דברי ריבות קצ״אDivrei Rivot 191
א׳תשובה איש אמונים רב פעלים טוב עם אלדי' ועם אנשים הלא הוא אביר הרופאים המובה' האלוף גביר ונעל' הה"ר יוסף התמרי יצ"ו אחרי דרישת שלום מעלתך שישגא ויפרא תמיד באתי בשורותים אלו להודיע ולהביע איך הגיע אלי חמד' הדרת כתיבת גלילות אצבעות מעלתך על ענין המר והנמהר מלעז גרושי בתך תמר מכ"ת וגם ראיתי את הלחץ אשר הצרים הצוררים לוחצים אותך על שוא ודבר כזב ולכן הציקתני רוח בטני וקנאתי לבת ציון קנאה גדול' וגמרתי אמרתי אין זו כי אם מלחמת חובה שבעלילות דברים יצא חתן מחדרו וכלה מחופת' ותתעגן עד שתלבין ראשה נשגב' לא אוכל לה לכן יצאתי בעטי לאטי לעזרת ה' כגבורים והמה חכמים מחוכמים הלא המה הגאונים תחכמונים החתומים בשיטת המתירים כי דגל הוראתם אני מקים ומרים כי הוא דגל תורת משה רבינו עליו השלום כי כל הרואה אותו וחי.
1
ב׳וראשונה אני אומר מי הוא זה ואיז' הוא אשר מלאו לבו להטו' אוזן ולהחזי' ביד הרשע המגרש המוציא לעז על הגט באומרו שמסר מודעא על הגט אם הוא זה משה האיש המכונ' פרווינצאל לא ידעתי מה היה לו וכי לא ידע דלא חיישינן לבית דין טועין ומה גם עתה בנדון דידן שנתגרש' תמר הנזכר על יד בית דין בקי ומומח' אשר שם בויניצייא ועוד דזיל קרי בי רב הוא מפי סופרים ומפי ספרים אופני ומיני ביטול המודעות בענין שלא יוכל המגרש עוד לטעון במו שכתב הרמב"ם הלכו' גרושין פרק ו' וגם סברת הרשב"א שתיקן שיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעא בנדון דידן כולהו איתנהו כמו שראיתי הכל כתוב וחתום שביטל המגרש כל מודעי ומודעי דמודעי עד סוף כל המודעות וכל דבר הגורם ביטול או גרעון לגט ביטלו וגם פסל כל עדי מודעא וכל זה עשה הן בשעת כתיבת הגט הן בשעת נתינתו עם היות שלא זזה ידו מתוך ידי עדי ומסדרי הגט משעת כתיבה עד שעת נתינה ומסירה.
2
ג׳ועוד איכא בנדון דידן שעדים מעידי' שנשבע המגרש בשבועת התורה וקבל עליו חרם שלא מסר שום מודעא כו' וכיון שכן לאו כל כמיניה דהוי מגרש לשוויי נפשיה רשע ולומר שמעל בחרם ובשבועה כמו שכתב הר"ן בתשובותיו ודאי שתמר זו בחזקת פנוי ההיא כיון שנתגרש' ואין לחוש כלל לדברי המגרש הזה המוציא לעז ולא למחזיק בידו ומסייעו כי מסייע אין בו ממש והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו.
3
ד׳אם באנו לחוש לאונס החרם שהחרימו שתוך זמן חדש ימי חדש ימים יבא אל ארוסתו לכנוס אותה או יפטרנה בגט וכיון שאנסוהו אע"ג דביטל כל המודעות כדין וכשורה לא מהני וכמו שכתב הרשב"א בתשובותיו סי' תקע"ג וז"ל ואפילו ביטל כל מודעי ואמר שהוא מגרש שלא באונס אינו גט דביטול כל מודעא אינו אלא סילוק המודעא כאלו לא נעשית אבל אינו כנותן ברצון ובנדון דידן ביטול המודעות חשיב לסלק מסיר' המודעו' אבל לא חשיב לעשות האונס כרצון והרי יש כאן אונס החרם ונמצ' שהגט בטל ממילא אע"ג דלא מסר מודעא עליו וכמו שכתב הר"ן והביאו הה"ר יוסף קארו יצ"ו א"ה סימן קמ"ד וז"ל כל היכא דידעינן באונסי' אע"ג דלא מסר מודעא גיטו ומתנתו בטלים.
4
ה׳גם בזה אין לחוש כלל הלא ידעת אם לא שמעת מה שכת' הרמב"ם פרק ב' הלכות גירושין מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט ויהיה גם כשר כו' עד ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד תוגרמים בין ביד ישראל שאין אומרים אנוס אלא למי שנחלש ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה כגון מי שהוכ' עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצו' או לעשות עביר' והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרע' לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות כישראל ורוצ' הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכ' עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו וכן כתב אבן העזר סימן קל"ד אבל אנסוהו בדין כגון שהוא חייב להוציא ואינו רוצ' ואנסוהו ב"ד עד שהוציאה הוי גט וכן פסקו כל הפוסקים.
5
ו׳ובנדון דידן בדין גמור החרימוהו שיכנסנ' או יפטרנ' בגט דהא משנ' שלימה היא בכתובות פרק שני דייני גזירות הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תהא יושבת עד שתלבין ראש' אדמון אומר יכול' היא שתאמר אלו אני פסקתי לעצמי הייתי יושב' עד שתלבין ראשי אבא פסק עלי מה אני יכול' לעשות או כנוס או פטור אמר רבן גמליאל רוא' אני את דברי אדמון ואיפסקא הלכתא כאדמון וכן פסק הרמב"ם הלכות אישות פרק כ"ג וכן אבן העזר סימן נ"ב ואין לך חלוקא שתשב עד שתלבין ראשה אלא כשפסק' היא על עצמה אבל האב בין שהלך למדינת הים או מת באופן שאין כאן נכסים כלל וכ"ש כשהאב עומד כאן ויש לו נכסים אלא שהוא אלם ואינו רוצ' לפרוע פשיטא שיכול' לומר או כנוס או פטור וכן נראה מתוך דברי הראב"ד שכתב הר"ן על פי' המשנ' וגם רבינו ירוחם נתיב כ"ג חלק א' וגם כל הפוסקים לא חילקו אלא בפסק' היא על עצמ' אבל כשפסק האב לא חלקו כלל אלא לעולם יכול' שתאמר או כנו' או פטור באופן שעל' בידינו שבדין החרימוהו והכריחוהו לכנו' או לפטור.
6
ז׳כל שכן דבר מן דין אין כאן אונס כלל שהרי לא הכריחוהו לגרש ממש אלא שיעשה מה שירצה או יכנוס או יפטור והוא בבחירתו רצה לפטור והרי זה דומה למה שכתב הרי"בש בתשובותיו סימן קכ"ז על ענין בחורה שנשאת לבחור אחד ועמד עמה כמו שמנה חדשי' וישען על ביתו ולא יעמוד וכו' וברח לו למקום אחר וכו' כתב וז"ל מה שהיו ב"ד יכולין לעשות לה לכוף הבעל לשוב ולהיות אצלה ולישן עמה בקרוב בשר ולקיים מצות עונה כפי כחו ואם לא רצה לשוב במצות בית דין מנדין אותו כמו שמנדין מן הדין לגברא דלא ציית דינא וכו' ואם הוא מעצמו כדי להנצל מזה יגרש אין זה גט מעושה שהרי אין בית דין כופין אותו על הגט כלל אלא לקיים מצות עונה כפי יכלתו כמו שחובה עליו מן הדין והרי זה כמי שהיו נושין בו ממון והיה תפוס בבית הסוהר בעד החוב ההוא ואמרו לו קרובי אשתו אם תגרש אשתך נפרע אנחנו בערך החוב ההוא ותצא ממאסרך והוא נתרצה בזה וגרש מרצונו היאמר אדם שזה יהיה גט מעושה מפני שעשה זה כדי לצאת מבית הסוהר לא שהרי לא היה תפוס כדי שיגרש אלא בעד חובו והגט אינו מעושה אלא מרוצה והביא שם ראיה לדבריו אף בנדון דידן לא החרימוהו שיגרש דוקא שהרי רצונם לא היה אלא שיכנס והוא להנצל מהחיוב המוטל עליו לכנוס רצה לגרש ואין כאן אונס כלל.
7
ח׳וכי תימא מכל מקום נידוהו שלא כדין באמרם שיבא שם למקום שארוסתו עומדת שהרי היא היתה יכולה ללכת אצלו כמו ששנינו בתוספתא כתבה הרי"ף שם בהלכות שלש ארצות לנשואין יהוד' ועבר הירדן וגליל וכו' אבל בן יהודה שאירס בגליל כופין אותה לצאת שעל מנת כן נשאה וכו' וכן פסק הרמב"ם פרק י"ג הלכות אישות וז"ל איש שהי' מארץ מן הארצות ונשא אשה בארץ אחרת כופין אותה ויוצא' לארצו, המלים לא רצת שגויות לא רצת או תצא בלא כתוב' שעל מנת כן נשאה אעפ"י שלא פי'.
8
ט׳יש לומר כי מלבד שאין אנו יודעים אם זה הארוס היה מארץ אחרת או אם היה משם מארץ מולדת' מן הארוס' שאם היה משם ממקום הארוס' לא שייך ביה טעמא שעל מנת כן נשאה אעפ"י שלא פירש וגם לא ידענו לאיזה מקום היה רוצה להוליכ' למדינ' או לכפר דאיכא כמה חילוקים בזה וכמו שכתב הרמב"ם שם וכל הפוסקים מ"מ יש לנו טעמא רבא אחרינא שהארוס היה חייב לבא אצלה לכונס וזה שכתב הריב"ש בתשובותיו סי' קע"ז שמה שכופין אותה לצאת אחריו היינו דווקא לאחר נישואין אבל קודם נישואין אין כופין אותה לצאת והביא כמה ראיות על זה וכיון שכן בנדון דידן בדין נדוהו שיבא לכנוס או יפטרנ' בגט והוא ברצונו רצה ובחר בגירושין ואין כאן אונס כלל ואף אם נחשבהו לאונס כיון שהי' בדין כמו שהוכחתי והוא ביטול כל המודעות כדין וכשור' בשעת כתיב' ובשעת נתינ' הגט הגט הוא כשר כדתנן בערכין פרק משקלי עלי וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואמרינן בגמרא אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי' מודעא פשיטא לא צריכא דעשוה ואירציה מהו דתימא בטולי' בטלי' קמ"ל דאם כן ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל לי' למודעי' הרי לך כיון דבטלי' למודעי ואמר רוצה אני אע"ג דהו' על ידי כפיי' כיון שאות' כפיי' היה כדין הגט הוא כשר גמור.
9
י׳ועל ענין האונסים שטוען שהי' שם אונס ממון שהי' לו לארוס ביד חמיו והי' מעכבו וגם אונס הגוף שהי' ירא ממנו כי יש לאל ידו ללוחצו על ידי ערכאות של תוגרמים וכיון שכן אע"גב דלא מסר מודעא כל היכא דידעינן באונסי' גט ומתנה בטלי' כמו שכתב הר"ן ואף על גב דבנדון דידן ביטול כל מיני מודעי בלשון כולל וזה היה דברו האחרון ביטול כולל כל מה שמסר וגם פוסל כל עד שיעיד שמס' מודעא בפניו וזהו התיקון שמצא הרש"בא היותר חשוב לצאת ידי כל ספק וכמו שכתב הרב המגיד בשמו פרק שישי הלכות גרושין גם הוא כתב שם ואם מסר מודעא ובטלה הרי הוא כלא מסר כלל נראה דלא חשיב הביטול אלא כאלו לא נעשית המודעא אבל לא חשיב כאלו נתרצה וכמו שכתבתי לעיל בשם הרשב"א וכיון שבנדון זה איכא אונס אף על גב דלא מסר מודעא מבטל הגט.
10
י״איש לומר שיש להבחין בזה הענין שלשה ענינים א' שאחר שבא הארוס לויניצייאה ועשו שלום ביניהם הארוס וחמיו גילה דעתו הארוס הן קודם שנבררו הנבררים הן אחר שנבררו שלא היה חפץ בתמר ארוסתו ונתן עיניו בממון כמו שהעידו על כל זה בפני ב"ד וגם העידו בב"ד ששטר מודע' שיש לו עתה הוא מזוייף ועשאו אחר הגרושין אבל מתחלה לעולם היה רצונו הפשוט לגרשה ונתן עיניו בממון וכיון שכן אין כאן מציאות אונס כלל לענין הגט אלא שרוע לבו אנסו וכבשו להלוך בעקיפין אחר שגירשה גירושין גמורין ועוד אפי' לא נרצה לומר דודאי אין כאן אונס מכל מקום איכא לספוקי מיהא אי חשיב אונס אי לא כיון שגילה דעתו שחפצו לגרשה וכיון דלא ידעינן ודאי שיש כאן אונס ומצינו שביטל כל המודעות ופסל עידי מודעא ודאי דמהני ומעלי אפי' במתנה וכל שכן בגט וכמו שכתבו התוס' פרק חזקת הבתים דף מ"ה וז"ל אבל במתנה אי ידעינן באונסיה לא מהני ביטול ולא גמר ומבטל ומיהו אי לא ידעינן באונסין ומבטל מודעא מדעתו נראה שבטולו ביטול וכו' וכן כתב הרא"ש שם בפסקיו וגם נראה מתוך דבריו דבז' גדול כח המתנה מכח הגט שכתב שם והיכא דביטל המודעא בשע' זביניה מהני הבטול כדאיתא בערכין פרק האומר משקלי עלי עלה דהך משנה וכן אתה אומר בגיטי נשים אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיט' מודעיה מודעא פשיטא לא צריכה דעשו' ואירצי מהו דתימ' בטולי בטליה קמ"לן עד דאמר בטלתי ואימא הכי נמי אם כן ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעי' ומשמע אם כפו אותו עד שיבטל המודעא דמהני ביטול ולא הויא מודעא ואף על פי שאמר בשעת מסירת המודעא כל מה שאבטל לא יהא ביטול ואינו מועיל מכל מקום לבסוף כשיכופו אותו לבטל כל מה שאמר קודם הכל בטל דאגב אונסיה גמר ומבטל ומיהו במתנ' היכא דידעי באונסי' אפילו ביטול לא מהני דכיון דאניס הוא אפי' לא מסר מודעא לא הויה מתנ' אבל אם מסר מודעא ולא ידעינן באונסי' ואחר כך בטלה מדעתו מהני הביטול כיון שלא הכירו באונסו ע"כ.
11
י״בהרי דדוקא במתנ' חילק בין ידעי באונסי' ללא ידעי אבל בגט לא חילק בין ידעי ללא ידעי אלא דבין הכי ובין הכי אם כפו אותו לבטל אמרינן אגב אונסיה גמר ומבטל ועם כל זה איני יכול להביא ראיה מזה לנדון דידן ולומר דאפילו יש כאן אונס ממון ואונס הגוף כיון שלבסוף ביטל כל המודעו' נימא נמי אגב אונסיה גמר וביטל משום דאיכא למימר דעד כאן לא קאמר הרא"ש כן אלא כשכפוהו כדין אבל כשכפוהו שלא כדין אין כאן גט כלל וכמו שכתב הרמב"ם הלכו' גרושין פ' שני לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרשו וטעו בית דין של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש הרי זה גט פסול וכו' ובנדון דידן כיון שבא לויניצייא אם היה רוצה לכנוס לא היה הדין מחייבו לגרש ואין ראוי לאנוס אותו ולכופו כלל בשו' ענין וכיון שכן איך אמרינן אגב אונסי' גמר ומבטל ליה למודעיה.
12
י״גאבל לנקוט מיהא חדא במה שהקדמתי שסופו ותחלחו מוכח שלא גירש באונס אלא ברצון נפשו ולפחו' נאמר דלא ידעינן באונסי' וכיון דלא ידעינן באונסי' אפילו במתנ' אמרינן דמהני הביטול כ"ש בגט דמהני כיון שמצינו דמהני הביטול בגט אפילו בדידעינן באונסי' משום דאמרינן אגב אונסי' גמר וביטל מה שאין כן במתנ' וכן כתוב בהגה' מיימונית הלכות מכיר' פרק י' וזה לשונו אבל רשב"ם פירש שכשכופין אותו לבטל המודעא שמועיל אף בגט ביטול המודעא בכל ענין אפילו אמר בשעת המודעא מה שאבטל לא יהא ביטול דאגב אונסיה גמר ומבטל.
13
י״דועוד יש להבחין ענין שני והוא שנתן עינו בממון ולקח ממון על נתינ' זה הגט ולכן במה דאמרינן הלוהו וזבין זביניה זביני משום דאמרינן זוזי אנסהו וכן איפסיקא הלכתא שם בפרק חזקת הבתים ולכן אף על גב דמסר מודעא אם בטלה אחר כך מהני אם קבל דמי' דאמרינן זוזי אנסוהו ואגב אונסי' דקבלת המעות מבטל ליה למודעי וגמר ומקני ליה אף בנדון דידן יצא מתורת גט וחשיב כמכר דהא טעמא דאמרינן דבגט ובמתנ' גלוי מילתא בעלמא סגי ולא בעינן לידע באונסי' הוא כמו שפירש רשב"ם שם בפרק חזקת הבתים וזה לשונו דכיון דאינו מקבל ממון במתנ' ובגט זה שנותן אם איתא דניחא ליה ליתנם מדעתו למה לו למסור מודעא.
14
ט״וובנדון דידן דקביל מעות וביטל מודעות אמרינן שפיר זוזי אנסוהו וגמר וביטל לגמרי ואין כאן אונס כלל אלא הוא אנס את עצמו והטה רצונו לגרש לקבל המעות שהרויח.
15
ט״זוראיה לזה כתב הרשב"א הביא' בית יוסף סימן קל"ד ראובן בעל לאה וקרובי לאה היו בהסכמ' שיגרש ראובן את לאה אשתו ונאותו זה לזה בקנס אלף דינר ושיגרש לזמן קבוע ואחר נתחרט ראובן ומיאן בדבר והללו מתרין בו מצד הקנס עד שהלך לגזבר להתפשר עמו ולא קבל ומחמ' יראה זו גירש ראובן זה אלא שלא היה בקי למסור מודע' אם נדון זה כגט מעושה.
16
י״זתשובה נראה לי שגט מעוש' ופסול כל שיודעין באונסו אף על פי שלא מסר מודעא שאין מסיר' מודעא אלא היכא דשקיל זוזי משום דסתמא דמילתא אגב אונסא דזוזי גמר ומקני כל שלא מסר מודעא אבל תלוה ויהיב לאו כלום הוא ואינו צריך מודעא כל דידעינן באונסיה ותלוה וגירש אינם גירושין דהא ליכא זוזי ואם נפשך לומר בתליוה וזבין הוא זה דכיון שקבל על עצמו מדעתו קנס אלף דינרין ובנתינת הגט הרויח ממון זה הוי כמקבל ממון דעלמא לא היא שאין זה כמקבל ממון אלא כניצול מהפסד ממון וכו' הרי לך ראיה ברורה מתוך תשוב' זו דמדמ' גט שמרויחין ממון בשבילו למכר עד שנאמר אגב אונסא דזוזי גמר ומקני ומאי דלא אמרינן הכי בגירושין דעלמא הוא משום דליכא זוזי אבל היכא דאיכא זוזי אף על גב דידעינן באונסי' אמרינן זוזי אנסוהו וגמר ומקני.
17
י״חכל שכן בנדון דידן דאיכא תרתי חדא ריוח ממון ואמרינן שפיר זוזי אנסוהו כיון דביטל כל המודעות ועוד שנית דאין כאן ודאי ידעינן באונסי' וכמו שכבר כתבתי ולכן ודאי דחשיב כמכר גמור וכיון דבטיל למודעי' גמר ומבטל ליה לגמרי ואין כאן אונס כלל ותמר הנזכרת היא מגורשת גמורה וגם כתב הרשב"א בתשובותיו סימן אלף ס"א וכל דליכא זוזי מחילה ומתנה באונס אינה כלום וכו' מכלל דבדאיכא זוזי אמרינן גמר ומקני והכא נמי אמרינן גמר ומגרש וגם הריב"ש כתב בתשובותיו סימן קכ"ז אמנם אני אומר דכל שמקבל מעות בגירושין דמי לזביני לענין שאם ימסור מודעא צריך שידעו העדים באנסו ואי לא מודעיה לאו מודעא דכיון שקבל מעות מעתה לאו גלוי מלתא היא ואם כן אין כאן מודעא כלל ולא הי' צריך בזה לבטל מודעא כיון שמגרש ברצון מפני תועלת המעות וכו' ובנדון דידן כלהו איתנהו ביה שקבל מעות וגם לא ידעינן באונסי' כמו שכתבתי שלעולם גילה דעתו שרצונו לגרש' וכיון אפילו ואפילו לא ביטל המודעא היה הגט כשר ואפילו לא נאמר שגלוי דעתו הפשוט היה לגרשה אלא מחמת הממון מ"מ הרי קבל מעות ונתן עיניו בממון ובשביל התועלת רצה לגרש נמצא שאין כאן אונס וכיון שכן אפילו ביטל מודעא לא הוה צריך כ"ש בנדון דידן דביטל כל מודעות שבעולם ופסל העדים בכל חיזוקי סופר כמו שכתו' וחתו' דפשיט' ופשיט' שאין כאן שום חשד כלל אלא הי' מגורש' גמור'.
18
י״טועוד יש להבחין ענין שלישי והוא שכתב בהגהה מיימונית פרק עשירי הלכות מכיר' בשם רבינו אפרים וזה לשונו שכתב רבינו אפרים בתשובתו אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני משום טעמא דאין אדם יכול לבטל מה שעתיד לעשות ואחרי כן נותן ואפילו הוא אנוס דכיון דעדים ראשונים ראו אונסו ועשו בפניהם מודעא ואחר כך מכר בפני אחרים בשתיק' וכתבו וחתמו הרי אלו מעידים שהית' מכיר' זו גמורה ושנים הראשונים מעידים שהיה קודם לכן אונס הואיל ונוכל לקיי' דברי כלם דאמור בסוף נתרצה הילכך לא כתבינן מודעא אזביני אלא כי האי מעשה דפרדסא שחותם עדים עצמם שיודעים אנסו אותם הם החתומי' על המכיר' הילכך נראה לומר כל אדם שעושה מודעא על מחיל' או על קניין שעתיד לעשות ואחרי כן מוחל או הקנה בפני שנים אחרי' אין המודעא כלום הרי לך דאפילו במחיל' דהוי מודעא אע"ג דלא הכרנו באונסו מ"מ כשמסר המודעא בפני שנים אחרים לא חשיבא מודעא אף גבי גט דדמי בהא למחילה ומתנה דבגלוי מילתא בעלמא סגי ולא בעי' הכרנו באונסו הוי נמי דינא הכי דכשאין עדי המודעא הם עדי הגט אין המודעא כלום וכן כתב הה"ר יוסף קארו נר"ו בחשן המשפט סימן ר"ה על דברי רבינו אפרים וז"ל ולפי טעם זה הוא הדין לגט דכשאין עדי המודעא הם עדי הגט אין המודעא כלום דכיון דעדי הגט מעידי' על הגט ויש לקיים דברי עדי המודעא שלא יסתרו הכי עבדינן דכי אמרינן במתנ' וגט דבגלוי מילתא בעלמא סגי לבטלם היינו כשעידי הגט והמתנ' הם עידי הגילוי הם לאו הכי לא ובסוף דבריו כתב ולרבא מתנ' וגט שוים שאם עדי המודעא אינם עדי מתנה והגט והמודעא בטלה.
19
כ׳ונדון דידן ודאי שעידי המודעא לא היו עידי הגרושין והגט וכיון שכן מקיים דברי השתי כתות שמתחלה היה אנוס ואחר כך נתרצה באופן שאין כאן מודעא אע"ג דלא ביטל' בפירוש אלא שנתן הגט בשתיק' כל שכן בנדון דידן שבפירוש ביטל המודעא ופסל העדים בכל חיזוקי סופר דפשיטא ופשיטא שאין כאן מודעא כלל לא על אונס ממון ולא על אונס הגוף מכל מה שכתבתי נראה לענ"ד שהבתול' הזאת מרת תמר בת הגביר אביר הרופאים ה"ר יוסף התמרי הי' מותרת לכל אדם זולת כהן להיות שגירושי' היו גרושין גמורים כשרים כדין וכהלכ' ואין בהן נפתל ועקש זולתי עקשות והוללת ורשע ופשע שמואל וינטורוזו המגרש שרצה ובחר ללכת בדרכי חשך לכן ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד והנני מסכים לכל מה שגזרו עליו חכמי גאוני רבני ויניציא' ופי"ראר וכל גלילותיהן שהם נעשו שותפים להקב"ה במעשה בראשית להיותם דנים דין אמת לאמתו הן בדין הגרושין והן בנידוי שנידוהו ובחר' שהחרימוהו וראוי להיות עוד ידם נטויה כנגדו לשבר מתלעות עול אם עומד במרדו עד ימסור ביד ב"ד כל הכתיבות והחתימות והזיופים ויהיו נשרפים ברחוב' של עיר ויודה עלי פשעו שכל המחלל ש"ש בסתר נפרעין ממנו בגלוי ושב ורפא לו והחכם בענינו המסייעו ומחזיק בידו שהוא התל שהכל תלוי בו כי לאו עכבר גנב אלא חורא גנב תמהתי אם יוכל להתאפק לכל הנצבים עליו וכדומה לי לעת כזאת שב מפשעו לקיים מה שאמרו חכמינו ז"ל אם ראית ת"ח עבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה שמא עשה תשובה סלקא דעתיך אלא אימא ודאי עשה תשוב' ואם לאו הוא יחוש לעצמו כי הדין והאמת עשו הרבנים והגאוני' אתו והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ולהיות שהחכמי' השלמי' רבני גאוני עולם הבאים על החתום הרחיבו פה האריכו לשון להיתר העלמ' מרת תמר הנז' אשר יש בו די והותר לכן קצרתי וכתבתי מה שנרא' לענ"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
20
