דברי ריבות קצ״הDivrei Rivot 195
א׳שאלה אנו חתומי מטה נכנסנו לבקר את ראובן ומצאנו אותו חולה מושכב על מטתו אך דבריו נכונים ומיושבי' בפיו כי נכנסנו עמו בדברים עד אשר נתברר לנו שהי' בדעתו ככל אדם בריא ובעל שכל וצוה מחמת מיתה כמה דברים שהם מפורשי' בארוכה בשטר צוואתו ובכללם צוה מחמת מיתה שתדור לאה אחותו ובניה מהיום הזה ועד עשר שנים רצופות באות' הדירה אשר היא ובני' דרים בה היום אשר היא בקצה חצרו הם העליות אשר נכח חצר שמעון בכל אות' דירה עליונה שאחותו הנזכרת דרה בה עכשו צוה ראובן הנזכר מחמת מיתה שתדור אחותו הנזכרת ובניה אחרי' כל העשר שני' הנזכרי' בלי שום כסף ומחיר בעולם בלי שיהיה כח ביד יורשיו של ראובן הנז' להוציא אותה ולא את בניה מהדירה הנזכרת ולא ליטול שום שכירו' מהם עד השלמת העשר שנים הנזכרים בשום צד בעולם היה זה יום פלוני וכו' יורנו אם זכתה לאה בדברים אלו אם לא.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי מפי סופרים ומפי ספרים שאין בדברי צואה זו ממש ולא זכתה לאה ובניה בדירה הנזכרת כלל שאין בה ממש והכי אמרינן פרק מי שמת שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו וכו' ועוד דנדון דידן גריע טפי דאלו התם בגמרא הזכיר הבית שיש בו ממש ואפילו הכי כיון שלא נתן הבית דהוי דבר שיש בו ממש לא מהני ואלו בנדון דידן לא הזכיר בית לא בתחלה ולא בסוף אלא אמר תדור אחותו לאה ובניה באותה דירה וכו' וכבר אמרנו שהדירה אין בה ממש נמצא שבנדון דידן אין ממש לא בנושא ולא בנשוא ולכן הדבר ברור שלא זכתה לאה ובניה בדירה הנז' והבתים הם בחזקת יורשי ראובן ומעולם לא יצאו מחזקתם לעשות מהם כרצונם ולהיות הדבר ברור בחרתי הקיצור נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2
