דברי ריבות ר״הDivrei Rivot 205
א׳ראיתי הטענות ודברי ריבות אשר בין ה"ר יוסף קאזיש יצ"ו כת אחת וה"ר יצחק צרפתי יצ"ו כת שנית על שטען ה"ר יוסף הנז' שחייב לו ה"ר יצחק הנז' ת"ן אישקודוש זהב כנראה מתוך כתב ליטרה קנבייו אשר ה"ר יצחק הנזכר חתום עליה שנתחייב לפרוע הסך הנזכר כדרך הסוחרי' קי אסי"פטאן לאש ליטראש אי פירמאן וטען ר' יוסף הנזכר שלא פרע לו הסך הנזכר ולא עוד אלא שהעיד רבי יצחק הנזכר בפני ערכאות שם באנקונה שהיה מאיר קאזיש שהוא אחיו ושותפו של ר' יוסף הנזכר חייב סך מעות לאיש פלוני עם היות שהיו לו לרבי מאיר קאזיש הנזכר שטר מחילה חתום בעדים איך הודה האיש פלוני הנז' שאין לו אצל מאיר קאזיש הנז' שום תביעה קלה וחמורה ולא ממונא באופן שהערכאות הנזכר חייבו לר' מאיר קאזיש בכל הסך ההו' שהיה חייב לו ר' יצחק הנזכר עד שהוכרח לעשות עמו כמו שרצה ר' יצחק הנזכר ונכנסו ביניהם אנשים סוחרים וגזרו על ר' יצחק הנז' שיתן לו סך כך מאותן המעות שנתחייב בליטרה קאנבייו וטען רבי יוסף הנזכר שיתן לו כל הת"נ אישקודוש שמה שגזרו עליו לא נתן לו כלום והראיה שעדיין הליטרה בידו וגם השאר עד תשלום כל הסך תובעו ממנו שהרי היה אנוס בגזרת האנשי' הסוחרים והודה אחיו על כך מפני גזרת הערכאות שהיו מאבדים ממונו על פי עדות רבי יצחק הנז' ור' יצחק הנז' טען שכבר פרע לו מה שגזרו עליו הדיינין השאר שאינו חייב לו כלל לפי שלא נשתעבד ולא חתם הליטרא מעיקרא אלא אדעתא שיעמדו בחשבון ר' מאיר קאזיש והאיש פלוני הנז' כמו שעשה לבסוף ומה שגזרו עליו הדיינים היה חיובו לבד וכבר פרע לו וה"ר יוסף קזיש טען שמה שעשה אחיו לבסוף היה אנוס שנאנס מפני עדותו וגם אפילו הסך ההוא או קבלו באופן שתובע ממנו כל סך הליטרא שהם ת"נ אישקודוש.
1
ב׳תשובה תחלת כל דבר צריך לידע מה טיבו של ה"ר יצחק הנז' במעשה המר אשר עשה בעדות אשר העיד בערכאות של כותים נגד הדין והתורה כיון שהיה לו למאיר קזיש מחילה גמורה מהאיש פלוני כפי הטענה וזה דגרסינן בקמא פרק בתרא מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא דכותי ואזיל ומסהיד ליה בדיני דכותים על ישראל חבריה משמתינן ליה מאי טעמא דאינהו מפקי ממונא אפומ' דחד ופירש רש"י ונמצ' שמפסידו שלא כדין וכתב המרדכי שם וז"ל פסק ר"ת על ישראל היודע עדות לכותי שישראל חייב לו ומעיד עדותו משמתינן ליה אף על פי שמעיד אמת לפי שבדיניהם מוציאין ממון על פי עד אחד ונמצא שמפסיד חבירו שלא כדין דמצי לאשתמוטי והשתא נידון ונאמר ומה אם במקו' שיודע שמעיד אמת שחייב לו מ"מ כיון שמן הדין מצי לאשתמוטי אמרינן דמשמתינן ליה בנ"ד שאינו חייב לו כלל שהרי יש לו שטר מחילה שאין לו עליו שום תביעה לא כל שכן דמשמתינן ליה כיון שעדותו גרמה לו לחייבו שלא כדין וכיון שזהו טיבו של אדם זה אומדנא דמוכח הוא שאין להאמינו בשום טענה שיטעון ומה גם עתה שסופו הוכיח והסכים על תחלתו שבהיותו עומד בדיין לא המתין לגזירת הדיינים אלא עמד וברח והסתיר פניו בל ראה לנצח כל שכן דבנדון דידן אינו נאמן מן הדין הגמור במה שטען שכבר פרע מה שגזרו עליו הדיינים משום דמצי טעין רבי יוסף קאזיש הנז' שטרך בידי מאי בעי והוא הליטר' של קנבייו ואף על גב דאיכא פלוגתא דרבוותא אם נאמן אדם לומר פרעתי על כתיבת ידו מ"מ בנדון כי האי שעשה מה שאינו ראוי לעשות הדין נותן דסמכינן אמאן דאמר דאינו נאמן לומר פרעתי וכמו שכתב הריב"ש בתשובתיו סימן תנ"ד שכת' אם יראה בעיני הדיין שהאחד דבריו מכוונין מן האחר יטה הדין לזכותו וכו' ודאי שרבי יצחק הנז' נראה מתוך מעשיו שמכריח עצמו מן הדין ודבריו של ה"ר יוסף הנז' יותר מכוונים אל האמת לכן ראוי להטו' הדין לזכות ה"ר יוסף הנז' ונאמן לומר שטרך בידי מאי בעי ואינו נאמן ה"ר יצחק לומר פרעתי. ובר מן דין מן הדין הגמור אינו נאמן לומר פרעתי שהרי במקום הקונטראטו הוא מנהג קבוע וידוע דכתיבת ידו של אדם חשוב כשטר גמור ואין אדם פורע אלא אם כן נוטל כתיבת ידו ואם איתא דפרע היה לו ליקח חתימת ידו ואפילו שנאמר שדין תורה אינו מחייב כך בכי האי מילתא אזלינן בתר מנהגא כדתנן פרק השוכר את הפועלים הכל כמנהג המדינה וכתב הירושלמי על זאת המשנה הביאו רב אלפ"ס בהלכות וגם הרא"ש בפסקיו וז"ל אמר רבי אושעיא אמר רבי אלעזר בכל מקו' המוציא מחבירו עליו הראיי' חוץ מזו זאת אומרת מנהג מבטל הלכה וכתב בהגהות הרא"ש וז"ל כתב רבי ברוך מריגישפורק בשם רבינו חננאל ושערים דרב האי גאון לשנות המנהג אפילו במיגו אין נאמן ואפילו תפס לא מהני לשנות המנהג אם טוען שעשה מעשה בשינוי המנהג אף כאן בנ"ד שטוען רבי יצחק שפרע מה שגזרו עליו הדיינים ולא לקח הליטרה הוא הפך המנהג הקבו' באות' העיר ודאי שאינו נאמן אפילו היה לו מיגו דאי בעי לאמר לא חתמתי מעולם כי אין זו חתימתי כל שכן בנ"ד שאין כאן מיגו דכתב ידו יוצא ממקום אחר וגם איכא עדים שמכירים חתימת ידו כפי מה שהוגד לי וכן פסקו כל הפוסקים דכל שנהגו כן הסוחרי בענייני קנין מקח דאזלינן בתר מנהגם וכמו שכתב הריב"ש סימן שמ"ה ומן הטעם הזה עצמו אינו נאמן נמי על השאר לומר לא נתחייבתי אלא על תנאי שיעמדו לחשבון ה"ר יצחק וה"ר מאיר ומה שיעלה בחשבונם היא מה שנתחייבתי שאם כן היה לו ליקח מיד הליטרא מיד ה"ר מאיר קאזיש כיון שפרע לפי דעתו מה שגזרו עליו הדיינים כיון שמנהג העיר כך ועוד שהוחזק כפרן בטענה זו כיון שיש לו עדים חתומים במחילה שאין לו עליו כלום ועל כל זה נתחייב בסך הת"ן אישקדוש נראה ודאי שנתחייב על הכל כי מה חשבון היה ביניהם אחר שיש ביניהם מחילה גמורה ועוד בר מן דין האומר על שטר הודאתו אמנה היתה הודאתי אם יש עדים שהיא חתימת ידו איכא מאן דאמר דאינו נאמן אף על גב דאיכא מיגו דאי בעי אמר פרעתי וכמו שהביאו בית יוסף סימן ס"ט ואע"ג דאיכא מאן דפליג ואמר דנאמן היינו דוקא במקום דאיכא מיגו וכמו שכתב הטור שם נאמן בהיס' במיגו שאם היה רוצה היה אומר פרעתי וכו' אבל במקום דליכא מיגו כנדון דידן שמנהג קבוע וידוע בעיר שאינו נאמן לומר פרעתי גם לא יהיה נאמן לומר אמנה היו דברי כיון דאין כאן מיגו כ"ש דאיכא פלוגת' דרבוותא דאפילו בלא מנהג אין נאמן לומר פרעתי אכתיבת ידו ולר' יצחק הנז' אשר עלה לו שמעשיו מורים כי בורח הוא מן הדין והולך דרך עקלתון וכמו שכתבתי ראוי לדון כמ"ד דאינו נאמן לומר פרעתי אחתימ' ידו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בשאלה שרמזתי לעיל כל מה שכתבתי גמרתי אמרתי שחייב ר' יצחק צרפתי הנז' לפרוע ולשלם לר' יוסף קאזיש הנז' הת"נ אישקדו' אשר תובע ממנו על הדין ועל האמ' כפי שנרא' לעניו' דעתי ואמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2