דברי ריבות קפ״טDivrei Rivot 189
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה איש היה בארץ עוץ מוסה שמו יהי היום ויבא ללות מתוגר אחד שמו ישמעאל באשה סכום מעות ידוע ברבית על משכונות זהב והתוגר הנז' לא רצה ליתנם לו אפילו על המשכונות כי אמר שמוסא הנזכר ילך למדינת הים בזמן הפרעון ולא יפדה המשכונות ואז באמצעות ישראל אחד שמו ראובן שאמר לתוגר תן לו המעות ואני אהיה לך ערב הזאראר ר"ל אם לא ישוו המשכונות כל מה שמוסא חייב אהיה ערב בעד מה שיחסרו המשכונות מהסכום שמוסא חייב לך ואז נתן התוגר המעות למוסא הנזכר ומוסא הלך למדינת הים ויפרדו איש מעל אחיו אחר כך בא התוגר לתבוע מעותיו ממוסא הנזכר ולא מצאו ותבע אותן מראובן וראובן השיב לו שימכור המשכונות וכל מה שיחסרו מסכום החוב שהוא יפרעם שבזה הדבר בלבד נכנס ערב והתוגר השיב לו שאין לאל ידו למכור אותם ושאינו דין למוכרם בלתי רשות מוסא הנז' שכל זמן שיבא מוסא יתבעם ממנו ויאמר למה מכרת בלתי רשותי אבל אתנם לך ואתה תן אותם לבעליו וימכרם או יפדם ואתה תפרע לי ועל כל זה התוגר לא האמין לראובן לתת המשכונות בידו ונתן אותם ביד ישראל אחר שמו שמעון ואמר לו הנה נתתי אלו המשכונות בידך שהם כך וכך הולך אותם לבעליו ואם ירצה למוכרם או לפדותם הנה מה טוב ואם לאו החזירם לי ושמעון הוליך המשכונות בידו ולא מצא מי שיפדם או ימכור אותם ואז החזיר אותם ביד התוגר אחר כך חזר התוגר לתבוע מעותיו מראובן בחזקה והיה רוצה לתת אותו בבית הסוהר ואז באמצעו' שמעון נתפשרו עם התוגר בזה האופן שימתין לו שני חדשים כדי שיהיה זמן לשלוח המשכונו' במקום ידוע למכר אותם ויתנו לו כל מעותיו משלם וגם בפעם הזאת לא האמין התוגר לראובן לתת בידו המשכונות ונתן אותם ביד שמעון בפני עדים תוגרמים שיתן לו כל מעותיו משלם ובפניהם נכנסו ערבים זה לזה יחד בעד כל החוב ושמעון הנז' נתן המשכונות לראובן שימכר אותם ויפרעו לתוגר וראובן מכר המשכונות בין כך מת התוגר ישמעאל ולא נתפרע מהחוב וראובן ושמעון באמצעות תוגר אחד אשר היה לו פנקס החובות של התוגר ישמעאל באשה בידו השתדלו שימחק אותו החוב מהפנקס ולא יזכר עוד ועתה יש ריב ודברים בין ראובן ושמעון על דבר המשכונות שראובן רוצה לקחת ולעכב בידו דמי המשכונות אחר שמוסא הנזכר איננו ושמעון תובע ואומר הרי התוגר נתן המשכונות בידי ולא האמין לך בפעם הראשונה גם בפעם הב' ולי יש יותר זכות במשכונות ממך שהתוגר נתנם בידי ואני נתתים לך ואנחנו שנינו נכנסו ערבים לתוגר בעד כל החוב וראובן משיב מעיקרא אני הייתי ערב לתוגר בעד מוסא הנזכר ומה לי ולך ושמעון משיב מתחלה לא נכנסה ערב לתוגר בעד מוסא הנז' אלא בעד החסרון אשר יחסרו המשכונות מהחוב אבל אני כל המשכונות נתן התוגר בידי שני פעמים ולא האמין לך ואני נתתי אותם בידך למכור אותם ואני ואתה נכנסנו ערבים לתוגר בעד כל החוב עתה ילמדנו רבינו מה יהיה משפט הדבר הזה אם נאמר שהדין עם שמעון אחר שהתוגר נתן המשכונות בידו בפני עדים והוא נתנם לראובן למכור אותם וגם שניהם נכנסו ערבים זה לזה בעד כל החוב או הדין עם ראובן מאחר שמתחלה הוא נכנס ערב לתוגר אף על פי שלא נכנס ערב רק בעד החסרון אשר יחסרו המשכונות מהחוב או אם יחלוקו שוה בשוה או אם יש שום זכות לאחד על חברו אחר שמוסא איננו ילמדנו רבינו הדין עם מי ועוד ילמדנו רבינו אם הדין עם מוסא הלוה הראשון והוא זוכה במשכונות ההם אחר שהם שלו והוא היה הלוה הראשון או נאמר שהדין עם הערב כיון שהמשכונות נתנם בידו התוגר עצמו והוא זוכה בהם ילמדנו רבינו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה עקר ושרש זה הדין יתבאר מהא דתנן בכתובות פרק אלמנה נזונת היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה ופריך בגמרא מאי שנא שוה מאתים במנה דאמרי לה את אפסדת שוה מנה במאתים נמי תימא אנן ארווחנא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבו' כן שנא רבי הכל לבעל המעות כדתניא הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דברי ר' יהוד' רבי יוסי אמר הכל לבעל המעות והתניא רבי יוסי אומר חולקין אמר רבי בר חמא לא קשיא כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה אמר רב פפא דבר שיש לו קיצבה חולקין דבר שאין לו קיצב' הכל לבעל המעות. פי' דבר שיש לו קיצבה כגון קטנית הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה אם הוסיפו א' יתירה חולקין דמתנה הואי יש לומר לשליח ניתנה ויש לומר לבעל המעות ניתנה כמו שפי' רש"י או הוי טעמא כמו שפירש הרי"ף דהואיל ובאתה לו הנאה לשליח על ידי בעל המעו' חולק עמו אבל דבר שאין לו קיצבה אלא שנמכר מאומד פעמים מוותר למכור בזול ופעמים בצמצום הכל לבעל המעות שאין כאן מתנה אלא מכר גמור ובשביל המעות נתן מה שנתן וכן הלכתא וכן פסקו כל הפוסקים וכתבו התוספות שם בהלכה פרק אלמנ' ניזונית בשם ר"י על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו וטעה הכותי בחשבון נראה שהכל לשליח שאם גנב וגזל והטעה את הכותי מה טיבו של בעל הבית ואפילו חולקין אין שייך לומר משום דעל ידי מעותיו נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל המעות שסובר שהמעו' שוות כל מה שנתן לו אבל הכא טעות בעלמא הוה ודבר בפני עצמו הוא תדע דהא סברא הוא שאם היה רוצה היה מחזיר לכותי כל מה שהטעהו וכו'.
2
ג׳הרי כאן שלש חלוקת או שהכל לבעל המעות או שהכל לשליח או חולקין והשתא צריך לדקדק נדון דידן למאי מדמינן ליה.
3
ד׳ונראה לע"ד דמדמינן ליה להאי דכתב ר"י שהכל לשליח ולכן בנדון דידן שראובן ושמעון השתדלו בענין עם התוגר שימחוק החוב חולקין ביניהם בשוה ואין לבעל המעות שום דבר דאף על גב שכתב ר"ת בההיא דר"י שהכל לבעל המעות כמו שכתוב שם בתוספות נראה דהלכה כר"י וכן פסק הרא"ש בפסקיו כוותיה וכן פסק הטור סימן קפ"ג וכתב המרדכי שם בכתובות שכן פסק הרמב"ם לפני רש"י ז"ל וכיון שכן נדון דידן זה הריוח לא בא בשביל מעות של בעל המעות לשנאמר שהכל לבעל המעות או לפחות חולקים אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו. ועוד שהרי כתב ר"י שלהיות שאם היה רוצה היה מחזיר לכותי כל מה שהטעהו אמ' שהכל לשליח כל שכן בנדון שלנו שבלי שום חזרה אלא בשב ואל תעשה היה הכותי גובה כל החוב ונמצא שמה שהרויחו הרויחוהו בהשתדלותם ועוצם ידם ואין לבעל המעות שום דבר ואפשר שאף ר"ת מודה בנדון דידן דעד כאן לא קאמר ר"ת התם אלא משום דהוי טעות שכן כתב שכל טעות שעל ידי מקח בין על ידי שטעה במנין הכל לבעל המעות אבל כאן הם השתדלו עם הכותי שירויח להם הסך ההוא וזכו וכיונו לזכות לעצמם.
4
ה׳וכי תימא לפי שיטת רי"ף שכתב דטעמא דחולקים עם בעל המעות הוא בשביל שבאת לו הנאה לשליח על ידי בעל המעות בנדון דידן נמי נימא דחולקים יש לומר שכתב הר"ר יוסף קארו יצ"ו בסימן קפ"ג שאף לדברי רי"ף אין לבעל המעות חלק כלל שכיון שהטעו' הוא דבר בפני עצמו מה טיבו של בעל המעות בזה.
5
ו׳וא"ת והא נדון דידן לא דמי לנדון דר"י דנדון דר"י הוא שהמעות היה של הכותי ושלח ראובן לשמעון לקבל מעותיו מן הכותי וטעה הכותי במעות שנתן אבל בנדון דידן הוא להיפך שהמעות של ישראל הוא ומעולם לא באו ליד הכותי וכיון שכן נימא דהכל לבעל המעו' דומיא דמה שנשאל למהר"ם ומייתי לה הרא"ש בפסקיו פרק הגוזל בתרא והגהות מיימוניות מספר קנין סימן עשרים ראובן שאמר לשמעון תקיף לי בגדים מן הכותי וכן עשה לאחר זמן נתן ראובן לשמעון המעות ליתנם לכותי ושכחם הכותי ולא תבעם והשיב שיחזיר המעות לראובן וכן פסק הרמ"ה כמו שכתב חו"מ בשמו סימן קפ"ג ויש לומר דלא דמי דהתם הוי טעמא שמעולם לא זכה הכותי באותן המעות עד דאתו לידיה דאמרינן בפרק איזהו נשך זכיה מתורת שליחות איתרבאי וכותי דלא אתי לכלל שליחות לית ליה זכיה כל שכן הכא דלא אמר אלא תן גרידא דלא זכה ואם כן כל זמן שהמעות ביד שמעון הם ברשות ראובן ואם הכותי שכחם כיצד הלא עושה סחורה במעות של זה אלא יחזרו המעות לבעלי' הראשונים שהרי לא נתכוונו לזכות המעות לשמעון אלא לכותי ואם כותי לא קנאם הדרי למרייהו.
6
ז׳אבל בנדון דידן הכותי עצמו נתן המשכונות ביד שמעון ובשביל כך נתחייב לפרוע לו המעות וגם הכותי לא שכח המלוה אלא ראובן ושמעון לקחו החוב ההוא במה שנתפשרו עם גבאי החוב וכיונו לזכות לעצמם וכיון שכן מה לו ולבעל המעות במה שלקחו מהתוגר ראובן ושמעון בתורת מקח וממכר וכונו לזכות לעצמם ודמי המשכונו' כבר יצא מרשות בעלים הראשונים שתפשוהו ראובן ושמעון לפרוע חובו והחוב במקומו עומד שלא שכחו התוגר אלא שראובן ושמעון לקחוהו מן התוגר ולכן אין לבעל המעות בזה חלק ונחלה ומן הטעם הזה אין לחלק בין ראובן לשמעון כי שותפים הם בלקיחת זה החוב ולכן שקולים הם ויחלוקו שניהם שוה בשוה זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי. נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
7
ח׳כ"ר יעקב עזרה טען ותבע לרבי יוסף טאיטאצק קומו איל גי"פטליק די מיסו מירו קי איראן די ר' שמואל טאיטאצק אי טודוש לוש קרקעות קי טוקאן אאיל גי"פטליק די"גו והשיב רבי יוסף הנזכר קומן שון שויוש קי לוש מירקו די רבי יוסף אלמושינינו אי איל דוגו רבי יוסף לוש מירקו די ר' שמואל טאיטאצק אי דלי שו מוגיר אי די טודו אמושטרו שטרות שטר קומו רבי יוסף אלמושנינו אויאה מירקאדו די רבי שמואל נ"ע אי די שו מוגיר אי שטר קומו איל מירקו דו רבי יוסף אלמושנינו ור' יעקב הנזכר השיב לו קמוו איל שטר שקנה ר' יוסף אלמושניני זמנו בשנת השכ"ג ור' שמואל נ"ע וינדימייו אי היזו שו וינו שנת השכ"ד והשכ"ה ועוד אמושטרו רבי יעקב כתב ידו של רבי יוסף טאיטאצק קומו אישקריבי אשו אירמאנו ר' שלמה וזה לשונו אישטה האזירווש שאביר קומו וינדימייאמוש איניל אוריטי דוש פידאשיש די וינייאס די לאש יתומות אי מאנדי אונה קארוטה אי שייש קארגאש די אובה אי אקי טידארון אין לה נאבי י"ו קארגא' קי נו שאליו מאש אי קריאו קי אוי אינסדרימו' אין לאש ויניי' דיל ביקליק אימיר' קילה פיזין אי אינגאן דוש ביטאש די איליי' מידייו אגוא' אי מידייו מושטו אי לה אובה דילה נאבי דארייש אה טאקוני אי טומאד דינירו אי שאקאווש אה קאראגא די אינשימה והכתב אישטה חתום בו רבי יוסף טאיטאצק ורבי יוסף השיב על הטענה הראשונה קומו לה קאנייה די ר' יוסף אלמושנינו פיאי מוי בואינה אישי מי אירמאנו היזו וינו שנת השכ"ד ושנת השכ"ה קישה לימירקו לה אובה אי היזו וינו ולטענה שנייה דיל כתב רישפינדייו קומו טייני וינייאש אין קונפאנייאה קון אוטרוש אי פארה שאביר לוקי מיריינדי קאדה קוזה אישקריבי איל כתב עוד טען ואמר כ"ר יעקב קומו לי דישו רבי יוסף טאיטאצק על פה קיירו דאר מיל מיטרוש די וינו אה טאקוני פורק לי וינדי אאיל מישמו טאקוני מיל מיטרוש לערך אה י"ב אשפר' או י"ג אשפר' פארה טיניר אפאר גאדו פארה פאגאר אלאימין דילקא פאן אי אה קאראגה השיב לו ר"י קינו שאבי לו קישי דיזי וה"ר יעקב לידיש קילי היזיישי אונה שבוע' עוד טען כ"ר יעקב קומו איל גי"פטיליקדי זובנטי לידימאנלו ר' יוסף אאיל ליסינייא קי פארה וינדירשי ביין וינדירו אויאה מונישטיר דישבאראטרצו אי וינדורשי לה ממדירה פורשי אילה טיגה פורשי אי יו לידישי האזו מוגו אינבואינה אורה אי אנשי לו היזו ריגי גימירי לוקי רינדייו לפרעון כתובת בתי והשיב רבי יוסף אישטי גיפטליק די זובנטי איש מיאו קיאנשי טינגו איל הוגיט די אילייו קומו איש מיאו והשיב רבי יעקב שאף על פי קי איל חוגי"ט אישטה שוברי ויש לה וירדאד אוש קי איש די רבי שמואל אי שי אישקרישיו איל חוגי"ט שוברי רבי יוסף פואי פורקי איל תוגר נון פיאב' די איל שינו די ווש וראיה קומו איל גיפטליק איש שויו די ר' שמואל קי איל ארו אי קומיו טודוש לוש פירות דיל גיפטליק אי איל אלקילו קאזאש אה יהודים בזמן המגפה וכן בא רבי יעקב קאטאריבאש והעיד קומו רבי שמואל לי אלקילו לה קאזה אי אחיל פאגו איל קיירי וכן בא החכם רבי שמואל טאיטצק ואמר קומו פאגו קיירי די אונה קאזה אה ר' שמואל נ"ע וכמו כן יש לי עדים אחרים על זה. על זה השיב קי אידה שו אירמאנו אי נין אירה מקפיד קון איל אין לוש אלקיליש עוד אמר רבי יעקב קומו הרס חתנו רבי שמואל איל גיפטליק די זובלטי ומכר ובנה והשכיר עד יום מותו כל זה עבר בפנינו דיינים חתומי מטה ביום רביעי עשרים יום לחדש אלול משנת השכ"ו ליצירה וקיים. שמואל די מדינה. יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
8
