דברי ריבות קס״בDivrei Rivot 162
א׳שאלה לימים עברו בזמן היות בחיים חייתו הרב אלופינו מה"ר יעקב זצ"ל אזן וחקר לנו סדר והסכמ' להיות קהל התושבים עם לבדד ישכון בראותו כי כל כוונתם מרעה אל רעה והאלים היו אלדי כסף ואלדי זהב היו קונסים ואונסים שלא מן הדין זה לעשות רצונו כרצונו וזה לעשות רצון חבירו ולא רצון קונו אמרנו גם אנחנו עת לעשות לה' הפרו תורתיך וכן קבלנו עלינו את תוקף דברי הרב ז"ל באלה ובשבוע' ושאר חומרו' רבות ועצומות להיות הממונים של אנשי קהלנו מנהיגים אותנו ועל פי ב"ת הנמצא בקהלינו וכן קבלו עליהם שאר הקהלות יצ"ו אך לא באלה ושבועה כמונו והיו מתנהגים כל קהל וקהל כעיר בפני עצמו ונמשך הזמן באופן זה ימים ושנים והיו' שנה אחת ראינו לחבר את האהל להיו' אחד שיהיו כל הממוני' נמשכי' אחר רוב ממוני הקהלות ובעל תורה אחד עליהם על פיו יחנו ועל פיו יסעו בין בדיני ממונות בין בדיני אונסים וקנסות וחבלות וכן נקבצנו כלנו והנחנו הסכמת הרב ז"ל מן הצד באופן זה לשנה אחת ולא יותר וכן כתבנו וחתמנו בתוך ההסכמה הכוללת בפי' ואחרי תשלו' ההסכמ' הכוללת רצו הממונים לבדם לחזור ולקיים ההסכמה הכוללת מבלתי רשות הקהלות ובפרט הקהל שלנו ובלתי רשות שאר בעלי תור' מהעיר ואנחנו צעירי הצאן עם שאר בעלי תורה קמנו ונתעודד עם רוב הקהל שקבלנו הסכמת הרב ז"ל הקודמת וגם עם אנשי שם מהקהל הגדול שיזילייאני בכמות ואיכות לבלתי עשות בדבר הזה כי כבר נסינו ומצאנו ראינו כי הפרוד טוב מהחבור כאשר הורה לנו הרב ז"ל או לפחות אם יהיה חיבור שלא יהיה אותו הב"ת דן יחידי בדיני אונסים קנסו' וחבלו' שאין דן יחידי אלא א' ובשעת הקנס יהיה בעל תורה אחר עמו בחברתו כי טובים השנים מן האחד שלא תצא מכשלה תחת ידו כאשר יצאה מתחת יד הא' שנדה והחרים ב"ת א' מחשובי העיר בלתי התראה ב' וה' וב' ובלתי זמן שלשים והשעה לא היתה צריכה לכך על זה יורנו מורינו האם יוכלו לכוף אותנו ורוב קהלנו אשר קבלנו הסכמ' הרב ז"ל להיותינו כפופים תחת בעל תורה אחד ועל פיו ועל פי הממונים יהיו נדונים כל הקהלות מבלתי ישתתף עמו בעל תורה אחר מהעיר ומדבר שקר ירחק.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי שאין לאל ידם לכוף ולהכריח לאנשי הקהל ההוא לקבל גזרתם והסכמתם ואפילו שאנשי שאר הקהלות הם רוב וטעמא דההיא מלתא מיוסד על שתי הקדמות חדא שכתבו התוספות בפרק קמא דביצה על ההיא דאמרינן כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו כתבו וז"ל יש שהיו רוצין לומר מכאן דאותן חרמות שעושין לזמן עד הפסח או עד זמן א' דכי יגיע הזמן צריך מנין להתיר את החרם אף על פי שעבר הזמן דהא הכא דהקב"ה אסר להם תשמיש בשביל מתן תורה וממילא ידעינן דלאחר ג' ימים דנתנה תורה דמותרין ואף על פי כן התיר להם ולא היא דהכא אין כאן שום זמן דקרא דוהיו נכונים לשלשת ימים הזמינו עצמיכם לדבר שיהיה לסוף שלשת ימים דאי כתיב והיו נכונים שלשת ימים בלא למ"ד של לשלש' היינו מוכיח שפיר דכי היכי דצריך להתיר תשמיש צריך נמי להתיר החרם ומדלא כתיב הכי שמע מינה גבי תשמיש צריך להתיר משום דכתיב אל תגשו אל אשה דמשמע עולמית כי היכי דאסר להם קודם מתן תורה שלשת ימים אבל חרמות שמשימין לזמן מכי עבר הזמן ממילא עבר ואין צריך היתר וכן פסק הרא"ש בפסקיו וגם המרדכי כתב יש טועין כי חרם שנתנו על זמן אף על פי שעבר הזמן צריך הפרה אבל אין נכון כמו שפירשו התוספות ההקדמה השנית היא שכתב הרב ה"ר דוד כהן ז"ל בתשובותיו בית י"ג וז"ל אין בני קהל אחד כפופים לבני קהל אחר גם כי בני הקהלות האחרות רבים מהם שכל א' וא' מן קהל וקהל בענין זה כעיר בפני עצמו שאין בני עיר אחד כפופים לבני עיר אחרת גם אין בני קהל א' כפופי' לבני הקהל האחר דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגי הראשו' הוה להו כשתי בתי דינין בעיר א' וקיימא לן כרבא דהיכ' דאיכא שתי בתי דינין בעיר אחד אלו נוהגין לאסור ואלו נוהגין להיתר ואין כאן משום לא תתגדדו כדאיתא בפ' קמא דיבמות.
2
ג׳ואחר שנתאמתו שתי הקדמות אלו נתחייבה התולדה בנדון דידן שאין כח באנשים הקהלות לכוף לאנשי הקהל ההוא לקבל גזירתם והסכמתם וזה שמאחר שמימי עולם ושנים קדמוניות היתה הסכמתם ומנהגם להיות כל קהל וקהל נפרד בפני עצמו בהסכמותיהם ומנהגם אלא שעתה מקרוב נתחברו ונתקבצו הקהלות להיות לעם א' וזה לא היה בסתם בלי זמן אלא דווקא לזמן שנה אחת ולא יותר כמו שכתב בשאלה וכיון שכן נמצא שבתשלום הזמן ונשלם אותה השנה ממילא עברה ההסכמה ונתבטל החרם ואין צריך שום היתר ועתה כשבאים הקהלות לכוף לאנשי הקהל להיות בחברה אחת מאיזה כח באים אם מכח ההסכמה שהסכימו כל הקהלות וגם הקהל הזה יחד כבר נתבטלה אותה ההסכמה ממילא ואם באים מכח שרוצים עתה לחדשה להיות כאחד והם הרבים כבר כתבנו שכל קהל וקהל הוא כעיר בפני עצמו וכמו שאנשי עיר אחת אין להם כח לכוף אנשי עיר אחרת גם אין כח לאנשי הקהלות אף על פי שהם רבים לכוף לאנשי הקהל א' שהם קהל בפני עצמו אף על פי שהם דרים בעיר אחת ואין כאן משום לא תתגודדו שהם כשתי בתי דינין שגם בתוך אנשי הקהל הזה איכא כמה בעלי תורה שתורתם אומנותם כמו שנודע וגם בא בשאלה שהם אנשי שם וחשובים.
3
ד׳ועוד אפילו אם ירצו כל אנשי הקהל להסכים עם כל שאר הקהלות אם אלו האנשים וחשובים והמה החכמים אשר בתוך זה הקהל יהיו מוחים בידם אין בהסכמת הקהל ממש וראיה לזה דאמרינן פרק קמא דבתרא הנהו בי תרי טבחי דאתנו בהדי הדדי דכל מאן דעביד ביומא דחבריה ניקרוע למשכיה אזל חד מינייהו עביד ביומא דחבריה קרעו למשכיה אתו לקמיה דרבא חייבינהו רבא לשלומי איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא ולהסיע על קיצתם לא אהדר ליה רבא אמר רב פפא שפיר עביד דלא אהדר ליה מידי הני מילי היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתנו וכן פסקו כל הפוסקים וכן הרשב"א בפרט בתשובת שאלה מכתיבת יד האריך הרבה בענין הסכמת קהל דברי ריבות אם יש שם אדם חשוב לאו כל כמינייהו לעשות דבר בלי רשותו אף כאן בנדון דידן אף אם הסכימו הקהל לאו כל כמינייהו בלי רשות אותם האנשים החכמי' החשובים כ"ש השתא דאיכא תרתי שהקהל אינ' מסכימי' וגם האנשים החשובים אשר בתוכם אינם רוצים דפשיט' ופשיטא שאין להם כח לשאר הקהלות לכוף הקהל הזה להיות עמהם בהסכמתם.
4
ה׳וא"ת עם היות שהסכמה זו היא הסכמה חדשה מ"מ חייבים בה הקהל הזה על כל שאר הקהלות כיון שכבר נעשים על פי הממוני' שנתמנו מכל הקהלות בהסכמ' כל הקהלות שיפקחו בצרכי הקהלו' וכיון שהממונים עצמם תקנו וחדשו ההסכמה ראוי הוא שיקבלו עליהם גזרתם וראי' לזה דגרסי' בירושלמי במגילה שלשה מבית הכנס' כבית הכנסת שבעה מבני העיר כבני העיר מה אנן קיימין אי כשקבלו עליה' אפילו אחד אי כשלא קבלו עליהם אפילו כמה נמי אלא במה אנן קיימין בסתם ופירש הרשב"א בתשובת אלף ר"נ שלשה מבית הכנסת שעשו ותקנו ומכרו מה שעשו עשוי כאלו עשו כל אנשי אותה בית הכנסת אבל אם עשו על כל בני העיר אחת אינו עשוי שאין כחם גדול לעשות על כל בני העיר אבל אם הם שבעה כמנין רואי פני המלך כחן יפה להיות מה שעשו עשוי כאלו עשו כל בני עיר ושאלו מה אנן קיימים אם כשקבלו עליהם בני הכנסת או בני העיר כל מה שיעשו להם מה הפר' יש בין שבעה לשלשה ולא יהא אלא אחד אם קבלו בני העיר כל מה שיעשה בענין זה אפי' אחד הרי זה כמו שעשו כלם ואם לא קבלו עליהם אפילו היו שבעה ואפי' מאה כל שלא היו שם הרוב אינו כלום ופרקינן בסתם כלומר שהעמידום סתם לפקח על כל ענייני הציבור שאלו העמידום על דבר ידוע אפילו אחד נמי אלא סתם על כל ענייני בית הכנסת או בני העיר אין כחם יפה עד שיהיו שם שלשה מבני אותה בית הכנסת לכל עניני בני אותה בית הכנסת או שבעה מבני אות' בית הכנסת לכל עניני בני אותה בית הכנסת או שבעה מבני העיר לכל ענייני בני העיר וכן פירש הר"ן במגיל' פרק בני העיר בסתם כלומר שהעמידו עליהם סתם שבעה טובי העיר לפקח על עסקי ציבור הילכך אע"פ שלא קיבלו עליהם בפירוש מכר דברי' אלו אפי' הכי ממכר' ממכר אף כאן בנדון דידן כיון שנתמנו ממוני' אלו לפקח על ענייני ציבור ברצון כל הקהלות והם עשו ותיקנו הסכמ' זו מה שעשוי עשוי לפי שהן כאפטרופין ופרנסים שהעמידו עליהם וודאי שהם מסכימין מן הסתם לכל מה שיעשו ואפי' קהל זה המסרב נאמר שכבר קבל הסכמ' זו עליו מן הסתם להיות הדין כך שמה שעשו מן הסתם. ויש לומר דבנדון דידן לענין הסכמ' זו לא חשיב בסתם אלא אדרבא חשיב כמפרש שלא נתמנו על כך וזה דכיון דמעיקרא היה כל קהל וקהל בפני עצמו בתורת הסכמ' וחומרה וכשחזרו ונתחברו עשו תנאי שאין זה אלא לשנה אחת והקפידו על כך באומרם לשנה א' ולא יותר וכן כתבוהו וחתמוהו בתוך ההסכמ' הכולל' בפירוש כמו שכתוב בשאל' וכיון שכן אין כאן מנוי סתם אלא אדרבא מיחו בידם שלא יתנהג הסכמה זאת יותר משנה בלי רשותם ודעתם וביני וביני איזה דרך ישרה יבחרו להם אם ההסכמ' הראשונ' או השני' וכיון שעשו הממוני' הסכמה זו מדעתם עתה מחדש בלי רשות הקהל אפילו יהי' מהם ממוני' אין בהסכמתם ממש לענין זה הקהל כיון שרוב הקהל אינם מסכימי' עליה שהרי גלו דעתם מעיקרא שלא נתנו רשו' לממוני' לעשותה וכן כתב הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ז סימן ה' על ענין תקנה אחת כתב וזה לשונו אותן שמיחו שלא בפניו אפילו אם היו בבי' הכנסת לא חלה התקנ' עליהם ואפי' העושה מעשה בידים ומוסר מודע' תחלה בפני עדים המודעא מבטלת המעש' אם לא ביטל המודע' כ"ש בכאן שבפניו היו מתביישי' מלמחות בגילוי מלתא סגי שגלו דעתם תחל' שלא היו מקבלין עליהם התקנה.
5
ו׳הרי לך ראיה איך גלוי הדעת שלא בפני המתקן סגי אפי' שבפני המתקן אינו מוחה כ"ש בנדון דידן שגלו דעתם קהל זה מעיקר' בפני הממונים והקהלות והתנו שאין תוקף הסכמה זו אלא לשנ' אחת לבד ולא יותר ודאי שגלו דעתם שאין נותנים להם רשות לעשות דבר חדש בענין זה בלי רשותם ולכן עכשו שחידשו ההסכמ' אחר עבור השנה בלי רשות רוב הקהל הזה והקהל מוחים בידם פשיטא ופשיט' שאין ממש בהסכמתם לגבי הקהל הזה כי לא נתנו רשות לממוני' לפקח על זה אלא אדרבא מיחו בידם וגלו דעתם משעה ראשונ' שלא נתמנו על כך ועם היות ששאר הקהלות מקבלי ההסכמ' הם רבים אין להם כח לכוף לקהל הזה כמו שכתבתי שהם בעיר אחרת וכך היה מנהגם בכח חומר' מקדמת דנא להיותם לבדם ועם לבדד ישכון וחוזרים למנהג' ובגדולה מזאת מצינו בתשוב' מיימונית מספר קנין שפסק הר"ן בר ברוך ז"ל על אודות ראובן הפורש מן הצבור שלא לתת לתוך כיס של צדק' ושלא ליתן מה עמהם אם נהגו בעיר מימי קדם שלא לתת ביחד אלא כל א' נותן לבד אינם יכולין לכופו לשנות מנהגו אם לא מדעתו כ"ש בנדון דידן שהם קהל שנהגו כך להיות לבדם מימי עולם וכמו שהור' להם רבם דפשיטא שאין יכולים לכופם אם לא מדעתם ורצונם ולכן גמרתי אומר שאין קהל זה חייבים לקבל עליהם ולקיים שום הסכמה שהסכימו הממונים אם לא יהי' ברשות ורצון רוב הקהל:
6
ז׳אבל אצל אנשי יחידי סגולה מק"ק שיזילייאני שבא בשאל' שנפרדו מקהלם ולא אבו שמוע להסכמתם ונתחברו עם הקהל הזה שאינם רוצים בהסכמת החיבור וחתמו עמהם להיות עם לבדד והסכימו על כך ובזה יש לחלק וזה שאם יש בק"ק שיזילייא איזו תקנה או הסכמ' מקדמת דנא שלא יתפרדו איש מעל אחיו ואין הרשות נתונ' לשום אדם מהם להפרד מקהלו להתחבר בקהל אחר ודאי שבזה לאו כל כמינייהו מאותם היחידי' לומר שאינם רוצים בהסכמת הממוני' כיון שרוב קהלם הסכימו על כך וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ו' דע כי על פסק של רבים אמרה תורה אחרי רבים להטות ועל כל ענין שהקהל מסכימי' הולכי' אחר הרוב והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים וכו' וכן פסק הרשב"א כל שהרוב מסכימים ומתקנין ומקבלים עליהם אין משגיחין לדברי היחיד שרוב כל בני העיר ועיר אצל יחיד כבית דין אצל כל ישראל ואם גזרו גזרתם קיימת וכו' והעובר על חרם שלהם ענוש כדכתי' במאר' אתם נארים וכו' הרי שחייבים היחידים לקבל עליהם גזרת הרוב ואע"ג שאלו היחידי' חתמו עם הקהל הזה הנפרך וקבלו עליהם הסכמה להיות נפרדים וכל זה בחומרא כפי הנשמע מתוך דברי השאלה אפילו הכי אין בקבלת חומרת היחידים ממש אפי' קדמה קבלת חומרתם להסכמת קהלם כיון שסבת קבלתם אותה החומרה היתה לראות' שהיו אנשי וממוני קהלם ממשמשין ובאין לעשות הסכמתם וכדי להפטר מהם קדמו וחתמו שכן נראה מתוך דברי השאלה רצו הממונים לחזור ולקיי' ההסכמה הכוללת וכו' קמנו ונתעודד עם רוב הקהל שקבלנו הסכמ' הרב ז"ל הקודמת וגם עם אנשי שם מקהל קדוש שיזילייאני לבלתי עשות כדבר הזה וכו' הרי שנרא' שעשו כך להפטר מהסכמ' הממונים לכן אין בקבלת חומרתם ממש וחייבי' לקבל ולקיים גזרת והסכמת הממונים כיון שקהל קדוש שיזילייא הסכימו על כך.
7
ח׳וראיה לזה כתב המרדכי במסכת שבועות פרק שבועות שתים בשם רש"י ועל אותו ששמע שציבור ממשמשין עליו לגזור גזירתם ונשבע שלא לקיים גזרתם ואחר כך גזרו עליו אם צריך לקיים אם לאו כך ראיתי שהנשבע לעבור דרך צבור נשבע לשוא הוא ואלו התרו בו חייב בו מלקות דאורייתא וצלל במים אדירים והעלה בידו חרס ולא נפטר מתקנת הקהל אף על פי שקדמה שבועתו לשבועתם שהרי נשבע לבטל המצוה הוא וכו' הא קמן שחייבים לקבל גזרת והסכמת קהלם.
8
ט׳אבל אם אין בק"ק שיזילייא שום תקנה והסכמה להיות יחד ושלא יתפרדו איש מעל אחיו אז ודאי חל על אותם היחידים החומרה שקבלו עליהם וחתמו בחברת הקהל הנפרד והטעם שכיון שהרשות נתונה להם אל מקום אשר יהיה רצונם ללכת ילכו נמצא שהלכו לקהל ההוא ונשתתפו עמהם בהסכמה ההיא ואינם חייבים לקבל עליהם גזרת קהלם שכבר יצאו משם והוי כאנשי העיר שיצאו מן העיר ועקרו דירתם משם שאינם חייבים לנהוג כמנהג העיר ההיא שיצאו משם.
9
י׳שהרי בגדולה מזאת כתב הרי"בש ז"ל בתשובתו סימן תס"ו הסכימו מנהיגי החברה בפני כל החברה וברצונם בחרם חמור שלא יוכלו בני חברה ולא אחד מהם להתפלל תדיר בשום מדרש זולתי במדרש שלהם ועתה רוב בני החבורה נתחרטו על הדבר וכדי לצאת מן החרם ושלא יתחייבו בהסכמה הוציאו עצמם מן החברה לגמרי וכו' והנשארים בחברה מוחים בידם ואומרים שמכיון שהחרם נעשה בהסכמת כלם אינם יכולים להפטר ממנו אם לא בהסכמת כלם והשיב נראה שהם פטורין ומותרין מן החרם ואינם צריכים התרה אחרת שהרי כיון שיצאו מכלל בני החבורה בנתינת שלשה דינרין כל אחד כפי מה שכתוב בשטר החבר' הרי יצאו ג"כ מן החרם אע"פ שנעשה בהסכמתם והרי זה כאחד מבני העיר שיצא מן העיר והעתיק דירתו משם שאינו חייב לנהוג כמנהגם וכתיקוניהם כדאמרינן פרק קמא דף י"ח ע"ב כי סליק ר' זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל ומקשינן ור' זירא לית ליה תיבת לי' כפולה במקור נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם ומסיק הני מילי היכא דדעתו לחזור ור' זירא אין דעתו לחזור הוה הנה כאן מפורש שהדברי' שקבלו בני מקום אחד אם יצא משם אדם על דעת שלא לחזור אינו חייב לנהוג חומריה' לפי שמעתה אינו בכלל בני העיר.
10
י״אבנדון זה ג"כ כשהסכימו בחרם ההוא בני חבורה לא היה דעתם שיהיו מחוייבים בהסכמה ובחרם אלא כל זמן שיהיו מכלל תיבת בני כפולה במקור בני החבורה אבל כל שיצאו מכלל בני החבורה כפי תנאו הקדם הרי הותר החרם להם מאיליו וכו' עד כל שיצאו מכלל החברה הרי יצאו מכלל תקנתם וכו' עד ולכן כל יחיד מהם שיצא מכלל בני החברה כפי תנאי השטר אין החרם חל עליו מכאן ואילך וכו'. והרי דברים ק"ו ומה התם שקבלו עליהם החומרה ברצונם מ"מ כיון שיש לאל ידם לצא' מן החבר' אמרינן כיון שיצא שפרקו עול החומרה מעליהם ויצאו מכלל תקנתם בנדון דידן דאיכא תרתי חדא שמעולם לא קבלו עליהם הסכמת הקהל קדוש שיזילייא. ועוד שקבלו עליהם הסכמת הקהל הנפרד בחומר' וחתמו עליה לא כל שכן דאמרינן כיון שיש לאל ידם ללכת לאיזה קהל שירצו שודאי כיון שיצאו מקהלם של שיזילייא ונתחברו עם הקהל האחר חשיבי כאנשים שיצאו מעירם ועקרו דירתם משם שאינם חייבים בתקנתם אף אלו אינם חייבים בהסכמת ותקנת ק"ק שיזילייא וחל עליה' חומר' ההסכמ' שקבלו עליהם וחתמו בחברת הקהל הנפרד ומוטל עליהם לקיימה זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
11
