דברי ריבות ק״הDivrei Rivot 105
א׳ילמדנו רבינו ראובן מסר בגדו לשמעון הבאטאנירו שיתקנהו בבאטאן כדרך כל הבגדים והדבר ידוע ומפורסם שהרבה לילות גנבים ושודדי לילה באים וחותרים בקירות הבאטאן ובגגותיו לגנוב הבגדים ופעמים נזהרים הבטאטנירוש ומצילים אותם מידם ופעמים שאינם נזהרים וגונבים אותם והבאטאנירוש לפחדם מזה ולשמא ילחמו הגנבים עמהם לקחת בחזקה מוליכים עמהם בבטאטן כלי זיין ולעמוד על נפשם בחרב חנית וכידון ובמקל יד להרים מעליהם הרעה גם בבאטאן אחר שהוא בצד באטאן של שמעון הנז' אעפ"י שהוא יותר חזק ומסוגר מבאטאן של שמעון הנז' מכל מקום הבטאנירוש הישנים בו בלילה זהירים וזריזי' להחלץ חושים תמיד מפחד בלילות ושמעון הבאטאנירו הנז' עם היות שהבאטאן שלו חלוש הקירות והפתח וצריך שמירה יתירה לא יישן בלילה ההיא בבאטאן והניח שנים נערי' בחורים שם ובידם אין חרב וחנית כי אם אישפינצארדה אחת קטנה ובאו שודדי לילה כדרכ' וילחמו בפתח הבאטאן ויפילוהו ארצה ויבואו דרך הפתח ההיא עד תוך הבאטאן ויקחו כל הבגדים וילכו והנערים אשר היו שם נסו לקולם ויברחו בהחבא ויכו את אחד מהם ושאלו את הנערים ואמרו שאם היה בידם חרב או חנית מעולם לא יוכלו להם ולא היו גונבים מהם כלום עתה ילמדנו רבינו אם שמעון הנז' פושע הוא שהוא לן בלילה ההיא בביתו ולא חש לבגדים שהניח בבאטאן ביד שני נערים בלבד ושאינו יכול לומר שאם היה שם לא היה יכול להציל כי החוט המשולש לא במהרה ינתק גם שלא הזמין כלי זיין ביד הנערים לשמירה וכמו שעושין בבאטאן האחר החזק ממנו שקובעין בו כלי זיין תמיד יומם ולילה.
1
ב׳תשובה דברי השאלה לא נתבארו כל הצורך שצריך לידע אם רגילו' שמעון הבאטנירו הנזכר להניח הבטאן ביד הנערי' הנז' ולעשות מלאכתו על ידם או אין רגיל בכך אלא שלעולם הוא עומד בבטאן ולכן אם הוא רגיל בכך על כל פנים פטור שמעון דתנן בקמא פרק הכונס מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו ואמרינן בגמרא מאי מסרו לרועה לברזיליה דאורחיה דרועה לממסר לברזיליה וכתב הרא"ש הילכך לא הוי כשומר שמסר לשומר לפי שידעו הבעלים שדרך הרועה בכך ואדעתא דהכי מסרו לו כההיא דאמרו כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ואם כן בנדון דידן לא מבעיא לדעת הרמב"ם דסבר פרק רביעי הלכו' שאלה ופקדון שאפילו שאשתו ובניו לא שמרו כדרך השומרים בעל הבית פטור וכתב מגיד משנה דהכי סברי הרמב"ן והרשב"א וכן כתב נמקי יוסף בשם רש"י על ההיא מתניתין דהכונס ועוד כתב הרא"ה וזה לשונו הילכך המפקיד צריך שידקדק למי מפקיד כיון שיכול הנפקד להפקיע ממון חבירו ונפטר ואי לא עיין ודקדק למי מפקיד איהו הוא דאפסיד אנפשיה ובודאי דלכל הני רבוותא אפילו פשעו הנערים של הבאטן בשמירת הבגדים ואין להם לשלם פטור שמעון ומשתעי ראובן טענתיה בהדי הנערים.
2
ג׳אלא אפילו לסברת ר"ת והרא"ש דסברי דלא אמרינן כל המפקיד על דעת אשתו ובניו וכו' אלא לענין דלא הוי פושע כשומר שמסר לשומר אבל מכל מקום אם פשעו הן ואין להם לשלם חייב בעל הבית לשלם מכל מקום בנדון דידן כיון שהנערים לא פשעו אלא באו עליהם ביד רמה כמו שנראה מתוך השאלה שמעון פטור לפי שכשמסרו הבגדים לשמעון על דעת שימסרם לנערים מסרום ולא פשע במסירתם ואפילו לסברת ר"ת והרא"ש אם ידוע בודאי ששמעון הבאטאנירו הנזכר אינו שומר הבגדים מעולם כלל אלא שלעולם מוסר הבגדים ביד שומר אחר פטור שמעון אפילו פשע מי שהפקדון אצלו וזה לשון הגהה מא"ז על לשון הרא"ש בפרק המפקיד אבל היכא שידוע בודאי שהנפקד אין רגיל לשמור פקדון בעצמו אלא בברור שכל פקדון שמפקיד בידו הוא מוסר לשל תחתיו ואין משמרו בעצמו כלל הוה ליה כאלו המפקיד בעצמו מסר פקדונו ביד מי שרגיל הנפקד למסור ונסתלק הנפקד לגמרי ואם פשע מי שהפקדון בידו פטור הנפקד לגמרי.
3
ד׳ואם אין רגיל לצאת מהבטאן אז ודאי אפילו שנאנסו הבגדים צריך אומד הדעת אם הוא היה שם אם היה יכול להציל שאם היה יכול להציל חייב ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם וכן כתב הרמב"ם הלכו' שכירות פרק ג'.
4
ה׳גם מה ששאלת כי הבטאן של שמעון חלוש הקירות והפתח ומכל מקו' לא הניח ביד הנערי' חרב וחני' כמו שעושים באטאנירוש אחרים עם היות שבטאן שלהם יותר חזק בזה נראה לע"ד כי שמירת הדברים הוא נערך לפי הדבר הנשמר יש דבר שצריך שמירה מעולה ויש דבר שאין צריך כמו שכתב הרמב"ם פ' ד' הלכות שאלה ולכן אם בטאן של שמעון קירותיו ודלתותיו הם חתורות אצל גנבה ואבדה חייב שמעון לפרוע הבגדים אפילו נאנסו משום דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס דקיימ' לן חייב אבל אם אינם חתורות אעג"ב שאינם כל כך חזקות כיון ששמר שמירה ראויה אעפ"י שלא עשה כמו שעושה שכנו יהיה פטור כיון שנאנסו הבגדים כי אין לו לשמעון להסתכל אלא למה שחייבתו תורה לא למה שעושה ראובן כי אם הוא עושה לפנים מן השורה שמעון אינו רוצה וכל אלו הענינים מיוסדים על יסוד הגמרא ודברי הפוסקים אלא שאין לי פנאי לכתבם מה שנראה לע"ד נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
