דברי ריבות קס״הDivrei Rivot 165
א׳שאלה מעש' שהי' שנפלו קטטות ומריבות ואיבות בין ראובן לשמעון וכדי להסיר קטט' מביניהם בררו דיין ופשרן ביניהם לדין ולגזור ביניהם על כל ענייני ריבותם ומחלוקתם בין בדין בין בפשר' לפי ראות עיני הדיין בקניין ובשבוע' ובקבלת נזירות שמשון שנשבע וקבל כל אחד מהם כראוי והדיין גזר וחייב את ראובן ליתן סך ידוע תוך שלשה ימים ולשמעון שיעש' מחיל' בדיני ישראל ובפני ערכאות שלהם לראובן מכל התביעות והתלונות והתרעומות אשר לו נגד ראובן וכתב בספר וחתם הגזיר' הנז' ופרסם אות' לראובן ושמעון בפני רבים ונכבדים מהקהל יצ"ו וראובן בשומעו הגזר' הנז' הוד' וקבל לקיים כל הנזכר עליו תוך הששה ימים הנזכר' ושמעון אמר שאינו רוצה לקיים הגזרה והתרו בו פעמים שלש ועודנו מחזיק בטומאתו ולא ישמע לקול מוריו ילמדנו רבינו אם ראובן פטור משבועתו כיון ששמעון עבר על שבועתו ואפי' אם לאחר זמן יוד' שמעון לקיים הגזר' לא יהי' חייב ראובן לקיים הגזר' דאי לא תימא הכי אין לדבר סוף או נאמר שכל זמן שיוד' לשמעון הגזרה יחוייב ג"כ ראובן לפרוע הסך ההוא באופן שכל ימי שמעון לא יפטר ראובן מחיוב גזרת הדיין. עוד ילמדנו רבינו אם עדיין יש ספק אם פטור ראובן מחיובו אם לאו אם אחר כך נתן ראובן ביד הדיין כל אותו הסך שנגזר עליו לפי שכך הית' הגזר' שיתנהו ביד הדיין והדיין עכב בידו המעות ימים אחדים לראות אם יתרצ' שמעון לקיים הגזר' וכשרא' כי כבד לב שמעון מאן לקיים הגזר' החזיר המעות לראובן ופטר אותו בפני עדים מהחיוב הנזכר ומשבועתו אם בכל זה הוא ודאי פטור ומותר.
1
ב׳תשובה נרא' לעניו' דעת שראובן פטור משבועתו אחר שנתן הסך הידוע בתוך הג' ימים ועת' כבר עברו הג' ימים שהוא הזמן הקצוב שגזר הדיין פשיטא ופשיטא שאין עוד עליו חיוב שבועה כלל וראיה לזה שהרי בגדול' מזאת במקום שלא קיים האדם שבועתו כלל פסק הרשב"א שאחר שעבר הזמן אינו חייב עוד מכח שבועתו כל שכן בנדון דידן שכבר קיים ראובן שבועתו בתוך הזמן ועתה לעת כזאת כבר עבר הזמן וזה שכתב הרשב"א בתשובה במי שנשבע לחבירו לפרוע לו מנה לזמן ידוע ועבר הזמן אינו חייב עוד להשלים מכח שבועתו כיון שכבר עבר הזמן ועבר עליה וכן פסק בר ששת בתשובותיו סימן שמ"ד וגם בסימן תנ"א כתב על ההיא דנבררים שקבעו זמן לאנשי הקהל לתת הודאתיהם וכל זה מכח חרם ושבועה ואחר כך גזר הגזבר שלא ליתן ההודאות בקנס ידוע והקהל לא נתנו הודאתם ליום הקבוע מחמת צווי הגזבר. ונשאל אם השבועה והחרם במקומם עומדים אחר שיסלק צווי הגזבר או לא והשיב שכיון שעבר הזמן שהחרימו עליו אין היחידים חייבים לתת הודאת' עוד מכח החרם ההוא דהרי זה כמו שנשבע על הככר לאכלו היום ולא אכלו שאין חייב עוד לאכלו שהרי כבר עבר על שבועתו ואף אם יאכלנ' אחר כן אין לו תקנה ומה לי אם עבר במזיד ומה לי אם עבר בשוגג או באונס מכיון שעבר היום שנשבע עליו אין כאן עוד חיוב שבועה. הרי דלפי סברא זאת בנדון דידן אפילו לא נתן ראובן הסך הנזכר בתוך הג' ימים הנזכר מכל מקום אם עברו השלשה ימים לא היה עליו עוד חיוב שבועה כלל כל שכן וקל וחומר עתה שכבר קיים שבועתו בתוך השלש' ימים ועתה כבר עברו השלשה ימים דפשיטא דאין כאן עוד חיוב שבועה כלל.
2
ג׳ואף על גב שכתב הרא"ש ז"ל על ההיא דנשבע לחבירו לפרוע מנה לזמן ידוע שאפילו עבר הזמן ולא פרעו עדיין מחוייב לפרוע מכח שבועתו וכולי והביאו הטור חשן המשפט סימן ע"ג כבר כתב בר ששת בתשובה הנזכר שאין דבריו נראים. ועוד יש לומר דעד כאן לא פליג הרא"ש אלא כשלא קיים שבועתו כלל אבל בנדון דידן שכבר קיים ראובן שבועתו ונתן המעות ביד הדיין בתוך שלשה הימים אפי' הרא"ש מודה שאחר שעבר הזמן כבר נסתלק חיוב השבועה ואין כאן עוד חיוב שבועה כלל וכן נראה מתוך דברי הרא"ש באותה התשוב' שהביא הטור סימן ע"ג שכתב עדיין מוזהר ועומד בשבועתו לפרוע כשיתבע לו מידי דהוה אמלוה לזמן אם לא פרע לו באותו הזמן חייב לפרעו אחר הזמן דלא נפטר בהעברת הזמן וודאי שאם פרע לו באותו הזמן שאינו חייב לפרוע לו פעם אחרת אחר הזמן אף לעניין השבוע' מודה הרא"ש כיון שקיים שבועתו בתוך הזמן ועתה כבר עבר הזמן אינו חייב עוד מכח שבועתו.
3
ד׳ועוד יש לחלק בנדון דידן כמו שחילק בר שש' בתשובותיו סימן שמ"ד שכת' דעד כאן לא קאמר הרא"ש אלא במי שחייב כבר ונשב' לפרוע אבל במי שאינו חייב מן הדין אין השבועה אלא כפי משמעותה דהיינו עד הזמן ולא יותר אף כאן בנדון דידן כפי הנשמע מהשאלה לא היה חיובו של ראובן ברור אלא שהדיין לפשר ביניהם גזר שיתן סך כך בתוך ג' ימים וכיון שכן אין כאן שבועה אלא עד ג' ימים ולא יותר ועוד בר מן דין ובר מן דין בנדון דידן אין כאן חיוב שבועה כלל על ראובן דאומדנא דמוכח הוא שלא נשבע אלא אדעתא שיקיים שמעון גם כן שבועתו כאשר יגזו' הדיין וכיון שלא קיים שמעון שבועתו ראובן פטור לגמרי כמו שכתב רבינו ירוחם שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה השני פטור ואין צריך היתר על השבוע' וכמו שהאריך בזה בית יוסף טור י"ד סי' רל"ו וכן נראה מתוך תשובת הרא"ש כלל ה' על הה"ר חזקיה וה"ר יעקב חננאל שנשבעו שניהם יחד וכו' שהשיב ואם ח"ו לא היה אחד מכם רוצה לשלם את נדרו העובר יעבר והשני פטור מלילך כי אין עליו נדר כי לא נדר אחד מכם כי אם על דעת החבר. וכו' סוף דבר בהא סלקינן ונחתינן שאחר שעברו השלשה ימים אין שום חיוב שבועה מוטל על ראובן והוא פטור ומותר אליבא דכולי עלמא זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדובי זלה"ה.
4
