דברי ריבות קפ״הDivrei Rivot 185
א׳במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא יהושע גיראסו בר יצחק ואמר לנו איך זה לו ארבעה שנים היו לאביו פועלים הנקרא קארדאדוריש ועשה להם סעודה אביו הנזכר ובתוכם רבי אהרן כהן ויהי כאשר ישבו לאכול נתן לו אביו הנזכר ליהושע הנזכר כוס מלא יין ואמר לו תנהו לאהרן כהן לקדושי בתו אז יהושע הנזכר נתן הכוס הנז' לאהרן הנז' ואמר לו קח הכוס יין הזה בעד קדושי אישטרילייא בתך בעדי ושאלנו לו אם היה שם אנשים רבים והשיב יהושע הנזכר שהיו שם כמו חמשה אנשים או ששה ולא עוד ואלה שמותם ברוך מאנו וגיב"רי ויעקב גני ואיש אחר ושמו ג"כ יעקב שאינו יודע כינוייו אבל אם היה רואהו היה מכירו והאנשים היושבים שם אמרו לנו ששמו אהרן ויטה ואהרן כהן אבי אישטרילייקה ואביו יצחק גיראסי ואז אתא קדמנא ברוך מאנו ואחר האיומים והגזומים הראויים להעשות לו מן הדין בואם לא יגיד וכו' נשבע בספר תורה להגיד האמת ואמר ברוך הנזכר כי זה שלש שנים ישבו לאכול בבית רבי יצחק הנז' והיה גוב"רי הנזכר עושה מלאכתו בצמר אמנם האוכלים היו יצחק גיראסי ואהרן כהן וברוך הנזכר ויעקב גאני ובתוך האכילה היה משבח אהרן הנזכר ליאושע בר יצחק הנזכר שהיה משרת להם באכילה הנזכרת שאין בכל בניו כמוהו שומע לאביו אז אמר יצחק הנזכר לאהרן א"כ נתחתן והשיב לו נאכל כי אין לנו עסק בענין החתון הנז' ואחר כך לקח כוס יין יצחק הנזכר ואמר לאהרן בשמחתך ולקח הכוס מידו וכשהיה בידו אמר לו נתתיו לך בעד קדושי בתך אישטרילייא הנזכר' לבני יהושע ויהי כשמוע אהרן את דברי יצחק הנזכר שם הכוס על השלחן ולא רצה לקבלו ולקח אותו ברוך הנזכר ושתה יותר מחציו ואחר כך נתן השאר לאהרן הנזכר ועם כל זה לא היה רוצה לשתותו רק שאמר לו ברוך הנזכר שאינו מעלה ומוריד אחר שאינו לוקח אותו מיד יצחק הנז' אלא מיד ברוך ושאלנו ליצחק הנזכר אם באיזה זמן נתן איזה דבר לאהרן הנזכר בעד קדושי אישטרלייא לבנו יהושע ואמר חלילה כי מעולם לא נתן כלום לאהרן בעד קדושין אחר כך אתא קדמנא אהרן ויטה ואחרי האיומים והגזומים הראויים להעשות וכו' קם והעיד בתורת עדות איך היה עובר דרך פתח בית יצחק הנז' וקראו לו שהיו אוכלים שם יצחק הנזכר ואהרן הנזכר יחד עם ברוך הנז' ועם יאושע בר יצחק הנזכר וראה לאהרן כהן שהיה משבח ליאושע הנז' שהיה נוצר מצות אביו ואמר לו יצחק לאהרן נתחתן ולקח יאושע כוס יין ונתנו לאהרן ואמר לו נתתיו לך בעד קדושי אישטרילייקה בתך בעדי וקבל אהרן הכוס מידו ושתה אותו ואח"כ אתא משה גיבר"י והעיד בתורת עדות אחר האיומים והגזומים ואמר שהיה עושה מלאכתו בצמר בבית יצחק הנזכר והיו אוכלים שם יצחק הנזכר ואהרן הנז' ואנשים אחרים והפצירו עמו שיקום לאכול עמהם וקם ואכל מעט ואז לקח יצחק הנזכר כוס יין אחד ונתנו לאהרן הנזכר וקבלו ואמר לו יצחק נתתי הכוס לקדושי בתך אישטרילייא לבני יאושע ולא רצה לקבלו אחרי שמעו את דברי יצחק ואז לקחו ברוך מאנו ושתה הכוס יין הנזכר ברוך כל הנ"ל הועד בפנינו ביום רביעי עשירי לחשוון שנת השכ"ז ואמר משה גיברי שזה עבר בפניו זה לו קרוב לשלש שנים ולראיית האמת כתבנו וחתמנו מה שהועד בפנינו והכל שריר וקיים.
1
ב׳ובמותב תלתא אתא קדמנא ברוך הנז' ושאלנו ממנו אם אכל פעם אחרת עם יעקב גני בבית יצחק הנזכר וישיבנו דבר שפעמים רבו' אכל בבית יצחק הנזכר אמנם עם יעקב גאני לא אכל כי אם בפעם ההוא היה זה יום ששי כ"ו לחשוון שנת השכ"ז ליצירה והכל שריר וקיים. וגם משה גיברי העיד בתורת עדות איך לא נמצא שם בבית רבי יצחק עם רבי יעקב גני רק בפעם ההיא שהיו אוכלים שם האנשים הנז' וזה היה ביום ששי במעמד הנז' וקים.
2
ג׳ביום חמישי כ"ה לחודש חשון שנת השכ"ז ליצירה במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא רבי יעקב גני ואחר האיומים והגזומים הראויו' להעשות לו בואם לא יגיד וכו' נשבע שבועה חמורה בנקיטת חפץ כראוי והעיד בתורת עדות איך זה כמו ד' שנים ויותר היה אוכל בבית ר' יצחק גירא"סי יחד עם בנו של רבי יצחק הנז' ועמו יאושע ועס אהרן כהן ועם ברוך מאנו עם משה גובירי שהיה עושה מלאכתו בצמר בבית רבי יצחק וגם היה שם אהרן ויטה ואמר שבשעת האכילה היה משבח אהרן הנז' ליהושע הנז' והיה אומר לאביו יצחק הנז' כמה נאים מעשיו מבנך יאושע יותר מהבנים אחרי' אשר לך שהוא זריז ומהיר ושומע לעצת אביו ואמר לו רבי יצחק הנז' לאהרן הנז' כיון שהדבר כן תן לו את בתך אז אמר אהרן מי יתן והיה כדברך אז אמר יצחק הנז' לבנו יהושע הנז' קח כוס אחד יין ותן אותו לאהרן לקדושי בתו ואז לקח הכוס הנז' יהושע הנז' ונתנו לאהרן הנז' ואמר לו קחהו לקדושי בתך אישטרילייא זהו מה שהעיד יעקב הנז' בזמן הנז' וקים.
3
ד׳במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתמין לתתא כד אתא קדמנא רבי מרדכי ן' שוהם יצ"ו ואחר האיומים והגזומים הראויים להעשות לו מן הדין בואם לא יגיד קם על רגליו והעיד בת"ע איך רבי אהרן כהן יצו בא לדור בחצרו שהיה דרכו זה לו י"ז שנה לח"הש שעבר והביא שם בתו הגדולה שנפטרה לבית עולמ' ואז נולדה לו בת אחרת ושמה אישטרילייא באופן שמסוכו' הנז' נכנסה אישטרילייא הנזכרת לי"ח שנה והיה זה ביום שני כ"ט לחדש חשון שנת השכ"ז ליצירה בשאלונוקי וקים.
4
ה׳גם אתא קדמנא רבי שמואל מאגירו ואחרי האיומים והגזומים הראוים לעשות לו מן הדין בואם לא יגיד ואלות וקללות שקבל עליו העיד בתורת עדות איך יש לו בן ושמו מרדכי מגורו שהוא בן שמנה עשרה שנה עד חג הסוכות שעבר ומחג הסוכות הנז' נכנס לי"ט שנה ואישטריליא בת אהרן כהן פחות' שנה אחת מבנו הנז' באופן שנכנס אישטרילייא הנזכרת לשמנה עשרה שנה מחג הסוכות הנזכר ונתן ראיה לדבריו רבי שמואל הנזכר שבני הנזכר ינק משדי אם אישטרילייא בזמן ההוא שהיתה מנקת לבתה אישטרילייא ולהיות אמת שכל הנ"ל העיד קדמנא בית דין דחתימין לתתא רבי שמואל הנזכר כתבנו וחתמנו שמותינו פה ביום ה' ב' לחדש כסלו שנת השכ"ז ליצירה בשאלוניקי וקים.
5
ו׳ביום רביעי שמונה ימים לחדש כסלו שנת השכ"ז ליציר' אתו קדמנא היקרים ה"ר יצחק וידאל מק"ק איטאליא וכ"ר משה שני מק"ק ציצילייא ואחר האיומו' והגזומים הראויים להעשות להם מן הדין בואם לא יגיד העידו בפנינו בית דין דחתימין לתתא ובפני אהרן ויטה בתורת עדות ואמרו איך הוא דבר אמת שלימים חלפו למי היו הם עושים במלאכת הצמר בבית ר' מיכאל חזן יצ"ו והיה שם גם כן אהרן ויטה עוש' במלאכת הצמר והיה שם גם כן עמהם נער אחד מתעסק במלאכת הצמר ולא היו מכירים אותו כי היה גר בארץ ויהי לעת הצהרים הנער הנז' עלה לעליה אחת לישן שם שינת הצהרים ושוב אחר כך עלה אחריו אהרן ויטה אל העליה ואחר כך שמעו בקול הנער שהיה צועק ותכף עלה לשם רבי יצחק וידאל הנז' ואחריו עלה רבי משה שני הז' וראו שניהם איך אהרן ויטה הנז' היה אונס אל הנער הנז' ורבעו ושהיו מדובקים יחד והנער הנז' היה צועק ואז גערו לאהרן ויטה והכלימוהו ואז ברדתם משם אמרו לאשת כבוד רבי מיכאל חזן הנז' שיוציא לאהרן ויטה מתוך ביתה כל זה העידו בפנינו בתורת עדות רבי יצחק ורבי משה הנז' ומורנה וב"ד דחתימין לתתא בעצם היום הזה הלכנו לבית היקרה אשת כבוד רבי מיכאל חזן הנז' ושאלנו את פיה אם כנים הדברים כאשר העידו כבוד ר' יצחק ורבי משה הנז' ואמרה בתורת עדות איך הוא דבר אמת שהיא לא ראתה בעיניה המעשה הרע ההוא אבל ראתה לרבי יצחק ולכבוד רבי משה הנז' כשירדו מהעליה היו פניה' כשולי קדירה כי נכלמו ונתביישו מהמעשה הרע והמכוער ההוא אשר ראו ואנחנו ב"ד שאלנו לאהרן ויטה הנז' ואמרנו לו מה אתה משיב לכל הדברים האלה אשר הועדו עליך והוא השיב ואמר הלא לאלדים אני עוזב דבר זה ולהיות כל זה עבר בפנינו לראית האמת כתבנו וחתמנו שמותינו פה והיה זה פה שאלוניקי ביום הנז' וגם אמרה אשת כבוד ר' מיכאל הנז' וכבוד רבי משה הנז' כשירדו מהעליה הנז' אמרו לה שעל כל פנים תוציא לאהרן ויטה מתוך ביתה וקים.
6
ז׳תשובה חזרתי על כל דברי קבלת עדות מעדי הקדושין ומצאתי שהם נחלקי' לשני כתי עדים שמצאתי שברוך מאנו ומשה גיבר"י הם מוסכמים ומכוונים זה עם זה ולדברי שניהם אין אישטריליא בת אהרן כהן מקודשת שהרי שניהם כאחד העידו שיצחק גי"ראסי אביו של יהושע המקדש הוא נתן הכוס של יין לאהרן הנז' אב אישטרילאיי לקדושי בתו לבנו יהושע ומיד כששמע כך אהרן הנז' בעט בכוס ולא רצה לקבלו ואיש אחר שתהו וכי האי גונא כ"ע מודו דאין כאן קדושין כלל דגרסינן פ"ק דף ח' תנו רבנן התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת וקאמר בגמרא לא מבעיא שדיתינהו קמיה דלא הוו קדושין אבל זרקתו לים או לאור אימא כיון דמיחייב' בהו קדושי קדיש נפשה והא דעבדא הכי סברא איבדקיה להאי גברא אי רתחנא הוא אי לא קא משמע לן וכן כתב רב אלפס והוא הדין אם השליכתו לפניו אינה מקודשת וכן פסקו הפוסקים.
7
ח׳וכל זה אפילו בא לידה בתורת קידושין כ"ש בנדון דידן שנראה מתוך דברי אלו העדים שדברי המקדש אחר נתינת הכוס שכן העיד ברוך מאנו שאמר לאהרן בשמחתך ולקח הכוס מידו וכשהיה בידו אמר לו נתתיו לך בעד קידושי בתך אישטרילייא וכו' וגם משה גי"ברי אמר לקח יצחק כוס יין אחד ונתנו לאהרן הנז' קבלו אהרן ואמר לו יצחק נתתי הכוס לקידושי בתך וכו' הרי שלא באו ליד אהרן בתור' קדושין אלא לאחר הנתינה הזכיר קדושין וכה"ג אפי' שתק לפי דעת רוב הפוסקי' לא הוו קדושין דהוה שתיקה דלאחר מתן מעות דלא הוו קדושין כ"ש בנ"ד שבפירוש ביעט בו והשליכו לפניו דפשיטא ופשיטא שאין כאן קדושין כלל מלבד בחינות אחרות שיש בענין שהאב נעשה שליח לבנו כמו שדברו הפוסקים ואין להאריך.
8
ט׳אבל יש כת אחרת שמכחה נראה שהיא מקודשת והיא אהרן ויטה ויעקב גני ששניהם כאחד העידו שיהושע בנו של רבי יצחק הנזכר הוא עצמו נתן הכוס ביד אהרן הנזכר לקדושי בתו אישטרילייא ושקבל אהרן הנז' הכוס מידו ושתהו ואע"גב שבכל אחד ואחד איכא ריעותא שבעדו' יעקב גני אלא אמר אלא קחהו לקדושי בתך אישטרילייא ולא אמר לי דהוו ידים שאינם מוכיחות ובעדות אהרן ויטה נרא' מתוכו שדבר אחר מתן מעות שכן כתוב ולקח יהושע כוס יין ונתנו לאהרן ואמר לו נתתיו לך בעד קדושי אישטרילייא בתך בעדי וכו' מ"מ אין בזה שום חולשה שלא להיות מקודשת שהרי היו מדברים על עסקי קדושין שהרי העיד אהרן ויטה שאמר לו יצחק לאהרן נתחתן ומתוך כך נתן יהושע הכוס לאהרן וכן יעקב גני העיד שאמר יצחק לאהרן תן לבני את בתך אז אמר אהרן מי יתן והיה כדבריך אז אמר יצחק לבנו יהוש' קח כוס אחד יין ותן אותו לאהרן לקדושי בתו ואז לקח הכוס וכו' וכיון שכן אפי' נתנו בשתיקה לגמרי כיון שנתרצ' הוו קדושין כמו שפסק הרמב"ם הלכות אישות פרק שלישי וכל הפוסקים כל שכן בנדון דידן שדבר אחר מתן מעות והענין מוכיח דהוו ידים מוכיחות נמצא מתוך עדות כת זו שאישטרילייא הנזכרת מקודשת.
9
י׳וכיון שכן הוי דינא כי הא דתניא בכתובות פרק האשה תנו רבנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא לפי מאי דאוקי רב אשי בגמרא דקאמר שנים אומרים לא נתקדשה ר"ל לא ראינוה שנתקדשה וק"מלן דלא ראינוה אינה ראיה ואף על גב דדיירי כלהון בחצר אחד לא אמרינן אם איתא דקדיש קלא אית לה למילתא משום דעבידי אינשי דמקדשי בצינעא אף בנדון דידן אף על גב שהכת הראשונה מעידי' באופן שאינה מקודשת ושהיה הענין בסעודה ההיא מכל מקום אינם מכחישים דברי הכת השניה וכל מאי דאפשר לקיים דברי השתי כתות מקיימינן וכיון שכן אפשר לומ' שכיון שהמשך הסעודה היה זמן מה אפשר שפעם אחת רצה לקדשה יצחק אב המקדש ואז לא קבל אהרן הקדושין כמו שהעידו הכת הראשונה ואחר שע' קדש' יהוש' בנו ואז קיבל אהרן הקדושין כמו שהעיד' הכת השניי'.
10
י״אוסמך לזה שהרי נראה מתוך עדות אהרן ויטה שלא עמד שם מתחלת הסעודה עד סופה שהרי אמר איך היה עובר דרך פתח בית יצחק וקראו לו שהיו אוכלים שם יצחק ואהרן וכו' משמע שכבר היו אוכלים ואפשר שבזמן שעבר שהוא לא היה שם היה מה שהעיד הכת הראשונה. וגם משה גיבר"ו אמר שהפצירו עמו שיקום לאכול עמהם וקם לאכל מעט וכו' נראה מתוך לשונו שלא עמד בכל הסעוד' וכיון שכן אפשר שאחר שהלך משם לעשות מלאכתו קידשה יהושע הנזכר כדברי הכת השנייה.
11
י״בוכיון שכת זו שנייה העידה שנתקדשה כדין וכשורה ודאי שהיא בחזקת מקודשת.
12
י״גאבל אחר שהעידו שתי כיתי עדים אחרים כת אחת מרדכי ן' שוהם ושמואל מאגורו שהעידו שאישטרילייא הנז' היא בת שבע עשר' שנה שלמים ומראש השנה של שנת השכ"ז נכנסת בשנת שמונ' עשרה שנה וכת אחרת יצחק וידאל ומשה שני שהעידו על פיסול אהרן ויטה ודאי שמכח עדות כל כת וכת בפני עצמה אין בקדושין אלו בית מיחוש כלל ואישטרילייא הנזכרת היא מותרת לעלמא לכל גבר די תצביין כל שכן בעדות השתי כיתות יחד מכח עדות הכת הראשונה מותרת דגרסינן פרק עשרה יוחסין קידשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקידושי שניהם ומסיק בגמרא דפליגי כשקידשה אביה בבוקר ביום שנשלם בו ששה חדשים של ימי נערות והיא קדשה עצמה בערב ובדקנו ונמצאת בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו השתא בצפרא נמי בוגרת ושמואל אמר השתא היא דאייתי סימנים ואיפסיקא הלכתא בגמרא כרב וכן פסק רב אלפס והרא"ש אבן העזר סימן ל"ז ואפילו אין מכחשת הבת לאב לומר כבר בגרתי מצפרא אלא ששותקת אוקמינן לה בחזקת בוגרת וכן פירש ר"י וז"ל אלא ודאי באין מכחשתו פליגי וכן פסק רבינו ירוחם נתיב כ"ב חלק חמישי.
13
י״דוכיון שכן בנדון דידן אם יש לאישטרילייא הנז' עתה בזמן הזה סימנין אוקמיה לה בחזקת בוגרת משעת קבלת הקידושין כיון שבשעת הקידושין הגיע לכלל שנותיה שכבר היתה מבת שלש עשרה שנה ויותר אמרינן כיון דהשתא בוגרת גם בשעת קבלת הקדושין היתה בוגרת דהלכתא כרב שאמר כיון שבערב היא בוגרת גם בבוקר אמרינן שהיתה בוגרת ואין בקדושי אביהם ממש גם בנדון דידן אין בקדושי אבי' ממש.
14
ט״וועוד יש לומר דבנדון דידן אפילו שמואל מודה דאוקמינן לאישטרילייא בחזקת בוגרת בשעת הקדושין ואין בקדושין שקבל אביה בשביל' ממש וטעמא דמלתא שכתבו התוספת שם פרק עשרה יוחסין וא"ת אמאי איפלגו רב ושמואל בבה"ג שקידשה אביה בבוקר וקידשה עצמה בערב ניפלגו בקידשה אביה גרידא וי"ל דודאי לא פליגי בקדשה אביה לחודא דבההיא מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרינן העמד אשה אחזקת פנוייה כמו שהיתה קודם שקדשה והרי היא בוגרת לפנינו ואין קידושי האב קדושין אבל עתה דקדשה אף היא עצמה ליכא חזקה דפנוי' דממ' נפשך אשת איש היא או משום קדושי אביה או משום קדושי דיד' וליכא האי סברא ומשום הכי פליג שמואל וכיין שכן בנדון דידן שאין כאן אלא קדושי אביה אפילו שמואל מודה דאוקמינן לאישטריליא בחזקת פנוייה אם בדקנוה השתא ויש לה סימנין.
15
ט״זועוד איכא טעמא אחרינא בנדון דידן לומר דאפילו שמואל מודה דמוקמינן לאישטרילייא הנזכרת בחזקת בוגרת אם נמצאו לה עתה סימנין דעד כאן לא קא פליג עליה דרב ואמר השתא הוא דבגר' אלא כשהיו הקידושין ביום אחרון של הששה חדשים של ימי הנערו' ולכן אין שם שום חזקה לומר מצפרא בגרה אבל בנדון דידן שבשע' הקידושין כבר באה לכלל שטתיה שהיתה בת י"ג שנה הרי היא בחזקת שהביא' סימנין דקיימא לן כרבא דאמר בפרק יוצא דופן קטנה כל שתים עשרה שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת משום דמחזיקנין לה בגדולה ואף על גב דקאמר ואינה חולצת הני מילי בלא בדיקה אבל בבדיקה חולצת וכמו שאמר שם אבל לחליצה בעי בדיקה. וכיון שיש חזקה כשבא לכלל שנותיה היא גדולה ועכשיו נמצאת גדולה מוקמינן לה בחזקת גדולה משעה ראשונה שבא לכלל שנותיה לכולי עלמא וכן פסק רבינו ירוחם נתיב כ"ב חלק ה' וז"ל ואי לא משתכח בגרות אלא לבתר שית בין דאשתכח בההוא יומא דקידושי שניהם בין דאשתכח ביומא דבתריה כיון דקידושין ומציאת סימנים כולהו בתר משלם שית הוו כולי עלמא מודו דדידה הוי קידושין ולא דאבוה וכן פסק הרא"ש בתשובותיו כלל ל"ג שכיון שהגיע לכלל שנותיו ומשגחינן ביה השתא סימני' מחזקינן ליה בגדול משהגיע לכלל שנותיו והביא ראיה ממעשה דבני ברק בא' שמכר בנכסי אביו וכו' בפרק מי שמת עיין שם שכלל העולה מדבריו דלכולי עלמא כיון שבא לכלל שנותיו מחזקינן ליה בגדול.
16
י״זאף כאן בנדון דידן אם אישטרילייא הנזכרת תהיה נבדקת עתה על ידי נשים צדקניות ויש לה סימנים מוקמינן לה בחזקת בוגרת משעת הקדושין כיון שבאת בזמן ההוא לכלל שנותיה שהיה לה שלש עשרה שנים לפי עדות העדים באופן שלא היה לאביה רשות בה ואין הקדושין שקבל בשבילה כלום והיא מותרת לעלמא.
17
י״חוגם מכח עדות השנייה סברת לפי שכבר העידו על אהרן ויט' שהו' פסול לעדות מן התורה שעבר עבירה שחייב עליה מיתת ב"ד ואע"ג שלא התרו לו עליה הוא פסול לעדות כמו שכתב הרמב"ם הלכות עדות פ' שנים עשר כיון שהיא עבירה מפורסמת וכיון שכן נמצא שאין בקדושין אלו כי אם עד אחד ויעקב גני וכיון שאין כאן אלא עד אחד הא קיימא לן דהמקדש בעד אחד לא חיישינן לקידושיו אפילו ששניהם מודים כ"ש בהכחשה כנדון דידן וכן פסקו רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים. ואע"ג שהעדים העידו שנפסל אהרן ויט' בחודש אב שנת השכ"ה והקדושין היו קודם לכן מ"מ כיון שבשע' שהעיד העדות היה פסול אין עדותו עדות וכן כתב הריב"ש בתשובותיו סימן רס"ו על נדון כי האי והביא ראיה לדבריו באופן דבעינן תחלתו וסופו בכשרות באופן שאין כאן כי אם עד אחד וכמעט אפילו עד אחד ליכא דלפי הנשמע קרוב לודאי גם יעקב גני שמועתו רעה אלא שלא נתקבל עליו עדות גמורה ודי לנו בזה להיתר אישטרילייא הנזכר' לעלמא ואף על גב שקבלו עדות הקדושין בבית דין ואיכא קלא דנתקדשה כבר פסקו הפוסקים דקיימא לן כרב דבסורא שהיה מקומו של רב מבטלין קלא וכן פסק רבינו ירוחם נתיב כ"ב חלק ב' והריב"ש בתשובותיו סימן רס"ו כל שכן בנד"ד שהיה קול ושוברו עמו וכתב רבינו ירוחם שם לאו דוקא שובר אלא מקום שובר אם יש מקום שנוכל לומר שמא היה כך או כך וצריך ממש קול מן השובר שאף על פי שלא יהיה אלא שום מקום שיסתפקו העם לומר שמא היה שם שובר הרי נשבר הקול ואינו כלום.
18
י״טובנדון דידן כבר העידו שני עדים שהכחישו לעדי הקידושין קודם שהעידו עדותם ועוד דאיכא כמה וכמה אמתלאות וידים מוכיחות שהכל הוא שוא ודבר כזב והמקדש והעדים כלם עצמותם ומהותם הם בורות נשברים ושוברם עמם ואי איישר חילי הייתי מייסרם בסילוא דלא מבע דמא כי נבלה עשו בישראל להוציא לעז על בת כהן שנתקדשה בדברי שקר ומרמה כלל העולה מדברי אלה שלא יחרוך רמיה צידו ואישטריליא הנז' אם יש לה סימנין על ידי בדיקת נשים היא מותרת לעלמא בלי שום חשש איסור כלל זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
19
