דברי ריבות קפ״דDivrei Rivot 184
א׳מרובה מיתבי גנב ובא אחר וגנבו הראשון משלם תשלומי כפל והשני אינו משלם אלא קרן בלבד גנב ומכר ובא אחר וגנבו וכו' קתני מיהא מציעתא גנב ומכר וכו' קשה כיון דלא פריך אלא מרישא וממציעתא למה ליה לאיתויי הסיפא אף על גב דלא הוי קשיא ליה כ"ש השתא דקשיא ליה כדפריך לקמן ותסברא הא מתרצתא היא והא קתני סיפא וכו' ועוד מה היתה סברת המקשה ועוד מה היא כונת רש"י באומרו ואי קשיא הא יכול לתרצה כגון שנתייאשו הבעלים וכו' וקאמר הכי נמי משני ליה לקמן ואי יכול לתרצה למה לא תירצה ולא לפרוך.
1
ב׳ונראה לעניות דעתי שלזה כיון רש"י באומרו ולקמן פריך אמאי לא משלם כפל הא קנייא גנב ראשון בשנוי מעשה וזה שכוונתו לומר שהכרח קושית המקשה לא היה אלא בשביל סיפא דברייתא ולכך הביא' וזה דברייתא זו איכא לאוקומה כלה לפני ייאוש וטעמא דמציעתא כגון שנתייאשו הבעלים לאחר מכירת גנב כדמוקי לה רב זביד ומאי קא פריך אלא כיון דקתני סיפא גנב וטבח וכו' והשני אינו משלם אלא קרן בלבד ובבא זו על כרחין צריכין אנו לומר דכ"ש היא דאמר שנוי במקומו עומד וכיון שכן איך נפרש הברייתא דתנא קמא סבר דיאוש כדי קני ותנא דסיפא סבר דאפילו שינוי מעשה לא קני והא אפושי במחלוקת לא מפשינן ולכך מוכרחין אנו לומר וליישב הברייתא לאחר יאוש וסבר לפחות דיאוש לא קנה וזהו שכיון רש"י באומרו לקמן פריך וכו' ואי קשיא וכו' כלומר קושיית לקמן פריך הוכרחו למקשה שלא לתרץ התירוץ שרמז בלשון ואי קשיא וכו' כמו שכתבתי ולקמן הוא דמשני לה רב זביד בדוחק שהדוחה דוחה בקש זהו מה שנראה לעניות דעתי. יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2
