דברי ריבות קצ״בDivrei Rivot 192
א׳שאלה ראובן לוה סך מעות מתוגר אחד ואחר כך בהמשך הזמן לקח התוגר כל כך סחורה משמעון ואמר לו התוגר אני לוקח ממך זאת הסחורה בתנאי שתקח לפרעונ' החוב שחייב לי ראובן ומה שיעלה הסחורה יותר מן הסך ההוא שחייב לי ראובן אשלם לך במעות בעין ואז נתרצ' שמעון לתת לו הסחור' הנז' ונתנ' והלך לו שמעון אצל ראובן הנזכר ואמר לו תן לי סך מעות שאת' חייב לתוגר פלוני אמר לו הן אני אתנם לך ועתה שאל השואל שהתוגר אינו פורע לשמעון מיותר סך החוב ההוא באומרו כי כך התנ' עמו שיקבל עליו החו' ההוא ושמעון כשחוזר אצל ראובן שיתן לו החוב כמו שאמר לו משיב ראובן כי משטה היה בו ואינו חייב לו כלום ולאו בעל דברים דידי' הו' הודיעוני הדין עם מי.
1
ב׳תשובה שאלה זו לא נתברר בה גופה דעובדא היכי הוה וזה דאיכא גונא דחייב ראובן לשלם ואיכא גונא דפטור איכא גונא דחייב כגון אם נתחייב ראובן ושמעון בקנין סודר שאז ודאי חייב ראובן לפרוע הסך ההוא לשמעון ואף אם לא נתחייב בקניין איכא גונא דחייב כגון שעדיין לא נתן שמעון הסחורה לתוגר אלא מצד שאמר לו ראובן אני אתן דמי החוב לך לכך לא תחוש לתת לו הסחורה תן לו ואני פורע אז ודאי חייב ואף על פי שלא לקח קנין כדפסק הגמרא סוף פרק גט פשוט דקאמר והלכתא ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין אחר מתן מעות בעי קנין וכן פסק הרמב"ם פרק כ"ה הלכות מלוה ולוה וז"ל אמר לו בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב נשתעבד הערב ואין צריך קניין וכן פסק חו"מ סימן קכ"ט שהערב משתעבד או בקנין אפילו שלא בשעת מתן מעות או בשעת מתן מעות ואפילו בלא קניין ואף אם לא נתחייב וגם לא היה בשעת מתן מעות איכא גוונא דחייב כגון אם היה עניין זה במעמד שלשתן שבא התוגר הנזכר והמחה את שמעון אצל ראובן ואמר לראובן החוב שאתה חייב לי תנהו לשמעון זה אז ודאי חייב אפילו בלא קניין כדאמרינן פרק קמא דגיטין וכן פסקו כל הפוסקים כי מעמד שלשתן היא מילתא בלא טעמא.
2
ג׳ואף על גב שכתב רבינו תם שלא תקינו מעמד שלשתן אלא בישראל אבל בכותי לא תיקנו דכיון דהלכתא בלא טעמא היא הבו דלא לוסיף עלה הני מילי כגון שהנפקד או הלוה כותי ואמר ליה ישראל תניהו לישראל אחר אז לא קנה הישראל וכמו שכתבו בתוספות הטעם בפרק קמא דגיטין דף י"ג בשם רבינו תם דכיון דאפילו אמר לו זכי לא קנה כיון דאין זכייה לכותי ה"ה במעמד שלשתן לא קנה אבל אם הנותן כותי והנפקד והמקבל ישראל כנדון דידן ודאי שקנה ישראל ויכול להוציאו מיד ישראל בבית דין דכיון דהפקיעו חכמים ממונו של ישראל על ידי מעמד שלשתן כל שכן ממון התוגר כן כתבו התוספות שם בשם רבינו תם עצמו ואף הרב רבינו אשר בפסקיו דפרק קמא דגיטין שכתב סברא זו בשם ר"י נר' מתוך דבריו דלא פליג רבינו תם אלא שבא לפרש דברי רבינו תם שכן כתב על דברי ר"ת שהביא שלא תיקנו מעמד שלשתן בכותי וכו' כתב והוסיף רבינו יצחק לבאר דשלשה חלוקים יש בדבר וכן כתב מהר"ר יוסף קארו נר"ו בחושן המשפט סימן קכ"ו שלא בא לחלק אלא לפרש וכיון שכן בנדון דידן שהתוגר הוא הנותן והלוה והמקבל הם ישראלים ודאי שחייב ראובן לפרוע לשמעון ולא עוד אלא אפילו חזר התוגר ואנס ולקח המעות מיד ראובן חייב ראובן לשלם לשמעון שהרי כבר נתחייב ראובן לפרוע לשמעון וכמו שכתב שם הרא"ש בפסקיו כל זה הוא אפי' לדברי ר"ת וכל שכן לרי"ף שכתב בתשובה שאין חילוק במעמד שלשתן בין יהודי לתוגר וכו' באופן שעלה בידינו דבתלתא גוונא קני או בקנין או בשעת מתן מעות או במעמד שלשתן.
3
ד׳ועוד איכא גונא אחרינא לחייב לראובן כגון אם כתב לו בכתב ידו מוד' אני הבא על החתום שאני חייב לפלוני סך כך וראיה לזה דתנן פרק גט פשוט הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורים וכתב רש"י ואין כאן עדות אחרת וכו' וכן פסק הרמב"ם פרק י"א הלכות מלוה ולוה והלכות טוען ונטען פרק ששי וכן חו"מ סימן ס"ט אבל אם בנדון דידן ליכא שום חד מהנך אלא דקאמר ליה ראובן לשמעון לאחר מתן מעות שכבר נתן שמעון הסחורה לתוג' וגם לא היה שם במעמדם הכותי וגם לא לקח ראובן קנין על הענין אלא שדבר דברים בעלמא בלא שטר ואמר לו אני אתן לך מה שאני חייב לתוגר פשיטא ופשיטא דאין כאן שום חיוב כלל דהא תנן פרק גט פשוט החונק את אחד בשוק ומצאו חברו ואמר לו הנח לו פטור וכן פסק הרמב"ם פרק עשרי' וחמשה הלכו' מלוה ולוה וזה לשונו מי שהיה חונק את חבירו בשוק ליתן לו ואמר לו הנח ואני ערב אין הערב חייב כלום וכו' עד שיעשה קנין והשתא נדון ונאמר ומה בחונק לחבירו דאיכא למימר כמו שפירש רש"י דילמא דמשום צערא דחבריה שנחנק גמר ומקני וכו' אפילו הכי אמרינן דלא הוי ערב בנדון דידן דליכא שום טעמ' כי אם דברים בעלמא ומילי דכדי לא כל שכן דאינו חייב ראובן כלל כל הענינים האלו הם ברורים ופשוטים מפי סופרים ומפי ספרים ולא כתבתים אלא להפצרת השואל כדי שלא להשיב פניו ריקם וחתמתי על מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
