דברי ריבות ק״אDivrei Rivot 101
א׳ראיתי דברי השאלה וגם מה שעלה מדברי החכמים השלמים הפוסקים ומשיבים עליה וכל דבריהם חיים וקיימים ונאמנים ועליהם אין להוסיף וכדי שלא להשיב פני השואל ריקם אענה אף אני חלקי בקוצר מילין וראשי פרקים וזה שנראה לע"ד שהדין עם לוי ויגבה החוב משמעון בכח שטר ההטפסה כמו בשטר חוב עצמו והטעם דלמאי ניחוש לה אם לטענת שמעון שיוכל לומר לא היו דברים מעולם ושטר מזוייף הוא דהא קיימא לן מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אם אינו מקיימו מצי טעין הלוה פרעתי במיגו דאי בעי אמר מזוייף אפילו במודה שכתבו כ"ש אי טעין שלא כתבו ולא היו דברים מעולם.
1
ב׳בנדון דידן ליתא שהרי הב"ד שעשו הטפסת השטר כתבו וזה לשונם וגם נזקקנו על השטר ההוא וראינוהו חזק וקיים ועדיו החתומים בו זכין לו והם אלו וכו' ואמרינן בבתרא פרק גט פשוט מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדי' ובא לפני ב"ד והן עושין לו קיום וכו' ת"ר איזהו קיומו במותב תלתא הוינא וכו' ומפרש הגמרא ואם כתוב בו חוזק הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מכוונ' גובה מזמן ראשון הכתוב בשטר וזה השטר חשיב כשטר הראשן ובנדון דידן כן כתבו שהוזקקו על השטר ההוא ובדקוהו ומצאוהו חזק וקיים והעדים מזכין נראה שקיימוהו ונמצא עדותן מכוונת וכיון שכן הטפסת השטר יש לו כח השטר הראשון עצמו.
2
ג׳וכי תימא ניחוש למאי דטען שמעון שכבר נתפשרו ביניהם ונתפייס מורשה לוי במשכונות שהיו בידו באופן שנמחל שעבוד השטר ליתא דהא קיימא לן דבמתנה כגלוי מילתא בעלמא ואף על גב דלא מסר מודעא לא הוי מתנה כל שכן בנידון דידן דמסר מודעא ועוד כתבו שהכירו באונסו דאפילו במכר מהני כ"ש שבמתנה כנדון דידן שהוא מתנה שהמשכונות לא היו שוים כדי החוב וטוען שמעון ששאר החוב נתן לו במתנה.
3
ד׳וכי תימא ניחוש למאי דטען שמעון שלא כתבו הב"ד שראו שנתן לוי השטר ביד ראובן האלם וכיון שכן נשאר השטר חוב ביד לוי ושאל ממני החוב בכח השטר שבידו ופרעתיו והחזיר לי השטר ולא ידעתי שהיה בידו שטר הטפסה שאילו הייתי יודע כן הייתי שואלו ממנו בשעת הפרעון אבל האמת הוא שפרעתי החוב.
4
ה׳גם זה ליתא והטעם כי מלבד מה שכתבו החכמים השלמים הפוסקים דלא חיישינן לב"ד דטועין וגם תיקון לשון הרמ"ה שהביא הטור סי' מ"א שכל דבריהם הם נכונים למבין ובודאי בנדון דידן אנן סהדי שראו הב"ד דנתינת השטר קודם שנתנו שטר ההטפס' לבר מן דין אומר לע"ד שכתוב בהגהה א"ז בסנהדרין פ' זה בורר דהאידנא שנתמעטה התורה דאפילו הלומדים לא בקיאי בדיני ולית לן סופרים מיוחדים לשטרות כמו שהיו בימי החכמים אי איתא אודיתא לקמן אפילו בשלשה חתומים לא מכשרינן ליה כלל אלא אם כן כתוב בה ואמר כתבו וחתמוהו והבו ליה והני מילי לענין לקוחות למיגבי ממשעבדי אבל מניה שלא יוכל לכפור כשרה דשיקרא לא כתבי ולא חתמי הרי שאפילו ספרי דלא בקיאי כולי האי אף על פי שאינו כתוב ואמר לנו כתבו וחתמו והבו ליה אמרינן דככתוב דמי לענין שאינו יכול לכפור כל שכן בנדון דידן שהם בית דין שרוב הפוסקים או כלם הסכימו דלא חיישינן לב"ד תועים דפשיטא ופשיטא דאף על גב שלא כתבו שראו נתינת השטר לראובן דמהני הטפסת השטר מיהא למיהוי כשטר חוב ממש לענין שלא יוכל לכפור שמעון או לומר פרעתי ואף על גב שנאמר דלא אלים כשטר חוב גמור לטרוף ממשעבדי.
5
ו׳ובר מן דין אומר לע"ד כי כתב הרא"ש בתשובותיו כלל ס"ח דאזלינן בתר אומדנא דמוכח אפילו להוציא ממון כמו שהוכיח מכמה ראיות ואם כן בנדון דידן אומדנא שמוכח הוא דודאי נתן מורשה לוי השטר ביד ראובן ושמעון והטעם דמי ראה ההשתדלות הנמרץ שעשה אותו האיש הרע המר והנמהר שלא לפרוע זה החוב כמו שמעידים הב"ד שהתפיסו השטר עד שהמיר דתו ואיך יעלה על לב אדם שנתפשרו ביניהם והניח שטר החוב ביד לוי ועוד לו הונח שנשתייר ביד לוי אומדנא דמוכח הוא שלא פרע שמעון ללוי וזה כמו שכתב הרא"ש בתשובה הנז' וזה לשונו וידוע אם היו רק מתחילים בפרעון ופורעים מעט מעט היו מרויחים להם זמן אחר זמן ואיך הוציאו כל כך ממון מידם בעין יפה בבת אחת בלא נגישה ודוחק.
6
ז׳אף בנדון דידן נאמר כן אחר שעבר הגזום והאיום שהיה מגזים אותו האיש על ענין פרעון חוב זה עד שנתפרש מה שנתפשר כמו שנר' מתוך השטר שעשו ב"ד אם האמת הוא ששמעון שותפו נתרצה לפרוע החוב ודאי שלוי היה מרויח לו הזמן שיפרע מעט מעט ואיך יעלה על הדעת שפרע כל כך ממון בלא נגישה ודוחק ולא הרגישו בזה כמה וכמה בני אדם ובפרט לבטל מעליו הרנון והלזות שפתים שיצא עליו שהיה עושק לבעל חובו ואינו פורע לו ממונו דודאי היה לו לקבץ אנשים ולפרסם פרעונו ומה גם עתה אם טוען שמעון שפרע החוב על שווי המשכונות שהיו ביד לוי דפשיטא ופשיטא דאומדנ' דמוכח הוא שלא הסכימו לדעת אחד בשוויין עד שלא היה מכריח או שמאי ביניהם להכריח ביניהם ולכן אם אין ראיה ברורה לשמעון שפרע לאו כל כמיניה להיות נאמן בשבועתו ועוד נלך בעקרי הרא"ש ז"ל שכתב בתשובה הנז' לא איתרע שטר זה בשום נפילה וכיון שחוב זה ידוע לכמה בני אדם יכתבו לנו שטר אחר שכן הדין נותן במי שנמחק שטר חובו ורישומו ניכר שב"ד עושין לו קיומו ואין לך רישומו ניכר יותר מנדון זה מכמה אמתלאו' ואומדנות ברורות וידים מוכיחו' שגלוי וידוע לכל שממון זה לא נפרע ומחוייבים ב"ד לכתוב מעשה ב"ד ולקיים השטר כבתחלה ולכופן לפרוע אף בנדון דידן לא איתרע השטר בשום נפילה וחוב זה ידוע ומפורסם לכמה בני אדם ומכח האמת לאות המצויות בזה הענין כמו שנר' מהשטר שעשו הב"ד מקבלת המודעא הוי כמי שנמחק שטר חובו ורישומו ניכר ואף אם לא היה נכתב הטפסת השטר היה ראוי ומוטל עלינו לכותבו לכוף את הלוה לפרוע כל שכן עתה שכבר נכת' על ידי ב"ד וכתבו טעם ההטפסה ועדות אותו הב"ד נתקיים בב"ד אחר דפשיטא ופשיטא שמחוייבים ב"ד לכוף לשמעון לפרוע מכח הטפסת השטר אם לא יביא ראיה ברורה שפרע החוב הנזכר ואיני מאריך בראיו' לאפס הפנאי אך בקוצ' מילין כתבתי מש"נ לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
7
