכחשה בבדיקות עדותן קיימת באופן שעלה מדברינו שבין בדיני נפשות בין בדיני ממונות צריך שתהיה ההכחשה בחקירות ובדרישות ממין א' אלא שטבע הנושא מחייב שינוי הלשון. ולכן כתב הרמב"ם פרק ב' הלכות עדות בהכחשת הבדיקות בדיני נפשות דהוי עדות בטל כתב אמר אחד כלים שחורים היה לבוש והב' אמר לא כי אלא לבנים וכו' ולמה לא כתב והשני אמר לבנים. כמו שכתב בהכחשת החקירות והדרישות שלא כתב לא כי אלא. אבל הטעם הוא לפי שאפשר שהיה לבוש שחורי' ולבנים ונמצא שעל שני דברים הם מעידים לכך להיות הכחשה צריך שיאמר לא כי אלא.
4
ה׳ואחר שנתיישב לשון הרמב"ם נבא לנדון דידן ונאמר לא ימנע או כונת העד השני באומרו ביום שני סמוך למעריב כונתו ממש להכחיש העד הראשון לומר אותן הקידושין שאתה אומר שהיו ביום ה' ביום ב' היו או כונתו להעיד מציאות אחר שני שקידשה ביום ב' לא שמכחיש מציאות העד הראשון אם כונתו להכחישו ממש פשיטא שהרי העדות בטל לגמרי שהוכחש בחקירות ולא טעו אינשי מיום ב' לה' ואין כאן קידושין כלל ואם נאמר שאין כונתו להכחישו לגמרי אלא שהוא מעיד בפני עצמו כיון שהמקדש מודה שלא קידשה אלא פעם אחת פשיטא דאין כאן קידושין כלל שהרי אין כאן אלא עד אחד והמקדש בעד אחד אין קידושיו קידושין כמו שפסקו כל הפוסקים ואפי' אם המקדש אינו מכחיש לשום א' מהעדים אלא שטוען שקידשה שתי פעמים ומקיים דברי שניהם מ"מ לא מצטרפי וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו דגיטין פרק הזורק על מתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי וכו' כתב והוא שנתיחדה בפני שנים והיו השנים ביחד אבל בפני עד אחד ואפילו בפני א' בשחרית וא' בין הערבים לא דאין כאן קידושין דאפילו בא עליה לשם קידושין אין קידושיו קידושין דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו ואף על גב דבנדון דידן העיד העד האחר שהוא וחבירו העד נקראו שניהם יחד באופן שנעשו הקידושין לפי דבריו בפני שנים ואף על גב דחבירו מכחישו מכל מקום לפי דבריו של זה הרי הם קידושין גמורים אם האמת כדבריו וכמו שכתב סברא זו תרומת הדשן סי' רי"ב י"ל שכבר הוא עצמו סתר סברא זו וכן כתב הרשב"א בתשובה העד שהעיד בפנינו נתקדשה כיון שהאחרים אומרי' שלא נתקדשה בפניהם אין חוששין לו דלא הוי אלא חד וקיימא לן המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו באופן שעלה בידינו בנדון דידן דאין כאן קידושין כלל ומה גם עתה שהעידו על העד האחד שהוא רשע בעבירה חמורה דאורייתא מפורסמת לכל שהיא עבירה חמור' דפשיטא שאין כאן בית מיחוש כלל ואף על גב דנתקבל עדותן בב"ד לא חשיב קול שהרי העדו' מוכחש ומזוייף מתוכו והוי קול ושוברו עמו באופן דבהא סלקינן ונחתינן שאין בנדון זה שום חשש קידושין אפי' להצריכה גט כלל זהו מה שנר' לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זל"הה.
5