דברי ריבות קפ״וDivrei Rivot 186
א׳הן אמת ואמונה קנא קנאתי לה' אלדי ישראל ולתורתו בנות ישראל הכשרות וגדר אבני נזר מתנוססות על אדמת חומת טהרת משפחות המיוחסות בישראל נהרסה ובאו בה פריצים ובקשת רמיה הומיה היא וסוררת וחץ שחוט לשונם מרמה דבר וחללוה החוקקים חקקי און ומכתבי עמל ממעל ימל קצירם ומתחת שרשיהם ישורשו מן גו יגורשו הלא מהם ומהמהם ולא כח בהם האחים בני ארואישטו אשר הגדול מהם המפורסם בעבירות שדך אשה בת טובים שמה גאמילה בת הנבון ומעולה ה"ר שם טוב בן אלגי"ג יצ"ו ובהמשך הזמן נתגלה שהמשודך הנזכר היה רשע ובעל עבירו' עד שלסבה זו דחפו חמיו בשתי ידיו וכשראה המשודך הנזכר כן פתה ג' אנשים שיאמרו בפני קצת יהודים איך קידש את משודכתו הנזכרת בפניהם עד שהביא את אבי הנער' עם היותה בוגרת בפני בית דין כדי שיבאו העדי' ויעידו בפני בית דין איך משודכתו הנזכרת היתה מקודשת אליו שני פעמים אחד על ידי אחיו בשליחותו ואחת ע"י עצמו והביא את ראובן ושמעון לפני בית דין ושאלו המלה מיותרת הבית דין להם ואמרו שאמת הוא שפעם אחת הלך אחיו של המשודך הנזכר ונתן נראנגה אחת למשודכת הנזכר' אבל האחד מהם אמר שאמר לה השליח הנזכר לשון קדושין והאחד אמר שלא אמר לה לשון קדושין כלל ועקר רק נתן לה הנראנגה לבד' עוד הביא את שמעון ואת לוי לפני בית דין והעיד שמעון שהמשודך נתן רמון מידו ליד משודכתו ואמר לה תהא מקודשת לי ברמון זה ושהיא לקחה הרמון ושתקה ולוי אמר שלא ראה ולא שמע מעולם לא קדושין אלו ולא אחרים באופן שבפעם הראשונה והשנית אין מי שיעיד על קדושין רק שמעון לבד והשנים האחרים נשבעו שבועות חמורות שלא ראו קדושין כלל ועיקר לבחורה הנזכרת לא מהמשודך ולא מאחר אז אמר המשודך בפני בית דין שיש לו ב' שטרות חתומים אחד מראובן ושמעון שקדשה אחיו בשליחותו ושטר אחר ששמעון ולוי חתומים ומעידים איך הוא בעצמו קדשה וקודם שיביאו השטרות שאלו הבית דין לעדים מה הוא זה שאתם אומרים שלא ראיתם קדושין ואומר שיש שטרות חתומים מידכם ענו אז ראובן ולוי שבכח האלות והשבועות הנז' שלא ראו דבר בזה רק פיתם והסיתם הנחש הנז' באו' שמשודכתי היא ולא היה בזה שום דבר ונתפתו וחתמו שקר ואחר כך הובאו השטרות לפני בית דין וראו שהיו ראובן ושמעון כותבים שטר אחד בזה הלשון.
1
ב׳זכרון עדות שהיה בפנינו ביום פלוני נתן פלוני נאראנגה אחת לגאמילה משודכת פלוני ואמר לה תקח זאת הנאראנגה בעד קדושין לאחי פלוני ולהיות אמת הדבר חתמנו שמותינו פה ראובן עד. שמעון עד.
2
ג׳גם השטר השני היה אומר זכרון עדות וכו' עד ואמר לה פלוני המשודך למשודכתו תקח רמון זה ותהא מקודשת לי בה וכו' ולפי שאמת ויציב הדבר חתמנו שמותינו פה שמעון עד. לוי עד. עד וחזרו העדים ואמרו שהכל בדאי כי הוא פתם לחתום שקר כי לא היה כי אם שמעון שאמר לעולם כי כל מה שחתם אמת ויציב.
3
ד׳איברא הדבר הראשון אשר צריך לחקור בזה הנדון הוא תשובת מהר"י קולון ז"ל דהיא היא דקיימא באפי כל רוצה להקל ולהתיר דכתב סימן ע"ד שאם כתבו העדים שטר פלוני קדש את פלונית וחתמו אף על פי שאין מעיד שום עד על כתב ידם גם אין כתב ידם יוצא ממקום אחד והעדים עצמם מכחישים ואומרים שאין זה כתב ידם שאין כח ביד בית דין לפוטרה בלא גט מההיא דריש פרק קמא דגיטין דאמר רשב"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ורבנן הוא דהצריכו קיום ב"ד וכתב מהרי"ק ז"ל משם יש ללמוד לכל שטר שהעדים חתומים עליו שהוא כשר בין באיסורא בין בממונא אעפ"י שלא יתקיים בחותמיו אלא מדרבנן בעי קיום וגם הביא לשון פי' ר"ח שכותב דקיום שטרות מדרבנן דאי דאורייתא השטר בחזקתו והטוען בו עליו להביא ראיה וכתב עוד הלכך הא דאתינן עלה שאותו ברוך הביא שטר קדושין לפניכם חתומים בו מיד שנקרא השטר בבית דין הוחזקה מקודשת מדין תורה דנהי דאחמור רבנן דאצריך קיום בגט ובשטר גוביינא שלא להנשא לשוק ולא להוציא ממון עד שיתקיים הגט או השטר אבל להקל ולהתיר אי אפשר לא וכו' הלכך בעיא גיטא ואי משום דקאמרי סהדי אין זה כתב ידינו לית לן להתירה הואיל והובא השטר בב"ד וקראוהו בב"ד והוחזק בב"ד שוב לאו כל כמינייהו למימר לא חתמנו מעולם דלא אתי על פה ומרע לשטרא זה תורף דבריו.
4
ה׳והנה מדבריו אלה נקטי ב' דברים ב' דינים מחודשים להפליא א' כי עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקר עדותן בבית דין הוא מדאורייתא וכי זאת החזקה תלויה בקריאת השטר בבית דין. ב' כי אפילו באו העדים החתומים ואמרו לא חתמנו כך מעולם ואפילו אין כתב ידם יוצא ממקום אחר גם אין עדים שהוא כתב ידם כיון שנק' השטר בבית דין אין נאמנין והוחזקה האשה מקודשת ומי הוא זה ואיזה הוא אשר חלק לו ה' בבינה לא ישתדל לבטל חומרות כאלו כי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שלא תהא תחת על עלילות ברשע וכל מי שיחפוץ יכתוב שטר ויזייף חתימות ידו ויביאה לבי' דין והרי נלכדה ברשת העיגון עד יתרצה לגרשה המזייף ההוא.
5
ו׳ובכן אבא על שני דברים כפי אשר יורוני מן השמים כי מקום הניחו לנו אבותינו ורבותינו ואשיב על אחרון ראשונה ואומר כי איך אפשר לומר ששני עדים כשרים לא יבטלו שטר שאין בו ממש והנה מלתיה דר"ל התאמרה בירושלמי על ההיא דתניא על מתני' דהעדים שאמרו כתב ידנו הוא זה אבל אנוסים היינו וכו' וכן העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר בין לזכות בין לחוב' עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו הרי אלו נאמני' משנחקר' עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו אינם נאמנים אמר רשב"א עשו עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין הרי בהדי' דלענין לומר מבדין היינו נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין לא לענין שלא יוכלו לומר אין זו חתימת ידינו כל שאין אחרים מעידין על חתימתן גם אין כתב ידן יוצא ממקום אחר.
6
ז׳ועוד דלא אפשר לומר כי אמרי לא חתמנו נעשה כמי כשנחקרה עדותן בבית דין דהא לא משכחת דכותה בעל פה וזה ברור ועוד יתבאר זה בהדיא מלשון הירושלמי הסמוך לזה דקאמר הן אומרים זה אינו כתב ידינו ואחרים אומרים כתב ידם הוא זה תני רבי חייא אין מעלין ואין מורידין. אמר רבי יוסף מתניתין אמרה כן אם יש עדים שהוא כתב ידם או שכתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמני' הן אומרים כתב ידינו ואחרי' אומרים אינו כתב ידם אמר רבי מנא נעשה כשטר שקר' עליו ערער הרי בהדיא דכשהם אומרים אינו כתב ידינו ואחרים אומרים כתב ידם אינם נאמנים אבל כשאין עדים מכחישים אותם ודאי נאמנים לומר אין זה כתב ידינו והענין כל כך ברור בעצמו שהאריכות בו ממה שאין בו צורך אלא שיצא הדבר מפי קדוש ואין לומר דמאי דאמר הכא שאם הם אומרים אינו כתב ידינו נאמנים היינו בתר דתקון רבנן קיום אבל מדאורייתא אפילו אין עדים שיכחישום אינם נאמנים לומ' אינו כתב ידינו דהא אההיא דריש לקיש דקאמר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין קאי וההיא דר"ל אכל מילי דקאמר לטמא לטהר לקרב ולרחק לאסור ולהתיר קאי ואם הא דריש לקיש מדאורייתא כמו שסובר מהרר"י קולון ז"ל הא דאינהו אמרי אינו כתב ידינו נמי מדאוריתא היא ואף על פי שבדפוס בירושלמי הבבא הראשונה דהם אומרי' אינו כתב ידם מוטעית ההגהה שהגהתי מוכרחת לכל בן דעת כי אין מציאות חלוקות יותר מד' או ששני הזוגות אומרים כתב ידם או שהם אומרים אין כתב ידם ואחרים אומרים כתב ידם או שהם אומרים כתב ידינו ואחרים אומרים אין כתב ידם ובב' החלוקות הראשונות ששני הזוגות שוים היאך יאמר אין מעלין ואין מורידין והיכי קאמר רבי יוסי מתניתין אמרה כן גם על החלוקה דהם אומרים כתב ידינו ואחרים אומרים אינו כתב ידם היכי קאמר רבי יוסי מתניתין אמרה כן אלא על כרחך דאהם אומרים אינו כתב ידינו ואחרי' אומרים כתב ידם קאי וכל זאת הסוגיא של הירושלמי מביא מהררי"ק להחזיק דבריו. ואיני רוצה לפלפל על מה שכתב בזה כי בהדיא משמע מדבריו כי רבי יוסי אמר מתניתין אמרה כן על דברי ריש לקיש ונראה שהיה חסר מספרו מה שכתבתי הן אומרים אינו כתב ידינו ואחרים אומרים כתב ידם ומה דתני רבי חייא עלה אין מעלין ואין מורידין ועלה אמר רבי יוסי מתניתין אמרה כן וברור הוא שאלו היה לו הירושלמי אשר כתבתי לא היה אומר מה שאמר והאמת יורה דרכו וכמה קושיו' יש לי על מה שכתב בזאת הסוגיא וכיון שמה שכתב כתב מתוך ספר מוטעה די במה שכתבתי.
7
ח׳ועדיין נשאר עלינו לתרץ לשון הירושלמי אחר אשר משם הביא עיקר הראיה מהר"י קולון ז"ל לסברתו דאין נאמנים לומר אין זה כתב ידינו בפרק בתרא דשבועות שטרי חוב המוקדמין פסולים מפני שמיפה כחו והמאוחרים כשרים מפני שמגרע כחו ואמר עלה בירושלמי מי מודיע לנו פירוש מי מודיע לנו שהוא מוקדם ומתרץ רבי שמעון כרבא בשם רבי יוחנן עדים החתומים על השטר ופרכינן לא כן אמר רבי שמעון בן לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין והיאך מגידים וחוזרים ומגידים ומשני תמן אותם שאמרו לא חתמנו כל עיקר שהם עוקרים הגוף אז אין נאמנים ברם הכא הוא אמר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו ורצה הרב הנזכר להכריח מכאן שר"ל מיירי אפילו אין כתב ידם יוצא ממקום אחר דאם לא כן מאי פריך לרבי יוחנן הוה ליה לשנויי דלא מיירי רבי שמעון בן לקיש אלא כשכתב ידם יוצא ממקו' אחר ורבי יוחנן כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר.
8
ט׳ותמה אני איך חשב הרב זה להכרח דאי באין כתב ידם יוצא ממקום אחר מיירי מתניתין דקאמר שטרי חוב המוקדמים פסולים מאי בעי מי מודיע ומאי חידושיה דרבי יוחנן עדים החתומים בשטר מודיעים פשיטא דכיון דאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים להודיע אבל לפי מה שחשב המקשה דבשטר מקויים עסקינן בעבור זה הקשה מי מודיע וכשאמר רבי יוחנן עדים החתומים על השטר הקשה מיד דריש לקיש על רבי יוחנן עד שתרץ לו התם שאומרים לא חתמנו וכיון שכתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים לומר לא חתמנו וכמו שכתב בירושלמי עצמו בלשון שכתבתי לעיל הם אומרים אינו כתב ידינו ואחרים אומרים כתב ידם. ומי לנו גדול מהרב רבינו שמשון ז"ל ומביא זה הירושלמי דפרק בתרא דשבועות וכתב ופריך מדר"ל דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אפילו מדרבנן היכא דכתב ידם יוצא ממקום אחר דאי אין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לפוסלו כדמוכח בפרק שני דכתובות ומשני ההיא דריש לקיש כשאומרים לא חתמנו דאינ' נאמני' דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ע"כ לשון הר"ש ז"ל והרי ברור מדבריו דדוקא בשכתב ידם יוצא ממקום אחר ודאי אין נאמנים לומר לא חתמנו אבל כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ודאי נאמנים לומר לא חתמנו והרי זכינו להוכיח במה שאין ספק שאפי' בדאורייתא אם יאמרו העדי' לא חתמנו שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר שהם נאמנים.
9
י׳ועתה נבא לענין החידו' האחר אשר כתב הרב הנזכר דעדי' החתומי' על השטר אע"פ שלא נתקיים בשום צד נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד מדאורייתא תמהני מגדולת חכמתו איך כתב דבר זה בפשיטות מבלי חולק כי נראה כי הוא אליבא דכולי עלמא וכמה גאוני עולם ורוב הפוסקים אשר מימיה' אנו שותים התוספות והרא"ש והר"ן ועל הכל הרמב"ם ז"ל וכמה אחרים נגררים אחריהם אינם סוברים כן ונעשה עקר ושרש מדברי הרמב"ם ז"ל הלכות עדות פרק ג' וזה לשונו דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר מפיהם ולא מפי כתבם אבל מדברי סופרים שחותכים דיני ממונות בעדות שבשטר כדי שלא תנעול דלת בפני לווים ע"כ. הרי דברי הרמב"ם בהדיא שאפילו שטר גמור החתומים עליו עדים עדותן הוא מדרבנן ואיך פסק הרב הנזכר להדיא שהיא מקודשת מדאורייתא ואם לא היה שום אחד מהפוסקים בזאת הסברא רק הרמב"ם לא היה ראוי להשמיט דבריו כל שכן דהא מילתא תליא באשלי רברבי כמו שאוכיח.
10
י״אגם מה שהסכים הרב הנזכר דעדים החתומים על השטר דאמר ריש לקיש נעשה כמי שנחקרה וכו' מדאורייתא קאמר נראה לעניות דעתי שאנו מוכרחים לומר שהוא מדרבנן ולא מדאורייתא והכי דייק לישנא דירושלמי פרק בתרא דשבועות ופרק שני דכתובות בשני המקומו' כתב בירושלמי אמר ריש לקיש עשו עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין ומאן עשו אלא רבנן ומצינו שנחלקו המפרשים הא דאמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מהיכא נפקא לן אית דאמרי מאם לא יגיד ואית דאמרי מעל פי שנים עדים יקום דבר ובעדים החתומי' על השטר לא שאל מנא ליה משום דפשיטא דהוא מדרבנן ונוסף על כל מה שכתבנו אני אוכיח שיוד' מהר"י קולון ז"ל כל מה שכתבתי הנ' בסו' התשוב' כתב אך לבי מגמג' מה שכת' בה"ג אמ' בשם מר יהודאי גאון סהד' דחת' על השט' ואמר אין חתימתי מיהו לא קים לי במאי דכתי' ביה מהימן ואקשי רבנן קמיה אלא מעתה האי שטרא דאתי מעלמא ומקיימין לי' בחתימת ידי סהדי דחתמי עלה היכי מקיימינן ליה דילמא אי הוו סהדי הוו אמרי לא קים לן במאי דכתיב ביה והדר להו לכתחילה לא אמינא אי אמרי אינהו דלא קים להו מהמני וכן כתב הרמב"ם ז"ל שטר שיצא לבית דין ובאו שנים ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זה וכו' לא נתקיים השטר והרי הוא כחרש עד שיתברר עדותן אם כן הא דאתינן עלה אפילו היו אומרים חתמנו אבל לא ראינוה שקדשה היו נאמנים לומר לא ראינו הקדושין כל שכן כשאומרים שאין זו חתימתם מיהו בלאו הכי לא נהירא לי דמר יהודאי והרמב"ם ז"ל עד כאן.
11
י״בהנה משמע מדבריו שאם דברי מר יהודאי והרמב"ם ז"ל אמת נאמנים לומר לא ראינו הקדושין והנה הרב ז"ל הנז' מוכרח לומר שדבריהם אמת כי כל יסוד חומרת הרב הוא על הירושלמי כמו שכתבנו והירושלמי פוסק כהרמב"ם ורב יהודאי אם נחלש נחדש היסוד אשר עליו בנה כל דבריו כי הירושלמי לא יסתור את עצמו והנה כתב הרא"ש פרק האשה שנתארמלה ומתוך הירושלמי מוכיח דאם העדים שכחו לגמרי המלוה דאף מתוך ראיית השטר אינה זוכרים אותו מודו רבנן דצריכים לצרף עמהם אחרים וכן פסקו הרא"ש והר"י בנו ורבינו ירוחם והרמ"ה וכמה גדולים נמשכים אחריהם גם רבינו ירוחם כתב בשם התוספות דהירושלמי פוסק כדברי הרמב"ם ז"ל.
12
י״גגם מה שכתב הרב הנז' דשמא לא אמרינן כן אלא בממונא זהו עם יסוד דבריו שחושב שעדים החתומי' על השטר דאוריתא ובממונא אקילו רבנן והרי כתב הרמב"ם בהדיא שבין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אין מקבלין עדות אלא מפי העדים מדברי תורה וא"כ נתבטלו דבריו מעקרן כיון שהירושלמי סובר כהרמב"ם וגאוני עולם פוסקי' כמותו אם כן על פי דברי כלם יכולין העדים לומר לא נתקדשה ואכתוב קוצר דעתי ביסוד דברי הרמב"ם ז"ל שכותב שמדברי תורה אין עדות בשטר דמפיהם ולא מפי כתבם ודעת הפוסקים המסכימים עמו בזה ואומר כי יסוד הדין הזה הוא אי קיימא לן כרבי אלעזר דאמר פרק המגרש עדי מסירה כרתי דאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם ואמת הוא שגם הרי"ף ז"ל סובר שגם עדי חתימה כרתי אבל הרא"ש ז"ל כתב בפסקיו וז"ל ומדקאמרי' בכל דוכתא עדי מסירה כרתי משמע שאין הכריתות תלוי אלא בעדי מסירה וזולתם אינו גט כלל והא דקאמר אין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם לא קאמר שלא יהיו צריכים לעדי מסירה בשעת חתימת אלא ה"ק תקון העולם הוא שיהיו גם עדי חתימה עם עדי מסירה כדי שלא תצטרך לחזור אחר עדי מסירה היום או למחר כשתביא הגט לראיה דכיון שהגט בידה ועדים חתומים בו תלינן דמסתמא בהכשר נעשה גם בעדי מסיר' שהכל יודעים שאין דבר שבערוה פחות משנים שאי אפשר להתיר אשת איש אם לא נמסר לה הגט בפני שנים וכו' ובסוף כתב וכן פי' ר"ת.
13
י״דהרי נתבאר דעת הרא"ש ור"ת דעדי חתימה בגיטין מפני תקון העולם גרידא ואין האשה מתגרשת בהם לא מדאוריתא ולא מדרבנן והנה הרא"ש ור"ת אבות העולם הם וכמה פוסקים נמשכים אחריהם וסוברים דעדי חתימת הגט מדרבנן דמדאוריתא לא מעלין ולא מורידין ואפילו מדרבנן אינם רק לתיקון העולם גרידא גם התוספות והרא"ש כותבים דהלכה כרבי אלעזר בגיטין ובשטרות ועדי מסירה כרתי ולא עדי חתימה גם הרמב"ם פרק י"ז מהלכות מלוה ולוה פסק כר' אלעזר בשטרות והרי ניתוספו גאוני עולם והסכימו לסברת הרמב"ם דחתימת העדים בשטר מדרבנן והיאך כתב מוהרי"ק בפשיטות כי הוא מדאוריתא גם הר"ן פוסק כרבי אלעזר בגיטין ובשטרות ועם כל זה מעמיד דברי הרי"ף ז"ל דבעדי חתימה לחוד מתגרשת וכו' וז"ל פרק המגרש דרבי אלעזר סבר דעדי מסירה בלחוד כרתי ועדי חתימה לא כרתי והיינו דאמרינן בכל דוכתא דרבי אלעזר סבירא ליה עדי מסירה כרתי ולא אמרי אף עדי מסירה ומיהו מאי דמודה רבי אלעזר דעדי חתימה מהני היינו משום דס"ל דהמסירה כורתה כל שיש בשעתה עדים בדבר בין שהם מעידים על המסיר' עצמ' או על גוף הדבר ומעתה מה שמודה רבי אליעזר שגט החתום בעדים כורת אף על פי שלא נתן בעדי מסירה כמו שמוכיחות כל אותן הראיות שכתבתי למעלה לאו משום דס"ל דעדי חתימה כרתי אלא שהמסירה כורתת מכיון שיש עדים על עקר הדבר דהוו להו עדי חתימה כעדי מסירה שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרו לאש' ונמצאו כאלו הם עצמם מעידים על המסירה עד כאן. הרי גם הר"ן ז"ל עם העמד' דברי הרי"ף ז"ל בסבר' ישרה ונכונה פוסק כרבי אלעזר בגיטין ושטרות וכל היכא דליכא מסירה אין השטר ועדי חתימתו מועילין ויספיק כל זה בגריעו' השטרות כל היכא דליכא מסירה מוסכם מעמודי עולם וגם זה מספיק לבטל ההכרח שהביא הרב הנזכר ממה שאמר ריש פ"ק דגיטין עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ורבנן הוא דאצריך קיום כי לדעת כל הגדולים שהזכרתי הוא מדרבנן והנה הרמב"ם ז"ל הלכות גרושין פרק ז' כתב דגט שלא נתקיי' אם בא הבעל וערער אינה מגורשת ופרק עשירי כתב כי כל מקום שאמר אינה מגורשת בחבורו הרי גט בטל מן התורה ועדיין היא אשת איש גמורה ואם נשאת תצא והולד ממזר עד כאן וברור הוא שזה שלא כדברי הרב הנזכר ופשט השמועה דההיא דפ"ק דגיטין ברורה לכל מבין לדעת הרמב"ם ז"ל.
14
ט״וואבא עתה לפרטות גריעות שטר הקדושין דגרע מכלהו שטרות כדמוכח פרק ד' אחין דבעינן התם מפני מה לא תקנו זמן בקדושי' ומסקינן איבעי' אימא משו' דלא אפשר היכי לעביד לינחי גבי דיד' מחקה לי' לינחי גבי דידי' זימנין דבת אחותו היא ומחפ' עליה לינחי' גבי עדי' אי דדכירי ליתו לסהדי ואי לא דכירי זמנין דחזו בכתבא ואתו ומסהדו ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם וכתב הרי"ף ז"ל על הא דמפיהם ולא מפי כתבם וז"ל ומסתברא לן דכי אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם דלא הויא ליה עדות שבכתב עדות הני מילי היכא דאיתיה לשטרא תותי ידי סהדי דבמה נפקא דבמה דלא נפקא לה סהדותא מתותי ידיהון דסהדי כמה דלא מסהדי בה עד השתא דמיא דהא אי בעו כבשי ליה לשטרא ולא מסהדי הילכך אי מדכירי ליה לסהדותא ומסהדי לה על פה הויא עדות ואי לא לא הויא עדות אבל שטרא דנפיק מתותי ידי בעל דין לא אמרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם עכ"ל והקשה עליו הראב"ד דאם כן העדים שחתמו על השטר ולא הספיקו למוסרו לבעלים עד ששכחו עקר עדותם יתבטל דמפיהם אמר רחמנא ולא מפי כתבם ומקרעינן כמה שטרי בשוקא ופי' הוא ז"ל דשאני הכא שאין ראוי למוסרו לבעלים דדילמא מחקו ליה לזמן הלכך ה"ל ההוא שטרא כעדות על פה וכתב הרשב"א ז"ל שגם כונת הרי"ף ז"ל היא כמו שפיר' הראב"ד ז"ל ולפי שאין השטר הזה אלא כעין פנקס אבל שאר שטרו' אף אם נשתהא ביד העדי' עד ששכחו עדו' לא מקרי זה מפי כתב' וזהו דעת הרשב"א ובעל המאור כת' דהפירוש הנכון הוא כך מפי כתבם פסולה עדותם אבל מפי כתבו לא וכל שטרי הלואה ומקח וממכר הלוה והמוכר הוא שמצוה את העדי' ואומר כתבו וחתמו וכן בגיטי נשי' ואין זה מפי כתבם של עדים אלא פי כתבו של בעל הדבר והיכא דכתבי מנפשייהו או בשטר שצריך לומר כתובו ולא אמר להם כתוב' הא ודאי מפי כתבם הוא עד כאן לשון הרז"ה ז"ל וכתב הרמב"ן על זה גם הפרוק יצא מכלל פרוקו של רבינו הגדול וחוזר אליו שאם כן למה לא תקנו זמן בקדושין ולינחי' לשטר גבי עדים וליתו כתבא לבי דינא ונדון בו שהרי כתבו של בעל הדבר הוא ולא כתבו של עדים שאם תקנו זמן בקידושין מדע' שניהם הוא כותבו והרי ניתן ליכתב הזמן כשם שנתן ליכתב השטר עצמו אלא צריך הוא לפירוש רבינו שכיון שאין הזמן הכתוב בשטר עושה מעשה שטר אלא כיוצא מיד העדים מפי כתבם הוא ועכשיו שוודאי יצא מתחת ידם כשקדש בו את האשה ואחר כך הפקדתו אין זה דומה לשטר שביד שליש דכיון דברשות בעל השטר אינו משמש כלום אלא אהימנות' דעדי' סמכינן וברשותם של עדים צריך להיות מונח דאינו אלא כשטר משמש שכתבוהו עדים לדוכרן פתגמא דהוו באנפייהו וזה פי' לפירוש של רבינו הנה דברי הרמב"ן קרובים לדברי הרשב"א והם הם וגם הרשב"א אמר שמה שכתוב מצאו בספר להרמב"ן להרנב"ן ז"ל גם דברי הרז"ה לדעת הרמב"ן מסכימים לדברי הרי"ף ועם כל זה קשה בדברי הרי"ף שתלה הדבר דאי בעו כבשי ליה לשטרא וא"כ כל שטר שהוא ביד העדים מפי כתבם קרינן ביה דכיון דאי בעו כבשי ליה לשטרא ונראה לע"ד שעיקר טעם הרי"ף בדברי הרמב"ן והרשב"א עם מעט תוספות דבשאר שטרו' כיון שבשעת חתימת העדים חתמו על מנת לתת אותו ביד בעל השטר ולהיות בידו הוה ליה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואחר שהוא כמו שנחקרה עדותן בב"ד אין לחשוד אותן שיכבשו השטר שהרי העידו עליו אבל הכא שנעש' השטר וחתמו עדים עליו על מנת שצריך לחזור השטר מיד לידם ואינו יכול להתעכב ביד בעל הדבר כלל אין זה כמי שנחקר' עדותן בב"ד ולא העידו בדבר כלל אלא הרי הוא כשטר משמש בעלמא ויכולים לכבוש אותו בלא אסור כלל שהרי כפנקס בעלמא הוא הנה מבוא' מהך סוגיא ומדברי גאוני עולם אשר דברו וכתבו עלי' הראב"ד הרז"ה הרמב"ן והרי"ף ז"ל דשטר קידושין שיש בו זמן כיון שאין ראוי למוסרו לבעלים דדילמא מחקי לזמן הלכך ה"ל האי שטר כעדות על פה וה"ל כפנקס בעלמא ולא כנחקרה עדותן בב"ד והרשב"א הרמב"ן מעידים שדעת הרי"ף כדעת הראב"ד והרז"ה אם כן שטרות אלו דנדון דידן שיש בהן זמן אין להם דין שטר אליבא דכולי עלמא.
15
ט״זואחר אשר הצעתי ההצע' הזאת אביא השגת הרמב"ן ז"ל על הרמב"ם ז"ל על מה שכתב בכל שטרות מדברי סופרים הוו שדנין בהם שאלו מן התורה מפיהם ולא מפי כתבם אמר רחמנ' כתב הרמב"ן על דברי הרמב"ם אלה דלאו מילתא היא דשטר גיטין וקידושין באוריית' כתיבי ושאר שטרות נמי בקבלה כתיבי וכתוב בספר וחתום והעד עדים ובפרק השולח תנן העדים חותמים על הגט מפני תקון העול' ומקשין מפני תקון העולם דאורייתא היא וכתוב בספר וחתום והעד עדים אלמא דאורייתא היא בין בגיטין בין בשאר שטרות ועוד היכי מתפרשא ליה שמעתין מה בין מונח גבי דידה וגבי דידיה דמהני למונח גבי עדים דקרי ליה מפי כתבם ע"כ. ונראה לעניות דעתי שדעת הרמב"ם ז"ל כך היא דכל שטר שהיו עליו עדים ודנין על פיו מדרבנן הוא דהוא פוסק כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי והעדים שחותמי' על הגט מתקנת חכמים הוא כן הרמב"ם הלכות גירושין פרק חמישי והכי מתקנא ההיא דהשולח דאין העדים חותמים אלא מפני תקון העולם כר' אלעזר א"כ מה שדנין על פי חתימת העדים שבשטר מדברי סופרי' הוא ושמעתין דהכא הכי מתפרשא אליביה דאי הוה אפשר להניח שטרי קידושין ביד האשה או האיש ה"ל כשאר שטרות דגזור רבנן דעדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד אבל השתא דאי אפשר להניחו אלא ביד העדים אינו כמי שנחקרה עדותן כדלעיל ואם כן לדאורייתא דמפיהם ולא מפי כתבם כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם ז"ל.
16
י״זועתה אדבר אל כל חכמי לב האם אחרי הרמב"ם ז"ל התוספות והרא"ש וכמה גדולים נמשכים אחריהם אומרים בעדי' החתומי' על השטר מפני תיקון העולם דהלכה כרבי אלעזר דעדי מסירה כרתי איך נחוש לדברי מהר"י קולון ז"ל דקאמר דהם מדאורייתא ואפילו אין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואין עדים שהוא כתב ידם והחתומי' אומרים לא חתמנו וכבר הוכחתי מהירושלמי הגמרא דילן דאי אפשר להעמיד דבריו עוד אני תמה להפליא ממהר"י קולון כיון ששטר עדות הקדושין אשר עליו דן וכתב מה שכתב היה כתוב בו זמן איך לא חשש לסוגיות פרק ארבעה אחין שהבאתי אשר הוא ברור מתוכה אליבא דכ"ע דאין השטר שטר רק כשטר משמוש בעלמא וא"כ אחר הדברים האל' דברי השטרות אשר נכתבו בנדון דידן אין להם דין שטר כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואין כאן קידושין אלא דעד אחד לא חיישינן להו ואיני חושב שום ראיה לסתור דברי מהר"י קולון וראיה לדברי כדברי הרב הנזכר בעצמו שכתב שלדברי רב יהודאי גאון והרמב"ם ז"ל יכולים לומר לא נתקדש' והוכחתי כי הרא"ש ז"ל ובנו ומשרים והרמ"ה וכמה גדולים סוברים כמותם ועל פי הירושלמי ומזה הירושלמי נתבטלו כל ראיותיו כי הירושלמי לא יסתור את עצמו כמו שכתבתי ונוסף על כל זה הרשב"א בשתי התשובו' הלכה למעשה שכל שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אין משגיחין על הכתב ואין אומרים בכי הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכתב עוד ואפילו כתב ידם יוצא ממקום אחר אם אמרו מזוייף הוא הכל תלוי בראיי' וכו' גם כתב בסוף התשוב' אם האחד מכחיש והאחד מודה דתרווייהו בפנויה קא מסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקו' שנים. עוד כתב בתשובה אחרת על כיוצא בזה אין עדות שבשטר עדות אלא בשטר שנעשה מדעת המתחייב כבשטר מקנה שממנו אנו למדים שנאמר וכתוב בספר וחתום וכו' ושהמוכר צוה לכתוב ולחתום וכן כל כיוצא בזה. אבל כל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם הוא זה והכא נמי אם חתמו העדי' שלא מדע' המתקדש' אין סומכין על עדות זו עד שיבואו בפיהם בפניה עכ"ל.
17
י״חכללא דמלתא בשתי התשובות עולה מדבריו שהוא מתיר הלכה למעשה בנדון כיוצא בזה דאין כאן רק קדושין דעד אחד דלאו מילתא היא כנזכר. על כן אני אומר אם יסכימו החכמי' השלמים המובהקים אשר בשאלוניק"י להתירה בלא גט גם אני מסכים ונראה לי שהו' קדושת שם שמים ההיתר הזה בכיוצא בזה לשבר מתלעות עול ועיני רשעים תכלינה הנותנים עיניהם בבנות ישראל ופורשים רשת עמל ואון לרגלי קדושתן וראיתי להעתיק התשובה הנזכר' סמוך לדברי אלה להשען עליהם בעל מגדול עז ועפל ובחן הדעת אבטח בשם ה' ואלקים יהיה עמי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר שלמה טאיטצק זלה"ה.
18
י״טדברי הרב אינם צריכי' חיזוק וכבר אירע הלכה למעשה פה שאלוני"קי בכבודה אחות ה"ר יצחק טורטי נ"ע וכל חכמי העיר גם הקדושים אשר בארץ המה כלם התירוה להנשא באין מוח' ולולי שאין לי פנאי גם הרץ אץ ללכת הייתי כותב באורך על חילוק אחד שיש בנדון זה והוא דאף על גב דקיימא לן דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין זהו דוקא כשהובא השטר בבית דין וקראוהו בבית דין והוחזק בבית דין שוב לאו כל כמינייהו לומר לא חתמנו או מבודים היינו כיון דאתחזק שטרא בבית דין הוי כאלו העידו על מה שכתוב בשטר וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל אם קודם דאתחזק שטרא בבית דין אתו סהדי ואמרי לא חתמנו או לא היו דברים מעולם ועל שקר חתמנו ואחר אשר העידו זה הובא השט' בבית דין וקראוהו בית דין בהא ודאי לא אמרינן דנעשה כמי שנחקר' עדותן בבית דין ודברי השטר מעלו דהא כבר הורע כח השטר קודם שהובא לבי' דין ונחקרה עדותם מפיהם קודם שתחקר מפי כתבם ועדיפא חקירת פיהם מחקירת כתבם בשקדמה פיהם לכתבם דהא אפילו לא היה כתבם אלא פיהם ממש הוה אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כל שכן בהיות כתבם ולא פיהם דפיהם שהעידו בפני בית דין קודם כתבם דעדיפא ואמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומה שהעידו בפיהם בפני בית דין הוי עדות ומה שחתימתם מעידה אחר כך על השטר הוי חספא בעלמא ולא עדיפא מאלו היו חוזרים מעידים בפיהם ממש דאמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ובנדון דידן קודם שהביאו השטרו' בבית דין נשבעו העדים בפני בית דין שלא ראו קדושין מעולם וכשאמר המשדך שהיה לו שטרי קדושין חתום מידיהם שאלו הבית דין לעדים מה זה שאתם אומרים שלא ראיתם קדושין והנה אומר שיש לו שטרות חתומים מידכם וענו ואמרו בכח אלות ושבועות שהאמת הוא שלא ראו קדושין מעולם רק שעל ידי הסתה ופתוי חתמו שקר ואחר הדברים האלה הובאו השטרות בבית דין ויהיו נקראים לפני בית דין ואף על גב דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקר' עדותן בבית דין לא עדיף מאלו הוו הם עצמם חוזרים ומגידי' ואומרי' שראו קדושי דהוה אמינא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כל שכן השתא דלאו פיהם הוא דחוזר ומגיד אלא כתבם דודאי לא משגחינן בהאי שטרא כלל והרי הוא כחרש הנשבר וכי האי גוונא בריא לי דאפילו הרב הגדול מהרי"ק ז"ל היה מתיר בלי ספק ולא היה מצריך גט הנראה לע"ד כתבתי. הצעיר חיים בר יעקב עובדיה ז"להה.
19
