דברי ריבות קכ״זDivrei Rivot 127
א׳שאלה רחל היתה נשואה לשמעון וילדה בן ובהמשך הזמן מת שמעון וחזרה רחל עם בנה אל בית אביה ראובן כנעוריה אח"כ בהמשך הזמן רצה ראובן להשיא את בתו רחל וכדי להשיאה עם איש הגון נתן לה ראובן מנכסיו סך כך על מה שתפסה והביאה רחל מבית בעלה והמתנה שנתן לה אביה היתה על מנת להחזיר שאם תמות רחל בין בחיי הבעל בין אחר מותו באופן שיחזרו נכסים ליורשיה שיקח ראובן אביה מה שנתן לה שעל תנאי כך נתן לה מה שנתן כיון שראתה רחל החסד שעש' עמה אביה כתבה שטר מתנה מכל נכסיה לאביה חוץ משני אלפים לבנים שירש בנה הנזכר אבל כל שאר נכסיה הן מה שנתן לה אביה בנשואין השניים הן מה שהיה לה שהביא' מבית בעלה הן כל מה שימצא לה בעת פטירתה הכל נתנה מעכשיו במתנה לאביה חוץ מב' אלפים לבנים שיוריש בנה אח"כ בהמשך הזמן נתאלמנה רחל מבעלה השני בלא בנים וחזרה לבית אביה עם בנה וגבתה כתובת' מנכסי בעלה השני אח"כ בהמשך הזמן מתה רחל וקדם בנה של רחל הנז' ותפס נכסי אמה בא ראובן זקנו ואמר כי תפישתו לא מהני דנכסים בחזקתיה מכח שטר המתנה שכתבה לו בתו ואין לבנה כי אם ב' אלפים לבנים כמו שכתוב בשטר המתנה.
1
ב׳תשובה כלל גדול יש לנו כדרך שנקנה המקח כך נקנית המתנה וכן כתב הרמב"ם פרק ג' הלכות זכיה ומתנה הנותן מתנה לחבירו אין המקבל זוכה בה אלא באחד מן הדרכים שהקונה זוכה בהן במקחו וכו' וכיון שכן קיימא לן שכמו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בין במכר בין במתנה וכמו שכתב הרמב"ם הלכות מכירה פרק כ"ב וכל הפוסקים כן גם כן אין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו של מקנ' מפני שהוא כדבר שלא בא לעולם וכן כתב הרמב"ם פרק הנז' דבר שאינו ברשותו של מקנ' אינו מקנ' והרי הוא כדבר שלא בא לעולם כיצד מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מן הים לא קנה כלום וכן הדין במתנה שהנותן במתנה דבר שאינו ברשותו לא קנה מקבל המתנה וכן מצינו שהרמב"ם כתב מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי נתון לך לא קנה כלום הרי שהשוה מכר למתנה ועוד כתב הלכות מכירה פ' כ"ב מי שנתן קרקע מתנה לחבירו ונתן לו על גבה מאה דינרין אם היו הדינרין מצויין ברשותו כיון שזכה בשדי זכ' בדינרין ואם אין לו דינרין אין מחייבין את הנותן ליתן והוא הדין לשאר המטלטלין שמקנה אותם על קרקע אם אינם ברשות המוכר או הנותן לא קנה שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו וכתב הרב המגיד שראיה לדבר ממאי דאיבעיא לן בקדושין פרק קמא על מתני' דנכסים שאין להם אחריו' נקנים עם נכסים שיש להם אחריו' איבעיא להו בעינן צבורין או לא ואם איתא דאפילו אינו בעין קנה מאי קא מבעיא ליה פשיטא דלא בעינן צבורין אלא ודאי לא קנה כשאינן בעין וכן כתב הרשב"א דאי ליתנהו בעין לא קנה הרי שבין במכר בין במתנה בעינן שיהי' ברשותו של מוכר או של נותן וכיון שכן.
2
ג׳בנדון דידן אם שטר המתנ' עשוי כדין וכשורה פשיטא ופשיטא שזכה ראובן בין במה שנתן הוא לבת' על תנאי בין במה שהי' לה ברשותה מנכסיה בשעת המתנ' ואפילו תפש היתו' אין בתפישתו כלום ומפקינן ליה מיני' וכן כתב הרשב"א בשאלותיו סי' אלף ש"י על ענין שרה שנתנ' במתנ' כל נכסי' לבנותי' והי' לה בן ומת' ותפשו בנותי' כל מה שהי' לה וטען בנ' היורש כי נכסים בחזקת יורש קיימי ואין בתפיסתן כלום כי אין תפיס' לאחר מיתה והשיב הוא ז"ל דתפיסתן תפיס' מעליתא היא לפי שאין הנכסים שנתנ' בחזקת היורש אלא בחזקת מקבל המתנ' ואלו מכרן מקבל המתנ' אפילו בחייה מכורין משתמו' היא כדתנן פרק יש דף קל"ו ע"א הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו מכרן הבן אין ללוקח בהם כלו' עד שימו' האב ולא אמרו תפיס' דלאחר מיתה לאו כלום היא אלא לגבי שעבוד וטעמא דמילתא דמיד שמת האב הוו להו מטלטלי דיתמי ופקעי שעבודא דב"ח מנייהו דמטלטלי דיתמי לא משעבדי לבעל חוב אבל מטלטלי דמתנ' לאו מטלטלי דיתמי נינהו אלא דמקבל מתנה ואף אם קדם יתום ותפסינהו מפקינן מניה.
3
ד׳אף בנדון דידן אף אם תפס היתום מפקינן ליה מניה מה שהיה לה ברשות' בשעת המתנה משום דקנה מקבל המתנ' אבל מה שלא היה לה ברשות' בשעת המתנ' כגון התוספ' שגבת' מבעל' הב' לא קנה מקבל המתנה משום דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשות והוי התוספת בכל מקום שהוא בחזקת הבן היורש כ"ש בנדון דידן שתפס דמהנייא ליה תפיסה.
4
ה׳ואף אם נאמר שכתב' שטר המתנ' אחר חתימת הכתוב' וכבר זכתה היא בשטר כתובה וכשכתב' בשטר המתנ' כל נכסי לך שטר כתוב' בכלל דהכי קיימא לן בפרק מי שמת דשטרי איקרי נכסי וכן פסק הרא"ש בתשובותיו כלל ע"ו והרשב"א סימן אלף ש"י מכל מקום לא זכה מקבל המתנ' ולא עוד אלא שאפילו בחלק הנדונייא לא היה זוכה מקבל המתנה לפי שכבר אינה ברשות' ואין לה כי אם שעבודא דכתוב' ולא קני מקבל המתנה כי אם בכתיב' ומסירה דקיימא לן אין אותיות נקנות אלא בכתיב' ומסיר' ואפילו מסרה רחל הנז' שטר הכתוב' לאבי' ראובן לא קנה אם לא כתבה לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה כן פסק הרמב"ם הלכות מכיר' פרק ו' וכל הפוסקים.
5
ו׳ואף אם נאמר שכתבה רחל שטר המתנ' בלשון אגב כלומר שהקנת' לאבי' כל נכסי' אגב ארבע אמות קרקע דהשתא לא בעינן כתיבה ומסירה וכן פסק הרמב"ם פרק ששי הלכות מכירה וזה לשונו המקנה לחבירו קרקע כל שהוא והקנה לו על גבה שטר חוב הרי זה קנה השטר בכל מקום שהוא בלא כתיב' ובלא מסירה מכל מקום בנדון דידן כיון שתפיש הבן לא מפקינן מיניה והטעם שרבים חלקו על הרמב"ם בזה שר"ח כתב שאינו עומד אגב כי אם במקום מסירה לבד אבל מ"מ בעי למיכתב קני לך איהו וכו' וכן פסק הרא"ש וכן הטור סימן ס"ו כתב דשטר אינו נקנה באגב ואפי' לרב אלפס דסבר דשטר נקנה באגב פי' הרא"ש שלפחות צריך לומר על פה קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן נכסי מיד בנה היורש עם היות שאפשר לדקדק בנידון הזה דקדוקים רבים להיות שאין השטרות בידי קצרתי ולא הארכתי וכתבתי מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי נאם יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
6
