דברי ריבות ק״בDivrei Rivot 102
א׳ראובן מסר סחורה לשמעון להוליכה עמו למדינת הים וכתב שטר עליו איך הודה שקבל ממנו הסחורה ההיא והתנה עמו שלא יוציאנה מידו ושיוליכנה עמו לאיזה מקום שילך עד שימכרנה במעות מדודים או יחליפנה בסחורה אחרת כנראה מתוך השטר כתוב וחתום בעדים וראובן היה נותן לשמעון חלף עבודתו וטורחו ששה לבני' למאה מכל מה שיעלה הסחור' ההיא ושמעון לא כן עשה אלא כשהגיע למקום רמוז מסר הסחורה ההיא לספן אחד וכתב איגרת לאיש אחד הדר במצרים שיקבל לשם סחורה פלונית שהיה שולח שם ביד הספן ההוא ושהאיש ההוא יתננה הסחורה ההיא ביד איש סוחר העומד בימים ההם במצרים שהוא מתושבי שאלוניקי ממקום ראובן והאיש ההוא ישתדל בסחורה ההיא וימכרנה ויעשה ממנה הראוי לעשות אחר כך בהמשך הזמן בא האיש ההוא שהיה לו לקבל הסחורה שם במצרים ואמר שהאמת כן הוא שהגיע שם איגרת מהסחורה ההיא אבל שלא ראו ולא ידעו מעולם מהסחורה ההיא ושלא הגיע לידו שום סחורה בעולם באופן שאין איש יודע עד מה מהסחורה ההיא עתה בא ראובן וטען כנגד שמעון ואמר אתה עברת ולא קיימת התנאי שהיה בינינו שלא להוציא הסחורה מרשותך אם כן פשעת וחייב אתה לשלם לי סחורתי.
1
ב׳השיב שמעון ואמר האמת כן הוא שהיה תנאי בינינו כנראה בשטר אבל כשבאתי משם אמרת לי מה עשית מסחורתי אמרתי לך מסרתיה ביד ספן אחד להוליך כך וכך וכו' והסכמת למעשי וכיון שהסכמת סברת וקבילת ואין עלי לשלם. חזר וטען ראובן האמת כן הוא ששאלתי לך על הסחורה אבל לא השבתני שמסרת אותה ביד ספן תוגר שאם כן לא הייתי מסכים על כך בהיות מעותי על קרן הצבי אלא אמרת לי מסרתי הסחור' ביד איש פלוני והוא האיש הסוחר מתושבי שאלוניקי הנז' ולכך הסכמתי לדבריך אבל עכשיו שלא נמצא כן פשעת פשיעה גמורה וחייב אתה לשלם מי אמרינן דנאמן שמעון בשבועה על טענתו ויפטר או לא.
2
ג׳תשובה נרא' לע"ד דאי ליכא עדים שיעידו שמסר הסחור' ביד הספן ההוא כמו שהיה יהיה נאמן שמעון לומר כך וכך עשיתי ואתה הסכמת לדברי ויפטר כמו שכתב הרמב"ם ריש ה' הלכות שלוחין ושותפין שכתב עבר ועשה שלא מדעת חבירו ואחר כך הודיעו והסכי' למעשיו הרי זה פטור ויהיה נאמן בשבועה במיגו דאי בעי אמר נאנס' הסחורה הנזכרת בהיותה ברשותי במקום שאין עדים מצויים שם שהיה גם כן נאמן בשבועה כמו שכתב הרמב"ם פרק שלישי הלכות שכירות שכתב ואם טען שנאנס במקום שאין העדים מצויים אין מצריכים אותו ראיה אלא ישבע שנאנס ויפטר ואף על גב דאיכא עדים ושטר שהפקיד אצלו מ"מ נאמן במיגו ולא אמרינן אם איתא שהסכים ראובן לדבריו שטרך בידי מאי בעי שהרי בטלתי התנאי אין בכך כלום דגדולה מזאת אמרינן בבתרא פרק המוכר את הבית בעי מניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתים לך מהו מיגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן או דילמא אמר ליה שטרך בידי מאי בעי אמר ליה מהימן ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי אמר ליה וכי אמר ליה נאנסו מי מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי.
3
ד׳וכן הלכה דנאמן במיגו דנאנסו אפילו במקום שטר וכן פסק הרמב"ם פרק שני מהלכו' שכירו' וז"ל הפקיד או השכי' או השאיל בשטר ואמ' לו החזרתי לך הרי השומר נשבע בנקיטת חפץ מתוך שיכול לומר שומר חנם שנגנב או אבד והשואל מתה בשעת מלאכה נאמן לומר החזרתי ומה אם בטענת חזרה דעקר ליה לשטר לגמרי אמרי' דנאמן במיגו דאי בעי אמר נאנס ולא אמרי' שטרך בידי מאי בעי כ"ש בנדון דידן דטען כך וכך אמרתי לך והסכמת לדברי דלא עקר ליה לשטרא לגמרי דפשיטא ופשיט' דמהימן במיגו דאי בעי אמר נאנסו בהיותם ברשותי במקום שאין עדים מצויים.
4
ה׳אבל אי איכא עדים שמעידים על פשיעתו שמסר הסחורה לספן כמו שהוא אומר אינו נאמן לומר כך וכך אמרתי לך והסכמת לדברי משום דליכא מיגו כלל להאמינו וראיה לזה שכתב הרמב"ם פ' ו' הלכות שאלה ופקדון בעל הפקדון שהביא ראיה שפשע השומר משלם ואם טען ואמר תנאי היה בינינו אינו נאמן שהרי יש עדים שפשע וכתב הרב המגיד על זה והנכון וכגון שיש עדים שהדבר ההוא פקדון שאם לא היה כן נאמן במיגו דלא הפקדתני אבל בשיש עדים שהופקד בידו ופשע בו אף על פי שאין יודעים אם היה שם תנאי אם לא כיון שאין כאן שום מיגו ודאי אינו נאמן.
5
ו׳אף בנדון דידן כיון דאיכא עדים שהופקד בידו שהרי השטר חתום בעדים וגם איכא עדים שפשע ממה שהתנה עם ראובן אף על פי שאין יודעים אם היה תנאי ביניהם רוצה לומר אם הסכים ראובן על פשיעת שמעון ועל שליחת הסחורה ביד הספן מכל מקום כיון שאין בנדון שום מיגו אינו נאמן וזה דמיגו דלא הפקדתני ליכא שהרי השטר לפנינו מיגו דנאנס' ברשותי ליכא שהרי איכ' עדי' דשלחו ביד הספן וגם מיגו דהחזרתי ליכא משום האי טעמא כיון דאיכא עדים דשלחו ביד הספן וכבר כתבתי דלא מהני טענת חזרה במקום שהפקיד בשטר כי אם במיגו דמצי טעין נאנס במקום שאין עדים מצוים ובנדון דידן לא מצי טעין נאנס ברשותי שהרי איכא עדי' המנגדי' לטענתו ולכן אינו נאמן שמעון בשבועת טענתו.
6
ז׳וגדולה מזאת כתב המגיד על דברי הרמב"ם פרק ששי הלכות שאלה ופקדון שכתב הרמב"ם טען השומר תנאי היה בינינו ובעל הפקדון אומר לא היה שום תנאי אף על פי שהפקיד אצלו בעדים מתוך שיכול לומר שמרתי כדרך השומרים ונאנסתי נאמן לומר שהיה ביניהם תנאי וכתב הרב המגיד על דבריו פירוש עדים הללו אין כונת הרב ז"ל שיעידו שבלא תנאי בא לידו שאם כן איך יהיה נאמן השומר שהרי מיגו במקום עדים הוא וכבר כתב הרב שאין אומרי' מה לי לשקר במקום עדים אלא אין עדים הללו מעידים אלא שהדבר הזה הוא פקדון אצל זה ולא ידעו אם בתנאי אם שלא בתנאי ולפיכך הוא נאמן ומדין מיגו.
7
ח׳הרי שכתב שאם העדים מעידים בפירוש שנמסר בידו שלא בתנאי וסותרין טענתו אינו נאמן אפילו במקום מיגו ובנדון דידן הרי עדי השטר סותרים ממש טענתו שהוא אומר וטוען שכן התנה עם ראובן אחר כך שאף על פי שהוציאה מתחת ידו שלא יהא חייב על כך והסכים ראובן על ידו והרי עדים מעידים בפנינו שבא לידו והופקד אתו הסחורה ההיא בתנאי שלא יוציאנה מתחת ידו וכיון שכן ודאי שלא יהיה נאמן בטענתו ופירוש הרב המגיד מוכרח בדברי הרמב"ם לתרץ השגת הראב"ד שהשיג על דברי הרמב"ם ועוד דידים מוכיחות ואנן סהדי שלא הסכים ראובן לטענת שמעון וזה שאיך יעלה על לב אדם שאמר שמעון לראובן שלחתי סחורתך ביד איש אחד ספן על פני המים שאינו יודע ראובן מי הוא זה ואיזה הוא שנאמר שהסכים לדבריו ונתרצה על זה וסילק שעבודו והחיוב שיש לו מוטל על שמעון זהו מן הדברי' אשר אין השכל סובלתן ולכן מכל הני טעמי אין שמעון נאמן בשבועתו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה:
8
