דברי ריבות ק״יDivrei Rivot 110
א׳ראובן היה לו חזקת חצר שהיו בו ט' בתים ומכר חצי החזקה לשמעון באחריות באופן שנטל שמעון לחלקו ארבעה בתים ונשארו ביד ראובן ד' בתים והבית הנשאר היה בשותפות של שניהם והשוכר הדר בבית פורע חצי השכירות לראובן וחצי השכירות לשמעון להיותו יודע כי זכות של שניהם משותף ומעורב באותו הבית ובהמשך הזמן רצה שמעון לחלוק הבית לחצאין אחר שנתברר ביניהם כי היה בו דין חלוקה וכשבא לחלוק הבית עמד עליו השוכר הדר בבית ועכב בידו חזר שמעון על ראובן וטען ואמר אתה מכרת לי חצי החזקה באחריות וזה מוחה בידי ואינו מניחני לחלוק הבית העמידני על חזקתי ועשה באופן שנחלוק הבית לחצאין וראובן טוען אעפ"י שקבלתי אחריות עלי לא קבלתי האחריות להצילך מאנס או מאלם שקם עליך ביד רמה לגזול את שלך כי האמת הוא שעמדתי בדין עם השוכר לראות על מה ועל מה היה מעכב או מוחה בענין או איזו טענה היה לו כנגדי ולא היה לו שום טענה וראיה ויצא חייב מבית דין ומעתה אם אתה רוצה לעשות מחיצה באמצע הבית תכופהו או תרצהו לשוכר כי אני איני חייב בכך.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי כי דין זה אין צריך לא עיון ולא פלפול ולא דיוק ולא דקדוק כי אם העתק לשון הספרים ולהביא לשונם המפוזר מחובר והוא כי ראובן עשה לפנים מן השורה במה שעמד בדין עם השוכר כי הדין הוא כי שמעון היה לו לטרוח ולעמוד בדין עם השוכר המערער ואז אם יזכה המערער בדין מחמת ראובן אז היה לו לשמעון לחזור על ראובן אבל מקודם לכן לא וראיה מדאמרי' בבבא קמא פרק קמא אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריו' ואתא ב"ח דראובן וטרף משמעון דינא הוא דאזיל לראובן ומשתעי דינא בהדיה ולא מצי אמר לו לאו בעל דברים דידי את דאמר ליה דמפקת מניה עלי הדר משמע דמה שאמר דינא הוא דאזיל ראובן אינו לומר שחייב בכך לעמוד בדין עם המערער אלא למה שאמר ולא מצי המערער לומר לאו בע"ד דידי את.
2
ג׳וכן משמע מתוך לשון רב אלפס שכתב וזה לשונו ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא ב"ח דראובן וקא טריף ליה מניה ואזל ראובן וקא משתעי דינא בהדיה לא מצי למימר וכו' משמע שראובן הלך לרצונו לא שהדין מחייבו לכך וכן כתב הרב רבינו נסים בכתובות פרק מי שהיה נשוי וזה לשונו דינא הוא וכו' כלומר אי בעי ראובן לאשתעויי דינא בהדיה לא מצי אמר ליה אידך לא בעל דברי' דידי את ומיהו אי לא בעי לא אזיל דאין כח לשמעון לכופו בכך דמצי אמ' ליה אחוי טרפך ואשלם לך ע"כ וכן כתב נמקי יוסף בבתרא פרק חזקת הבתים על ההיא דישראל דזבן חמרא לישראל חבריה וקא אתא כותי ואניס ליה מניה דינא הוא דמפצי ליה וכו' כתב וז"ל אבל אם ישראל אנסו בטענה זו שטוען שהוא שלו אין המוכר חייב לדון עמו עליו שאין כח בישראל לאנוס שום דבר לבא עדים ובלא ראיה וכשיחזור הלוקח על המוכר יאמר לו המוכר אחוי טירפך וכו' ע"כ. וכן נראה מדברי הרמב"ם הלכות מכירה פ' י"ט שכתב נשתמש בה הלוקח כל שהוא אינו יכול לחזור בו אלא עושה דין עם המערערין ואם הוציאה בדין יחזור על המוכר משמע שאינו יכול לחזור למוכר עד שיעמוד בדין עם המערער וכן נרא' מלשון הטור סי' רנ"ו שכתב ראובן שמכר שדה לשמעון ובא בעל חוב להוציאה משמעון אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי וכו' הרי לך ראיה ברורה מכל מה שכתבתי ששמעון חייב לעמוד בדין עם המערער לא ראובן כל שכן דבנדון שלנו כבר הלך ראובן ועמד בדין עם המערער ויצא זכאי דפשיטא שהדין עמו ואינו חייב להשתדל להוציא את השוכר מהבית לפי שנמצא עתה שהשוכר הוא אנס ואלם במה שאינו רוצה לצאת מחצי הבית ואף על פי שראובן מכר באחריות לא קבל אחריו' אונסין וראיה מדאמרינן פרק חזקת הבתים על ההיא דישראל דזבן חמרא לחבריה שכתבתי לעיל אמרינן אמימר אמר אפילו אינו מכיר בה שהיא בת חמורו ואפילו בלא אוכפא נמי לא מחייב לפנויי מאי טעמא מידע ידיע דסתם כותי אנסא וכתב המפרש ולא קבל המוכר אחריות אלא אם יטרפוה בדין ופסקו כל הפוסקים דהלכתא כאמימר. וכן כתב רש"י על ההיא דאחוי טרפך כשיעמדו המערערין ויזכו בדין ויכתוב לך הדיין שטר טורף עלי שבדין טרפוה ממך בשבילי בא ואשלם לך וכן כתבו התוספות בב"ק פ"ק ללישנא קמא דקאמר בגמרא ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור כשמכר שלא אחריות אבל כשמכר המילה:
3
ד׳שלא, מיותרת באחריות יכול לחזור כתבו התוספות עסיקין פירוש עוררין אבל אין לפרש אנסים דאם כן אפילו באחריות משהחזיק בה אמאי יכול לחזור לימא ליה מזלך גרם וכן כתב הרמב"ם הלכות מכירה פ' י"ט וז"ל כל המוכר קרקע וכו' חייב באחריותו כיצד אם הוציא המקח מיד הלוקח מחמת המוכר חוזר הלוקח ונוטל הדמים שנתן מן המוכר שהרי נלקח המקח מחמתו וכו' בד"א כשהוציא המקח מיד הלוקח בב"ד של ישראל אבל אם הכותי הוא שהוציא המקח מן הלוקח בין בדין המלך בין בערכאות שלהם אין המוכר חייב באחריותו ואף על פי שטוען שהמוכר גנבו ממנו והביא עדים כותים על כך אין המוכר חייב כלום שזה אונס הוא ואין המוכר חייב באחריות אונס הרי שאונס אינו בכלל אחריות וכתב מגיד משנה על זה הלשון וזה לשונו ואפילו היה הטורף ישראל אם טרף שלא כדין אינו חייב לו. הרי לך ראיה ברורה מכל מה שכתבתי שאונס אינו נכנס בחיוב האחריות וכן פסקו כל הפוסקים ואין שום חולק על זה אם כן בנדון דידן כיון שנתברר שאין לשוכר לא שום טענה ולא שום ראיה שיזכה בה למחות שלא יחלוק שמעון הבית נמצא שהוא נהוג מנהג אנס ולכך אינו יכול שמעון לחזור על ראובן כל שכן שבר מן דין שאפילו השוכר מודה שחצי בית היא בחזקת שמעון ולכך פרע עד עכשיו חצי השכירות לשמעון אלא שאומר שמקדמת דנא כשהשכיר לו הבית ראובן אמר לו שידור בבית כל הזמן שירצה ולכך אינו רוצה לצאת מהבית אבל אין הכי נמי שחצי החזקה של שמעון וראובן לא קבל אחריות כי אם להעמיד חצי החצר בחזקתו ולסלק מעליו כל מערער וטוען על החזקה מחמתו וכאן אין שום מערער וטוען על החזקה ולכך הדין עם ראובן כל מה שכתבתי הם דברים ברורי' ולא יהיה חולק עליהם לפי מה שאומר לי לבי אני יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
