דברי ריבות ק״טDivrei Rivot 109
א׳ה"ר עזרה קאלדירון יש עתה כמו כ"ו או כ"ה שנים שנפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והניח שני בנים קטנים ואשתו מעוברת ואחר פטירתו ילדה אשתו בן זכר ויגדל הילד והנה הוא בא עתה ושטר כתוב וחתום בידו בשם אביו וז"ל בפנינו עדים חתומי מטה ר' מנחם אמרילייו מדעתו וכו' נתחייב בחוב גמור לתת לפרוע לה"ר עזרה קאלדירון או לבאי כחו או למוציא שטר זה בעדו ובשמו שלשת אלפים וחמש מאות לבנים מכסף כלם יפים וטובים בעד שלשת אלפים וחמש מאות לבנים שחייב לו משארית חשבון אשר לו עמו נפרעים בזה האופן שש מאות לבנים בכל חדש וחדש עד תשלום כל הסך הנז' באופן שבסוף ששה חדשים מראש חדש כסליו הבא ראשון ואילך יהיה פרוע ממנו מכל הסך הנז' בלי שום אחור ועכוב כלל פרעון גמור ושלם עד פרוטה אחרונה הכל באחריות גמורה עליו ועל באי כחו ועל כל נכסיו והאמין רבי מנחם הנזכר לרבי עזרא הנז' נאמנות גמורה על כל מה שיטעון ויאמר שקבל ממנו הכל בקנין גמור מעכשיו ולהוצאותוכו' ונאמנות וכו' ואחריות וכו' ושלא ישמט וכו' ביטול כל מיני מודעי וכו' מסודר וכו' וקנינא וכו' היה זה יום ג' כ"ה לחשון שנת הרצ"ב ליצירה וקיי' גם כן נשבע רבי מנחם הנז' שבועה חמורה כראוי וכו' לקיים כל הנז'. זהו טופס לשון השטר.
1
ב׳ועתה טען הטוען ואמר הנה אבי ז"ל עקר דירתו משאלוניקי קודם שנפטר לבית עולמו ולכן לא גבה חוב זה והרי השטר מוכיח כן דאי לא תימא הכי שטרך בידי מאי בעי ולהיות שאני נשארתי במעי אמי וגם אחי היו קטנים לא הוה ידעינן במילי דאבונא עד עכשיו שמצאתי שטר זה בין שטרותיו והוא בחזקת שאינו פרוע.
2
ג׳השיב רבי מנחם ואמר עם היות שעקר דירתו משאלוניקי מ"מ כבר עמד כאן קצת זמן אפילו אחר זמנו של שטר ואז בזמן ההוא פרעתי וסך מעט מזער מן השטר הנזכר שעדיין נשאר בידי שלא פרעתיו בעת שעקר דירתו אביך משאלוניקי המחני אצל ר' אשטרוק נשיא ז"ל במעמד שלשתן ואמ' לי תנהו ליד ר' אשטרוק הנזכר וכן עשיתי באופן ששטר זה פרוע.
3
ד׳ולהיות שהשתי כיתות הנז' ביררוני ביניהם לדיין על ענין זה לדון ביניהם דין תור' ונשבעו שניהם יחד לקיים עליהם כל מה שאגזור עליהם בדין תורה על ענין זה כמו שנראה מתוך שטר קונפרימישו אשר עשו ביניהם שלא מדעתי ורצוני אלא שחילו פני על זה לכן הוכרחתי להשיב כדי שלא להשיב פני השואלים ריקם.
4
ה׳תשובה להיות ששאלו את פי לדון דין תורה לכן ראוי לברר וללבן כל חלקי הסותר שאפשר לצייר בשטר זה ותחלה אני אומר שכל עוד ששטר זה לא יתקיים בחותמיו נאמן רבי מנחם אמרילייו לומר שהוא פרוע אף על פי שמודה עליו שכתבו שטר זה ואינו מזוייף וטעמא דמלתא משום דקיימא לן מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והטעם לזה כדאמרינן פרק שנים אוחזין האי שטרא חספא בעלמא הוא מאן קא משוי להאי שטרא לוה הא קאמר דפריע וכן אמרינן בכתובות פרק שני כי אתו לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא ופירש רש"י דאי לאו דאע"ג דמודה לוה שכתבו מצי למימר פרעתיו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר והוא נאמן במיגו דאי בעי אמר מזוייף הוא וכן פסק הרמב"ם פרק י"ד הלכות מלוה ולוה שכתב שטר חוב שאינו יכול לקיימו ואמר הלוה אמת שאני כתבתי שטר זה אבל פרעתיו וכו' הואיל ואם רצה אמר לא היו דברים העולם והרי מפיו נתקיים הרי נאמן וישבע היסת ויפטר וכן פסק הטור סימן פ"ב וכתב עוד שם אפילו אי כתבו בו נאמנות אינו מועיל לו כלום.
5
ו׳הרי בנדון דידן אע"ג דאיכא נאמנות בשטר כל זמן שלא יתקיים נאמן רבי מנחם אמארילייו לומר פרוע אבל כיון שנתקיים השטר בחותמיו לא מצי טעין לומר פרעתי וראיה לזה דאמרינן פרק שבועת הדיינים אמר רב פפא האי מאן דאפיק שטרא על חבריה ואמר ליה שטרא פריע הוא אמרינן ליה לאו כל כמינך זיל שלים ואם אמר לישתבע לי אמרינן ליה אשתבע ליה וכן פסק הרמב"ם הלכו' מלוה ולוה פרק י"ד התובע את חבירו לפרוע וטען הלוה שפרע שטר זה או מקצתו ובעל השטר אומר לא פרעת כלום אומרים לו שלם לו טען הלוה ואמר ישבע לי שלא פרעתיו ויטול משביעין אותו וכו' ואחר כך יטול וכן פסק הטור סי' פ"ב וכן פסקו כל הפוסקים כלם וכיון שכן בנדון דידן כיון שנתקיים השטר לא מצי טעין רבי מנחם אמארילייו פרעתי אלא אמרי' ליה זיל שלים ואם היה חי המלוה והוא עצמו היה התובע אעג"ב שהיה טוען ר' מנחם אמארילייו ישבע לי שלא פרעתיו לא הוה משבעי' ליה משום דאיכא נאמנו' בשטר וכמו שכתב הרמב"ם פרק ט"ו הלכות מלוה ולוה התנה המלוה על הלוה שיהיה נאמן בכל עת שיאמר שלא פרעו הרי זה נוטל בלא שבועה אף על פי שטען שפרעו דעל כרחין כי הימניה בלא שבועה הימניה דאי בשבועה לא הוה צריך לנאמנותו וכן פסק הטור סי' פ"ב שכתב אם יש בו נאמנו' אינו נאמן הלוה ואפילו אמר השבע לי אין שומעין לו וגובה בלא שבועה.
6
ז׳אבל השתא שהמלוה מת והיורש הוא התובע אעג"ב דקילא שבועה זו שהרי כתב הטור סי' פ"ב ואם מת המלוה ויורשיו מוציאין השטרות והלוה טוען שהוא פרוע יש אומרים כיון ששבועה זו קילא שהרי אין פותחין בה אם לא שישאל הלוה לפיכך נוטלין היורשין בלא שבועה. ועוד כתב הרמ"ה שאם היה המלוה חשוד על השבועה שנוטל בלא שבועה כיון ששטר מקויים בידו אלא שרבנן הטילו שבועה עליו לא יפסיד בשביל שאינו יכול לישבע והכי מסתברא וכיון דקילא שבועה זו היה לנו לומר דאעג"ב שלא האמין רבי מנחם הנזכר כי אם למלוה היה לנו לומר שישלם ליורשים בלא שבועה מכל מקום כיון שיורש זה בא להוציא ממון מחזקתו אזלינן לחומרא ולא מפקי' ממונא בלא שבועה כיון שלא האמין כי אם למלוה כמו שנראה מתוך לשון השטר שכתב והאמין רבי מנחם הנז' לה"ר עזרה הנז' נאמנות גמורה וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ע"א וז"ל אבל אם לא האמין כי אם את המלוה ולא את היורשים אז צריכי' היורשים לישבע שבועת יורשין שלא פקדנו אבא וכן כתב הרמב"ם פרק י"ז הלכות מלוה ולוה מלוה שמת ובא היורש לתבוע את הלוה בשטר שעליו ואמר פרעתי לאביך והיורש אומר אינו יודע אומרים לו עמוד ושלם אמר ישבע לי הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא פקדנו אבא על ידי אחר ולא אמ' לנו אבא בפיו ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע וגובה:
7
ח׳וכיון דבנדון דידן טוען רבי מנחם אמארילייו ישבע לי רמינן שבועה על יורש זה כלישנא דמתני' פרק כל הנשבעים דתנן רבי יוחנן בן ברוקא אומר אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל ופירש רש"י נשבע שלא מצא שובר על שטר זה ואף על גב דהרמב"ם פסק כתנא קמא דדוקא קטן המוטל בעריסא כשמת מורישו משבעי' ליה אבל כשנולד לאחר מיתת האב לא בעי שבועה ונוטל בלא שבועה וכמו שפירש הרב המגיד עליו שם פרק י"ז הלכות מלוה ולוה מכל מקום אזלי' לחומרא לעניין אפוקי ממונא ועבדינן כרבי מאיר דפסק הלכתא כרבי יוחנן בן ברוקא כמו שכתב בשמו הרב המגיד ורמינן שבועה על התובע הזה אף על פי שנולד אחר שמת אביו וכשנשבע יטול.
8
ט׳ולהיות כי אלו היורשים הם שלשה וכתב הרמב"ם פרק שלישי הלכות שלוחין ושותפים לפיכך יש לנתבע לעכב ולומר לזה או דון עמי בחלקך או הבא הרשאה שהרי ממון שניכם בידי ושניכם בעלי דיני ולמחר יבא אחיך או שותפך ויתבע גם הוא וכן פסק הטור סי' קכ"ב לכן אני אומר דבנדון דידן אם ירצה תובע זה לדון על חלקו ישבע ויטול ואם רוצה לדון על הכל יביא הרשאה מאחיו כיון שאינם בעיר וגם יביא מעשה בית דין ממקום שהם איך נשבעו שלא מצאנו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע כלומ' שלא מצאו שובר כתוב על שטר זה ושלא פקדנו אבא על ידי אחר ששטר זה פרוע ואז יהיה חייב מן הדין ה"ר מנחם אמארילייו הנזכר לשלם כל סך השטר משלם ואינו נאמן לומר פרעתי לא כלו ולא מקצתו.
9
י׳ואם תאמר תינח היכא דליכא שבועה אבל בנדון דידן דאיכא שבועה שנשבע ה"ר מנחם הנזכר לפרוע ודאי אמרינן חזקה דפרע בזמניה מתוך חומרת השבועה ליתא שהרי כתב הה"ר יהודה בן הרא"ש הביאו בית יוסף סימן פ"ב אם היתה השבועה כתובה בשטר עצמו ולא היה כתוב בו שלא יוכל לטעון שפרע והיה אומר שקיים שבועתו ופרע אף על פי שלא היינו יכולים לפסלו מחמת השבועה דשמא פרע מכל מקום צריך לפרוע השטר ועוד כתב כשהשבועה היה בשטר בפני עצמו וכשבא לתבוע שטר החוב הראה הנתבע שטר השבועה קרוע להוכיח שכבר פרע והתובע אומר כי לעשות לו טובה ויתר לו השבועה אבל החוב במקומו עומד והשיב זה ברור שחייב לו המנה מכח השטר הרי דאפי' במקום קריעת שטר השבועה שטר החוב עומד בחזקתו כל שכן בנדון דידן שהכל בשטר אחד ועוד שהרי הוא עצמו הודה שאחר הזמן נשאר אצלו מעט מזער מסך השטר שעדיין לא פרעו אם כן כבר מודה שלא קיים שבועתו כמו שכתוב בשטר אלא שויתר המלוה לו שבועתו באופן שלעולם נשאר השטר בחזקתו וחייב ה"ר מנחם הנז' לשלם.
10
י״אוכי תימא הרי שטר חוב זה הוא ישן נושן שהרי נעשה שנת הרצ"ב ועתה אנו יושבים שנת השכ"ג ויש לחוש אם יש בו צד רמאות כיון שלא תבעוה כל זה הזמן שעבר וכמו שכתב הרא"ש בתשובה וכן אני עושה כשמביאין שטרות ישנים אני חוקר ודורש להוציא הדין לאמיתו אם אני רואה באומדנא דמוכח שהדין מרומה ושקר אני אומר שאין לשום דיין ישראל להשתדל בדין זה. ועוד כתב הרמב"ם הלכות סנהדרין הדיין שבא לפניו דין מרומה וכו' כל אלו הדברים וכיוצא בה אם באו לדיין אסור לחתוך אותו הדין אלא יסלק עצמו ממנו וכו'. וכיון שבנדון הזה ראינו שהתובעים ירדו מנכסיהם והנתבע עם היות שהמקדמת דנא לא היה אמוד בנכסים מכל מקום כבר יש זה כמה עידן ועדנין שהוא אמוד והוא בחזקת עשיר וכיון שכן נראה שיש בנדון הזה איזו צד חשש.
11
י״ביש לומר שלא בשביל היות השטר ישן הוחזק בו צד רמאות שהרי כתוב בטור סי' צ"ח כשהמלו' מוציא שטרות מקויימים כראוי אומרים ללוה שלם אפילו שהא כמה שנים ולא תבעו וכן נראה מלשון הרא"ש שאחר היות השטר ישן אפשר להיות מרומה ואפשר שאינו מרומה ולכן היה חוקר ודורש כמו שכתב אבל בנדון דידן אין כאן צד מרומה כלל שהרי לא עמד בעולם המלוה אחר השטר כי אם ד' או ה' שנים ורובם לא עמד בעיר אלא עקר דירתו והלך לאנדרינופול ואחר כך נפטר לבית עולמו וכיון שנשארו בניו קטנים ומהם שנולדו אחר פטירתו לא ידע במילי דאבוהו ואפילו אחר כמה שנים אין דבר זר שהרי שנינו רבי יוחנן בן ברוקא אומר אפילו נולד הבן אחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל וודאי שנדון כזה אי אפשר להיות בפחות מי"ד שנה הרי ששטר זה ישן נושן ועם כל זה לא בשביל זה מחזקינן ליה לדין מרומה ועוד שאפילו במלוה עצמו כתב הרא"ש בתשובה על מלוה שעבר עליה כמה שני' והגיע לתכלית העוני ולא הוציא שטר זה השיב מה שרצית לפסול השטר מפני שלא הוציאו בחיי אביהם ועוד מפני שבא לתכלית העוני אין זה טענה לפסול שטר גם הריב"ש סימן ת"ד כתב שאר טענות שביניהם כגון מה שטוען שמעון איך שתק ראובן מלתבעו כל הזמן הרב טענות של הבל המה ואפס ותהו ואינם כדאי להוסיף בקיום החוב ולא לגרוע ומה גם עתה בנדון הזה שראיתי כתב מיד איש אמונים רב פעלים דודו של התובע הזה אחי המת בעל השט' שמעיד ומגיד ששטר זה אינו פרוע וכתב שערב פסח שנת הרצ"ה בא מאנקונה וראה שטר זה ואמר לאחיו המת למה אינו פורע ה"ר מנחם הנז' שטר זה והשיב שלא היה לו נכסים לפרוע ובעבור דודתו הזקנה לא היו מכריחים אותו על כרחו שיפרע ואז בזמן ההוא עקר דירתו הנפטר משאלוניקי וגם אני אחר זמן מה באתי אחריו לאנדרינופול באופן שנשאר החוב עד היום זהו עקר דבריו של האיש הזה ועוד הוסיף כהנה וכהנה ולפי הנשמע מהאיש הזה עולה לא נמצא בשפתיו מעולם הרי שמעיד ששמע מהנפטר אחר שלש שנים שעבר זמן השטר שלא היה פרוע ואעפ"י שהוא קרוב ואין ראוי להעיד מ"מ מהני ומעלי להפיץ ולהדיח איזה צד חשש ספק שהרי אפילו היה אומר שהיה פרוע השטר לא היה מחליש השטר וכמו שכתב הרשב"א בתשובותיו סי' אלף שע"ח על יתומים קטנים שהניח להם אביהם שטרי חוב על אחרים והם טוענים פרענו ואלמנת אביהם אומרת אמת הוא שפרעו השיב שאינה נאמנת והשטר עומד בחזקתו כל שכן בנדון דידן שהקרוב הזה מחזיק השטר והוא בר סמכא באופן דידים מוכיחות שאין בנדון הזה שום צד חשש רמאות אלא אומדנא דמוכח הוא שלהיותם קטנים ולא עמדו בעיר עבר כל הזמן הרב שעבר והרי השטר עומד בחזקתו ושורת הדין נותן שיפרע רבי מנחם הנזכר עם התנאים שכתבתי שיביא הרשאה מאחיו וגם מעשה בית דין שנשבעו שבועתם המוטלת עליהם.
12
י״גכל מה שכתבתי הוא לפי מה שהיה מחייב דין תורה בבחינת טענת התובע והנתבע אבל אחרי חקרי ודרשי ענין זה היטב היטב מצאתי שנעשה שטר אחר בין המלוה והלוה הנזכר מזה הממון קודם ט"ו יום מהזמן הכתוב בשטר זה שהיה מתחייב רבי מנחם אמרילייו להשתדל בכל עוז לגבות זה המעות שהיו חייבים לו אנשי העיר שנתנו להם בהקפה ונתחייב רבי מנחם הנזכר לגבותו שהיו ו' אלף אשפורש וליתן לו לנפטר חלקו שהם ג' אלף ות"ק אשפ' ומצינו שהנפטר לא המתין לראות איך יפול דבר אלא תוך ט"ו יום זקפ' על ה"ר מנחם הנז' במלוה הג' אלף ות"ק אשפ' ולא לזמן ארוך אלא ת"ר אשפ' בכל חדש וחדש ועוד נוסף על זה בשבועה כל אלו הדברים מורים ואומדנא דמוכח הוא שהמלוה הזה היה רדוף ולהוט אחר ממון זה וכיון שהיה רדוף כל כך אחריו דבר קשה להולמו הוא שעבר חדש אחר חדש ולא פרע ועוד יש בחינה אחרת שה"ר מנחם הנז' הכרנו בו שהוא נושא ונותן באמונה ושונא גזל בעולה. ועוד יש בחינה אחרת שמצאנו ראינו מעשים בכל יום שפורעים השטרות ואינם מקפידים להוציאם מיד המלוה לכן מכל אלו האומדנת אמרתי שעם היות שהדין הכולל נותן ונוטה לצד התובע בפרטיות הנדון הזה הדין נותן שלא נאמר יקוב הדין את ההר אלא לבצוע וכמו שכתב בהגהה מיימונית צריכים הדיינים להתרחק בכל יכלתם שלא יקבלו עליהם דין תורה ולכן אמרתי גזרתי שיפרע ה"ר מנחם הנזכר לתובע הנז' שנים אלפים לבנים מיד ולא יותר ויחזיר התובע לה"ר מנחם הנז' שטרו ויקרענו קרע בית דין וזהו משפט של שלום ועל זה נאמר אמת ומשפט שלום שפטו וכו' וגם האנשים האלו הנזכר' איש על מקומו יבא בשלום זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
13
