דברי ריבות קס״גDivrei Rivot 163
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שבתולה אחת הית' זקוקה מן האירוסין לרבי יצחק חבר ולשני אחיו והאחד מהם הרחיק נדוד אחר כך בהמשך הזמן קם רבי יצחק חבר הנזכר ועשה בה מאמר שרצה ליבמ' אחר כך עבר עליו רוח אחרת ורצה לפוטר' לעלמא והלך אצל חכם אחד מחכמי העיר ונחלץ מיבמתו הנזכר' תחלה לזיקתו ואחר כך נתן לה גט למאמרו וכיון שנודע ונתפשט זה הענין בעיר עמדו קצת מחכמי העיר ואמרו שיבמה זו עדיין היא זקוק' ואינה מותרת לעלמא וטעמא דמלת' משום דחלץ תחלה קודם שנתן גט למאמרו וכיון שכן הוי חליצה פסולה וחליצ' פסול' מחזרת על כל האחים דהכי קא' רב ריש פרק ארבעה אחין והלכה כוותי' דהלכתא כרב לגבי שמואל באסורי וכן כתב רבינו ירוחם נתיב כ"ה חלק א' דהלכתא כרב וכן פסק רי"ף ורמ"ה והרמב"ן ורוב הפוסקים וחליצה זו פסולה הוא דכל חליצ' שקדמ' לה מאמר היא חליצה פסולה כמו שכתבו התוספות ריש פרק ארבעה אחין וכן כתב הרמב"ם פרק חמישי הלכות חליצה וז"ל החליצה שחלץ היבם ליבמתו תחלה אם לא קדמה דבר אחר נקראת חליצה מעול' ואם קדמה גט או מאמר בין מיבם זה בין מאחיו בין בה בין בצרתה הרי זו נקראת חליצה פחותה ובנדון הזה להיות החליצה מעולה היה לו ליצחק חבר הנזכר לתת תחלה גט למאמרו ואחר כך היה לו לאחיו לחלץ וזה היתה חליצה מעולה משום דמאי דעביד שקליה והגט סילק לגמרי המאמר והיתה מותרת להתייבם לאחיו אף על גב דלעצמו היתה אסור' וכמו שכתב הרמב"ם פרק הנז' שלזה שנתן הגט אסורה לו אבל לאחיו הותר' וכיון שהותרה לו והיתה יכולה להתייבם הויא חליצה מעולה ונשאלתי על זה לחוות דעי אף אני מה יהיה משפט הנערה לענין דינא.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד דנערה זו אחר שחלצה ונתגרשה כנזכ' היא מותרת לעלמא ואינה צריכה לחזר על כל האחין וכמו שאבאר וזה שמה שאמרו קצת חכמי העיר שהיה לו לגרש תחלה למאמרו ואחר כך יחלוץ על ידי אחיו נראה דהלכה כוותייהו ולא מטעמייהו משום דאינהו אמרי שאם על ידי אחיו היתה חליצה מעולה באופן שאפילו נאמר הלכה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזר כאן אין צריך להזר שהרי היתה ראויה ליבם לאחיו וזה אינו דכיון שהם באים לחוש לסבר' המחמירי' הרי מצינו שכתב רבינו ירוחם נתיב כ"ה חלק שלישי בשם התוספות והרמ"ה דאם נתן גט למאמרו דאסורה גם כן לאחים משום דמיחלפא בבעלת הגט דעלמא דהנותן גט ליבמתו אסרה על כל האחי' וכן כתבו התוס' פרק ר"ג בדבור המתחיל או דלמא האי לחודא קאי ולר"י נראה דללישנא דאמר רבא בפרק ארבעה אחין נתן גט למאמרו הותר' אפי' היא אם כן הכא נמי שריא לדידיה וללישנא דהותרה צרתה אבל היא אסורה דמיחלפ' בבעלת הגט הכא נמי דאסורא אפי' לאחיו דהא בעל' גט אסור' על כל האחין. הרי לך שאם נתן גט יצחק חבר ליבמה אסור' להתייב' לאחיו וכיון שכן איך אם היה חולץ אחיו אחר הגט היתה חליצה מעולה אינו אלא חליצה פסולה וגם כן היתה צריכה לחזר לפי סברת'.
2
ג׳אבל טעמא דמלתא לפי מה שנראה לע"ד לפי שמצינו דאפי' שמואל דסבר דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין מכל מקום סבר דחליצה מעליא בעינן כדאמרינן פרק ארבעה אחין מכדי שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעליא בעינן דאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות ופירש רש"י חלץ לאחיות שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחים דכל אחת צרתה עמה וחלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן הואיל והאי בעי ליבומי לא מצי אלא יחלוץ לצרות ויפטרו אחיות ואע"ג דצרות נמי אי הוה בעי לא היה מיבם מיהו קל איסורא משל אחיות הילכך אף חליצתם משובחות משל אחיות והכי מפרש לקמן. הרי לך דאף על גב דחליצה הצרות היא חליצ' פסולה דלא מצי ליבם משום דהויא לה צרות אחות אשה בזיקא כדקאמר בגמרא מכל מקום קאמר שמואל דמחזירין אחריה להיות' משובחת מחליצת האחו' אף בנדון דידן אף על גב דחליצת אחיו של יצחק חבר היא חליצ' פסולה מפני הגט שקדם ומיחלפא בבעלת הגט באופן שפסלה כל האחים מכל מקום עדיפא מחליצה דידיה גופי' מפני שהוא בעל המאמר והגט ואם חלץ קודם הגט קלשא זיקה דדמיא לכנוס' שצריכ' עדיין גט ממנו ממש מה שאין כן באחיו שבחליצתו נסתלקה וכלתה זיקתו ואין לו בה שום אחיזה ואפילו אם היה נותן גט תחלה למאמרו ואחר כך חליצה מכל מקום עדיפא חליצת אחיו דהא פירש רש"י על ההיא בעיא דפרק ר"ג בעי רב חנניא כתב גט לזיקתו ולא למאמרו למאמרו ולא לזיקתו מהו מאמר עלוי זיקא קא דמי וכו' או דילמא האי לחודיה קאי וכו' כתב רש"י ואי כתב גט למאמרו ולא לזיקתו אסורא לו ומותרת לאחיו דמאמר דעבד שקליה ופשא ליה זיקא כדמעיקרא משמע דהאי טעמא לא מהני אלא לאחיו אבל לעצמו לא וכן הרמב"ם פרק ה' הלכות חליצה כתב נתן מאמר ליבמתו וחזר ונתן גט למאמרו מה שעשה הרי ביטלו והותרה ויראה לי שלא הותרה אלא לאחיו אבל זה שנתן הגט אסורא היא לו.
3
ד׳הרי לך דאף על גב דאיכא מאן דפליג בסברא זו וסבר דאם הותרה הותרה לכל מכל מקום כולי עלמא מודו דעדיף אחיו מהוא גופיה וכיון שכן בנדון דידן היה לו ליצחק חבר לתת גט למאמרו ואחר כך יחלוץ אחיו דהויא חליצה יותר משובחת מחליצת עצמו עם היותה חליצה פסולה שעל היות החליצות פסולות יש שבח מה בזו יותר מבזו וצריך לחזר אחריה אפילו לשמואל כמו שכתבתי.
4
ה׳ולענין הלכה למעש' אחרי שנעשה מה שנעשה שחלץ תחלה ואחר כך נתן גט למאמרו נרא' לע"ד דאף על גב דחליצ' פסול' אין צריך לחזר על כל האחין דאף על גב דקיימא לן דהלכתא כרב באיסורי ואיהו סבר דחליצ' פסולה צריכה לחזר מכל מקום בהא הלכתא כשמואל דסבר דאין צריך לחזר משום דסבר רבי יוחנן כותיה דשמואל וכמו שכתב הרא"ש בפסקיו שנרא' מתוך דברי רבי יוחנן דסבר כשמואל דאין צריך לחזר וכיון דרבי יוחנן סבר הכי הכי הלכתא דרב ורבי יוחנן הלכתא כרבי יוחנן. ועוד כתב נמקי יוסף פרק ד' אחין והלכתא כשמואל ואף על גב דבעלמא הלכתא כרב באיסורי שאני הכא דלרב אליבא דנפשיה כשרה דאיהו סבר אין זיקא ולא אמרה למילתי' אלא אליבא דשמואל דסבר יש זיקא וכיון דשמואל שרי ניחא וכן פסק הרמב"ם שכתב פרק חמישי הלכות חליצה נחלצה אחד מהן חליצה פחות' הותרה להנשא לזר אותה שנחלצה וגם הראב"ד פסק כן כשמואל וגם הרא"ש ועוד כתב הריב"ש בתשובותיו סימן קצ"ט שגם הרשב"א פסק כשמואל ורוב האחרוני' ז"ל ובזה ראוי להורות ואחר שיש לנו כמה וכמה אשלי רברבי שפסקו כשמואל והם בעלי התוספות והרמב"ם והראב"ד והרא"ש והרשב"א ונמקי יוסף והריב"ש ורוב האחרונים כמו שכתב הריב"ש ועוד כתב שבזה ראוי להורות ודאי שבתולה זו מותרת לעלמא באותה החליצה ואינה צריכה לחזר. ועוד כתב מהר"ר ישראל ז"ל בתשובותיו על ענין חליצה פסול וז"ל כיון דעיקר של חיזור לכ"ע אינו אלא משל סופרי' הלך אחר המקל ועוד כתב הריב"ש בתשובה הנז' וז"ל האי דינא דחליצה גריעה חומרא בעלמא היא מדרבנן וליכא למידק ולאחמורי בה כולי האי ומה גם עתה בנדון דידן שאחד מן האחים אינו בעיר והרחיק נדוד ואם היינו אומרים שצריכה לחזר על כל האחים היתה צריכה להמתין ונתעגן וכמה וכמה חשו חכמים לעיגונא דאיתתא לכן מכל הני טעמי גמרתי אומר שאין בבתולה זו שום חשש איסור אלא שבחליצ' שחלצ' הותרה לעלמא לכל גבר די תצביין זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
