דברי ריבות קצ״דDivrei Rivot 194
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שה"ר יעקב לוי מק"ק שלום היו לו שני בנים ה"ר יוסף וה"ר שמואל ובהמשך הזמן עלה במחשבתו וגמר בדעתו לעלות לארץ ישראל ולקבוע שם דירתו ולכן קודם שיפטר ויתרחק מאצל בניו הנזכרים הכין והזמין פרנסתו כדי שלא יצטרך לצאת מארץ ישראל ומה עשה השכיר לשני בניו הנזכרי' חצר א' מקולי שהיה לו כאן בשאלוניקי בסך אלף וחמש מאות לבנים לשנה או מאה אונגיאש טירסירו בכל שנה ונתחייבו הבנים הנזכרים לשלוח לו המעות או הצמר בכל שנה לשכירות החצר הנז' כמו שנראה כל זה משטר אחד וכתוב וחתום מב"ד ק"ק שלום וגם כפי הנשמע ה"ר יעקב הנז' חילק הבתים מהחצר הנזכר בין בניו הנזכרים כדי שידע כל אחד ואחד מאיזה בית יגבה השכירות באופן שידע כל אחד חלקו וחלק שכירותו עד שוישא יעקב רגליו וילך לארץ ישראל ועמד שם ימים מועטים וחזר אל המקום אשר היה שם אכלו בתחלה בחצירו הנזכר וחזר וזכ' בשלו ויהי אחרי הדברים האלה ויקרבו ימי יעקב הנזכר למות ויקרא למודעיו וצוה לביתו מחמת מיתה וחלק נכסיו כמו שכתוב וחתום בשטר ויהי כמשלש חדשים אחר שנפטר ה"ר יעקב הנזכר נפטר גם כן ה"ר יוסף בנו הנזכר ונשארו מיוסף הנזכר בנים ובנות גדולים וקטנים.
1
ב׳ועתה כשבאים לחלוק נכסי ה"ר יעקב הנזכר ה"ר שמואל בנו הנז' ויתמי ה"ר יוסף הנפטר טענו היתומים ואמרו יש לנו ליקח פי שנים מכל הנכסים ומחצר הנזכר להיות שאבינו ה"ר יוסף הנזכר הי' בכור לאביו וראשית אונו לו משפט הבכורה וה"ר שמואל הנזכר טען לא הי' בכור שאבי הנזכר הוליד בת קיימא תחלה ואף אם תמצא לומר שהי' בכור אין לך פי שנים בחצר הנזכר שכבר חילקו אבי קודם שעל' לארץ ישראל וזכיתי בחלקי וגם בשע' פטירתו צוה ואמר מה שכתוב בשטר צוואתו. וז"ל עוד צוה ואמר שיחלקו בניו ה"ר יוסף וה"ר שמואל החצר ביניהם כאשר חלק להם כשהלך לצפת תוב"ב וכו' באופן שכבר זכיתי בחלקו והיתומים טוענים מעולם לא זכית בחלקך כי לא היה בידך אלא בתורת שכירות כנראה מתוך השטר הכתוב וחתום מק"ק שלום ועוד אף אם לא היה השטר ההוא בעולם ישראל ויהוד' יודעים שחזר אביך ה"ר יעקב וזכה בחצרו כל ימי היותו בחיים אחר שחזר מארץ ישראל וכן נרא' מלשון שטר הצווא' שכתוב בו וזה לשונו וכמו כן כל מה שחייבים כל דיירי החצר לו עד היום הזה וכל מה שחייבת לו דונה מדזוק' אלמנ' ה"ר משה ברוקאש נ"ע עד היום הזה שיתנו ג"כ לאשתו במתנה גמורה נראה מתוך לשון זה שבשעת פטירת הזקן היה החצר בחזקתו נמצא שאנו באים לזכות בו עתה מחדש מכח ירושה וכיון שכן יש לנו פי שנים בחצר מכח בכורת אבי הודיעינו הדין עם מי ואיך יחלקו נכסי עזבון ה"ר יעקב הנזכר בין ה"ר שמואל הנזכר ובין יתמי אחיו ה"ר יוסף נ"ע.
2
ג׳תשובה עיקרן ושרשן של דברים אלו הם בבתרא פרק יש נוחלין דתנן האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא ירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לא' והשוה להם את הבכור דבריו קיימים ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין ופירש רשב"ם לא אמ' כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה וכו' ואינו יכול לסלקו מירושה זו אלא על ידי שיתן בלשון מתנה וכו' ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור וכו' פירוש נתן לו במתנה כפלים או שהשוה להם הבכור בלשון מתנה דבריו קיימים שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי לא נשאר לו אחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתורת ירושה שיטלו הפשוטים בשוה והבכור פי שנים ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום כגון שאמר על בנו בכורו יירש שדה פלוני ופלוני בני יירש בשדה פלוני הגדול משל חבירו לא אמר כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו יכול לעשותו יורש אלא כמשפט הכתוב.
3
ד׳הרי לך בהדיא דדוקא בלשון מתנה יכול אדם לגרע זכות הבכור אבל בלשון ירושה אין בדבריו כלום וכן פסק הרמב"ם הלכות נחלות פרק ששי וזה לשונו אם אמר הבכור יירש כפשוט או שאמר לא ירש פי שנים עם אחיו לא אמר כלום שנאמר לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור כי את הבכור בן השנואה יכיר וכתוב עליו הרב המגיד אף על פי שלא הזכיר הבכור בפירוש כיון שמכלל דבריו נגרע זכות הבכור ואמרן בלשון ירושה הרי הוא בכלל לא יוכל לבכר וכו' וכן כתב מבואר הרב אבן מיגש ז"ל וכן פסק חו"מ סי' רפ"א דבבכור אין יכול להעביר מחלק בכורתו כלום להוריש לשום אדם ואפילו לאחד מן האחים וכו' וכן פסקו כל הפוסקים וכיון שכן בנידון דידן אם יבואו עדים ויעידו שרבי יוסף הנז' אביהם של יתומים אלו היה בכור לאביו היה נראה לומר דלא מבעיא בשאר נכסי עזבון הזקן דפשיטא ופשיטא שיקחו היתומים פי שנים מכח בכורת אביהם כדתנן פרק יש נוחלין בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור נוטל שני חלקים וכתב הרמב"ם הלכות נחלות פרק שני מי שהיו לו שני בנים בכור ופשוט ומתו שניהם בחייו והניחו בנים הבכור הניח בת והפשוט הניח בן הרי בן הפשוט יורש בנכסי הזקן שליש שהוא חלק אביו ובת הבכור יורשת שני שלישי' שהוא חלק אביה הרי שאפילו מת הבכור בחיי אביו ואחר כך מת האב יורש בן או בת הבכור חלק בכורתו מנכסי הזקן כל שכן בנדון דידן שתחלה מת הזקן בחיי יוסף בנו שכבר הוחזק יוסף הנזכר בנכסים דפשיטא ופשיטא שזוכים בניו אלו היתומים בחלק בכורתו בנכסים שלא הוזכרו ולא נחלקו כלל כלל בצואה אלא אפילו בחצר שציוה הזקן שיחלקוהו בניו רבי יוסף ורבי שמואל כאשר חלק להם כשהלך לצפת תוב"ב היה נראה שלא אמר כלום בזה לפי שכבר הוכחנו דדוקא בלשון מתנה מהני ובנדון דידן אין כאן לשון מתנה נראה ודאי שאין בדבריו כלום כי מה שטען ר' שמואל הנזכר כי כבר זכה בו מיום שהלך אביו לצפ' תוב"ב אין בדבריו ממש מן הטעמים הכתובים ועוד שכיון שצוה שיחלקו החצר אחר פטירתו נראה ודאי שעדיין אינו מחולק שאם כבר היה מחולק וזכו בו מימי קדם מה היה מצוה.
4
ה׳ולכאורה הייתי מעלה ארוכה לרבי שמואל הנזכר בחלק החצר שלא יטלו היתומים פי שנים מכח סיפא דמתניתין שכתבתי לעיל שאומר כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין פירוש דכיון דאיכא לשון מתנה בהדה מהני ליה דאף לשון ירושה קונה ואיפליגו בגמרא דאיכא מאן דאמר דהא דמהני לשון מתנה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף היינו באדם אחד ושדה אחת אבל באדם אחד ושתי שדות או שדה אחת ושני בני אדם לא מהני ורבי אלעזר אמר אפילו אדם אחד ושתי שדות שדה אחת ושני בני אדם מהני אבל שתי שדות ושני ב"א לא מהני כי אתא רבין אמר יירש פלוני שדה פלונית ותנתן שדה פלונית לפלוני רבי יוחנן אמר קנה וכו' ופריך בגמרא מכח בריתא אחת דאפילו בשתי שדות ושני בני אדם דקני ואפסיקא הלכתא דתוך כדי דבור מהני וקני אפי' בב' שדות ושני בני אדם כשהזכיר לשון מתנה באחד מהם וכן פסק הרמב"ם פרק ששי הלכות נחלות וזה לשונו כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה אף על פי שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימין וכו' עד וכן אם היו שלש שדות לשלשה יורשים ואמר יירש פלוני שדה פלוני ותנתן לפלוני שדה פלוני ויירש פלוני שדה פלוני קנו אף על פי שזה שאמר לו בלשון ירושה אינו זה שאמר לו בלשון מתנה והוא שלא ישהא בין אמירה לאמירה כדי דבור וכו' וכן פסק חו"מ סימן רפ"א וכיון שכן בנדון דידן הוא בשתי שדות ושני בני אדם והזכיר מתנ' בתחלה וזה לשונו וכמו כן העליה שיש לו בחצר דונה מרזוקא הנזכרת שמעתה ומעכשו הוא נותן אותה במתנה גמורה לבחורים הנזכרים וכו' עוד צוה ואמר שיחלקו בניו רבי יוסף ורבי שמואל החצר ביניהם כאשר חלק להם כשהלך לצפת תוב"ב וכו' הרי שהעליה הוא חצר אחד ונתנו בלשון מתנה לבחורים וכיון שהזכיר שם לשון מתנה תחלה מהני גם כן לחצר השני שהניח לבניו אף על פי שלא הזכיר שם לשון מתנה ואף על פי שכתב שם רש"י בגמרא דבשתי שדות ושני בני אדם לא מהני כשהזכיר לשו' מתנה תחלה עד שתהיה לשון המתנה באמצע אין בזה בית מיחוש שהרי כתב עליו הרב המגיד בפ' הנזכר שאין פירושו מחוור וכמו שהאריך שם ועוד שהרמב"ם ואבן מג"ש ז"ל סברי דאפילו בשני בני אדם ושתי שדות כיון שהזכיר לשון מתנה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף מהני וכן פסק הטור סימן הנזכר דתוך כדי דבור מהני בכל ענין וכיון שכן היה נראה בנדון דידן דמהני לשון המתנה שהזכי' תחלה אפי' לחלק הירושה.
5
ו׳אבל מצאתי ראיתי שכתב נמקי יוסף שם בהלכו' מה שהעלינו דתוך כדי דבור מהני מתנ' דחד לירושה דאידך היינו כשאומ' יירש פלו' שדה פלונית ותנתן לפלוני שדה פלונית בו"או, אבל אם אמר תנתן אפילו באדם אחד ובשדה אחת דמהני לכולי עלמא אם אמר יירש פלוני שדה פלונית תנתן לו כיון שלא אמר ותנתן שהואו מוספת על ענין ראשון לא מהני לשון המתנה ללשון הירושה אלא אמרינן בהא תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון וכן פסק הר"שבא ז"ל וכיון שכן נמצא דבנדון דידן אין כאן תוך כדי דבור שהרי לא חבר ענין הירושה עם ענין המתנה אלא אדרבה הפסיק ואמר עוד צוה ואמר שיחלקו בניו וכו' משמע מתוך הלשון שהוא דבור נפרד וצווי בפני עצמו וכיון שכן נראה ודאי דלא מהני לשון מתנה שהזכיר תחלה.
6
ז׳אחר כך מצאתי תשובת שאלה מהרא"ש ז"ל כלל כ"ג וזה לשונו ראובן צוה מחמת מיתה שכל מה שישאר מכל אשר לו הן הקרקע הן מטלטלין שיתנו ממנו לפלוני כך וכך והשאר שיחלקו שתי אחיותיו ויתומי אחותו שליש בשליש והנה ראובן הניח בת ועתה צריך ביאור אם זכו אחיותיו במקום הבת דהא תנן האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלו' שהתנ' על מה שכתוב בתורה וכו' והשיב שזכו אחיותיו משום דהוי כשתי שדות ושני בני אדם והזכיר לאחד לשון מתנה ולשני לשון ירושה דמהני תוך כדי דבור הכא נמי הרי צוה שיתנו לפלוני כך וכך והשאר שיחלוקו אחיותיו תוך כדי דבור ודאי דמהני ועוד אין צריך לכל זה דאפי' ליכא הכא מתנה דאחר קנו האחיות דיחלוקו לשון מתנה הוא כדגרסינן פרק המוכר את הבית פשיטא אמ' יחלוק פלו' בנכסי פלגא תנו חלק לפלו' מנכסי מאי אלמא לשון יחלוק בכל לשון מתנה נקרא מתנה והכא נמי דקאמר יחלקו לשון מתנה הוא ודבריו קיימים אפילו במקום בת ואף על פי שלא שייר לבת כלום דלא בעינן שיור במתנ' שכיב מרע היכא דמת אלא דבריו ככתובים וכמסורין דמו וכן כתב חו"מ סי' רפ"ב תשוב' זו לפסק הלכה דלשון יחלוקו לשון מתנה הוא וכן נרא' דסבר הרמ"ה שכתב חו"מ סי' רנ"ג שכיב מרע שאמר יטול פלוני כל נכסי או מקצתן או יזכה או יחזיק או יקנה כלם לשון מתנה הם וקנה וכתב הרמ"ה ז"ל הני מילי בשכיב מרע אבל בבריא לא מהני הני לישני וכן יחלוק פלוני בנכסי יאכל פירות דקל זה ואף על גב דבאו לעולם וכן נכסי לך דמהני בשכיב מרע לא מהני בבריא עד דאמר מכורין או קנויין לך.
7
ח׳הרי לך דסבר דיחלוק פלוני מהני בשכיב מרע כלשון יזכה או יחזיק או יקנה דכלם לשון ומתנה וכן נראה גם כן מתוך דברי נמקי יוסף שכתב בהלכות על מתני' דפרק יש נוחלין המחלק נכסיו לבניו ריבה לא' ומיעט לא' והשוה להם את הבכור דבריו קיימין וכתב שחלק להם כן או שצוה שיחלקו בשוה דהוי כאלו חלק הוא ונתן לכל אחד חלקו ובלשון מתנה מצי עביד וכו' הרי שבפי' אמר דכשאמר יחלקו כנדון דידן דהוי לשון מתנה ודבריו קיימין וכיון שכן עלה בידינו לנדון דידן שאם יבואו עדים ויעידו שה"ר יוסף הנז' היה בכור לאביו ה"ר יעקב הנז' מהני דוקא ליטול פי שנים יתומיו מחזק' השני בתים אשר היה לו לה"ר יעקב הנז' בחצר הגישדאר כמו שכתוב בצואה וגם בשאר נכסיו ומטלטלין אשר היו לו בעת פטירתו כי בנכסים אלו לא ציוה ולא חילק ולא נתן וכיון שנשארו בתורת ירושה ודאי שיעמוד הדין והחלוקה כדין תורה שהבכור נוטל פי שנים אבל בחצר הנז' שרבי יעקב עצמו ציוה ואמר שיחלקו בניו החצר כאשר חלק להם וכולי ודאי דלא מהני הבכורה לענין זה דיחלקו לשון מתנה הוא כמו שהוכחתי ובלשון מתנ' דבריו קיימין ולא יטלו היתומים בחצר פי שנים כי אם חלק בחלק כפי אשר חילקו הרב ה"ר יעקב זקנם.
8
ט׳ולענין מה שכתוב עוד בשטר הצואה שציוה רבי יעקב הנזכר ואמר וכמו כן שתאכל אשתו כל ימי חייה שכירות הבית שדר בה כעת רבי ואלירו בלתי הקוזינ' וגם כן השתי בתים שיש לו בחצר הגישדא' תאכל אמם דונה ריינה הפירות מהשתי בתים כל ימי חייה נרא' ודאי דאין בדבריו אלו ממש ולא תקח דונה ריינה לא שכירות הבית הנזכר ולא פירות השתי בתים וראיה לזה דגרסינן בבתרא פרק מי שמת אמר רבה אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו ופירש רשב"ם שהטעם הוא לפי שהדיר' אין בה ממש להקנותה ופירות דקל נמי אין אדם מקנ' דבר שלא בא לעול' וכיון דמתנת בריא אפילו בקנין סודר לא קני דמילי לא מיקנו אלא אם כן הקנה לו החפץ כגון דקל לפירותיו ובית לדור מתנת ש"מ נמי לא קני דמילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע שאין שכיב מרע חמור מן הבריא אלא דאמירתו במקום קנין של בריא הוא והיכא דאין קנין מועלת בבריא אמירה בשכיב מרע לא מהניא מידי הילכך אין מועיל עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו וכן פסק הרמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק י' וכן חו"מ סי' רנ"ג וכן כל הפוסקי' וכיון שכן אין לה לדונה ריינה ליטול שכירות השלשה בתים הנזכר מן הדין זולת אם ירצה רבי שמואל בנה שהוא בחיים שתטול חלקו המגיע לו מדמי השכירות הנז' אבל חלק היתומים הקטנים אין לה רשות ליהנו' ממנו כי הוא זכותם וחייבין אנו לזכותם כי ב"ד הוא אביהם של יתומים וזכין לאדם שלא בפניו זהו מה שהעליתי לענין דינא על פי מה שמצאתי כתוב בשטר הצואה הנזכר לפי עניות דעתי ומה שאמר לי לבי. נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
9
