דברי ריבות קנ״אDivrei Rivot 151
א׳שאלה דינה נתאלמנ' מבעל' הראשון ואחר כך נשאת לשמעון והתנו ביניהם תנאים כמו שכתוב בשטר הכתובה שנתחייב שמעון להשיב ליורשי אשתו מחצי' הנדוניא אם תמות היא בלא זרע וכו' עוד כתבו שאם תתן ותניח וכו' שיהי' הכל בטל ומבוטל וכו' עוד כתבו ולגמור ולקיים כל התנאים הנז' נטל שמעון הנז' קנין גמור ונשבע שבועה חמור' וכו' ואחר כך בהמשך הזמן נפטר' דינא הנז' וחיי לרבנן ולכל ישראל שבקת וזרע אין לה וצותה מחמת מיתה לבעל' שהשבון כתובתה יתנהו ליתומ' אחת קרובת' רק שיתן ממנו לאחי' היורש עשר' זהובים ועתה היתומה הנז' טוענת לשמעון שיקיים צוואת אשתו כי דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו וזכת' בנכסים ההם והאח היורש טוען נגד שמעון שיקיים שבועתו אשר נשבע כבר זה כמה כאשר כתוב בשטר הכתובה הודיענו דרך זו נלך.
1
ב׳תשובה נרא' לעניות דעתי שהדין עם האח היורש שאין כח ביד האש' לבטל תנאי ההשבון הכתוב בשטר הכתוב' וכמו שכתב הירושלמי הביאו רב אלפס בהלכות פרק הכותב א"ר יוסי אלין דכתבין לנשיהן אי מיתא בלא בני כל מאי דיליה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים ולא מיבעיא היכא דהאש' נשא אביה ונתן לה נדוניא דפשיטא דתנאי זה קיים הן לפי התקנ' שתקנו בטוליטול' וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ה שאין ביד האשה לשנות כלל לתתו לא לבעל' ולא לאחר ואם נתנה אותו אין מתנת' כלום אלא הראוי לירש ירש הן לפי הדין שכיון שנתן לה אביה הנדוניא והתנ' כך הוי כמתנ' על מנת להחזיר וכמו שכתב הר"ן שם בכתובות טעם זה וכיון שלא נתן לה אביה הנדוניא אלא על תנאי דתהדר לבי נשא תנאו קיים ואין כח ביד האשה לתת ולשנות דבר מאשר התנה אביה אלא אפילו לאש' אלמנה שזכתה בנכסים מכתובת בעל' הראשון או מצא' מציא' או נפלו לה בירוש' ונשאת לבעלה השני וכתב תנאי זה כנדון דידן תנאי זה קיים ואין שום כח ביד האש' לתת דבר מההשבון לא לבעל' ולא לאחר ואם נתנה אין במתנת' כלום אלא הראוי לירש ירש הן לפי התקנה הן לפי הדין.
2
ג׳לפי התקנ' שהרי כתב הרא"ש שם בתשובותיו שכונת התקנ' היתה שלא תסוב הנחל' מקרובי האש' לבטל לכך תקנו שהחצי מהנחל' תשאר ביד יורשיה ועקרו נחלה מן הבעל הראוי לירש מן התור' ונתנוהו ליורשיה אחרי מות האשה אבל בחייה לא השליטוה בחצי הנכסים ליתנם לכל מי שתרצה וכו' ועוד כתב הילכך מכירתה ונתינתה בחיי בעלה אינו כלום אלא הכל כמו שמפורש בתקנה הראוי לירש ירש וכו' וודאי שטעם שלא תסוב נחלה מקרובי האשה לבעל וכו' שייך גם כן באשה אלמנה שנשאת לאיש שאם אלמנה זו תוכל למכור ולתת תסוב הנחלה מיורשיה לאיש אחר וממטה למטה ועוד שמתוך הויכוח שהיה לו להר"אש ז"ל עם הה"ר ישראל ז"ל על הבנת לשון התקנה שהה"ר ישראל סבר שמלשון התקנ' נראה שהאשה יכולה ליתן נחלה למי שתרצה כמו שכתוב שם מתוך ויכוחם נראה שהתקנה היתה גם על אשה אלמנה המכנסת שום לבעלה כנדון דידן וזה שהטע' שנתן לסברתו הה"ר ישראל הוא כי הדעת נוטה לכך כי רחל שהיו לה נכסים קודם שנשא' שזכתה בהן מכתובת בעל אחר או שמצאה מציא' או שנפלו לה בירושה ובאה התורה והפקיעה ממנה [טובת הנאה] שהיה לה בנכסים שתניחם למי שתרצה וזכת' בהן הבעל וחזרה התקנ' והפקיעה חצי אותו זכו' והניחה אותה ביד הענייה בעלת הנכסי' שיהיה לה טובת הנאה בהם כי שמא יהיה לה אם לענייה ויהיה לה יורש רחוק מאד שלא ראתה מעולם ומה הועילו בתקנה שתשאר אמה תסבב על הפתחים והנכסים איש נכרי יאכלם והלא הדעת מכרעת שהמתקנים לבעלת הנכסים תקנו ולא לזרים הרי לך ראיה ברורה שענין התקנה כשנתקנה גם בנדון דידן נתקנה ולכך היה מכריח ה"ר ישראל הבנת לשון התקנה מתוך הסברא דסברא זו לא שייכא אלא בנדון כי האי וגם הרא"ש השיב לו ואמר תמה אני היאך נכנסה סברא זו בלבך שהניחו רוב נשים שנשאו' בתולות ונותנין אביה ואמה מוהר ומתן וכו' ותקנו בשביל דבר שאינו מצוי אשה שמצאה מציאה או ירשה או זכתה מכתובת בעלה ולעשות לה טובות הנאה שתניחם למי שתרצה ועוד אם באו לעשות טובת הנאה לענייה זו בעלת הנכסים א"כ ישליטוה בחייה על הנכסים לעשות בהן מה שתרצה וזו תהיה לה טובת הנאה שלמה הנאה הנראית לעיני' יותר מאחרי מותה כשהיא בקבר וכו' והכלל העולה מדבריו שכונת מתקני התקנה לא היתה להנאת אשה זו אלא כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה וכענין כתובת בנין דכרין כמו שכתב הוא שם ולכן לא נתנו דבריה' לשיעורין הרי לך מתוך ויכוח זה איך אלמנה זו דנדון דידן אין במתנת' כלום לפי התקנה כמו שכתב הרא"ש דקיימא לן כוותיה וכמו שהכריח הוא סברתי בתשובותיו.
3
ד׳ואף על גב שכתב הה"ר שלמה בר צמח הביאו הה"ר יוסף קארו אבן העזר סימן קי"ח וז"ל מקומות שיש להם תקנה שאם תמות האשה בחיי בעלה יחזיר מקצת הכתובה ליורשי' אם אותו מקצת רצתה האשה למוחלו לבעלה והוציא הבעל שטר מחילה מזה היא קיימת דכל טצדקי שאנו יכולים לעשות להעמיד נחלה במקומ' אנו עושים הרי שנראה שיש כח ביד האשה לעשות מה שתרצה.
4
ה׳יש לומר דעד כאן לא קאמר הכי אלא כדי לקיים נחלה דאורייתא שהבעל יורש את אשתו אבל בנדון דידן דמתנתה מבטלת נחלת דאוריתא הן מיורשיה ממשפחת בית אביה הן מבעלה ולכן אין במתנת' כלום אלא היורש ירש מכח התקנה.
5
ו׳וגם לפי הדין זכה היורש דתנן בכתובות פרק הכותב כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחיי' ובמותי' אינו אוכל פירות בחייה ואם תיבת ואם כפולה במקור מתה אינו יורשה ואוקימנא למתניתין בכותב לה ועודה ארוסה ולכך מועיל וכדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה פירוש כלומר שעכשיו בשעה שמסתלק ממנה אינו ראוי ליורשה בירושת הבעל קודם נישואין אדם מתנה עליה שלא יירשנה אבל אחר שנשאה תנאו בטל ויירשנה וכן פסק הרמב"ם פרק כ"ג הלכו' אישות וכיון שכן נמצא שתנאי זה שכתב הירושלמי אלין דכתבין לנשיהן אי מיתה בלא בני כל מאי דיליה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים לא משכחת לה אלא בכותב לה ועודה ארוסה ומאותה שעה נסתלק הבעל מחלק ירושתו ובאותה שעה מסרה האשה ליד בעלה נכסיה על תנאי שיזכה בהן יורשה אחר מותה נמצא שמאותה שעה זכה היורש ואין כח ביד האשה לבטל תנאה ולתת הנכסים לאחר לפי שכבר יצאו מרשות' ונכנסו ליד בעלה על תנאי שיזכה בנכסים ההם יורשה וכן פסק הרמב"ם הלכות זכייה ומתנ' פרק ד' שכתב המזכה לחבירו מתנה על ידי אחר כיון שהחזיק בה אחר כגון שמשך המטלטלין או הגיע שטר הקרקע לידו או החזיק בקרקע זכה חבירו אף על פי שלא הגיע המתנה לידו ואין הנותן יכול לחזור בו אף כאן בנדון דידן כיון שבאו הנכסים ליד הבעל בתנאי שירש היורש אין כח ביד האשה לחזור בה כל שכן בנדון דידן שמשעה ראשונה בא שטר הכתובה ליד היורש ממש הזוכה בנכסים.
6
ז׳ואם תאמר והתניא בגיטין פרק השולח תנו רבנן האומר נתתי שדה פלוני לפלוני נתתיה לפלוני הרי היא שלו הרי היא שלו אתננה לפלוני רבי מאיר אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה אמר רבי יוחנן וכלן בשטר ופרש"י בשטר דהאי אומר דקתני כותב הוא שכותב אחד מלשונו' אלו בשטר ומוסרו ליד המקבל דאלו בדבורא לא מקניא ארעא ורבי מאיר סבר דבאומר את... אתננו משמע בשטר זה שאני מוסר לו עכשו וחכמי' אומרים לא קנה שאין זה אלא שמבטיח שאתננה לו לאחר זמן ובשטר א' ועדיין לא עשה הרי לך סברת חכמים דהלכתא כוותיהו דסברי דאף על גב שכתב שטר אתן כך וכך ומסר השטר לא קנה בזה השטר כי אינו אלא הבטחה בעלמא וכן פסק הרמב"ם פרק ד' הלכות זכייה וכיון שכן בנדון דידן אף על גב שמסרה הנכסים ליד בעלה ויצאו מרשותה וגם שאר הכתובה בא ליד היורש מכל מקום לא זכה היורש משעה ראשונה שהרי לא כתבה אלא שכשתמות היא שאז יחזיר וישיב בעלה מחצית הנדונייא ליורשיה ואין זו אלא הבטחה בעלמא שיחזור וישיב ולא היתה כונתה לזכות ליורש מעכשיו אלא לסלק לבעל מאותן הנכסים בעודה ארוסה לעשות מהם כרצונה וכיון שקודם שבאת לזמן החזרה שכתב' חזרה בעצמה וכתבה הנכסים לאחרים נאמר שמתנתה קיימת.
7
ח׳ויש לומר דאם לא היתה כונתה בתנאי זה אלא לסלק לבעל' מנכסי' אלו שלא ירשנה לא היה לה לכתוב בשטר כתובה אלא שהתנה עמו שלא ירשנה אותו החלק מהנדונייא ואז ממילא יורשיה ממשפחת בית אביה היו יורשים אותה וכיון שעם כל זה עשתה שיתחייב בעל' להחזיר ולהשיב ליורשיה מחצית הנדונייא ודאי שלא היתה כונתה אלא לזכות' מיד הגוף והפירות לאחר מיתה ומהיום ההוא זכו בנכסים דקיימא לן כר' יוסי דקאמר פרק יש נוחלין דזמנו של שטר מוכיח עליו וכן פסקו כל הפוסקים ודוגמא לזה כתב נמקי יוסף על מתניתין דפרק יש נוחלין הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיו' ולאחר מיתה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אינו צריך הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכו' למכו' מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב וכו' ופירש נמקי יוסף מדכתב להו לאחר מיתה ש"מ שהוא רוצה הפירו' כל ימי חייו ומדאצטריך למכתב להו מהיום אף על פי שהם בניו ובוודאי היו יורשים אותו שמע מינה דמיירי בבריא שרוצה ליקח אשה וכדי שלא ישתעבדו נכסיו לכתובת אשה ותעקור הנחלה מבניו כותב להם נכסיו מהיום דהוי כאלו אמר גוף הקרקע אני מקנה לכם מהיום ופירות לאחר מיתה ורבי יוסי אומר דאפילו לא כתב לו ממש בשטר מהיום כמהיום דמי אם יש בו זמן.
8
ט׳הרי שכתב שכיון שלא היה צריך לכתוב לבניו שהרי הם יורשים אותו ועם כל זה כתב ודאי ידים מוכיחו' שלא היתה כונתו אלא לזכות' מיד ומהיום קודם שיקדמנו אחר אף בנדון דידן כיון שלא היתה צריכ' להתנות כי אם סילוק הבעל לבד מאותם הנכסים כי ירוש' יורשי' לא היה צריך לכתוב כי ממילא ומדאורייתא הם יורשים אלא ודאי כיון שכתבה וחייבה לבעל' שיחזיר וישיב ליורשי' מחצית הנדוניא ודאי שכונת' היתה לזכותם מיד מזמן השטר כר' יוסי דאמר זמני של שטר מוכיח עליו וזה כדי שלא יקדמו אחרים ליורשי' מכח איזו מתנ' כמו שעשת' לבסוף שאז בשעת נישואיה היתה דעת' קרובה ליורשיה ובשע' פטירת' רחוק' מהם ונתנ' מתנ' ולא הועיל לה כי כבר משעה ראשונ' סילקה ידה ורשות' מהנכסים ההם כדתנ' האב אינו יכול למכור מפני שהם כתובי' לבן אף בנדון דידן אין מתנת' מתנה מפני שהנכסים ההם כתובי' ליורש מכל מה שכתבתי נרא' שהדין עם האח היורש וחייב הבעל לתת לו חצי הנדוניא כמו שנתחייב בשעת כניסתו לחופה עם דינה אשתו מלבד מה שאמרו ז"ל לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפילו דברא בישא לברא טבא כ"ש וק"ו בנדון דידן לתת מתנה למי שאין ראוי לירש כלל ולהוציא ולהעביר הנכסים ממי שראוי לירש מן התור' ונוסף על זה היות האח היורש ת"ח ונצרך מכמה פנים ומיני' שונים וראוי להטיל מלאי בכיסן של תלמידי חכמים כ"ש לזכותו בשלו ובירוש' הבא' לו עפ"י התורה ולהעמיד דגל נחלה דאורייתא על תלה לכן כל המחזיק בידו הנה שכרו אתו מנורא תהלה ויהי' לשם ולתהל' זהו מה שנרא' לעניות דעתי ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
9
