דברי ריבות קס״זDivrei Rivot 167
א׳במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא הנעלה ה"ר אברהם הכהן בכמה"ר שבתי הכהן ז"ל ואסהיד בתורת עדות בואם לא יגיד ונשא עונו וכו' בהיות שרבי אברהם כרוב יצ"ו נכנס לבית הכנסת שהיה מתפלל שם ומצא לרבי פנחס ברבי יוחנן ז"ל יושב במקומו של רבי אברהם כרוב הנז' אמר רבי אברהם כרוב הנז' לר' פנחס הנזכר שיתרחק מעט ויעש' לו מקום לישב במקומו כדרכו אז השיב ר' פנחס הנז' ואמר שמקו' מושב ומצבו של ר' אברהם כרוב הנז' הוא מחוץ לבית הכנסת השיב ר' אברהם הנזכר ואמר לר' פנחס הנז' שמקומו ומצבו הוא בקפאלובירשי כששמע כך רבי פנחס הנזכר קם והכה לרבי אברהם כרוב הנזכר על פניו בפני כל הק"ק יצ"ו כל זה העיד ר' אברהם הכהן יצ"ו ועוד בא רבי יצחק פיסו בפנינו חתומי מטה והעיד בתורת עדות ואמר בהיותי יושב במקומי ערב שבת נכנס רבי אברהם כרוב הנזכר לישב במקומו ומצא לר' פנחס יושב אמר רבי אברהם כרוב הנזכר לרבי פנחס הנז' שיעשה לו מקום במקומו לישב ורבי פנחס סרב לא אבה שמוע רק חרפו וגדפו לר' אברהם כרוב הנזכר וקראו נרבע בפני כל הק"ק יצ"ו ואח"כ הכה אותו על פניו ור' אברהם הנזכר השיב לרבי פנחס הנזכר ואמר שהו' נרבע שבקפאלובישי מכירים אותו כל זה העיד רבי יצחק פיסו בפנינו. ועוד העיד רב יודה גוטה בפנינו בתורת עדות איך בהיותו ערב שבת בבית הכנס' עומד במקומו נכנס ר' אברהם כרוב ומצא יושב במקומו לרבי פנחס הנזכר ואמר לו צא ממקומי ושב במקומך השיב רבי פנחס ואמר לרבי אברהם הנזכר מקומך נרבע הוא מחוץ לבית הכנסת השיב ר' אברהם ואמ' לו מקומך הוא בקאפאלוברשי אז הכה אותו על פניו כל זה העיד רבי יודה גוטה בפנינו ומה ששמענו והועד בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו פה להיות לר' אברהם כרוב הנזכר לראייה ולזכות היום יום שני כ"ו לניסן שנת השכ"ו ליצירה פה ליפאנטו והכל אמת דוד בכמהר"ר חייא ן' דוקש זצ"ל דין. יוסף בכ"ר שלמה גרשון יצ"ו דין. רפאל בכ"ר יצחק מלטי ז"ל דין. ילמדנו רבינו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה אף על גב דגרסינן בקמא פרק החובל על ההיא מתניתין דקתני רקק והגיע בו הרוק וכו' אמר רב פפא לא שנו אלא בו אבל כנגדו לא ונהוי כי בייש בדברים אמרי במערבא משמיה דרבי אבין זאת אומרת ביישו בדברים פטור מכלום וכן פסק הרמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ג' מכל מקום כבר כתב רב שרירא גאון ז"ל הביאו הרא"ש בפסקיו פר' החובל וז"ל אף על בושת דברים מנדין אותו עד שיפייסנו כראוי לפי כבודו והביאו הטור לפסק הלכה ח"ה סי"ב וסימן תכ"א וכן פסק הר"אש שכתב שם בפסקיו ומסתברא דיותר היא בושת דברים מבשת של חבלה דאין דבר גדול כלשון הרע ודבה שאדם מוציא על חבירו והרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר כתב דאף על גב דהמבייש בדברים פטור מן התשלומין מ"מ יש לבית דין לגדור בדבר בכל מקו' ובכל זמן כפי שיראו כו' ועוד כתב המבייש בדברים עון גדול הוא ואינו מחרף ומגדף לעם אלא רשע שוטה ואמרו חכמים הראשוני' שכל המלבין פני אדם כשר מישראל אין לו חלק לעולם הבא ועוד כתב המרדכי שם פ' החובל וז"ל:
2
ג׳נראה לי על דברי קנטורין שבין לאה ובין ראובן אלו היו עדי' בדבר שקרא אותה נפקת ברא היה לקהל לקונסו או בממון לפי המבייש והמתבייש לפי ראות עיני הקהל וכו'. הרי לכל הני רברבא המבייש בדברים ראוי להענישו וכיון שכן בנדון דידן שלפי עדות שני העדים כ"ר פנחס הנז' פטר מים וחירף וגידף לכ"ר אברהם הנזכר וקראו נרבע ברבים מוטל על הקהל להענישו ולנדותו עד שיתפייס לפי ראות עיניהם ומה גם עתה שהוסיף על חטאתו פשע והכהו על פניו שראוי לקונסו שהרי כתב הרמב"ם פרק חמישי הלכות חובל ומזיק כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך בספרי הרמב"ם מוגה:
3
ד׳בזיון הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף להכותו אם הזהירה תורה מלהוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק אפי' להגביה ידו על חברו אסור וכל המגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו הרי זה רשע וכתיב בהגהו' שפסק ראב"ן שפוסקים דינו כן לקרותו רשע ופסול לעדות ושכנגדו נשבע ונוטל עד שישוב מרשעו וקבל דין לכן חייב רבי פנחס לקבל עליו את הדין כפי מה שיראה בעיני ראשי הקהל יצ"ו ולבקש מכה"ר אברהם הנזכר מחילה סליחה וכפרה וכמו שכתב הרמ"בם פרק הנזכר אפילו הקריב כל אילי נביות אינו מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו וכו' ובעשותו כך חייב כה"ר אברהם הנזכר למחול לו ולא יקום ולא יטור וכמו שכתב הרמב"ם שם כי אין זו דרך זרע ישראל אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו ימחול לו וכל הממהר למחול הרי זה משובח ורוח חכמים נוחה הימנו גם בנדון דידן ושב ורפא לו זהו מה שנרא' לעניות דעתי ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
