דברי ריבות קפ״חDivrei Rivot 188
א׳בפנינו עדים חתומי מטה הגביר ונעלה כה"ר שמואל מטאלון יצ"ו מדעתו ורצונו צוה ואמר לכה"ר יהודה ראמש יצ"ו שיכתוב לנבון ומעולה כה"ר אליעזר פורמון יצ"ו שותפו של כה"ר יהודה הנזכר המתגורר בקושטאנטי"נה שכל זמן שיבקש ממנו רבי דוד מוהל המורשה של רבי שמואל איזה מעות או סחורה בתת רבי דוד לרבי אליעזר הנזכר כתב ידו מכל אשר יקבל ממנו ושיכתוב בתוך הכתב שיפרע פה רבי שמואל הנזכר אותו המעות או אותה הסחורה מעתה ומעכשו נתחייב רבי שמואל הנזכר בחוב גמור לפרוע לרבי יהוד' הנזכר כל אשר ידרוש ויבקש ממנו כפי כתב יד רבי דוד הנזכר תכף בהיותו נדרש מרבי יהודה הנזכר או מבאי כחו בלי שום אחור ובלי שום שיור ותנאי בעולם ולהיות לעדות לזכות ולראיה ביד רבי יהודה הנזכר כתבנו כל מה שעבר לפנינו וחתמנו שמותינו פה והיה זה ביום שני' עשר לחדש אב שנת השכ"ה ליצירה בשאלוני"קי והכל שריר וקים יוסף קאריאון ויוסף דלאן במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין כד נפק שטרא דנא קדמנא דחתימין ביה יוסף קאריאון ויוסף דילאון ואסהי' דנא היא חתימת ידהון ומדאתברר לנא דדא היא חתימ' ידהון דסהדיה אלין אשרנוהו וקיימניהו כדחזי וקים. זהו הטפסת השטר הנז' נטפס בפנינו חתומי מטה אות באות תיבה בתיבה ביום ד' לחדש שבט שנת השכ"ה ליצירה.
1
ב׳שאלה מי אמרינן שיהא חייב רבי שמואל הנזכר לפרוע איזה כתב שיצא עליו מיד רבי דוד מוהל הנזכר מאיזה סך שיהיה מכח זה השטר שכן נראה ממנו שנתחייב לפרוע ואף על גב דאין בו קנין מידי דהוה אערב בשעת מתן מעות דגרסינן בפרק גט פשוט והלכתא ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין וכן פסק הרמב"ם פרק כ"ה הלכות מלוה ולוה וז"ל אמר לו בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב נשתעבד הערב ואינו צריך קנין וכן פסקו כל הפוסקים וכן בנדון הזה על פי שטר זה נתן המעות רבי אליעזר לדוד מוהל וכיון שכן יהיה חייב ה"ר שמואל הנזכר לפרוע הסך שיביא רבי אליעזר הנזכר כתב על רבי שמואל הנזכר או דילמא כיון דבשטר זה אין בו קנין הם מילי דכדי ואין בו ממש.
2
ג׳תשובה נראה לעניות דעתי דשטר זה אין בו דין שטר כלל וגם אפילו יבאו העדים החתומים בו ויעידו בפיהם על פה כדברי השטר אין בעדותם ממש לחייב לרבי שמואל הנזכר בשום סך וכתב שיצא עליו. וטעמא דמילתא דגרסינן בפרק זה בורר הודה בפני שנים וקנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין ופרש"י דאין כותבין ואף על גב דאמר להו אתם עדי ותו גרסינן התם ההיא אודיתא דלא הוה כתיב ביה אמר לנא כתבו וחתמו והבו ליה אביי ורבא דאמרי תרוייהו היינו דריש לקיש דאמר ריש לקיש חזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה גדול. פירוש הכא נמי כיון דשנים לא מצו כתבי אלא ברשותו ודאי איהו אמר להו מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע מי איכא מידי דאנן לא ידעינן וספרי דבי רב ידעי וכו'. פירש רש"י יש דיינין הרבה שאין בקיאין בהלכה זו שאמרנו דשנים שלא קנו מידו אין כותבין. ופסק הרשב"א בתשובותיו סימן אלף קמ"ט ואלף ר"ט שהודאה שאין כתוב בה ואמר לנו כתבו וחתמו ותנו אין אומרים חזקה ידעי ולא חתמי עד שאמר להם חתומו דאנן סהדי דלא ידעי וכו' ורבינו ירוחם נתיב ד' חלק א' כתב סופרים סתם שלנו נראה שאינה מועלת זולתי אם כתבו בה כתבו וחתמו ותנו לפלוני וכו'. וגם בפרק זה בורר בהגהה אשרית בשם אור זרוע כתוב לבי אומר לי דהאידנא שנתמעטה התורה דאפילו הלומדים בקיאי, הצורה פקיעי מופיעה בגמ' פקיעי בדיני ולית לן סופרים מיוחדים לשטרות כמו שהיו בימי החכמים אי אתיא אודיתא לקמן אפילו בשלשה חתומים לא מכשרינן לה כלל אלא אם כן כתוב בה ואמר כתבו וחתמוהו והבו ליה וכו'.
3
ד׳הרי לך שלהיות שטר הודאה כשר וחשוב כשטר צריך אחד משנים או קנין או שיהיה כתוב בו ואמר לנו כתבו וחתמו ותנו ואם לאו אין לו דין שטר כלל אלא כמלוה על פה וכמו שכתב שם הרשב"א וכן רבינו ירוחם שם כתב ואם אין כתוב בה כך יש לה דין מלוה על פה כי כל זמן שכתבו בלא רשותו השטר בטל ויכול לומר פרעתי וכו' וכיון שכן בנדון דידן שאין בשטר זה לא קנין ולא אמר לנו כתבו וחתמו ותנו נמצא ששטר זה בטל לגמרי מדין שטר כי אנן סהדי שהסופר והעדים החתומים בו לא ידעו ולא יבינו אפילו בביעתא בכותחא כל שכן בענין זה וודאי שכתבו וחתמו בלי רשות רבי שמואל הנזכר כמו שנראה מתוך לשון השטר שהרי אין כתוב בו ואמר לנו כתבו וחתמו ותנו ואחר אשר זכינו כי אין כאן דין שטר כלל ואין מועיל חתימת ידיהם בהאי שטרא אלא הוי כעין עדות על פה גם הוא לא יועיל כלל שהרי לא אמר אתם עדי ולא הזמינם לעדות זה כלל וכיון שכן אין בהודא' ובחיוב זה ממש דגרסינן פרק זה בורר אמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אתם עדי וכו' בשביל שיכול לומר משטה הייתי בך ואפילו כפר ואמר לא היו דברים מעולם והעדים מעידים כנגדו שכן הודה בפניהם כיון שלא אמר אתם עדי לא הוחזק כפרן וכדאמר טעמא בגמרא דמילי דכדי לא דכירי אינשי וכן פסק הרמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ו' אמר לו בפני עדים מנה לי בידך אמ' לו הן למחר תבעו בדין והביא עדים ואמר משטה הייתי בך ואין לך בידי כלום פטור ונשבע היסת שאין בידו כלום ואפילו אמר לא היו דברים מעולם שהרי לא אמר להם אתם עדי ודבר שאינו עדות אין אדם זוכרו ולפיכך אם אמר לא היו דברים מעולם לא הוחזק כפרן וכן פסק חו"מ סימן ע"ה וכן רבינו ירוחם נתיב ג' חלק ו' וכל הפוסקים. ועוד כתב הרמב"ם פרק ה' הלכות מכירה יש דברים הרבה שאינם צריכין קנין ואין לקנין בה טעם כגון המשחרר את עבדו והמגרש אשתו או עושה שליח וכו' עד זה שנהגו להקנות באלו הדברים אינו מועיל כלום אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואחר כך אמר.
4
ה׳הרי לך שאפילו דבר שאין צריך קנין מכל מקום בעינן הוכחה מיהא שאינם דברי שחוק והיתול דאי לאו הכי אמרינן שהוא משחק ומשטה ובנדון דידן קנין אין כאן אתם עדי אין כאן כתבו וחתמו ותנו אין כאן וכיון שכן מה הוכחה יש כאן לשלא יוכל לטעון ה"ר שמואל משטה הייתי בך ואם לא היה בנדון דידן כי אם מה שכתבתי מכל מקום היה חייב ה"ר שמואל שבועת הסת שמשטה היה בו בשעת דבורו.
5
ו׳אבל איכא טעמא אחרינא דאפילו שבועה אין כאן והיא סברת הרמב"ם שכתב פרק י"א הלכות מכירה הוא ורבותיו שהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אפי' קנו מידו לא נשתעבד וכו' וכן פרק כ"ה הלכות מלוה ולוה כתב מי שלא פירש קצב הדבר שערב כגון שאמר לו כל מה שתתן תן לו ואני ערב וכו' יראה לי שאין זה הערב חייב כלום. שכיון שאינו יודע הדבר ששעבד עצמו בו לא סמכה דעתו ולא שעבד עצמו וכו'. אף בנדון דידן אין כאן דבר קצוב ולא שעבד עצמו ה"ר שמואל הנז' ואף על גב דפליגי עליה דהרמב"ם בסברא זו כמה פוסקי' יוכל ה"ר שמואל הנזכר לומר קים לי כפלוני גאון להחזיק במה שבידו לאוקומיה ממונא אחזקתיה כל שכן בנדון דידן איכא בחינה אחריתי דכולי עלמא מודו דאין כאן חיוב כלל וזה דעד כאן לא קאמרי שהאדם מתחייב ואפילו בדבר שאין לו קצבה אלא כשאמר לו כל מה שתתן תן לו ואני ערב כלומר שצוה ואמר לו תן אבל בנדון דידן מעולם לא אמר ה"ר שמואל הנזכר לרבי אליעזר הנזכר לא הוא ולא שלוחו תן שום מעות לדוד מוהל שהרי בשטר הבא לפנינו אין כתוב בו אלא שצוה לכתוב לרבי יהודה ראמאש שיכתוב לה"ר אליעזר שכל זמן שיבקש ממנו דוד מוהל איזה מעות או סחורה בתת ה"ר דוד הנזכר לרבי אליעזר הנזכר כתב ידו מכל אשר יקבל ממנו ושיכתוב בתוך הכתב שיפר' פה ה"ר שמואל הנז' מעתה נתחייב הר' שמואל בחוב וכו'. הרי שלא ציוה ואמר ה"ר שמואל לתת לה"ר דוד שום דבר לשנאמר שחייב בשביל כך אלא צוה שיכתבו שאם ברצונו הפשוט יבקש דוד מוהל איזה מעות או סחורה וכו' וברצונו הפשוט בלי שום צווי ירצה ה"ר אליעזר ליתנו לו אז אני אומר שאם יכתוב דוד מוהל כתב וכו' אני מתחייב וכו' נמצא שמעולם לא נתחייב ה"ר שמואל אלא משעת כתיבת דוד מוהל לא מסבת צווי נתינת המעות או הסחורה שזה מעולם אין לו עסק בזה כי אם רצון דוד מוהל ורצון ה"ר אליעזר ויאותו שניהם וכיון שכן לכולי עלמא אין כאן חיוב כלל לה"ר שמואל.
6
ז׳ועוד אני מוצא פטור לה"ר שמואל ממקום אחר לכולי עלמא וזה דכלל גדול יש לנו דיד בעל השטר על התחתונה ונפרש בו הפירוש היותר גרוע שאפשר לסבול לאוקומיה ממונא וכיון שכן אף בנדון דידן נוכל לומר שמה שכתוב בשטר מעתה ומעכשו נתחייב ה"ר שמואל כחוב גמור לפרוע וכו' אין הכונה לומר שהעדים מעידים שנתחייב בפועל ה"ר שמואל מעתה ומעכשו אלא הכונה היא שזה הלשון הוא נמשך ונגרר אחר התחלת לשון השטר וזה שתחלת השטר אומר צוה ואמר לרבי יהודה שיכתוב לרבי אליעזר כך וכך וכו' וגם צוה ואמר שיכתוב לו שמעתה ומעכשו נתחייב ה"ר שמואל וכו' באופן שעדות עדים אינו אלא שכך צוה לכתוב אבל אינם מעידים שבפועל נתחייב. וכמעט נראה בעיני שהמשמעות האמתי הוא זה להיות שכתוב מעתה ומעכשו שנראה שגזרת הכל מה שכתוב לעיל הוא מעתה ומעכשו כלומר צוה ואמר כתוב שאם יבקש ממנו סחורה או מעות וכו'. ויכתוב כך וכך וכו', כתוב לו שמעתה ומעכשו נתחייב וכו' ואלו היתה כונתם להעיד שבפועל נתחייב היה לו לכתוב לפחות ומעתה ומעכשו נתחייב וכו'.
7
ח׳ומצאתי לי ראיה לזה ממה שכתב הרשב"א בתשובותיו סימן אלף קמ"ט על שטר אחד וזה לשונו במותב תלתא כחדא הוינא כשהודית פלונית שיש עליה חוב לראובן שלש מאות זהובים על מנת אם תנשא עד תשלום עשרים שנה ואם לא תנשא שתהא פטורה והכניסה אפותיקי על התנאים בית וכרם ונטלה בקנין חוזק לתנאים הנזכר וכו' וכתב שם שמה שכתב בשטר ונטלה בקנין אין מוכרח שנאמר שעכשו נטלה קנין בפני אלו השלשה אלא שהלשון סובל שנגרר אחר התחלת הלשון כלומר הודית שיש עליה חוב וגם הודית שנטלה קנין שאלו נתחייבה עכשו היה להם לומר וחייבה עצמה בפנינו וכו' ובכל כיוצא בזה יד בעל השטר על החתחתונה.
8
ט׳אף בנדון דידן אם כונתם להעיד שנתחייב רבי שמואל בפועל היה להם לכתוב ומעתה ומעכשו נתחייב בפנינו רבי שמואל וכו' ומדלא כתוב כן אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ואף על גב דקיימא לן דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא בדבר שיש לו שני פני' במשמעות הלשון שדנין אותו בפחות שבלשונות ובלבד שלא יהיה סותר עקר השטר אבל בדבר שיבא לפסול ולהורע השטר מעיקרו אדרבה מעמידין השטר על חזקתו כמו שפסק הרא"ש בתשובותיו כלל ס"ח והרב המגיד כתב כן בשם ר"ח והרמב"ן בפרק כ"ג הלכות מלוה ולוה וגם הריב"ש בתשובותיו סימן תי"ג כתב כן בשם הרשב"א וז"ל אבל לפסול את השטר לא אמרו יד בעל השטר על התחתונה דחזקה אין העדים עושים שקר ודבר שפוסל את השטר וכו' וכיון שכן בנדון דידן אם נפרש לשון השטר בזה המשמעות הגרוע נמצא השטר בטל וכן לא יעשה.
9
י׳יש לומר שכבר הוכחתי לעיל שאין לכתיבה זו שם שטר שלא ניתן ליכתב וכיון שאין לו דין שטר היאך נאמר יד בעל השטר על העליונה ולפרשו באופן שנעמידהו על חזקתו כיון שאפילו אם היתה הכונה ההיא מפורשת וכתובה בבירור לא היה לו איכות ודין שטר כל שכן שמלבד כל הטעמים שכבר כתבתי לעיל שאין בשטר זה ממש נמצא עכשו מחדש שכמעט הוזמו העדים החתומים בו וזה שה"ר אליעזר פורמון וה"ר יהודה ראמאש התובעים הכתובים בשטר הודו בבית דין שזה השטר נכתב עתה בשנת השכ"ז אלא שהקדימו הזמן משנת השכ"ה י"ב לחדש מנחם להיות שהעדים היו זוכרי' ויודעים נאמנה שביום ההוא אירע והיה הענין ההוא בפניהם ממש ועתה נמצאו כמה וכמה עדים נאמנים אנשי אמת המעידים ששני ימים קודם ט' באב משנת השכ"ח נפטרה בת ה"ר שמואל הנתבע הנזכר וכיון שכן נמצא שבי"ב לאב היה ה"ר שמואל בתוך שבעה ימי אבלות וכיון שכן איך יאמן כי יסופר שאז הלכו אצלו לתבוע ממנו מעות ואז נתחייב באופן הכתוב בשטר ההוא וכל שכן כפי מה שאמרו התובעים הנזכרים שהיה כל זה בשוק הסוחרים שודאי בזמן ההוא לא יצא מפתח ביתו וכי תימא שכל זה אירע קודם שנפטרה בתו אלא שאחרו הזמן וכדתניא שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר הני מילי כשכתב השטר קודם הזמן הכתוב בשטר אלא שאחרוהו וכתבו הזמן העתיד לבא אבל בנדון דידן בשעת הכתיבה כבר עבר זמן רב וכיון שכן אם לא היו יודעים באמתות הזמן המיוחד שאירע המעשה לא היה להם לכתוב בשטר כי אם זמן הכתיבה וכדאמרינן פרק גט פשוט אמר להו רבא בר רב שילא להנהו כתבי שטרי אקניאתא כי כתביתו שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתבו ואי לא כתבו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשקרא וכן פסק הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כ"ג וכן פסקו כל הפוסקים כל שכן דנדון דידן לא ניתן ליכתב לא ביום המעשה ולא ביום הכתיבה באופן שכלל העולה מדברי שהאמת יורה דרכו והשקר אין לו רגלים ולכן אמרתי גמרתי שה"ר שמואל הנתבע הנז' פטור לגמרי מתביעה זו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרב"י זלה"ה.
10
