דברי ריבות ט״וDivrei Rivot 15
א׳להיות כי ה"ר שלמה בן בנבנשת שלח לאחיו ה"ר משה וידאל לגבות החובות במחוז בלחיאה ובתוך החובות היה לו חוב אחד בכפר שנקרא דרידוב שהיה חייב לו גוי אחד יותר מי' אלפים לבנים ואחיו ר' שלמה הנז' היה ממתין לו שיבא והמתין לו חדש ימים ולא בא ונתעצב על אחיו והלך לבקשו עד דרידוב הכפר הנז' לאותו הגוי שהיה חייב לו העשרה אלפים לבנים ושאל לו בעד אחיו אמר לו הגוי כבר פרעתי לאחיך והלך לו ותפש רבי שלמה הנז' מהגוי הנז' והוליכו לפני מלך בלחיאה ואמר לו אתה אמרת שבא ה"ר משה אחי לביתך ופרעת לו והלך לו א"כ היכן הוא שלא מצאתיו וגזר המלך על הגוי שיבקשהו וקרוב לחדש ימים חזר הגוי ואמר למלך שחלם שהיה ה"ר משה וידאל הנז' מושלך תוך בור של מים בבוקרישטי ואז נמצא שם ג' יהודים ר' שמואל אישטרילגה ורבי אברהם ורבי חביב אמאטו וכששמעו הדבר הלכו שם היהודים הנז' תכף לבור שהיה ה"ר משה מושלך שם וראו סימן דריכת העגלה מבית הגוי של כפר דרידוב הנז' עד הבור שה"ר משה היה מושלך ובמותב תלתא כחדא הוינא אנחנא דייני דחתימין לתתא כדאתו קדמנא היהודים הנזכרים ועמדו והעידו בתורת עדות בואם לא יגיד וקבלו עליהם כל חומרות שבעולם ואמרו אמת הוא שכל אחד ממנו נמצא בבוקרישטי בשע' שהוציאו לר' משה וידאל הנז' מן הבור של מים תוך שק אחד שרוי במים והוציאוהו לחוץ בפני וראיתיו בעיני יפה ומיד כשראיתי פרצוף פניו מיד הכרתיו הטיב ע"ט סמנים מובהקין לידועים שהיו לו בפניו מחמת הוירואילאש שהיו לו מזמן נערותו גומות גומות בפניו כמות שהיו לו בחיים חייתו גם הכרתיו בזקנו ובחוטמו בעיניו ובשפתיו ובכל איבריו שהיו שלמים ידעתיו והכרתיו יפה בלי שום ספק כלל וראיתי מאחרי אזנו שהיה לו מכה אחרת לצד ימין ומכה אחרת לצד שמאל על הלחי שמגעת עד פיו ולא היה נחבל בפנים כלל ובתוך השק ראיתי מעט זבל כך העידו כל אחד וא' מהשלשה היהודי כלל ובתוך השק ראיתי מעט זבל כך העידו כל אחד וא' מהשלשה היהודי יום ששי שבעה ימים לחדש תשרי משנת ה' ש"ך ליצירה פה ניקופולי והכל שריר ובריר וקיים.
1
ב׳תשובה להיות השואל נחוץ כי הרץ נחפז ללכת לא אאריך בדברים כי אם ראשי פרקים וריש מילין וזה כי לפום ריהטא נראה כי הוא דבר ברור מביעתא בכותח' דאשת ה"ר משה וידאל הנהרג מותרת לשוק להנשא והטעם דתנן ביבמות פ' בתרא אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם וכו' וגרסי' בגמרא תנו רבנן פדחת ולא פרצוף פנים פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין עד שיהיו שניהם עם החוטם. ועוד תנן התם אין מעידין עד שלשה ימים ופירש רש"י אם ראוהו בתוך שלשה ימים למיתתו מעידין עליו אבל אם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים חיישינן שמא נשתנו מראית פניו ואין זה שהם סבורים וגרסי' בגמרא ההוא גברא דטבע בכרמי ואסקוהו אביהדיא לבתר תלתא יומין ואנסבי רב דימי מנהרדעא לדביתהו ותו ההוא גברא דאטבע בדגלת ואסקוה אגישרא דסבישתנא ואנסבוה רבא לדביתהו אפומא דשושביני לבתר חמשה יומי וקשיא ליה מתניתין דקתני אין מעידין אלא עד שלשה ימים ומשני שאני מיא דצמתי ופי' רש"י צומתין צורת הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות.
2
ג׳הרי דאע"ג דביבשה אין מעידין עליו אחר שלשה ימים מכל מקום במים מעידין אפי' אחר כמה ימים וכן כתב נמקי יוסף דחמשה ימים דקאמר בגמרא לאו דוקא אלא הוא הדין אפילו לזמן מרובה כל שהוא במים אינו משתנה מן הסתם ובירושלמי עשה מעשה לאחד שבעה עשר יום והכא בגמרא מעשה שהיה כך היה וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב הלכות גרושין פרק י"ג טבע בים והשליכו הים ליבשה אפילו אחר כמה ימים אם הכירו פניו וחוטמו מעידים עליו שאינו משתנה במים וכו' וכן פסק הטור סימן י"ז וז"ל אבל אם היה במים אפילו שהה שם כמה ימים מעידים עליו שהמים מעמידים אותו שלא ישתנה צורתו.
3
ד׳וכיון שכן בנדון דידן עם היות שה"ר משה וידאל הנהרג נראה מתוך דברי השאלה שעברו כמה וכמה ימים אחר שנהרג בזמן שמצאוהו והוציאוהו מן הבור מכל מקום עדות שהעידו עליו שהכירוהו ודאי מהני ומעלי ואשתו מותרת להנשא לשוק וזה דלא מבעיא לסברת ר"ת שכתבו התוס' שם והרא"ש והמרדכי שכתב דמאי דקאמר במתניתין דאין מעידין אלא עד שלשה ימים מיירי על אותו שאין לו פרצוף פני' עם החוטם אבל היכא דאית ליה שפתים וסנטר מעידים עליו אפילו אחר כמה ימים אם מכירין אותו דלסברתו ודאי בנדון דידן מותרת לינשא שהרי העידו העדים שלא היה נחבל בפנים כלל והכירוהו היטב אם כן אפילו היה ביבשה ועברו עליו כמה ימים מעידין עליו אלא אפילו לסברת שאר הפוסקים דפליגי עליה דרבינו תם והם הרשב"א והרא"ה והריטב"א ז"ל דסברו דמתניתין דקאמר אין מעידין אלא עד שלשה ימים סתמא קתני ואפילו כל הגוף שלם מכל מקום כיון דבנדון דידן היה שרוי במים כמו שהעידו העדי' שהיה מושלך בתוך בור של מים והוציאוהו מן הבור בתוך שק אחד שרוי במים ומיא צמתי כמו שכבר כתבתי ודאי שעדות העדים מהני ומעלי אפילו עברו עליו כמה ימים כמו שכבר כתבתי. אבל מה שראוי לדקדק בנדון דידן הוא דאפי' לסברת ר"ת כיון דבנדון דידן העידו העדים שהיו לו לר' משה הנהרג שתי מכות לאחורי אזניו אחד לצד ימין ואחת לצד שמאל איכא למימר דלא מהני ולא מעלי סהדותייהו והטעם דאמרינן בגמ' דמיא מרזו מכה ופירש רש"י מרזו מכבידין הכאב ונופח וכן כתב הטור סימן י"ז וז"ל אבל אם היה במים אפי' שהה שם כמה ימים מעידים עליו שהמים מעמידים אותו שלא ישתנה צורתו והוא שראוהו מיד אחר עלייתו מן המים וגם שאין בו מכה אבל יש בו מכה או שלא ראוהו מיד בעלייתו מן המים משתנה אם כן בנדון דידן נהי דראוהו העדים מיד כשעלוהו מן המים מכל מקום כיון שהיה לו מכה אמרינן דנפוח ונשתנה צורתו מחמת היותו שרוי במים וקרוב הדבר לומר שכיון שהיה לו מכה והיה מושלך במים גרוע כל כך דאפילו תוך שלשה ימים אין מעידין עליו, שהרי כשהוציאוהו מן המים אם שהה אחר כך ביבשה ולא ראוהו מיד בעלייתו מן המים אין מעידין עליו אפילו תוך שלשה ימים להריגתו כמו שכתב הרמב"ן והרשב"א הביאו מגיד משנה פרק י"ג הלכו' גרושין והטעם דכיון שעמד במי' ואשתהי מתפח תפח ואינו ניכר הרי שהמים הם סבה לשלא יעידו עליו בתוך שלשה ימים אף בנדון דידן כיון דמיא מרזו ובא לידי נפיחה כיון שהיה לו מכה אפי' בתוך שלשה ימים לא היו יכולין להעיד עליו כל שכן בנדון דידן דאיכא כמה יומי כנראה מתוך הענין דלא מהני סהדותייהו ולדברי הרשב"א והרא"ה והריטב"א דסברי דמכל מקום אחר שלשה ימים אפילו כל הגוף שלם אין מעידין בנדון דידן מאן נימא לן דקודם שהשליכוהו לבור בתוך המי' לא עמד ביבשה יותר משלשה ימים דהשתא לא מהני שום סהדותא עליה שכבר נשתנה צורתו.
4
ה׳ויש לומר שכתב המרדכי דלסברת ר"ת דמוקי מתניתין בדאיכא מכה י"ל דמיא דוחה מקום המכה היינו מקום שנחתכו רגליו אבל פרצוף אינה מתקלקלת במים אעג"ב דאיכא מכה, הרי דלר"ת אעג"ב דאיכא מכה בפרצוף אינה מתקלקלת במים.
5
ו׳ועוד נראה לע"ד לתרץ דמאי דקאמר בגמרא והא אמרת מיא מרזו מכה ומשני הני מילי היכא דאיכא מכה אבל היכא דליכא מכה מיצמת צמית פי' רש"י היכא דאיכא מכה מקום המכה ונראה לע"ד שכונת רש"י בזה ללמדנו שאינו ר"ל היכא דאיכא מכה כשיש באדם המת מכה מרזו מיא דלא מסתבר אם יהיה לו מכה בשוקו או בגבו שלא יעידו על צורתו אלא ר"ל היכא דאיכא מכה מקום המכה כלומר מקום המכה מרזו מיא ונופח אבל במקום שאין בו מכה מיצמת צמית. וכיון שכן שנדון דידן כבר העידו העדי' שלא היה נחבל בפני' כלל אעג"ב שהיה לו מכה מאחורי אזנו פרצוף פניו וחוטמו ופדחתו מיצמת צמית ויכולין להעיד עליו אפילו אחר כמה ימים.
6
ז׳ולחששא השנית נראה לע"ד דמצינו פלוגתא דרבוותא כשמצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעו' עין ואין יודעין מתי נהרג אם תולין אותו שנהרג בתוך שלשה או אחר שלשה כמו שכתב נמקי יוסף והרב המגיד פ' הנז' ונראה דעד כאן לא מפלגי אלא כשמצאוהו ביבשה במקום דאיכא רעותא דאיכא למימר כאן נמצא וכאן היה זה כמה יותר מג' ימים אבל בנדון דידן כולי עלמא מודו דלא חיישינן שלא הושלך לבור עד שעברו עליו שלשה ימים דאדרבה נאמר כאן נמצא בתוך הבור וכאן היה משעה שנהרג. ועוד דאנן סהדי ואומדנא דמוכח הוא שהרוצח מיד כשהרגו בקש והשתדל להטמינו ומיד השליכו לבור ותו דבנדון דידן איכא תרי ספיקי ספק אם הלכה כר"ת דמעידין אפילו אחר כמה ימים ואת"ל דלית הלכתא כותיה ספק שמא השליכוהו לבור תוך שלשה ימי' וזה הספק ספקא מתהפך ספך אם השליכוהו תוך שלשה או אחר שלשה ואת"ל אחר שלשה שמא הלכה כר"ת דסבר דמעידין אפילו אחר כמה ימים וכן פסק הטור סימן י"ז. סוף דבר בהא סלקינן ונחתינן דאשת רבי משה וידל הנהרג מותרת לינשא לשוק על פי העדות שנתקבל בבית דין זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי.
7
