דברי ריבות ק״דDivrei Rivot 104
א׳האמת הוא כמו שכתב החכם השלם נר"ו שלא נתחייב ה"ר ש"ט מכח השטר לתקן הביב חוץ מחצרו אבל מ"מ אין ביד ה"ר ש"ט הנז' כח ורשות לעכב ביד ה"ר יוסף קראסו שלא ילכו מימיו לחצר ה"ר ש"ט הנז' אף על פי שאין הביב היוצא חוץ מחצר ה"ר ש"ט מתוקן והטעם שכן משמע בדוקא לישנא דשטרא וז"ל וכמו כן נתפשרו ה"ר שם טוב ורבי יוסף הנז' שהביב שעובר מחצר רבי יוסף הנז' לחצר הגברת מרת דינה גרסייא הנז' שיהיה לעולם ועד עובר תוך חצרה וכו' דבשלמא אם היה אומר שהביב שעובר מחצר רבי יוסף הנזכר דרך חצר הגברת וכו' או בחצר הגברת וכו' היינו יכולים לומר כי מלת בחצר היא מה שבין התנועה כמו ועברתי בארץ מצרי' עברו ביבשה עבר במגרון וכו' באופן שלא נתחייב רבי שם טוב הנז' כי אם העברת המים דרך חצרו וכיון שאינן עוברים שהביב נסתם ודאי שהיה יכול לעכב ביד ר' יוסף הנזכר.
1
ב׳אבל השתא דכתיב שהביב שעובר מחצר רבי יוסף הנזכר לחצר הגברת וכו' המשמעות האמתי מה"למד הוא מה שאליו התנועה כמו שאמרו ז"ל ארון העובר ממקום למקום וכן ההולך ממקום שעושים למקום שאינם עושים וכן ניקב הלב לבית חללו וכן בן עיר שהלך לכרך וכולי וכיון שכן נמצא שחיוב העברת המים שנתחייב רבי ש"ט הנזכר לא היה העברת דרך חצר הגברת הנז' כלל ושיצאו חוץ ממנו כי זה לא הוזכר כלל בשטר ובתנאי אבל החיוב הוא שיעברו המים מחצר רבי יוסף שהוא מה שממנו התנועה לחצר הגברת וכו' שהוא מה שאליו התנועה באופן שנתחייב רבי שם טוב הנזכר שלא לעכב שלא יעברו המים מחצר רבי יוסף הנז' לחצרו בתנאי שיפרע רבי יוסף חלק תיקון הביב הנזכר שהוא הכמות ההולך מחצר לחצר כי שאר הביב היוצא חוץ מחצר רבי שם טוב הנזכר לא הוזכר כלל ולכן אם נסתם רבי ש"ט ידע מה יעשה כדי שלא ירבו המים העולים לקראתו בחצרו וזה לא מפני חיוב התנאי כי לא הוזכר וכמו שכתב החכם נר"ו כי אם על צד ההכרח ועם מה שכתבתי אף אם יהיה איזה לשון אחר בזה התנאי דמשתמע לתרי אנפי וקיימא לן דיד בעל השטר על התחתונה אין בזה בית מיחוש דילמד סתום מן המפורש וכמו שהאריך הה"ר יוסף קולון שרש עשירי כשהלשונו' אינם מכחישים זה את זה ואפשר לקיים שניהם העליון עיקר ותפוס לשון ראשון אף בנדון דידן הלשון הראשון של התנאי הוא הלשון שכתבתי והכרחתי משמעותו וכל שאר הלשונות הנגררים אחריו ילמדו ממנו כיון דלא סתרי אהדדי ובר מן דין לא יהיה אלא ספקא בנדון דידן ראוי לחוש שהוא ספיקא דאורייתא כיון דאיכא שבוע' בשטר' זהו מה שאמר לי לבי לעניות דעתי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2
