דברי ריבות ק״וDivrei Rivot 106
א׳בפנינו בית דין חתומי מטה בא המעולה ה"ר דוד יצ"ו ונתרעם איך בהיותו בכפר בורלנגאר ליל יום ו' כ"א לחדש אייר השי"ט שבא ר' שלמה ואמר לה"ר דוד הנז' אני בא לתפוש אותך כדי להוליכך לעיר ולמסור אותך ביד הדיין ושאמר לו ה"ר דוד הנז' למען ה' אל תעשה לי הרעה הגדולה הזאת שיש לי כמה מעות מפוזרים ביד התוגרמים שאם כעת איני מקבל אותם אני מפסיד אותם ושאז אמר רבי שלמה לה"ר דוד אל תפחד כי אני אתקן הענין אם תתן לי חמשה פרחים אניח אותך ושאז נתן לו ה"ר דוד החמשה פרחים ושהלך לו לדרכו רבי שלמה הנז' וכשהיה הולך רבי שלמה הנזכר ראה ה"ר דוד שנשאר בפתח ביתו מוחטור אחד ואמר דוד הנז' לרבי שלמה הנז' מה הוא זה שאתה מניח פה אדם מהדיין ושאמר לו רבי שלמה אל תפחד כי זה המוחטור הוא חולה וכאור הבוקר יקום וילך לדרכו ושאמר ה"ר דוד הנזכר לרבי שלמה החמשה פרחי' שאני נותן איני נותנם לך רק בתנאי שאהיה פטור מכל וכל מזה הענין ושאמר רבי שלמה הנז' לקארה מושטפה תראה מה שאומר רבי דוד והשיב אז קארה מושטפה לרבי שלמה הנז' לא תתן לי החמשה פרחים רק שלשה ימים אחר שיהיה רבי דוד הנז' בעיר בטוח מזה הענין ואז אמר ה"ר דוד לרבי שלמה אין לי שום עסק עם קארה מושטפה רק עמך ולך אני נותן החמשה פרחים ולא תתן אותם רק כשאהיה נקי מכל וכל מזה הענין ושלא ישאר פה שום מוחטור ושאמר לו רבי שלמה הנז' לא תירא ולא תפחד משום דבר ונשאר שם מוחטור א' באותו הלילה וכאור הבקר קם המוחטור ואמר לרבי דוד הנז' קום ונלך לעיר כדי להוליכו לעיר ושהמחטור הוליכו לעיר על כרחו וכשהיה בא ה"ר דוד הנז' ברח רבי דוד מיד המוחטור הנז' וכל זה העידו בפנינו ב"ד חתומי מטה רבי יעקב גבאי ורבי יוסי אלפאנדרי בתורת עדות אחר האיום וההגזמות הראויות לעשות בעדים אות באות תיבה בתיבה בלי שום תוספות ומגרעת כלל ולראיה חתמנו שמותינו פה היה זה ביום רביעי י"ח לחדש סיון שנת השי"ט ליצירה פה שאלוניקי והכל שריר ובריר וקיים אברהם סיראלוו. יצחק בכ"ר אדרבי זל"הה. משה אלמושנינו. שמואל טאיטאצאק. יעקב ארזין. דניאל בכמה"ר פרחיא הכהן זלה"ה. שמואל לבית קלעי. שמואל עזרא.
1
ב׳אנחנו החתומים למטה בהיותנו יחד ביום שלישי שבעה עשר יום לחדש סיון באו לפנינו לדין ה"ר דוד וה"ר שלמה ובהיותם לפנינו השני אנשים הנ"ל שלחנו לחלות פני החכם כה"ר יעקב נחמיאש נר"ו יבא וישמע טענות ה"ר שלמה שהוא יחידו ובא החכם הנ"ל ואמר שהוא אינו רוצה לשמוע שום טענה מהם ושהוא מסתלק מאותו הדין אבל שיברר כל אחד מהם חכם אחד שידינו אותם וכן נתפשרו ונתרצו בפנינו ה"ר דוד וה"ר שלמה הנ"ל וקבלו עליהם לדיינים וגזרנים ופשרנים את החכמים השלמים כה"ר שמואל די מדינה וכה"ר מרדכי מטאלון וכה"ר יעקב טאיטאצאק נר"ו ובו ביום הלכו רבי דוד ורבי שלמה הנ"ל לפני הדיינים הנבררים ביניהם ועברו בין השתי כתות הנ"ל דברים והחבר כה"ר שמואל דימידינ' קפץ ונשבע שלא לדון אותם ונסתלק מן הדין וזה העידו בפנינו עדים כשרים וביום מחרתו חזרנו ונתקבצנו ושלחנו לקרוא לרבי שלמה הנ"ל שיבא לדין עם רבי דוד והשיב שאם אין החכם כה"ר יעקב נחמיאש עמהם שאינו רוצה לבוא והחכם הנ"ל כבר נסתלק מיום אתמול מן הדין והשליח בית דין התרה בפני רבי שלמה הנ"ל שאם אינו רוצה לבוא שיקבלו העדיות שלא בפניו. והשיב שיעשו מה שירצו שאינו רוצה לבוא לפניהם ולכן קבלנו העדיות שלא בפניו.
2
ג׳ובפנינו החתומים למטה באו העדים הנמשכים ואחרי האיומים וההגזמות שאימנום וגזרנו עליהם בחומרות התורה שיאמרו האמת ולא יוסיפו ולא יגרע שום דבר מכל מה שהיה ולכן בא ה"ר יהודה באקישו יצ"ו והעיד שבהיותו בבית הסוהר שאמרו לו ה"ר שלמה וה"ר יוסף וה"ר משה רושו שאם יביא לה"ר דוד או לה"ר יעקב סעדיא או לאיז' מעשירי הקהלה שיתנו לו שני פרחים ואחר כך ראה שהיה ה"ר דוד רץ בורח והיה רודף אחריו ה"ר שלמה וקאראגה ושקאראגה היה הולך בלט שלא ללכדו וה"ר שלמה היה רץ ואומ' תפשוהו תפשוהו וחזר פניו נגד קאראגה ואמר לו אם לא תתפוס אותו אלך ואמסור לך לדיין שאתה הנחת אותו אחר כך בא לפנינו ה"ר שבתי דניאל והעיד בכח החומרות הנ"ל שר' שלמה אמר לו שיתן לו שני סולט' זהב שיראה לו לה"ר דוד ובמעט שעה ראה את קאראגה שהיה רץ אחר ה"ר דוד ועמו ה"ר שלמה צועק תפשוהו תפשוהו.
3
ד׳אחר כך בא ה"ר ברוך כהן והעיד שבהיותו בביתו ראה שהיו מוליכי' את ה"ר דוד לפני הדיין ע"י קאראגה ומשרתיו ושקאראגה היה מראה שאין כוונתו לתפשו ושמע ששאל לה"ר שלמ' הנ"ל אם יוליכוהו ואמר שיוליכוהו על כל פנים ושלא יניחוהו בשום צד ואופן בעולם ויען שבאו עדים שהתרו בפניו שאם לא יבא שיקבלו העדיו' שלא בפניו ולא בא על כן נזדקק בקבלת העדיות לדרישת ק"ק עץ חיים יע"א ולהיות בידם לראייה כתבנו וחתמנו שמותינו פה בשאלוניקי יום רביעי שמנה עשר יום לסיון השי"ט וקיים אברהם סיראלוו. יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה דניאל בכמה"ר פרחיה כהן. משה אלמושנינו. יעקב ארזי שמואל טייטסק שמואל לבית קלעי.
4
ה׳לדרישת ק"ק עץ חיים יצ"ו באמר' כדת מה לעשו' באיש שלמה אשר העדיות הנז' את הרשום כתב אמת אשר העידו עליו הוכרחתי לחוות דעי ואענה אף אני חלקי עם היו' הענין ברור כדי שלא להשי' פני השואל ריקם מה שנראה לעניות דעתי הוא כי הוא פשוט יותר מביעתא בכותחא כי האיש שלמה הנזכר מאחר שהעידו מה שהעידו עליו בבית דין נתברר עליו שהוא מוסר ומלשין ולכן חייב כדין מוס' שחייב לפרוע כל מה שיתברר בראיה ברורה שהפסיד לחבירו וכמו שכתב הרמב"ם פרק ח' הלכות חובל ומזיק המוסר ממון חבירו בידי אנס חייב לשלם מן היפה שבנכסיו ואם מת גובין מיורשיו כשאר כל המזיקין בין שהיה האנס כותי בין שהיה ישראל הרי זה המוס' חייב לשלם כל מה שלקח האנס וכו'.
5
ו׳ואם תאמר הני מילי דחייב המוסר כשמסר בלא אונס אלא בעצמו אבל בנדון דידן שמא אנסו שר העיר לשלמה להראות את דוד הנזכר ולכן מסרו י"ל דאי איפשר לצייר כך וזה דמעשים בכל יום כששר העיר רוצה לאיש אחד אינו שואלו כי אם מבני קהלו וכן הוא דינא דמלכותא אבל בנדון דידן דוד הוא מק"ק עץ חיים יצ"ו ושלמה מק"ק בעלי תשובה ומה תפיסת יד יש ביניהם להכריחו השר עליו הוא לא מקהלו ולא קרובו ולא שכנו ולא ערב שלו אלא ודאי רוע לבבו של שלמה הכריחו למסור לדוד ביד האנס שהרי כל בני ק"ק עץ חיים יצ"ו היו שקטים ושאננים ולא היה פוצה פה ומצפצף לאמר לנו תנו לדוד מקהלכם.
6
ז׳ועוד בר מן דין אפילו אנסוהו להראותו לדוד מכל מקום חייב לשלם וזה דמאי דאמרינן דאם אנסוהו להראות והראה דפטור הני מילי כשאנסוהו אונס נפשות אבל כשאנסוהו אונס ממון כנדון דידן שכונתם אינו אלא להוציא ממון לשראפ"ליק ודאי שחייב לשלם אפילו היה הוא עצמו האסור בבית האסורים להיות טרף וכן פסק ה"ר חזקיה בהגהה מיימונית סימן כ' והביא ראיה דהא עדים שחתמו שקר מחמת אונס ממון חשבינן להו רשעים ופסולים להעיד כמו גזלנים אבל מחמת נפשות כשרים וה"ה נמי לענין שלומי דמחמת ממון חייבין לשלם ומחמת נפשות פטור ולזה נראה לע"ד שכיון הרמב"ם ז"ל פרק ח' הלכות חובל ומזיק שכתב הרי שגזר המלך להביא לו יין או תבן ועמד מוסר ואמר יש לפלוני אוצר יין וכו' והלכו ולקחוה חייב לשלם אנסו המלך למוסר הזה עד שיראה לו ממון חבירו שהוא בורח מלפניו והראה לו מפני האונס הרי זה פטור שאם לא יראה לו יכהו או ימיתהו וכו' שנראה לדקדק למה האריך בלשונו לומר שאם לא יראה לו וכו' הרי כבר חלק בין אנסוהו ללא אנסוהו דאם לא אנסוהו חייב לשל' ואם אנסוהו פטור אלא בא לומר דלא מיקרי אונס אלא אונס נפשות דיכהו או ימיתהו אבל אונס ממון לא מיקרי אונס להיות פטור ממה שהפסיד לחבירו כל שכן בנדון דידן דליכא לא אונס ממונא ולא אונס גופא כמו שכבר הוכחתי דפשיטא ופשיטא שחייב לשלם לדוד כל מה שיברר בראיה ברורה שהפסידו מכח מסירתו.
7
ח׳וגדולה מזאת כתב הרמ"ה בהגהה מיימונית סימן ט"ו שאפילו אם היה שדוד מסרו תחלה לשלמה והפסידו סך מעות ובשביל כך מסרו שלמה לדוד כי יחם לבבו על שמסרו והפסידו שלמה לדוד במסירתו יותר ממה שהפסיד דוד לשלמה מכל מקום היה חייב שלמה לשלם לדוד במותר נזק שלם כדתנן שני אנשי' שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם וכמו שהאריך עיין שם כל שכן וקל וחומר בנדון דידן כי דוד במלאכתו היה עסוק לא עשק ולא רצץ לשום אדם דפשיטא ופשיטא שחייב שלמה לשלם לו ממיטב נכסיו כל מה שהפסידו ולכן אם יקבל עליו את הדין ויעשה תשובה הרי טוב נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
8
