דברי ריבות ק״צDivrei Rivot 190
א׳תשובה אחר ששמעתי טענות רבי יעקב עזרה יצ"ו ומה שהשיב רבי יוסף טאיטאצק יצ"ו אשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון וזה כי מה שטען רבי יעקב הנזכר כי גי"פטליק מישומורה וכל הקרקעות הנלוים אליו הם מחתנו ורוצה לטרוף מהם כתובת בתו טענה זו אין בה ממש אחר שה"ר יוסף הנז' הוציא בב"ד שטר כתוב וחתום שבתו וחתנו מכרו הגי"פליק הנז' וכל הקרקעות וכיון שהיא עצמה מכרה וסילקה ידה ורשותה וקבלה עליה אחריות המכיר' איך תבא לטרוף מאותו הגי"פליק והקרקעות עם היותו מוחזק ה"ר יוסף הנז' בהם והלא אפילו אם היה הגי"פליק והקרקעות מוחזקי' בחזקת יתומים קטנים אם מוציא ה"ר יוסף שטר הנז' שהגיפליק והקרקעות לקוחי' בידו מקיים את השטר ומוציאין אותן מידן של יתומים כ"ש בנדון דידן שה"ר יוסף הנזכר אית ביה תרתי לטיבותא שהוא מוחזק בגי"פליק שתפש בו מחיים ועוד שיש לו שטר מקויים שלקחו ממי שלקחו מהאלמנה וגם יש לו שטר מקויים שהאלמנה עצמה מכרו וסילקה ידה ורשותה ממנו.
1
ב׳וראיה לזה שכתב הרמב"ם פרק י"ב הלכות מלוה ולוה קרקע שהית' בחזקת קטנים ובא א' וטען שהיא לקוחה ממורישן ויש לו עדים שהחזיק בה ואכלה שני חזקה בחיי אביהן אין מוציאין אותה מידן עד שיגדילו שאין מקבלים עדות שלא בפני בעל דין והקטן כאלו אינו עומד כאן הוא חשוב אבל אם הוציא שטר שהיא לקוחה בידו הרי זה מקיים את השטר ומוציאין אותה מידו וכו' פי' הרב המגיד משו' דקיי"ל מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין. הרי לך אע"ג דמוחזקין היתומי' הקטנים בקרקע מוציאין אותו מידן בשטר כ"ש בנדון דידן דה"ר יוסף הוא המוחזק והוא הוא המוציא את השטר שלקוחה היא בידו מכחה של האלמנה ועוד שטענתו של ה"ר יוסף אינו אלא כנגד האלמנ' שלא תטרוף הקרקע לכתובתה לא כנגד היתומים דפשיטא ופשיטא דטענתו של ה"ר יוסף טענה להחזיק במה שבידו ואע"ג דטען ה"ר יעקב עזרה הנזכר שהשטר אינו כלום דאינו אלא שטר משכנתא או אסמכתא בעלמא ואינו מכר גמור והראיה כי הלוקח הראשון לקחו שנת השכ"ג וחתנו ה"ר שמואל נ"ע ליקט פירותיו שנת הש"כד והשכ"ה זו אינה טענה להוצי' הקרקע מתחת יד ר' יוסף הנז' כן המוציא מחבירו עליו הראיה ומה שטען ר' יוסף הנז' כי אולי חזר ולקח חתנו הפירות מהלוקח הראשון היא טענה חזקה להחזיק במה שבידו בכח שטרו.
2
ג׳וראיה לזה דבגדולה מזה כתב הרשב"א בתשובותיו סימן תתקי"ו וז"ל שמעון החזיק בקרקע כמה שנים ובא לוי בנו של ראובן ואמר לשמעון מאי בעית בהאי ארעא השיב שמעון מראובן אביך זבינת' והנה שטר המכירה ענה לוי ואמר השטר הוא אינו כלום לפי כאסמכתא כאסמסכתא כי אתה הלוית לאבי מאה זהובים וכתב לך שטר מכירה ומסרו ביד שליש על תנאי שאם לא יפרע עד זמן פלוני שיתן לך השליש שטר המכירה וכן עשה והריני נותן לך המאה זהובים והחזיר לי הקרקע והפירות דאסמכתא לא קניא והדרא ארעא והדרי פירי והשיב שמעון מכירה בלי שום תנאי היתה וזכיתי בקרקע בשטר ובחזקה אלא שאחר מכאן נתפשרתי עם אביך שאם יחזיר לי המעות עד זמן קצוב שאחזיר לו הקרקע על כן מסרתי השטר ביד שליש ואפילו נמסר ביד השליש על הדרך שאמרת אין כאן אסמכתא כיון שקודם השלישות הגיע השטר לידי התנאי הבא לאחר מכאן בהשלשת השטר לא יבטל המכירה וכו' והשיב דבר ברור הוא שהדין עם שמעון ואפי' אין לשמעון עדי חזקה כל ששטר המכירה בידו נאמן שאלו רצה היה טוען שלא הושלש השטר ביד השליש מעולם ונאמן אחר שאין ללוי עדים על זה ואפילו שבועה לא בעי שהרי בודאי תפיסת שטרו שהוא בידו מעידה שהשליש החזירו לו וכו' עד ולפיכך כיון שטען שמעון שלאחר שנגמר' קנייתו נתפשר הוא עם ראובן אבי לוי והשליש שטרו ביד שליש נאמן ואין כאן אסמכתא לבטל קנייתו דהרי זה כאומר לכשיהיו לך מעות עד לזמן פלוני תנם לי והרי קרקעי מכור לך מעכשו לאותו זמן וזה מבואר.
3
ד׳הרי לך ראיה ברורה דאפילו במקום דאיכא ריעותא מה שמוד' שמעון שהשליש שטרו וידים מוכיחות שתנאי היה דבריהם מ"מ אמרינן כיון ששטר מכירה ביד שמעון הוא נאמן על הכל בנדון דידן דלית כאן שום ריעותא לא כל שכן דנאמן רבי יוסף הנז' בכל טענותיו והמכר מכר גמור.
4
ה׳וא"ת אף אם יהיה המכר, מכר תוכל אלמנה זו להיות טורפת מיד ה"ר יוסף הנז' הקרקע וזה שכתב הרמב"ם פרק י"ט הלכות מלוה ולוה וז"ל מכר הלוה שדה ללוקח ומכרה לוקח ראשון ללוקח שני וכתב המלוה ללוקח ראשון דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו הרי בעל חוב טורף מלוקח שני אותה השדה ולוקח ראשון טורף אותה מבעל חוב שהרי כתב לו ולוקח שני טורף אותה מלוקח ראשון שהרי הוא מכרה לו ובעל חוזר וטורף משני וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם וכן האשה בכתובתה אף בנדון דידן מכר רבי שמואל טאיטצק נ"ע הקרקע לה"ר יוסף אלמושנינו יצ"ו ורבי יוסף הנז' מכרו לרבי יוסף טאיטצק יצ"ו וכתב' האלמנה שהיא הב"ח מכח כתובת' ללוקח ראשון שהוא רבי יוסף אלמושנינו דין ודברים אין לי עמך שהרי עצמה מכרה לו באחריות מ"מ תבא האלמנ' ותטרוף מרבי יוסף טאיטצק שהוא הלוקח השני ורבי יוסף אלמושנינו יטרוף הקרקע מהאלמנה שהרי כתבה לו ורבי יוסף טאיצטק יטרוף מרבי יוסף אלמושנינו שהרי הוא מכרה לו והאלמנה חוזרת וטורפת מרבי יוסף טאיטצק וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם.
5
ו׳ויש לומר שכב' הכ' הראב"ד ז"ל בקדקדו מכ' כמ' קושייו' וכת' לא ראיתי ספריו טעות חטעו' גדול' כזה וכתב הרב המגיד על קושייו' הראב"ד ודברי' אמתיים הם ועוד אני מוסיף לומר שמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכיון שב"ח מראשון אינו יכול לטרוף אף משני אינו יכול לטרוף וכן חו"מ סי' קי"ח דחה סברת הר"מבם גם בנדון דידן כיון שהאלמנה אינה יכולה להיות טורפת מרבי יוסף אלמושנינו גם מרבי יוסף טמייטאצק אינה טורפת ועוד שנראה מתוך דברי הרב המגיד שטעות סופר נפל דברי הרמ"בם שאין נוסחה זו מוסכמת בכל הספרים דאיכא נוסחה אחריתי וכמו שהביאה הוא ז"ל.
6
ז׳ולמה שטען עוד ר' יעקב עזרה שכתב רבי יוסף הנזכר כתב ידו וידימייאמוש דוש פידאסוש די וינייאש דילאש יתומות אי מאנדי אונה קארוטה אי ו' קארגאש די אובה וכו' שנראה מתוך דבריו אלו שהג"יפליק הוא מהיתומות כבר השיב רבי יוסף לזה שכונתו בזה שרוצה לידע כמה יין יוצא לו מהכרמים שיש לו בשותפות עם אחרים וכמה יין יוצא מהכרמים שיש לו לבדו מאותם הכרמים שהיו מקדמת דנא מאביהם של היתומות ולכך ייחסם ליתומות לא בשביל שעדיין הכרמים שלהן וודאי שטענה זו מספקת' להחזיק במה שבידו עם השטר אשר לו.
7
ח׳ועוד בר מן דין קיימא לך דטענינן ללוקח וכיון שכן טענינן ליה ונאמר שכתב כן שלא להשביע את עצמו דכשהאדם מודה מעצמו בדבר מה בלא תביעת חבירו יכול לו' כדי שלא להשביע את עצמי הודיתי וכמו שפסק הרמ"בם פרק שביעי הלכות טוען ונטען חו"מ סימן ל"ב וכל הפוסקים וכתב הטור שם ואפילו אי לא טעין אנן טענינן ליה ואפילו אם הודה בשעת מיתה אמרינן שכיון שלא להשביע את בניו.
8
ט׳ואם תאמר והרי כתב חו"מ סימן פ"א בשם הר"אש שאם הודה בכתב ידו שחייב מנה לפלו' או כתב יד אחר והוא חתום עליו וחתימתו ניכרת אינו יכול לטעון שלא להשביע הודיתי דכולי האי לא הוה עביד שלא להשביע עצמו כל שכן הכא בנדון דידן דאיכא תרתי כתב ידו וחתימתו דלא טענינן שלא להשביע עצמו יש לומר דאפילו הר"אש מודה דאפילו בכתב עביד אינש כולי האי שלא להשביע את עצמו וראי' לזה שכתב בתשובה כלל ס"ח סימן עשירי ראובן נפטר ונמצא כתוב באחד משטרותיו בגבו מכתיבת ידו בזה השטר היא החצי מפלוני גיסי אם יזכה גיסו בחצי השטר וכו' והשיב אין בו ממש דאפילו אם הודה לו בפני עדים זה השטר חציו שלך אם לא אמר אתם עדי יכול לומר עשיתי שלא להשביע את עצמי ואינו אמת דלא עדיף מה שכתוב ממה שאם הודה בפני עדים וכן פסק חו"מ סימן ס"ה הרי דאפילו הרא"ש מודה דעביד איניש לכתוב כתב שלא להשביע את עצמו ומה שכתב במקום אחר דכולי האי לא עביד איניש וכו' היינו שלא להשביע את בניו וכן נראה מתוך דברי התשובה שתחלתה וששאלתה שכיב מרע שהוד' בכתב ידו שכל הנכסים שהיו לו של אביו מי הויא הודאה דלא אמרינן בכי האי גוונא אדם עשוי שלא להשביע את בניו או לא והשיב נראה כיון דאיכא כתב ידו לא אמרינן אדם עשוי שלא להשביע את בניו דלא אשכחן אלא בדבור בעלמא כגון מאי מסיק ביה אלא פלוני ופלוני שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי, אבל היכא שכתב ידו או אחר כתב והוא חתם בחתימה ניכרת ומקויימת כולי האי לא הוה עביד כדי שלא להשבי' את בניו משמע דבכת' לא טענינן לבניו אבל לעצמו אפילו בכתב נמי טענינן ואם זה החילוק לא קשיא מיני' וביה הרא"ש והטור שכתב סימן פ"א בשם הרא"ש דכולי האי לא עביד שלא להשביע עצמו לא דק בלישני'.
9
י׳ואחר שהוכחנו שאין בכתיבתו הוכחה מהודאה כלל נמצא שאף על מה שטען רבי יעקב הנזכר שאמר לו רבי יוסף הנזכר קיירו דאר מיל מיטרוש דיוינו אה טאקוני פורקי ליוינדי מיל מיטרוש לערך י"ב פארה פאגאר אל אימין דיל קאפאן אי אקראג' וכו' והשיב רבי יוסף נון שי לוקי שי דיזו אף על גב שיביא רבי יעקב הנזכר עדים על זה לא בשביל זה הוחזק כפרן רבי יוסף הנזכר זה משום שהם מילי דכדי ומילי דכדי לא דכירי אינשי וכיון שכל אלו הדברים אינם מעלים ולא מורידי' דהא לא חשיבי הודאה מן הטעמים שכתבתי אף על פי שיאמר ה"ר יוסף לא היו דברי' מעול' ויכחישוהו עדי' לא הוחזק כפרן דמילי דכדי לא דכירי אינשי וכמו שכתב הטור סי' פ"א.
10
י״אבאופן שעל' בידינו שבגיפ"ליק מישומיר' וכל קרקעותיו אין לה"ר יעקב הנז' שום טענה נגד ה"ר יוסף הלוקח הנזכר.
11
י״באבל מה שטוען ה"ר יעקב הנז' הגיפ"ליק זונבאט בזה צריך להתיישב בדבר וזה שהרי טוען ה"ר יעקב הנזכר שחתנו נ"ע נעל גדר ופרץ והשכיר הבתים ממנו והחזיק בו כמה שנים ואף על פי שה"ר יוסף טוען שלהיות שחתנו אחיו לא היה מקפיד עמו בכל מה שהיה עושה מכל מקום טענה זו אינה מספקת כיון שהדבר מפורסם וקלא דלא פסיק שהגי"פליק ההיא היה לעולם חתנו של ה"ר יעקב הנזכר ושהי' בחזקתו וכיון שכן נראה דמוקמינן ליה אחזקתי' ונראה להביא ראיה לזה ממה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובתיו כלל צ"ט דומה לנדון שלנו וז"ל ראובן הוציא שטר חוב על שמעון ואין מוצא לו נכסים שיפרע מהם אלא בתים שלוי מוחזק בהן וראובן טוען שאותם בתים מכרן שמעון הלוה ללוי אחר שנתחייב לו בזה השטר ולוי טוען לא היה דברים מעולם וראובן הביא עדים שאחר זמן החוב הזה היה פרסום בעיר שהיו אומרים העול' שאות' הבתים היו של שמעון שהיו נקראים אותם בתים בשם שמעון זה הלוה והשיב הדין עם ראובן כיון שיש לו עדים שאחר שנתחייב שמעון זה החוב היה פרסום בעיר שהיו אומרים העולם שאותם בתים היו של שמעון ותדע שהרי בכל מקום הפרסום מועיל שהרי אמרו סוקלין על החזקות ושורפין על החזקות גם בנדון הזה כיון שהיו מוחזקין בחזקת שמעון החזקה מועלת אף בנדון דידן כיון דאיכא קלא דלא פסיק ועדי' ודאי שיעידו שלעולם החזיק חתנו של ה"ר יעקב בגיפ"ליק זה נמצא דאשתעבד לכתובת בתו וגבי מיניה.
12
י״גועוד נראה להביא ראיה מההיא דגרסינן פרק חזקת ב"ב דף ל"ב רבא בר שרשום נפיק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי וכו' ואמר ליה אביי לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא איכא עלה קלא דארעא דיתמי וכו' וכתב הרמב"ם פרק י"ד הלכות טוען ונטען מי שהחזיק בנכסי קטן שנים רבות וטען ואמר משכונא הם בידי ויש לי חוב עליהם כך וכך הואיל ואלו רצה אמר לקוחים הם בידי נאמן שהרי אינה מוחזק' שהיה לאביו של זה והרי זה גובה בשבועה מה שטען ותחזור ליתומים אבל אם יצא עליה קול שהיא של יתומים אינו נאמן שהרי אין מחזיקין בנכסי קטן וכתב הרב המגיד וכי משום קלא מבטלין מיגו וחזק' דממונא דאיהו הוה מוחזק ואבוהון דיתמי לא הוה ליה חזקה ותירץ דכיון דהאי לא אחזיק בחיי אבוהון שלש שנים ונפק קלא דאיתחזק בבי דינא דהוא דיתמי משום קלא כי האי מבטלים חזקה דאחזיק בפני קטן דהא לאו חזקה היא ואין נאמן מדין מגו דאי בעי אמר לא היתה מעולם של אביהם דודאי אם יחקר העניין ימצא בבירור שהיתה של אביהם כיון דנפיק קלא הרי לך דמוקי הרמב"ם ההוא דבר שרשום בשאינה ידועה שהיתה של אביה' של יתומי' ואף על גב שזה החזיק בפני היתומי' ואית ליה מיגו דאי בעי אמר לקוח' היא בידי מכל מקום הקול לבד מבטל החזק' והמיגו.
13
י״דבנדון דידן שלא החזיק ה"ר יוסף לא בחייו של אחיו נ"ע ולא אחר מותו שהרי אין חזקה פחות משלשה שנים והשתא לא עבר כי אם שנה ומחצה לא כל שכן דאמרינן כיון דאיכא קלא שקרקע זו של אביהם של יתומים שמוציאין אותו מידו מכל זה נראה שהדין עם ה"ר יעקב הנז'.
14
ט״ואבל כד מעיינין שפיר נראה דע"כ לא קאמרי דהקול מבטל החזק' היינו היכא דליכא שטרא אבל היכא דאיכא שטר כנדון דידן שטוען ה"ר יוסף שיש לו הוגי"טי שהגי"פליק שלו ושמעולם לא היה של אחיו נראה ודאי דלא מהני להו הקול וכן נראה מתוך דברי רשב"ם שפי' שם בחזקת הבתים על הא דקאמר בגמרא לקוחה בידי לא מצית אמרת דהא איכא עלה קלא דארעא דיתמי היא וכו' כתב וז"ל וכיון דידעת דאית קלא עלך דארעא דא משכנתא היא גבך ולא לקוחה אין לך מחא' גדול' מזו והיה לך להזהר בשטרך וכו' משמע שהקול מבטל חזקתו להיות שאין לו שטר הא במקום שיש שטר אין לך חזקה גדולה מזו וכן פירש ה"ר יונה הביאו הרא"ש בפסקיו שם חו"מ סימן קמ"ט שהקול מהני ומבטל החזקה משום דהוי כעין מחאה והוה ליה לאזדהורי בשטרי' וגם הרשב"א כתב בתשובה שכתבתי לעיל ואפי' אין לשמעון עדי חזקה כל ששטר המכירה בידו נאמן כו' והתוספות כתבו דמאי דקאמר בגמרא לקוחה היא בידי לא מצית אמרת ר"ל לא היית יכול להעיז פניך ולומר כן כיון דנפק קלא ואין כאן מיגו אבל אין הכי נמי דאי טוען ואמר לקוחה היא בידי נאמן.
15
ט״זאף בנדון דידן כיון דטעין ואמר לקוחה היא בידי ממרי' קמא ומעולם לא היתה של חתנך ונקיט שטרא בידי' המבטל לקלא ודאי דנר' דנאמן אם השטר והחוגי"ט ההוא שנעש' בערכאות של תוגרמי' עשוי כדין וכשורה כמו שפסקו הפוסקי' ומה שפסק הרא"ש בכלל צ"ט שהדין עם ראובן הוא להיות שאין ללוי שטר וכן נרא' מתוך דברי השאלה.
16
י״זועוד יש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן פרק חזקת הבתים ההוא דאמר ליה לחברי' מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבננא ואכלת' שני חזקי' אמר ליה והא נקיטנ' שטרא דזבני לי' מיני' הא ארבעי שני א"ל מי סברת שני חזק' תלת שני קא אמינ' שני חזק' טובא קא אמינא אמר רבא עבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזק' והני מילי דאכלא שבע דקדים חזק' דהאי לשטרא דהך אבל שית אין לך מחאה גדול' מזו וכן פסק הרמב"ם פרק ט"ו הלכות טוען ונטען שכתב לפיכך אם הביא ראובן עדים שאכל השבע שנים שנמצא שאכל שני חזק' קודם שלקח' שמעון מעמידין אות' בידו אבל אם אכלה פחות משבע שנים תחזור לשמעון הרי לך ראי' דאף על גב דראובן מוחזק בקרקע שהי' בתוכו וכמו שכתב הרמב"ם שם ראובן שהי' בתוך שדה וכו' וגם שהחזיק בו ואכלו שני חזק' מכל מקום אמרינן כיון ששמעון מוציא שטר שלקחו מלוי קודם שהחזיק ראובן בו שני חזק' מוציאין לראובן מחזקתו ולא יועיל לו אכילת שני חזק' שאכל אחר כן ומחזירין הקרקע לשמעון בנדון דידן שה"ר יוסף הנז' עומד בתוך הקרקע וגם מוציא שטר שלקחו מהתוגר משע' ראשונ' ושמעולם לא החזיק אחיו נ"ע בקרקע קודם לקיחתו לא כל שכן דאמרינן דמעמידין הקרקע בידו של ה"ר יוסף ולא יועיל אכילת אחיו אפי' יעידו עדי' שאכלו שני חזק' כמו הכא דאע"ג דראובן אכלו שני חזק' אחר זמנו של שטר מוציאין הקרקע מידו אף על גב דלא מיחה בו שמעון וכמו שפירש הטעם הרב המגיד שם בפרק הנז' וז"ל והלוק' גם כן אף על פי שלא מחה אין לו היז' בכך כיון שאין זה בא מחמתו אף בנדון דידן אף אם יביא עדים שאכלו ר' שמואל נ"ע שני חזק' אחר זמנו של שטר של ר' יוסף ולא מיח' רבי יוסף אין לו היזק בכך שלא בא מחמת אחיו שלקחו ממנו אלא שלקחו מהתוגר המוכר הראשון וחיזוקו עמו ואין לו צורך למחות בידו כל שכן שכבר טען בב"ד שלהיות אחיו לא היה מהרהר אחר מעשיו והיה מוותר עמו וכל שכן שעדיין איני יודע כעת אם יתברר בעדים שאכל רבי שמואל נ"ע שני חזקה.
17
י״חועוד יש להביא ראיה מהא דאמרינן פרק חזקת הבתים ההוא דאמר לחברי' מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מינך זבינתא והא שטרא אמר ליה שטר זייפא הוא גחין לחיש ליה לרבא אין שטרא זייפא הוא מיהו שטרא מעליא הוה לי וארכס ואמינא אינקיט האי בידאי כל דהוא אמר רבא מה לי לשקר אי בעי א"ל שטרא מעליא הוא א"ל רב יוסף אמאי סמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ומסיק בגמרא אמר רב אדא בר אבין הלכתא כותיה דרבא בארעא דהיכא דקיימא ארעא תיקום וכן פסק הרמב"ם פרק ט"ו הלכות טוען ונטען וכל זה מיירי אף על גב דלא החזיק המחזי' שני חזקה וכן פירש רשב"ם שם בגמרא על הא דקאמר שטרא זייפא הוא השטר מזוייף וגם שני חזקה לא החזקת' וכן חו"מ סימן קמ"ו כתב דמיירי שלא החזיק שלש שנים דאם החזיק מה צריך שטרא וכן נמקי יוסף כתב וחשיב ליה רבא בהוחז' באותו קרקע אף על גב דלא דר ביה שני חזקה כיון דאית ליה שטר שראוי להאמינו מיגו לאוקומי ממונא הוא באופן דאין מוציאין את הקרקע מידו והשתא נדון ונאמר ומה אם במקום דשטרא זייפא הוא כיון דהיה יכול לקיימו אמרינן דמעמידין אותו על חזקתו ואין מוציאין הקרקע מידו אף על גב דלא אכל שני חזקה בנדון דידן שטרא מעליא הוא אם יקיימנו כדינו לא כל שכן שנעמיד הקרקע בידו אף על גב דלא אכלי' שני חזקה מכל זה נרא' לעניות דעתי שאם רבי יוסף הנזכר יש בידו חוגי"ט עשוי בערכאות של תוגרמי' כדין וכשור' כמו שפסקו הפוסקים שגיפ"ליק זונבאט הוא לקחו מהמוכר הראשון הוגי"ט זה מבטל הקול והעדים שיעידו שאחיו נ"ע החזי' בו ואכלו שני חזק' כיון שאינם מעידים שאכלו שני חזקה קודם לקיחתו זהו מה שנרא' לעניות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
18
