דברי ריבות ר״אDivrei Rivot 201
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שראובן ושמעון עשו שותפות ביניהם וראובן היה דר בעיר א' ושמעון בעיר אחרת והיה שולח ראובן סחורות ליד שמעון למוכרם שם ושמעון שולח המעו' או סחורות אחרות ליד ראובן באופן שנמשך זמן מה שעמדו בשותפות' ונשאו ונתנו בסחורתם במשאם ובמתנם ויהי היום ויתפרדו איש מעל אחיו ורצו לחלק השותפות וילך ראובן לעיר שמעון ושם עשו חשבון השותפו' וביררו חשבונם עד שנסתלקו זה מזה ולא נשאר לזה על זה שום דבר ולכן הלך ראובן ואמר לשני עדים הוו עלי עדים איך אני מוד' בפניכם איך נתפרעתי ונתפייסתי וקבלתי כל מה שהיה לי אצל שמעון שותפי ולא נשאר לי אצלו שום דבר וציוה שיכתבו לו שטר מחילה שאפי' שיהי' לו איזה טעות שהכל מחל לו מחילה גמורה כמו שהוא כתוב בשטר מחיל' ויהי כאשר עברו שנים שלשה חדשים אחר זה החשבון הוציא ראובן שטר מסך מה על שמעון שהיה חייב לו וזמן השטר ההוא היה כתוב בזמן שטר המחילה וטען ראובן ששטר המחילה נכתב בבקר והשטר חוב נכתב בערב באופן שלא נכנס סך השטר ההוא בחשבון והוא מלוה חדשה ושמעון טען שהיה להפך שהשטר נכתב בבקר ואחר כך היה החשבון ונכנס בתוך החשבון השטר ההוא באופן שאין לך עלי כלום עד שעמדו אנשים סוחרים ופישרו ביניהם וגזרו עליהם מה שגזרו וחזר ראובן וציוה לעשות שטר אחד בפני עדים ואמר הוו עלי עדים איך לא נשאר לי אצל שמעון שום תביע' קלה וחמורה כי מכל המשא ומתן שהי' בינינו מהכל נתפרעתי וכו' וכל שלותא וטעותא הכל מחלתי וכו' כמו שכתוב הכל בארוכה פעם שנית כאן בשלוני"קי.
1
ב׳ויהי כמשלש חדשים חזר ראובן וטען נגד שמעון ואמר דקדקתי בחשבוני ומצאתי שיש טעות בחשבון שעשינו תחילה וזה ששבע' אלף לבני' ששלחת אלי במעות בעין בתוך משא אחת של בגדים חשבתים ב' פעמי' וזה שמתחילה חשבתים בפני עצמם ואחר כך כששיערתי מה שהיה עול' משא הבגדים חזרתי וחשבתי סך הבגדים המעות בבת אחת ובחשבון אחד באופן שנתאניתי בחשבון סך המעות שהיה בעין וכן נרא' מתוך המשך כתיבת ספר חשבונותיו של ראובן ושמעון טוען הוא שכן כתוב בפנקסך אבל מעולם לא טעית בזה בחשבון שהרי תינוק בן יומו יודע שמשא בגדים של שי"ריץ אינו עולה לחשבון גדול כזה ועוד שהרי כתוב שם באותו מקום עצמו דרך פרט סך אמות כל בגד ובגד ושיוויו ומה שהיה עול' ואח"כ שם הכל דרך כלל ועולה יותר מכפלים ולכן אי אפשר לטעות בדבר ברור כזה אלא בשעת החשבון ידעתי נאמנה שלא נכנסו בחשבון אותם המעות כי אם פעם אחת שהרי סך המעות בפני עצמו וסך הבגדים עם המעו' הכל כתוב סמוך זה לזה ואין נסתר מנגד עיניך עד שנאמר ששכחת סך המעות ההוא בעת חשבון הבגדים שהרי סמוכים ורצופים הם זה לזה הודיענו דרך זו אלך והדין עם מי.
2
ג׳תשובה עיקרא דהאי דינא יתבאר מההי' עובדא דמייתי בגיטין פ' קמא הנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי פוש חמש איסתרי זוזי גבי חד מינייהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למרי ארעא באפי מרי ארעא וקנ' מיניה לסוף אזל עביד חושבנא בין דיליה לנפשיה לא פש גבי' ולא מידי אתא לקמיה דרב נחמן אמר לי' מאי אעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב ועוד הא קנו מינך אמר ליה רבא אטו האי מי קאמר לא יהיבנ' דליכא גבאי קאמ' אם כן קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר. וכתבו התוספות שם פירש ר"ח וכן ר"ת שהיו בעלי דינין מודים לו אם היה הדבר ידוע בעדות ברורה דלא פש גביה מידי ומשמע מדבריהם דמנפשי' אין נאמן לומר טעיתי במה שהודיתי אע"ג דאית ליה מיגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי וכן משמע מהא דתנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר ליה תניהו לי אם אמר נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב ומפרש טעמ' בפ"ק דבבא בתרא משום דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואמאי לא מהימן לומר לו אין לך בידי שטעיתי שהייתי סבור להיות חייב ואיני חייב כלום מיגו דאי בעי אמר פרעתי אחר כך אלא משמע דבמיגו לא מהימן לומר שטעה וכן פסק הרא"ש בפסקיו וכן דעת ר"י בעל התוספות וכ' שהטעם הוא משום דאין דרך בני אדם להודות עד שיכוון חשבונו יפה וכתב רב אלפס שם בהלכות הא מילתא פרישו בה רבוותא דלא עבדינן בה עובדא אלא היכא דאיכא סהדי דקדמיהון עבדו חושבנא ואשתכח דטעותא הוא אי נמי דקא מודי ליה דהכין הוא חושבנא ובהכין מיתוק' האי עובדא אבל היכא דליכא סהדי דמסהדי דהכין הוא חושבנ' אלא איהו דקא טעין הכי וחבריה לא קא מודי ליה לא מהניא האי טענתא מידי ומימרא דמסתבר הוא דאי לא תימא הכי כל שטרי דעלמא נמי נימא דבטעותא הויא מילתא ונפטר אלא לאו שמע מינה דהאי מימרא מעליא ותריצה הוא וכתב הר"ן דאפי' במקום מיגו לא מהימן לומר טעה דהוה ליה כמיגו במקום עדים דאי לאו דדייק מעיקרא לא הוה משעבד נפשיה למריה ארעא וכתב שם בשם הראב"ד דאי ליכא עדים הוא דיכול לומר טעיתי משום דלא דייק דמימר אמר אי טעינא הדרנא בי דליכא דמסהיד עלי אבל בדאיכא עדים מודה דאינו נאמן לומר טעיתי אפילו במקום מיגו דמצי למימר פרעתי משום דהוי מיגו במקום עדים וכן פסק הטור ח"ה סימן קכ"ו וכתב משום דלא שכיח שטעה אלא אדרבה אדם מדקדק היטב קודם שיודה וכתב שם מהררי"ק נר"ו דהכי הלכתא דבמקום שהודה בפני עדים אינו נאמן לומר טעיתי אפילו במקום מיגו ואין חולק על זה כי אם בעל התרומות דסבר דמצי למימר טעיתי במקום דאיכא אפילו הודאה בפני עדים ולית הלכתא כותיה דהוי יחידאה לגבי כמה וכמה גאוני עולם.
3
ד׳הרי שעלה מדברינו שאין אדם נאמן לומר טעיתי בחשבוני אחר שהודה בפני עדים ואפילו במקום דאיכא מיגו ואפילו להעמיד הממון בחזקתו לא מהני שהרי בההיא עובדא דגינאי הוה טעין ההיא טענה דטעיתי לאוקומיה ממונא בחזקתיה וכן בההיא דמנה לי בידך וכו' שכתבו התוספות הוא לאוקומיה ממונא ואפילו הכי לא מהני. והשתא נידון ונאמר ומה במקום דאיכא מיגו ועוד דהויא לאוקומיה ממונא בחזקתיה אמרינן דלא מצי למימר טעיתי בנדון דידן דליכא כאן מיגו וגם שבא ראובן בטענתו להוציא ממון לא כל שכן דלא מצי טעין ולומר טעיתי בחשבוני אחר שהודה בפני עדים שעשה חשבונו ולא נשאר אצלו כלום. ואף על גב שכתב הרב ה"ר יוסף קולון ז"ל שרש ס"ה דדוקא היכא דמשעבד נפשיה בעדים הוא דאמרינן דאין נאמן לומר טעיתי אפילו במקום מיגו אבל היכא דלא משעבד נפשיה בעדים אפילו היתה שם הודאה בפני עדים מצי למימר טעיתי אפילו בלא שום מיגו וכו' וכיון שכן בנדון דידן מצי טעין טעיתי אף על גב דליכא מיגו אף על גב דהודה בפני עדי'.
4
ה׳י"ל דבנדון דידן הא שעבי' נפשיה בקנין כמו שכתוב בשטר המחילה ואין לך שעבי' נפשיה גדול מהקנין וכן כתב הוא ז"ל שם וזה לשונו אפילו היכא דאסהידו עליה לא דייק אם לא כשמשעבד עצמו על ידי קנין וכו'.
5
ו׳באופן שעלה בידינו דלא מצי טעין ראובן לומר טעיתי בחשבוני אחר שהודה בפני עדים ונשתעבד בקנין אליבא דכולי עלמא ואפילו לדברי בעל התרומות דעד כאן לא קאמר בעל התרומות דמצי טעין אלא במקום מיגו דאי בעי אמר פרעתי וגם שהוא לאוקומיה ממונא בחזקתיה כההיא דגינאי אבל בנדון דידן דאין כאן מיגו ועוד דבא לאפוקי ממונא אפילו בעל התרומות מודה דלא מצי טעין דאפושי במחלוקת לא מפשינן.
6
ז׳ואחר שהוכחנו הטענה שטוען ראובן טעיתי בחשבוני היא טענה גרוע' נמצא פסקן של דברי' דלא מבעיא השתא דטעין שמעון בריא לי דלא היה שום טעות בחשבון אלא פרעתיך משלם דפשיטא ופשיטא דנאמן שמעון בשבועתו ולאו כל כמיניה דראובן לומר טעיתי ובטעות היה החשבון אלא אפילו יאמר שמעון שכחתי אופן החשבון ואיני יודע איך היה ישבע שאינו יודע שיש אצלו כלום ויפטר. וראיה לזה שכתב הרשב"א בחדושיו במסכת גיטין על ההיא עובדא דגינאי וזה לשונו ובעיקר דינא דכתב רב אלפס ז"ל דהיכא דמודה ליה חבריה מהימן אי בעל הקרקע מודה ליה בכך האי דקנו מיניה ודאי פטור דהא מודה ליה אידך דבטעות אישתעבד ליה וכדגרסינן וכו' וגינאי נמי מיפטר פטירי מיניה דמארי ארעא משום דאמרי ליה חושבנא בקושטא הוה ואת הוא דאודית ליה לאו כל כמינך לחיובי לדידן ואפילו אמרי ליה אשתלי חושבנא מיפטר פטירי דהוה ליה כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ולא דמי למנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אם לאו דהכא הא אמרי ליה ודאי פרענו אלא דאת הוא דאמרת דאשתכח ביה טעותא האי טעותא לא ידעינן ומיהו משתבעי דלא ידעי ומפטרי. הרי לך דאף על גב דבעל הקרקע מסייע ומודה למה שאמר אותו הגינאי שהיה טעות בחשבון מכל מקום שאר חביריו נשבעין דלא ידעי ומפטרי כל שכן בנדון דידן דראובן לבדו הוא דאמר שהיה טעות בחשבון דאי משתבע שמעון שאינו יודע אם היה טעות אם לאו דפשיטא דפטור משום דכיון דהודה ראובן בפני עדים שכבר נתפרע ונתפייס משמעון ועשה קנין על כך אנן סהדי שכבר פרעו משום דאד' מדקדק היטב קודם שיודה והוי כאלו אמר שמעון איני יודע אם הלויתני מעול' דפטור. ואע"ג שטוען ראובן שהמחילה שמחל לשמעון ביטלה שמעון לעצמו ועשאה כחרש הנשבר וכדבר שאין בו ממש וכמו שנראה מתוך כתב חתום בעדים שיש בידו מלבד כמה טענות שטוען שמעון יש לומר שאין בטענה זו ממש לנדון דידן וזה בהבנת לשון מחילה על מה יצדק כי לשון מחילה אינו צודק על דבר שמן הדין הגמור היה חייב שמעון לראובן מכל מקום כתב לו ראובן מחילה שהיה מוחל לו הדבר ההוא וכל איזה טעותא או שלותא שימצא בבירור או בראיה שהכל היה מוחל לו אף על פי שהיה מן הדין מוטל על שמעון לפורעו וענין זה הוא שחזר שמעון ומחל לו לראובן שעבוד המחילה הזאת אבל מה שאינו חייב שמעון מן הדין מעולם לא נשתעבד שמעון לכך לפרוע לראובן מה שאינו חייב מן הדין כי הממון שאינו חייב בדין לא נכנס בכלל המחילה שמחל ראובן לשמעון כי לממון ההוא אינו צריך שמעון לראובן לא לו ולא למחילתו כיון שהדין עמו וכיון שכן נמצא שאף על פי ששמעון העלה על עצמו המחילה כחרש הנשבר מכל מקום בתביעה זו שהוא פטור מן הדין מן הטעם שכתבתי אין לו לראובן שום טענה כלל כנגדו. ולכן בשבועה שישבע שמעון שאינו יודע שיש אצלו כלום סגי ופטור מתביעת ראובן כל שכן השתא דטוען בריא לי שלא היה שום טעות בחשבון אלא פרעתיך משלם דפשיטא ופשיטא שאין לו לראובן על שמעון כלום ולכן מהכח המסור אלי מאת השתי כתות הנזכרת לדון ביניהם דין תורה גזרתי אמרתי שאין לו לראובן על שמעון כי אם השבועה הנזכרת לעניות דעתי ומה שאמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי.
7
