דברי ריבות קע״גDivrei Rivot 173
א׳תפשוט דפי פרה כחצר הניזק דמי מס' ב"ק דף כ"ג פירש רש"י דפי פרתו של מזיק האוכלת בחצר הניזק כונתו בזה שהולך לשיטתו שפירש דוליחייב נמי בעל הגחלת הוי דוקא ולא כמו שפירשו התוספות האי לישנא לאו דוקא משום דסברי דבעל והגחלת והגלחת והגדיש הכל אחד אבל רש"י סבר כמו שכת' וקא סלקא דעתין דגחלת דחד וחררה וגדיש דחד וכיון דמיירי דגחל' דחד שפיר קאמר בגמרא תפשוט דפי פרה כחצר הניזק דמי ואין כאן קושיא מהקושיות שהקשו התוספות משום דמיירי שנטל הכלב החררה מרשות בעל הגחלת שאין שם מקום חיוב שהרי אינו רשות הניזק וכשהלך לגדיש של בעל החררה שהוא רשות הניזק כבר היה ריפתא נתון בפי הכלב ושפיר שייך למימ' מאי בעי ריפתך בפומא דכלבאי וזהו שכיון רש"י באומרו דפי פרתו של מזיק האוכלה בחצר הניזק כלו' שאין כאן כי אם האכילה בחצר הניזק לא הלקיח' כי הלקיח' היתה מרשות בעל הגחלת אבל לפי שיטת התוספו' דקאמר האי לישנא לאו דווקא דסבר דמיירי דבעל הגחלת ובעל החררה הכל אחד והלקיחה היתה מרשות הניזק קשה מאי קאמר תפשוט דפי פרה וכו' וכל הקושיות שכתבו התוספות ולכן הוכרח תוספות לאוקומא דמיירי אם הושיט פירות בפי פרה חרש שוטה וקטן ונכרי דלאו בני תשלומין וכמו שכתבו. זהו מה שנראה לעניות דעתי בפירש סוגיא זו יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה:
1
ב׳לפי מה שפירשתי בדבור סתם דלתות חתורות הן וכו' נשאר רש"י לפי שיטתו מוקשה לכן להליץ בשביל רש"י נראה לעניות דעתי דאיכא למיפרך במאי דקאמר בגמרא זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן וכו' ולכך משלם על החררה נזק שלם לאו משונה היא תימא דדלמא משונה היא והא דמשלם נזק שלם משום דמתניתין אתיא כר' טרפון דאמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם וקושיא זו אליבא דרש"י ליתא וזה שפירש רש"י לעיל אברייתא דהכלב והגדי שדילגו ממטה למעלה פטורין פטורין מנזק שלם וחייב בחצי נזק דמשונים הם וכיון שכן אי אפשר לומר דמתניתין רבי טרפון היא דאם כן מאי שנא דקתני מתניתין הכלב והגדי שקפצו מראש הגג שהוא מלמעלה למטה דמשלמין נזק שלם מפני שהן מועדין לישמעינן רבותא בין מלמטה למעלה בין מלמעלה למטה משלם נזק שלם שהרי בחצר הניזק מיירי וכמו שפירש רש"י במתניתין אלא ודאי מדנקט מראש הגג נראה ודאי דלאו רבי טרפון היא ולכן דוקא מראש הגג דהוי מלמעלה למטה דאורחיה היא משלם נזק שלם אבל מלמטה למעלה דמשונה הוא לא משלם נזק שלם אף על גב דהוי בחצר הניזק וכיון שכן מאי דקתני מתניתין דעל החררה משלם נזק שלם על כרחן צריכין אנו לומר משום דסת' דלתות חתורות הן ולאו משונ' הוא. אבל לפי שיטת התוספות דפירש על אותה ברייתא דהכלב והגדי ממטה למעלה פטורין דהיינו לגמרי דחשיב אונס הדרן קושיא לדוכתין דדלמא סתם דלתות לאו חתורות הן ומשונה היא והא דקא משלם נזק שלם אתיא כרבי טרפון דמשונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם והא דקתני ברישא דמתניתין דווקא מראש הגג דהוי מלמעלה למטה הטעם הוא משום דמלמטה למעלה חשיב אונס גמור ואין בו שום צד תשלומין הרי שכמו שיש תימ' אליבא דרש"י גם כן יש תימה אליבא דתוספו' אלא מאי אית לך למימר דלית לן לאוקמא סתמא אליבא דחד גם כן לשיטת רש"י לית לן לאוקומיה מתניתין אליבא דחד דסבר דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ועם זה אין תימה גם לשיטת רש"י. זהו מה שנראה לעניות דעתי. יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2
ג׳תוספות מס' ב"ק דף כ"ג איזהו מועד וכו' אומר ר"י דהא דאמרינן בהבא על יבמתו דסתם לן וכו' כונת התוספו' בזה דאיכא לאקשויי במתניתין מה ראה רבי מאיר בדברי רבי יהודה במועד שבא לחלוק עליו דכיון דסבר רבי מאיר ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן אפשר דגם רבי יהודה סבר הכי ומאי דקאמר כל שהעידו בו שלשה ימים לא מבעיא כלומר לא מבעיא קירב נגיחותיו אלא אפילו ריחק נגיחותיו בג' ימים הוי מועד וי"ל דא"כ לא היה ליה למימר כל שהעידו בו ג' ימים אלא איזה מועד משיעידו בו ג' ימים דהיה משמע כיון שהעידו בו ג' נגיחות אף על פי שהן רחוקות חשיב מועד אבל השתא דקאמר כל שהעידו משמע שבא לומר דוקא זה שהעידו ג' ימים הוי מועד אבל ג' פעמים ביום א' לא ועל זה הרגישו התוספות דמכל מקום הדרן קושיא לדוכתין דאפשר דהא דקאמר כל שהעידו אתא למעוטי סברת רבי דסבר דבתרי הויא חזקה אבל לעולם לא אתא למעוטי קירב נגיחותיו ג' פעמים כמו שסובר רבי מאיר לזה תירץ תוספות זה אי אפשר דלא פליגי בשור המועד דמקרא דרשינן וע"כ לא מיעט רבי יהודה בדבריו אלא קירוב נגיחות ולכך פליג עליה רבי מאיר.
3
ד׳תוספות מס' ב"ק דף כ"ג כל שיהיו התינוקות ממשמשין בו אף על גב דאדם אית ליה מזלא מ"מ כיון שנעשה וכו' זהו מקושר עם מה שכתבתי בדבור שלפני זה וזה שהרי חזרה זו של משמוש תינוקות גריעא מחזרת ג' ימים משום דאדם אית ליה מזלא ודאי דלא פליג רבי מאיר אחזרת שלשה ימים וכיון שכן הוה ליה למימר ותם משיהיו התינוקו' ממשמשין בו ולא היה לו לומר כל שיהיו התינוקות וכו' לכן אמרו התוספו' אף על גב דאדם אית ליה מזלא מכל מקום כיון שנעשה שפל וכו' ולא בא רבי מאיר למעט וכו' כלומר אף על גב דלישנא דכל שיהיו התינוקו' וכו' משמע שבא למעט מכל מקום לא בא למעט חזרה ג' ימים דודאי חשיבא כחזרת משמוש כיון דאדם אית ליה מזלא וכי תימא אם כן לא הוה ליה למימר כל שיהו וכו' אלא ותם משיהו התינוקות לזה תירצו התוספות ואמרו וג' פעמים ביום אחד נראה דאין מועיל לדידיה וכו' כלומר להכי נקט האי לישנא דכל שיהו התינוקות לומר דלא מהני חזרת שלשה פעמים ביום אחד כי אם על ידי משמוש ולעולם לישנא דכל שיהו התינוקות מדוייק הוא זהו מה שנראה לענייות דעתי. יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
ה׳מתניתין מס' ב"ק דף כ"ג פרק כיצד הרגל איזהו תם ואיזהו מועד וכו' קשה דמאי קא בעי איזהו תם דתם הוי כל זמן שלא נעשה מועד בשלשה פעמים הראשונים אבל אחר שנעשה מועד לעולם הוי מועד ולא מהני ליה חזרה ונראה לענייות דעתי הדוחק דדייק הכי מלישנא דקרא וזה שמצינו שבנגיחת שור לשור כתיב או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום וכו' ולא כתיב ואם שור נגח הוא מתמול שלשום כמו דכתיב בנגיחת שור לאדם אלא שהכונה לומר דאי כתיב ואם שור נגח הוא הוה משמע דהעדתו היה תלוי במציאות היותו נגחן דעד עכשיו היה תם ומשלם חצי נזק ואם במציאות נעשה נגחן הוי מועד ומשלם נזק שלם אבל השתא דכתיב או נודע כי שור נגח הוא משמע שאין הדבר תלוי במציאות הנגיחה כי אם במציאות הידיעה כלומר שאפילו היה בפועל כבר נגחן יש לידע אם עדיין הוא נגחן או אינו נגחן כיצד יהיה זה לחקור ולדרוש אם חזר מנגיחתו או לא חזר משמע דמהני חזרה והא דלא כתביה בנגיחת אדם משום דהוי מלתא דלא שכיחא כדקאמר בגמרא כיון דמתם קטלילן ליה מועד היכי משכחת לה זהו מה שנראה לעניות דעתי. יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
ו׳בפרק כיצד מס' ב"ק דף כ"ד ורבי מאיר מאי טעמא דתניא אמר רבי מאיר ריחק נגיחותיו חייב קירב נגוחותיו לא כל שכן אמרו ליה זבה תוכיח שריחקה ראיותיה טמאה קירבה ראיותיה טהורה יש לדקדק דמאי קא משני זבה תוכיח דאיכא למימר היא גופא תיתי בק"ו דקירבה ראיותיה תהא טמאה אלא מאי אית לך למימר דקרא דוזאת מיעטיה אם כן היינו דאמר להם רבי מאיר הרי הוא אומר וזאת דגזרת הכתוב היא וכיון שכן מאי קאמר מעיקרא זבה תוכיח ונראה לענייו' דעתי דבהא קמיפלגי ר' יהוד' ור' מאיר דר' יהוד' סבר דלא בא הכתו' דזא' אלא לגלו' איזו היא הסבר' האמתית וזה דאי לא כתיב וזאת הייתי טועה ואומר דבין זב ובין זבה היו טמאים בין בימים בין בראיות דהוו ילפי מהדדי או הייתי אומר דוקא מה שכתוב בכל א' וא' זבה בימים ולא בראיות וזב בראיות ולא בימים בא הכתוב ומיעט וזאת והשתא קס"ד דוזאת מיעט הכל ואמר דוקא זב בראיות ולא בימים ודוקא זבה בימים ולא בראיות וכיון דסבר השתא דאתא למעוטי נמי זב מימים אי אפשר לומר שהוא גזירת הכתוב דמהי תיתי שיהא זב טמא בימים דאין כאן ק"ו אלא ודאי לא בא הכתוב אלא לגלות הסברא שלא נטעי אם כן הכתוב גילה לנו שאין סברא לומר שקירוב הראיות או הנגיחות סבה להחמיר.
6
ז׳אמר להן רבי מאיר הרי הוא אומר וזאת כלומר שפיר קא אמרת אי וזאת מיעט הכל אבל האמת הוא שלא בא למעט אלא זבה מראיות אבל זב טמא נמי מימים מכח ההקש כמו שאמר לקמן אם כן נראה ודאי שלא בא הכתוב אלא למעט הסברא שהיה לי מבחוץ ולהיות שהיתה הסברא מבחוץ שתהא הזבה טמאה בראיות מכח הקל וחומר בא הכתוב וגזר וזאת למעוטי וגם להיות הסברא מבחוץ שהזב יהיה טמא בראיות ולא בימים הוכרח הכתוב לכתוב ההקש לרבות ימים בזב והמקשה לא הבין כונת המתרץ ולכן חזר והקשה ממאי דהאי וזאת למעוטי זבה מראיות לחוד אימא שבא למעט נמי זב מימים וכמו שכתבו התוספות וכיון שכן ודאי שלא בא הכתוב אלא לגלות הסברא וכמו שכתבתי ואינו גזרת הכתוב אמר קרא והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש וכו' כאן גילה סברתו שהי' לו בתחלה דוזאת אינו אלא גזרת הכתוב כיון שלא בא למעט אלא זבה מראיות.
7
ח׳ופריך ולקיש נקבה לזכר מה זכר בראיות אף נקבה בראיו' ומדאצטריך היקש לרבות ראיות משמע ודאי שאין הסברא מבחוץ כמו שאת' אומר שקירוב הראיות סיבת טומאה וזאת אתא למעוטי זב מימי' משום דלא נימא אין הקש למחצה והוי מרבינן הכל באופן שנראה שלא בא הכתוב אלא לגלות הסברא לזה תירץ ואמר קאי בראיות ממעט ראיות וכו' וכיון שלא בא למעט אלא ראיות ודאי שבא הכתוב לבטל הסברא מבחוץ שהיה לנו שקירוב הראיות סבת טומאה וגזרת הכתוב היא זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. הצעיד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
8
