דברי ריבות קס״וDivrei Rivot 166
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שנפלו קטטות ומריבות בין הגביר נעלה ונבון ה"ר יעקב עזרה יצ"ו ובין הגביר ונעלה כ"ר יוסף טאיטצאק יצ"ו ולכן שמו ביניהם לדיינים לראובן ושמעון ועשו קומפרימישו על כך וזה לשונו להיות שנפלו הפרשים וקטטות ודברי ריבות ומריבות בין הנבון ומעולה כה"ר יעקב עזרה יצ"ו מצד אלמנת שמואל טאיטצאק ז"ל כת אחת ובין היקר ומעולה ה"ר יוסף בכמהר"ר אברהם טאיטצאק ז"ל כת אחרת על נכסי עזבון ה"ר שמואל הנז' נ"ע ועל תביעות ותלונות אחרות שיש לכה"ר יעקב הנז' ולבתו נגד כה"ר יוסף הנז' ורבו ביניהם כמו רבו הקטטות והמריבות עד שבאמצעות אנשי סגולה מק"ק שלום ומק"ק אראגון יצ"ו נתפשרו והסכימו לדעת אחד השתי כתות הנז' ובררו להם לדיינים לראובן ושמעון לדון ביניהם על כל אופני מיני הפרשים אשר יהיו ביניהם וכו' ועכשו בא ה"ר יעקב הנז' בפני הדיינים הנז' וטען ותבע מר' יוסף הנזכר חשבון כמה שדות וכרמים שהיו מנכסי עזבון אחיו ה"ר שמואל הנז' נ"ע ועתה הם מהיתומות בנות בתו האלמנה הנז' והשיב ה"ר יוסף הנז' לענין זה לאו בעל דברים דידי את לפי שתביעה זו אינה אלא מצד היתומות שהן יורשות לאביהם וכיון שכן מי שמך לאיש שר וטוען עליהם אינך אפוטרופוס לא מצד אבי היתומות ולא מצד בית דין אבל כשיטענו כנגדי הבית דין של היתומות שהם אביהם של יתומים או האפוטרופוס שימנו בית דין עליהם אז אעמוד בדין ואשיב לטענותיהם חזר וטען ה"ר יעקב הנזכר והלא כבר נתחייבת בקומפרומיסו בקנין ושבועה לעמוד עמי בדין על כל מיני הפרשים אשר יהיו בינינו בפני הדיינים הנז' ולקבל עלינו גזרתם כמו שכתוב בקומפרומיסו וכו' יורנו אם חייב ה"ר יוסף הנזכר לעמוד בדין על תביעה זו מכח השבועה בפני הדיינים הנזכרים או לא.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי שאינו חייב ה"ר יוסף הנז' לעמוד בדין עם ה"ר יעקב הנזכר על תביעת הנכסים מצד היתומות והטעם שהרי בשטר הקומפרומיסו שהוא מקום ומקור החיוב לא נתחייב ה"ר יוסף אלא על התביעה שיתבע ה"ר יעקב מצד האלמנה על נכסי העזבון וגם נתחייב על תביעות שיש לרבי יעקב הנזכר ולבתו הנזכרת כמו שכתוב בשטר אבל טענה זו שטוען רבי יעקב הנזכר מחשבון נכסי היתומות אינה תביעה לא מצד האלמנה ולא מצדו לא מצד האלמנה שהרי אינה אפוטרופא ואין לה שום תביעה קלה וחמורה בי אם או מזונותיה כל זמן שאינה תובעת כתובתה או אם תרצה לתבוע כתובתה בבית דין אבל בנכסי היתומות מי הכניסה בכך וגם תביעה זו אינה מצדו הוא דבר ברור כמו שטען רבי יוסף הנז' מי שמך לאיש שר וטוען עליהם וכיון שכן נמצא שאינו חייב רבי יוסף הנז' לעמוד בדין עמו על טענה זו.
2
ג׳ואף על גב שכתוב בקומפרומיסו ובררו להם לדיינים לראובן ושמעון לדון ביניהם על כל אופני מיני הפרשים אשר יהיו ביניהם וכו' דמשמע שכולל הכל אין בזה בית מיחוש לפי שבתביעה זו אין שום הפרש ביניהם שכיון שתביעה אין כאן הפרש אין כאן והכולל שכלל אינו אלא במקום דאיכא שם תביעה תהיה מאיזה אופן או מין שתהיה נתחייב לעמוד בדין אכל מכל מקום שם תביעה מיהא בעינן אבל בנדון דידן לית ביה לא שם תביעה ולא שם הפרש שהרי לאו בעל דברים דידיה הוא וכיון דהפרש ותביעה אין כאן גם שבועה אין כאן.
3
ד׳ואף על גב דקיימא לן דכל לישנא יתירא לטפויי אתא וכמו שפסק ה"ר יוסף קולון שרש עשירי ובנדו' דידן איכא לישנא יתירא שתחלה כתב שנפלו קטטות וכו' בין רבי יעקב מצד אלמנת ר' שמואל וכו' וחזר וכפל ועל תביעות ותלונות אחרות שיש לר' יעקב ולבתו וכו' וחזר ושלש באומרו על כל אופני מיני הפרשים אשר יהיו ביניהם וכו' וכיון שכן לימא דלטפויי אתא לחייבו אפילו בתביעה זו מצד היתומים ליתא דלא אמרי' הכי אלא כשהלשון סובל אותו הדבר שאנו באים לטפויי אבל בנדון דידן אין הלשון סובל שנתחייב אפילו בתביעה מצד היתומים שהרי אין תביעה זו לא מצדו של רבי יעקב ולא מצד בתו אלא אדרבה מנגדו כמו שכתבתי וכיון שאין הלשון סובלו איך אמרי' דאתא לטפויי התביעה ההיא. ועוד דלא אמרינן לטפויי אתא אף על גב דאין הלשון מוכיחו אלא כשאין לנו דבר לקיים הלשון המיותר ההוא אבל בנד"ד אפשר לקיים כל הני לישני יתירי דהא אית ליה לר' יעקב כמה מיני אופני תביעות מצדו כמו שטען בפני בית דין כנגד רבי יוסף חלק אחד מחזקת חצרו שנתערב עמו וגם טענות הלואות שנכסי המת נשתעבדו לו וגם האלמנה אם תרצה לתבוע כתובתה או מזונות וזו כונת אופני מיני הפרשים אשר ביניהם שכתוב בקומפרומיסו לפי שהם הפרשים דשייכי ביניהם אבל תביעת הנכסים מצד היתומים לא שייך ר' יעקב ולא האלמנה בתביעה זו כלל וכיון שתביעה אין כאן חיוב שבועה אין כאן.
4
ה׳ואם תאמר כיון דבנד"ד איכא שבועה נימא דאלים כח השבוע' לומר דה"ר יוסף הנז' נתחייב על הכל אפילו לא יהיה משמעות הלשון כך ונראה שראוי לומר כך מתוך חומרת השבועה ויש לומר דאין בטענה ובבחינה זו ממש וטעמא דמילתא שהרי כתב הרשב"א בתשובותיו סי' ט' הנשבע לחברו שיפרע לזמן והגיע השמיטה אם נפטר משבועתו שהרי שבועה דאורייתא ושמיטה בזמן הזה דרבנן והשיב דשביעית משמטתו ואפילו בזמן הזה דהפקר בית דין הפקר וכו' והילכך לא נשבע לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב לו וכו' הרי לך שכתב בהדיא שבזמן שהוא חייב בפרעון מן הדין בלא שבועה אז אתי איסור שבועה וחייל אפרעון ויהיה עובר משום איסור שבועה אבל אם אין פרעון מן הדין גם אין כאן שבועה אף בנדון דידן כיון שאין כאן תביעה מן הדין גם שבועה אין כאן כי אין חומרת השבועה מוסיף וכולל שום חיוב יותר ממה שמחייב הדין הפשוט בלי שבועה וכמו שדקדק הה"ר יוסף קולון ז"ל שרש פ"א על התשובה הנזכרת וזה לשונו ואף על גב דדבר פשוט הוא דהמלוה את חברו על מנת שלא ישמטנו שביעית אין שביעית תשמטת כדאמר רב יהודה אמר שמואל בפרק קמא דמכות וכן פסקו הרמ"בם וסמ"ג אפילו הכי לא אמרינן נעשה זה הנשבע לפרוע כמתנה שאין השביעית משמטת דאין השבועה מוספת כלום לענין חיוב הממון אלא מזרזת הפרעון באשר הוא שם אף בנדון דידן אין השבועה מוספת חיוב לעמוד עמו בדין במה שאינו חייב מן הדין אלא מזרזת לקבל עליו גזרת הדיינים במה שחייב מן הדין לעמוד עמו בדין.
5
ו׳ובגדולה מזאת כתב ה"ר יוסף קולון ז"ל בשרש הנז' באיש אחר שנשבע ליתן לבתו סך מה בנדן ונשאר פרעון אחד אשר עדיין לא הגיע זמנו לפרוע ועתה טוען אבי הבת שאינו רוצה ליתן מעותיו בכדי באשר בעל בתי ואביו מרגילין קטטה ושנאה עמה ומוציאין עליה שם רע וכו' ופסק שם דטענתו טענה ופטור מהממון ההוא דאזלינן בתר אומדנא ומוכח דלא עלה על דעתו לפסוק לה על מנת דמאיים עלה ולא מתקבל עלה וכו' ועל זה כתב שאע"פ שנשבע על כך לא אמרינן דאלים כח השבועה לומר דגמר ומקני ליה הסך ההוא ולא אזלינן בתר אומדנא אלא על כל פנים פטור.
6
ז׳והשתא נדון ונאמר ומה אם במקום שאין הפיטור בא אלא מטעם אומדנא אמרינן דלא אלים כח השבועה לבטל האומדנא והוא פטור בנדון דידן דמן הדין הגמור פטור רבי יוסף הנזכר מלעמוד עמו בדין על אותה התביעה לא כל שכן דפשיטא דלא אלים השבועה לחייבו על כך ועוד נדון ונאמר מהשני נושאים שכתבתי מענין שבועת השמיטה ופרעון הנדוניא ומה בשני הנושאים האלו שאין השבוע' אלא על הפרעון הרמוז ההוא ואם אין אני מחייבו מכח השבועה נמצא שאין שם מקום לחול אותה השבועה כלל ונמצא שהיתה לבטלה מכל מקום אמרינן דפטור ואין חייב מכח השבועה בנדון דידן דאף על פי שנאמר דפטור מהשבועה מתביעה זו יש לנו מקום לחול השבועה כשאר תביעות הבאות מצד רבי יעקב הנזכר שיש לו מצד חזקה אחת שתובע מר' יוסף הנזכר שנתערבה בחצירו וגם תביעות אחרות וגם מצד האלמנה אם תרצה לתבוע כתובתה באופן שלא נשארה השבועה לבטלה לא כל שכן שנאמר דאמדינן דעתיה של רבי יוסף הנזכר שלא נשבע אלא על מה שחייב לעמוד עמו בדין מן הדין נשבע לקבל גזרת אותם הדיינים אבל להוסיף עליו חיוב במה שאינו חייב מן הדין מעולם לא נתחייב בכך כלל העולה דבהא סלקינן ונחתינן שאינו חייב ר' יוסף הנזכר לעמוד בדין עם ר' יעקב הנזכר בתביעה זו מצד היתומים כי לאו בעל דברים דידיה הוא זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרב"י זלה"ה.
7
ח׳גרסינן בגיטין פרק הניזקין יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להם אביהם אפטרופוס חייב לעשר פירותיהם וכתב רש"י שסמכו אצל בעל הבית ולא נתמנה להם אפטרופוס לא מאביהם ולא מב"ד אפילו הכי כאפטרופוס הוא ע"כ ולפי זה אם הבנות סמוכו' על האלמנה יש לאל ידה לתבוע זכות היתומים ולפקח בענייניהם והרי חל על טענותיה שבועת הקומפרומיסו ואין לחלק ולומר דדוקא לענין מעשר לענין תיקון פירותיהן לאכילה חשיב כאפטרופוס אבל לא לשאר דברים דמלשון רש"י משמע דחשיב לגמרי כאפטרופוס שמא תאמר זהו דווקא כשסמכו אל איש דראוי להתמנות אפטרופוס אבל אשה דאינה ראויה להמנות אפטרופוס מפי בית דין לא מהניא סמיכה גבי דידה לאחשיבה כאפטרופוס ליכא למימר הכי דבהדיא איתא בגמרא הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא הוה להו תורתא שקלא וזבינתא נהלייהו אתו קרובים לקמיה דרב נחמן א"ל מאי עבידתיה דזבינתא ופרש"י מי מינה אפטרופוס א"ל יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנן ופירש"י ואף על פי שלא נתמנה חשיב להו כאפטרופוס הרי משמע ומוכח בהדיא דכל היכא דהיתומים סמוכים אל מי שיהיה הן איש הן אשה כיון שהן נגררים במעשיהם אחריהם חשיבי כאפטרופוס והכא נמי בעובדא דידן לא שנא. מיהו מודינא דאי אביהן של יתומים אי נמי בית דין קדמו ומינו להם אפטרופוס אין סמיכות דידהו מועיל ליחשב בעל דברים דידיה ובעל דברי החכם השלם הפוסק נאם כותב בנחיצה הקנה רצוצ' משיב מפני הכבוד כבוד הנכבד וחשוב המדבר כי המאלצני לחוות דעתי הצעיר משה שונצינו.
8
